עבדו ואח' נ' אבו אלדבעאת ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 18.9.11 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת 2 הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 5703120 (להלן: "רכב התובעים"). התובע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב התובעים.

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג סיאט מ.ר. 6654118 (להלן: "רכב הנתבע 1"). הנתבע 2 היה המועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג הונדה מ.ר. 9975206 (להלן: "רכב הנתבע 2").

מוסכם בין הצדדים כי ביום 18.9.11 אירעה התנגשות בין צדו האחורי ימני של רכב התובע לבין רכב הנתבע 2. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובע הינה כי במועד התאונה עמד בצומת ברמזור אדום במטרה לפנות שמאלה. לפתע הגיע רכב הנתבע 2 ופגע ברכב התובע בצדו הימני אחורי.

הנתבע 1 טוען כי לא היה מעורב בתאונה ולא פגע ברכב התובעים. הנתבע 2 הוא שפגע ברכב התובע והנתבע 1 סטה ימינה על מנת "לברוח" מהתאונה.

הנתבע 2 טוען כי נסע בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים המובילים ישר, כאשר הנתבע 1 נסע בנתיב הימני ואילו התובע עמד בנתיב המיועד לפניה שמאלה. לפתע סטה רכב הנתבע 1 לנתיב נסיעת הנתבע 2 ובהמשך, רכב התובע אשר עמד בנתיב המיועד לפנייה שמאלה בלבד, סטה לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבע 2 וגרם להתרחשות התאונה.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע 1, נוסעת שהיתה עמו ברכב, הנתבעים ושני נוסעים שהיו עמם ברכב.

התובע 1 חזר על גרסתו לפיה עמד ברמזור אדום בנתיב השמאלי המיועד לפנייה שמאלה. לפתע הרגיש מכה חזקה ברכבו מאחור. גם הנוסעת ברכבו של התובע, גב' רואן עבדו, העידה כי התאונה התרחשה שעה שרכב התובעים עמד ברמזור אדום, כאשר לפתע הרגישה מכה חזקה ברכב מאחור.

הנתבע 1 העיד כי לא היה מעורב בתאונה כלל וכי ראה את רכב הנתבע 2 פוגע ברכב התובעים ועל כן סטה ימינה ופגע ברמזור שהיה בצדו הימני בכביש.

הנתבע 2 העיד כי רכב הנתבע 1 התקרב לעברו ועל כן סטה שמאלה, אך לא פגע ברכב התובעים. אז לפתע סטה רכב התובעים לנתיב נסיעתו ועל כן אירעה הפגיעה בצדו האחורי ימני של רכב התובעים.

עדויותיהם של התובע והנוסעת שהיתה עמו ברכב היו אמינות עלי ואף תואמות את ההודעות שמסרו במשטרה לאחר התאונה. שונה היתה התרשמותי מעדויות הנתבע 2.

עדות הנתבע 2 היתה בלתי אמינה ואיני מקבלת את גרסתו כי רכב התובע סטה לנתיב נסיעתו ובשל כך אירעה התאונה. יצוין, כי בעת חקירתו במשטרה של הנתבע 2 לא בא זכרה של גרסה זו וכי הנתבע 2 מסר בהודעתו כי אינו זוכר כיצד התרחשה התאונה וכי אינו זוכר דבר. יצוין, כי כנגד הנתבע 2 הוגש כתב אישום בגין נהיגה רשלנית ואי שמירת מרחק מרכב התובעים אשר תוצאתה היתה פגיעה באמצעות חזית רכבו בחלקו האחורי של רכב התובעים.

אשר לנתבע 1, הרי שעדותו כי לא היה מעורב בתאונה היתה אמינה עלי ועולה בקנה אחד עם גרסאותיהם של העדים האחרים. הגרסה שמסר הנתבע 1 בבית המשפט אף תואמת את ההודעה שמסר הנתבע 1 במשטרה, לפיה לא היה מעורב בתאונה בין שני כלי הרכב וכי משהבחין בתאונה סטה ימינה ופגע ברמזור. יצוין, כי בכתב האישום אשר הוגש כנגד הנתבע 1 מיוחסות לו עבירות של סטייה מנתיב תוך נהיגה רשלנית ופגיעה ברמזור, אך לא מוזכרת הפגיעה ברכב התובעים.

עוד אוסיף, כי איני מקבלת את גרסת הנתבע 2 כי רכב הנתבע 1 סטה לעברו ובשל כך הוא סטה לעבר רכב התובעים. כאמור, בהודעה שמסר במשטרה טען הנתבע 2 כי אינו זוכר כיצד התרחשה התאונה. הגרסה לפיה רכב הנתבע 1 סטה לעברו הועלתה לראשונה בכתב ההגנה.

לאור האמור, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 2 אשר נהג ברשלנות, לא שמר מרחק ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעים אשר עמד ברמזור.

בעקבות התאונה הוכרז רכבו של התובע כאובדן מוחלט וערכו בניכוי שרידים הוערך על ידי שמאי בסכום של 9,700 ₪, כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 1,000 ₪ ובהוצאות גרירה בסכום של 433 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הנתבע 2 ישלם לתובעת 2 (היא הבעלים הרשום של הרכב), סך של 11,133 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.9.13 ועד התשלום בפועל.