עבד אל חי נ' טופף

פסק דין

1.אחמד עבד אל חי (להלן: "אחמד") הגיש תביעה כספית כנגד זאב טופף (להלן: "טופף") בתיק 26569-06-10 ובה הוא עותר לחייב את טופף לשלם לו סך של 77,280 ₪.

2.אין חולק כי ביום 15.4.10 היה אחמד הבעלים והנהג של רכב פולקסווגן מס' רישוי 50-036-36 (להלן: "הפולקסווגן"). האחרון היה מבוטח בהראל חב' לבטוח בע"מ (להלן: "הראל"). כך גם אין חולק כי באותו יום היה טופף הנהג של רכב רנו מס' רישוי 19-813-61 (להלן: "הרנו"). האחרון היה מבוטח אצל שלמה חב' לבטוח בע"מ (להלן: "שלמה").

3.אין חולק כי ביום 15.4.10 סמוך לשעה 23.00 נסע הפולקסווגן מכוון טירה לכפ"ס בכביש 554. טופף יצא מחניון של גן אירועים הידוע בשם המסחרי גן הפקאן.

הכביש עליו נסע טופף מצוי לשמאל כוון הנסיעה של אחמד ובקטע שבו הוא מתחבר לכביש 554 קיים מכשול פיזי המסתיר מעיני שני הנהגים את קיומו של זולתו.

בקצה הכביש עליו נסע טופף קיים תמרור עצור קודם שהבא מכוון גן האירועים משתלב בכביש 554.

4.אין גם חולק כי רכב הרנו נכנס לכביש 554 והפולקסווגן שהגיעה מאחריו לא הספיקה לעצור ופגעה ברנו בצד שמאל אחורי שלו.

כתוצאה מהתאונה הוכרז רכב הפולקסווגן כאובדן מוחלט ועפ"י חוות דעת של השמאי פסו הנזק עולה לכדי 66,978 ₪, בעוד מחירו של הרכב במחירון 55,000 ₪.זאת נוכח תוספות בסך של 17,700 ₪ שהוספו לרכב ע"י אחמד.

השמאי הוסיף לערך הרכב 3,300 ₪ בשל קילומטרז נמוך והפחית מערכו 2,200 ₪ בשל מספר בעלים רב, כך שלדעת השמאי ערך הפולקסווגן ליום התאונה עולה כדי 73,800 ₪. השמאי מטעם אחמד נכה מהסכום 10% שווי שרידים, כך שהנזק הממשי לדעתו 66,420 ₪. בגין שמאותו דרש השמאי וקבל 3,480 ₪ כשכ"ט הסכום כולל מע"מ.

5.שלמה מצידה הגישה תביעה נפרדת שסומנה כת.א. 25602-12-10 ובה היא עותרת לחייב את אחמד לשלם לה סך של 65,985 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב הרנו שבבעלותה. בישיבת יום 28.4.11 הוריתי על איחוד הדיון בשתי התובענות, וכן על צירופה של הראל בתביעת שלמה נגד אחמד בהיותה המבטחת של רכב זה.

6.א.הנהגים הופיעו לפני בישיבת יום 22.9.11, ובה טען אחמד כי טופף התפרץ למסלול נסיעתו בפתאומיות, באופן שמבחינתו אירוע התאונה הפך לבלתי נמנע.

הוסיף אחמד וטען כי נסה להקטין את הנזק בכך ש"שבר" את ההגה שמאלה, אך כל זה לא הועיל, וכך ארע מה שארע.

אחמד ציין כי נסע במהירות 70 קמ"ש ופגע בפינה הימנית קדמית שלו ברכב הרנו שנסע לפניו שם הפגיעה היתה בצד שמאל אחורי של רכב הרנו.

ממקום התאונה פונה אחמד לביה"ח.

בחקירתו הנגדית הודה אחמד בנסיעה מעל למותר, כאשר הוא טוען ל-10 קמ"ש יותר, שכן טען שמותר לנסוע במקום 60 קמ"ש והוא נסע 70 קמ"ש בעוד ב"כ שלמה טוענת כי נסע 20 קמ"ש מעל המותר, שכן בקטע כביש זה המהירות המותרת לא תעלה על 50 קמ"ש.

ב.אחמד הזמין לביהמ"ש עד נוסף בלתי תלוי, מותנא סמארה, אשר ספר כי נסע כ-20 מטרים אחרי אחמד והבחין ברכב הרנו כשהאחרון מתפרץ לכביש ולא עוצר בעצור. העד סמארה סבור אף הוא כי מבחינתו של אחמד התאונה הייתה בלתי נמנעת.

7.א.מאידך, גיסא, הופיע טופף וטען נחרצות כי עצר בתמרור העצור עצירה מוחלטת, הביט ימינה וראה את אחמד אך העריך שהוא רחוק ממנו ולכן יצא והשתלב בכביש הראשי. תוך שניות חש במכה מאחור כאשר רכבו מסתובב כמה פעמים עד שנעצר.

העד טופף זוכר כי הגיע אליו אדם נוסף לשאול מה שלומו והנוסעים עמו, אך זה לא היה העד סמארה אלא אדם אחר.

זמן קצר לאחר מכן הוא פונה לביה"ח. בחקירתו הנגדית לעו"ד דוידיאן הודה טופף כי חרף אמירתו בביהמ"ש כי עצר בתמרור עצור אזי בהודעתו לשלמה שנמסרה "בזמן אמת" לא מופיע ביטוי זה כלל.

עו"ד דוידיאן לא הרפה ושאל את טופף האם סבר שיוכל להספיק ולהשתלב בכביש הראשי והתשובה הייתה חיובית. הוסיף טופף ואמר כי גם היום היה פועל באותה דרך שפעל בליל התאונה. טופף סבר וסובר גם כיום כי שקול דעתו היה נכון, ואלו אחמד היה זה שנסע מעל המהירות המותרת ולכן ארע מה שארע.