עבד אל חי נ' שער כימיקלים בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני ערעורו של המערער, על החלטתו מיום 11.02.13 של כבוד הרשם עמיעד רט, שניתנה בתא"ק 39897-12-12 , במסגרתה נדחתה בקשתם של המערער ושל המשיבה הפורמאלית ( להלן : החברה ) לבטל את העיקולים הזמניים אשר הוטלו על ידי כבוד בית המשפט קמא ביום 20.12.12 , ונקבע כי המערער והחברה ביחד ולחוד יישאו בהוצאות המשיבה על סך של 10,000 ₪.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

המשיבה הגישה תובענה כספית כנגד המערער והחברה לתשלום סך של 242,792 ₪, עם בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד.

בתאריך 20.12.12 , ניתנה החלטה למתן צו עיקול זמני , בהיעדר הצדדים.

בתאריך 04.02.13 הגיש המערער והחברה בקשה למתן רשות להתגונן ולביטול צו העיקולים הזמניים שניתן במעמד צד אחד.

בתאריך 11.02.13 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים וניתנה החלטה נשוא ערעור זה אשר מאשרת את צווי העיקול הזמניים ודוחה את הבקשה לביטולם ומחייבת את המערער והחברה ביחד ולחוד בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪.

טענות המערער:

במסגרת הודעת הערעור , הודיע ב"כ המערער כי הערעור מוגש על ההחלטה ככל שהיא נוגעת למערער בלבד.

המערער טוען כי בבקשתו למתן רשות להתגונן העלה טענה שנגעה להיעדר סמכות מקומית , אשר זכתה להתעלמותו המוחלטת של בית המשפט קמא, וכי יש לדחות את התביעה על הסף שכן הערבות האישית המוגשת הינה מזויפת והחתימה שבה "תוקנה" לצורך הגשת תביעה זו כנגד המערער.

המערער טוען לחילופין לדחייה ו/או למחיקת כותרת שכן התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת תביעה על סכום קצוב, בהיעדר מסמך ובו התחייבות בכתב של מי המערער או החברה לשלם את סכום התביעה, כך שתעודות המשלוח אשר צורפו רובן ככולן אינן חתומות ו/או מאושרות על ידי המערער וכן אינן נושאות חותמת כלשהי של החברה.

המערער טוען כי הטענה הבסיסית אשר נטענה לשם ביטול העיקולים הזמניים הייתה כי הבקשה המוגשת מטעם המשיבה והמשמשת יסוד למתן ההחלטה לעיקול זמני , אינה מעלה טענה כלשהי כלפי יכולתו הכלכלית של המערער לעמוד בסכום התביעה במידה והוא יחוייב בו, ולכן הטענה היחידה שעלתה הנה כי החברה בקשיים, כלומר, בקשת המשיבה לא התייחסה כלל וכלל למצבו הכלכלי של המערער ו/או להכבדה על ביצוע פסק הדין , ודי בכך על מנת לגרום לדחייתה על הסף , שכן ההחלטה במעמד צד אחד ניתנה בניגוד מוחלט להוראות תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד.

המערער טוען כי טעה כבוד בית המשפט קמא כאשר התעלם מהעובדה כי המשיבה עצמה בבקשתה אינה מעלה כל טענה בנושא ההכבדה על ביצוע פסק דין כנגד המערער ודי בכך כדי לגרום לקבלת הערעור, וכי טעה כבוד בית המשפט כאשר דן לגופו של עניין וקבע כי המערער חתם על ערבות אישית לחובת המשיבה ללא כל הגבלה בסכום, כאשר קביעה זו אינה בגדר סמכותו , שכן הישיבה לא הייתה ישיבת הוכחות , וכבוד הרשם היה מוסמך לדון בבקשה לביטול העיקולים הזמניים ולא פסק דין המחייב את המערער, שכן , בקביעתו השגויה , חרץ הוא את גורל התביעה מבלי שישמע ראיות , ושיושלמו כל ההליכים ומכאן שפעל בחוסר סמכות והחלטתו בטלה מעיקרה, וכי טעה כבוד בית המשפט , כאשר בשלב מקדמי, עוד לפני שנידונה הבקשה למתן רשות להתגונן , איפשר חקירה נגדית לב"כ המשיבה והרחיב בכך את מטרת הדיון , שכן היה על בית המשפט להתמקד בשאלת העיקול הזמני וביטולו.

המערער טוען כי המבקשת לא התייחסה בבקשתה לנושא הכבדה על ביצוע פסק דין, ועל כן היה מנוע כבוד בית המשפט מלכתחילה להעניק את הצו במעמד צד אחד, וכי הייתה לו הזדמנות לתקן טעות זו בדיון בבקשה לביטול העיקולים הזמניים , אולם בית המשפט המשיך וביצע טעות על גבי טעות בזה שאישר את העיקולים הזמניים.

תגובת המשיבה:

המשיבה טוענת כי החלטתו של כבוד בית המשפט קמא הינה נכונה וממצה ויש להותיר אותה על כנה, וכי המערער וויתר על העלאת טענות בשמה של החברה מאחר והמשיבה הוכיחה את קיומן של ראיות מהימנות לכאורה המקימות תשתית ממשית וסיכויים גבוהים לתביעה, וכי התביעה נסמכה על חשבוניות ותעודות משלוח חתומות המעידות על אספקת הטובין לחברה, שתמורתם לא שולמה , כפי שעולה מכרטיס הלקוח ושיק שחולל שצורפו לתביעה, לתביעה צורף כתב ערבות אישית חתום על ידי המערער ומכתב ממנו משתמעת הודאה בחוב.

המשיבה מציינת כי טענותיהם היחידות של החברה ושל המערער במסגרת בקשתם לביטול העיקולים הזמניים נסובה סביב הנימוק כי התביעה כנגדם מבוססת על מסמך מזוייף בנוגע לכתב הערבות האישית, ועל טענה סתמית כי מדובר בתביעת סרק המבוססת על מסמכים הערוכים על ידי התובעת בלבד וללא כל חתימה ו/או אישור מצד הנתבעים , וכי טענות אלה הופרכו מעיקרן במסגרת חקירתו הנגדית של המערער בבית המשפט קמא, בה הודה כי חתם של שתי ערבויות אישיות ודי בכך כדי לענות על הדרישה המוטלת על המשיבה להצגת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה.

המשיבה טוענת כי המערער אשר הבין היטב את המשמעות הנובעת מהפרכתה של הגנת החברה ביחס לחוב לו הוא ערב אישית, העלה טענה לפיה העמוד הראשון בכתב ערבותו האישית זוייפה על ידי המשיבה וכי היא שינתה את סך גובה הערבות מערבות מוגבלת לסך של 300,000 ₪ לערבות בלתי מוגבלת, אולם המשיבה עימתה אותו במסגרת החקירה הנגדית עם העובדה שבמסמך המדובר בפסקה המתייחסת להיותה של הערבות מוגבלת בסכום , הודפס שמה של המשיבה כשהוא שגוי, שכן, המשיבה לא טעתה באיות של שמה בעת הכנת המסמך, וכי הופתע המערער בחקירתו הנגדית בעניין זה, ולכן קבע כבוד הרשם בהחלטתו כי הוא מוצא את עדותו לא אמינה.

המשיבה טוענת כי אין כל הצדקה להתערב בקביעת כבוד הרשם, במיוחד בשעה שמדובר בהתרשמות אישית ובלתי אמצעית של בית המשפט קמא מעדויות הצדדים במהלך חקירתם הנגדית בפניו, בעקבותיה קבע ממצאים עובדתיים, וכי הגשת תביעה כספית בסכום משמעותי של כמעט רבע מיליון ₪ כנגד המערער , כאשר הוכח כי החברה מצוייה בקשיים כלכליים של ממש , די בה בכדי לבסס את יסוד ההכבדה ולהצדיק את מתן צו העיקול הזמני גם כנגד המערער בגין ערבותו האישית לחובותיה של החברה.

המשיבה טוענת כי אין בסיס משפטי לטענתו של המערער על כך שבית המשפט קמא חרץ את גורל התביעה, שכן מדובר בסעד זמני , בו לא נקבעים ממצאים סופיים, וכי טענתו בעניין חוסר סמכות מקומית , אותה בחר שלא להעלות בפתח הדיון בבקשה לביטול העיקול, כפי שמחוייב היה לעשות לו באמת התכוון לדון בקיומה של טענה זו, ומשלא נדונה טענה זו ומשהתקיים דיון לגופו בבקשה לביטול העיקול , אין מקום לבטל את ההחלטה שהתקבלה, וכי לגופם של הדברים אין ממש בטענה האמורה , שכן הסמכות המקומית שהוקנתה לבית המשפט קמא נובעת מתניית שיפוט מקומית אשר נקבעה בכתב הערבות האישית , ומשכך, כאשר הודה המערער כי הוא חתום על כתב הערבות וטען לזיופה של פסקה אחת אחרת מתוכו בלבד, הרי שהתניה בדבר סמכות שיפוט ייחודית מחייבת את המערער.