עבד אל ראחים נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 57 ב' לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הוראת איסור שימוש מינהלי ברכב מספר 1418315 (משאית) ונגרר מספר 1109559 (נגרר) מיום 05.05.2014 (שניהם ביחד להלן: "הרכב"), נאשר היה נהוג ע"י נעים אבו חייט (להלן: "הנהג") שהוא עובד של המבקש כאשר הוא שיכור.

הרכב נשוא הבקשה הופקד ביום 07.05.2014.

יצוין כי כמות האלכוהול אשר אובחנה אצל הנהג כפי שעולה מחומר הראיות המצולם שהונח בפני הינה 390 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

המבקש טוען באמצעות ב"כ כי מדובר במשאית כשהעגלה רתומה אליה וכי המבקש הוא בעלים של חברה מסודרת וקצין בטיחות וכי זו הפעם הראשונה שמשאית של החברה הייתה מעורבת בסיטואציה מסוג זה.

כמו כן טוען המבקש כי לא בוצע לו שימוע לגבי ההחלטה בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב  וכי מי שבוצע לו השימוע הינו הנהג.

לגבי הראיות אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה.

ב"כ המשיבה טוענת כי מדובר בנהג בעל הרשעות רבות שנוהג משנת 1978 ולחובתו 75 הרשעות קודמות וכי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו ובעיקר כאשר הוא נוהג כשהוא שכור בכמות כזו, הינה גבוהה.

ב"כ המשיבה התנגדה לביטול תקופת האיסור לשימוש המינהלי ברכב ו/או לקיצורה.

צודקת ב"כ המשיבה בטיעוניה כי המבקש לא הראה בדרך כלשהי כי נקט בכל האמצעים שבידו כדי למנוע ביצוע העבירה. לא המבקש בעצמו ולא קצין הבטיחות בחברה התייצבו בבית המשפט או הגישו תצהיר מטעמם לגבי האמצעים בהם נקטו לצורך מניעת העבירה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות ובהרשעותיו הקודמות של הנהג החלטתי לדחות את הבקשה תוך שאני מודעת לנזק ואי הנוחות שעלולים ובוודאי נגרמים למבקש כאשר הרכב מסוג זה נאסר לשימוש למשך תקופה של 30 ימים והוא לא יכול להשתמש ברכב לצורך עבודתו.

באשר לשימוע, הרי שאין כל חובה כי הוא יעשה לבעלים. בעניין זה די בביצוע השימוע לנהג ובשליחת ההודעה לבעלים על איסור השימוש.

אין חולק בענייננו כי לנהג בוצע שימוע כדין ועל כן טענה זו אין בה כדי לסייע למבקש.

השורה התחתונה היא שהבקשה נדחית.

מודעת זכות ערעור כדין.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.