עבד אלראזק ואח' נ' מ. א. הגלבוע ואח' - פסקדין

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, כאשר סכום הפיצוי שייפסק לתובעים יעמוד בין 9,000 ₪ ל- 53,000 ₪ לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

עסקינן בתביעה כספית שהגישו התובעים על סך 178,800 ₪ כנגד הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו למטעי השקדים שבבעלותם או בהחזקתם כתוצאה מכך שהנתבעים או מי מטעמם חסמו לתובעים את דרך הגישה לאותם מטעים. בתיק התקבלה חוות דעת מומחה בית משפט אשר אמד את הנזקים שנגרמו לחלקה בסך של 77,613 ₪. בהמשך שלחו הצדדים למומחה שאלות הבהרה והתקבלו תשובות המומחה.

לטענת התובעים, בשנת 2002 פעלה הנתבעת מס' 1 בביצוע עבודות להרחבת כביש הגישה לכפר תמרה בעודה מבטיחה לתובעים, כי יובטחו להם דרכי גישה וכניסה לטיפול במטעי השקדים משתי החלקות בנפרד. הנתבעת מס' 1 החלה בביצוע העבודות ואז פנו הנתבעות 2 ו- 3 והגישו תביעה ובקשה לצו מניעה זמני האוסר על הנתבעת מס' 1 לבצע כל עבודה מכל מין וסוג שהוא. עם מתן צו המניעה הזמני, הופסקו עבודות סלילת הכביש והנתבעת מס' 1 לא דאגה לדרכי גישה למטעים ואלה נותרו חסומים למעבר, עקב הימצאות תעלת ניקוז עמוקה ורחבה שנחפרה לצידי כביש הכניסה לכפר ומנעה כל אפשרות גישה ומעבר עם כלים וציוד חקלאי לצורך טיפול במטעים כולל ריסוס, דישון, הדברה, השקיה וכו'. משכך, טוענים התובעים, נגרמו להם הנזקים על פי חוות הדעת שהגישו מטעמם ועל הנתבעים האחריות לפצותם בגין נזקים אלו.

לטענת התובעים, הנתבעים יכולים היו להתפשר ביניהם כבר בסמוך להגשת התביעה על ידי נתבעות 2 ו- 3 כפי שעשו בסופו של דבר ולא להשתהות במשך תקופה של שנתיים ובכך להגדיל את נזקי התובעים.

לטענת הנתבעת מס' 1, חסימת המעבר לחלקת התובעים נוצרה עקב מתן צו מניעה שהוציאו הנתבעות 2 ו- 3 כנגד עבודות שביצעה הנתבעת מס' 1 מאחר וטענו, כי העבודות בוצעו ברצועת קרקע השייכת להן והעוברת לאורך כל הכביש. לטענת הנתבעת מס' 1, התובעים מתעלמים מכך, שגם טרם ביצוע העבודות וגם בעת הקפאת העבודות בכביש, התובעים לא היו אמורים לחצות את רצועת הקרקע השייכת לנתבעות 2-3. לפיכך, משלא הוכיחו התובעים, כי הוקנתה להם זכות מעבר בשטח, הרי יש בכך להשמיט תביעתם.

עוד טענה הנתבעת מס' 1 לשיהוי הרב בהגשת התביעה, קרי חמש שנים לאחר שהוצא צו המניעה ונחסם המעבר מהכביש למטע. לטענת הנתבעת מס' 1, לו היו מגישים התובעים תביעתם בסמוך למועד הוצאת צו המניעה הזמני, הם היו יכולים למנוע את כל הנזק הנטען שנגרם להם, או להקטינו באופן משמעותי.

לבסוף טענה הנתבעת מס' 1, כי מתצלומי אויר שצירפה עולה בבירור, כי קיימות דרכי גישה רבות ומגוונות אל המטע ולא רק מכיוון הכביש שנחסם וכן מאחר ואין המדובר במטע גדול, ניתן לבצע ריסוס באמצעות מרסס גב לאחר כניסה רגלית למטע . אציין כאן כי המומחה מטעם בית משפט קבע בחוות דעתו, כי השקייה ויישום תכשירי הדברה נגד מזיקים באופן יידני אינו מעשי.

לסיכום טוענת הנתבעת מס' 1, כי באם התביעה לא תידחה וייקבע סכום פיצוי, יש להשית אותו על כל הנתבעים בחלקים שווים שכן לא ניתן להצביע שהיא אחראית יותר לנזקי התובעים מאשר הנתבעות 2-3.

לטענת הנתבעות 2-3 כתב התביעה לא מגלה כל עילת תביעה נגדם. נתבעות אלו לא גרמו לנזק הנטען. הן לא פעלו בניגוד לדין ומעשיהן לשמירה על זכויותיהן הקנייניות במקרקעין, אושרו בזמן אמת על ידי בית משפט שנתן צו מניעה זמני שנבלע בהמשך בפסק דין שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה.

לטענת הנתבעות 2-3 אין מחלוקת, כי הן בעלות הזכויות ברצועת המקרקעין החוצה בין היתר את היישוב תמרה. מדובר בחלק מרצועת מקרקעין ארוכה ורציפה המשמשת כעתודה להנחת קווי דלק ממזרח למערב בצפון המדינה. לטענת נתבעות 2-3, הנתבעת מס' 1 ביצעה בשטח עבודות אסורות ללא כל קבלת רשות מהן ועל כן נדרשו לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני. בסופו של יום במסגרת הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, התחייבה הנתבעת מס' 1 שלא לבצע פעילות במקרקעין ללא אישור מפורש מהנתבעות 2-3.

לטענת הנתבעות 2-3, על התובעים להפנות כל טענותיהם לנתבעת מס' 1 אשר התחייבה כלפיהם בהבטחות שונות טרם ביצוע העבודות והיא גם זו שביצעה את העבודות אשר חסמו לכאורה גישת התובעים לשטחם וזאת מבלי שבדקה קודם לכן עם בעלת המקרקעין, כי אכן יכולה ליישם אותן הבטחות. בנוסף טענו, כי התובעים ידעו על צו המניעה שניתן ועל כן יכלו להצטרף להליך שהתנהל בין הנתבעים כמשיבים נוספים או לטעון כנגד צו המניעה בזמן אמת.

הנתבעות 2-3 חוזרות על טענת הנתבעת מס' 1 שהתובעים לא הוכיח שאין גישה חילופית לחלקה. מכיוון שצו המניעה הזמני לא הופנה כלפי התובעים, אזי יכולים היו התובעים ליצור מעבר זמני חלופי לחלקה בדמות מעבר מעץ נייד על התעלה על מנת להיכנס לחלקה. התובעים אף לא פנו לנתבעות מס' 2-3 וביקשו אישורן להנחת פתרון זמני למעבר לחלקה. לו היו פונים סביר שהיו נענים בחיוב מאחר וכדרך שגרה ובמשך עשרות שנים מאפשרות הנתבעות 2 – 3 מעבר חקלאים על רצועת הקרקע השייכת להן. לאור כל האמור טוענות הנתבעות 2-3, כי דין התביעה שהוגשה נגדן להידחות ולחייב את התובעים בהוצאות שנגרמו להן ולהשית את כל הפיצוי על הנתבעת 1.

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים מצאתי, כי דין התביעה שהוגשה כנגד הנתבעות 2-3 להידחות בשל העדר עילה כלפיהן וזאת מהנימוקים שפורטו בסיכומי נתבעות אלו. נתבעות 2-3 לא יצרו כל מצג כלפי התובעים ולא הבטיחו להם זכות מעבר. נתבעות אלו גם לא ביצעו את העבודות בפועל שכתוצאה מהן נחסמה דרך גישה לחלקת התובעים. נתבעות 2-3 פעלו כדין על מנת להגן על זכותם הקניינית וזאת בדרך של פניה לערכאות משפטיות, כנגד הנתבעת מס' 1 שהחלה בביצוע העבודות וזאת מבלי שווידאה האם מבחינת הזכויות בקרקע היא יכולה לעשות כן. צו המניעה הזמני הוצא על ידי בית משפט שבחן את המצב המשפטי ומצא הצדקה להוציאו. התובעים לא פעלו כנגד צו המניעה הזמני בזמן אמת וגם לא ראיתי שנעשתה פניה כלשהי מצד התובעים לנתבעות 2-3 על מנת למצוא פתרון כלשהו לבעיה בדרך של מעבר זמני.

באשר לנתבעת מס' 1, אזי נתבעת זו היא אשר ביצעה את העבודות בפועל שגרמו לחסימת לכל הפחות כניסה אחת לתוך חלקת התובעים ואשר יצרו את תעלת הניקוז בכניסה לחלקה וזאת מבלי שוידאה מלכתחילה שאכן יכולה לבצע את העבודות מבחינת זכויות בעלי הקרקע. לאחר שקילת טענות התובעים והנתבעת מס' 1, לרבות טענות הנתבעת מס' 1 בדבר שיהוי, אי הקטנת הנזק וכן קיומן של דרכים חלופיות לחלקה, ולאחר עיון בכל המסמכים שהציגו הצדדים לרבות חוות הדעת, מוצאת לחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים פיצוי בגין תביעתם סך של 37,000 ₪ בצירוף סכום כולל בגין הוצאות משפט (לרבות אגרת משפט ועלויות חוות דעת) ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000₪.

התביעה שהוגשה נגד הנתבעות 2-3 נדחית. אני מחייבת את התובעים בסכום כולל בגין הוצאות נתבעות 2-3 ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪. איני מוצאת לחייב את הנתבעת מס' 1 לשפות את התובעים בגין הוצאות אלו מאחר וסבורני שבנסיבות המקרה, התביעה שהוגשה כנגד הנתבעות 2-3 אינה מוצדקת.

הסכומים הנקובים לעיל, ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

לאור ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים והזמן השיפוטי שנחסך, ניתן פטור מהמחצית השנייה של האגרה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ל' חשון תשע"א, 07 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.