עבדאלקאדר נ' עיר השעשועים בע"מ ואח' - פסקדין

השופטת ע' ברון:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת צ' צפת) בת"צ 42756-06-13 מיום 15.12.2015, שבמסגרתו אושר הסדר פשרה בגדרה של בקשת אישור תובענה כייצוגית לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק). הערעור מכוון כלפי גובה הגמול ושכר הטרחה שפסק בית המשפט למערער ולבאי כוחו.

בקשת אישור התובענה כייצוגית והסדר הפשרה

2. עניינה של בקשת אישור התובענה כייצוגית הוא בטענת הפליה בין תלמידים ערבים לתלמידים יהודים בכניסה לפארק השעשועים "סופרלנד" שבראשון לציון (להלן: בקשת האישור ו-הסופרלנדבהתאמה); הבקשה הוגשה נגד עיר השעשועים בע"מ, שהיא הבעלים והמפעילה של הסופרלנד (להלן: המשיבה). ביסוד בקשת האישור עומד פרסום בכלי התקשורת, שלפיו במשך שלוש שנים (2011 עד 2013) נהגה סופרלנד להקצות ימי פעילות נפרדים לבילוי של קבוצות תלמידים ערבים ושל קבוצות תלמידים יהודים. מי שחשף את הפרשה הוא מורה מן המגזר הערבי בשם חאלד שקרה, שביקש לתאם לתלמידיו ביקור בפארק לשם חגיגת סיום שנת הלימודים – ונענה כי אין כרטיסים פנויים למועד המבוקש על ידו. לאחר שחזר ופנה לסופרלנד לגבי אותו תאריך, בפעם הזו תוך התחזות לאדם בשם "אייל" המעוניין בכרטיסים עבור עמותה יהודית, נמסר לו כי ניתן לבצע את הרכישה. האירוע זכה להד ציבורי רחב, ואף נדון בכינוס חירום של ועדת החינוך של הכנסת.

           המערער מר עבדאלקאדר נסאר הוא המבקש בבקשת האישור, איש חינוך ערבי ישראלי ופנסיונר של משרד החינוך (להלן: המערער). לדבריו, לאחר שבמשך עשרות שנים ניסה להנחיל לתלמידיו ערכים של סובלנות, אהבת הזולת וחתירה לשוויון, הוא נפגע עמוקות מהתנהלות הסופרלנד כפי ששמע על אודותיה מכלי התקשורת, וחש מופלה, מבוזה, מתוסכל ומושפל. הקבוצה שאותה ביקש לייצג בתובענה ייצוגית מונה את כל ערביי ישראל, כשלהערכתו של המערער מדובר בכ-1,500,000 איש. יצוין כי בסמוך לאחר הגשתה של בקשת האישור, הוגשה בקשה דומה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה (ת"צ 49493-06-13); ועל יסוד הוראת סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתה של בקשת האישור המאוחרת בזמן. עם זאת, בא כוחו של המבקש בבקשת האישור המאוחרת בזמן הצטרף לייצוגו של המערער, כך שבמסגרת ההליך הוא יוצג על ידי שני משרדי עורכי דין.

3. עילת התביעה העיקרית שצוינה בבקשת האישור היא מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה). על פי הנטען הסופרלנד הוא "מקום ציבורי", ובהיותו אתר בילוי אף מעניק "שירות ציבורי"; ומניעת הכניסה לסופרלנד מתלמידים ערבים במועדים מסוימים, אך בשל היותם ערבים, מהווה הפלייה אסורה. נוסף לזאת נטען בבקשת האישור להתקיימותן של עילות תביעה נזיקיות – עוולת הפרת חובה חקוקה (מחוק איסור הפליה) ועוולת הרשלנות; ולעילה חוזית של הפרת חובת תום הלב.

           הסעד שהתבקש עבור הקבוצה הוא פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לכל אחד מחבריה כתוצאה מהתנהלותה המקוממת של המשיבה – ובכלל זה רגשות כעס, תסכול, ביזוי, נחיתות, דה-לגיטימציה והשפלה. נזק זה הוערך על ידי המערער בסכום של 100 ש"ח לכל אחד מחברי הקבוצה, ובסך הכל 150,000,000 ש"ח. בנוסף עתר המערער לסעד הצהרתי, האוסר על המשיבה לנקוט בהפליה כלפי חברי הקבוצה ובכלל.

4. בתשובתה לבקשת האישור לא הכחישה המשיבה כי בתקופה הרלוונטית היא נהגה להקצות ימי פעילות נפרדים לקבוצות תלמידים ערבים ולקבוצות תלמידים יהודים – ואולם לדבריה מדובר היה ב-6 ימים בלבד בשנה, וזאת לדרישתם של בתי הספר עצמם, ובהם אף כאלה מהמגזר הערבי. המשיבה אף הבהירה כי עם פרסום הפרשה בתקשורת היא עצמה יצאה בהודעה שלפיה לא תיעתר עוד לבקשות בתי הספר בעניין זה.

           לדברי המשיבה, במשך כ-140 ימים בשנה הסופרלנד פותח את שעריו לרווחת הציבור כולו, וכל מאן דהוא יכול לרכוש כרטיס ולהיכנס לפארק. בשאר ימי הפעילות, כ-75 ימים בשנה, הסופרלנד אינו פתוח לציבור הרחב אלא רק לקבוצות ובתיאום מראש; ועל פי הנטען גם בימים אלה שערי הפארק פתוחים לכל אדם מכל קבוצות האוכלוסיה וללא קשר למוצא, דת או לאום. עם זאת, במועדים ספורים בלבד בחודש יוני נהגה המשיבה להקצות ימים נפרדים לשימושם של בתי ספר (בעיקר תיכוניים) ערבים ויהודים החוגגים את סיום שנת הלימודים. לדברי המשיבה, בשנים האחרונות היא החלה להיווכח לדאבונה כי באותם ימים של חגיגות הסיום, המפגש בין תלמידים ערבים ליהודים בסופרלנד הוליד כדבר שבשגרה אירועי אלימות והפרות סדר משמעותיות, שהיה בהן כדי לסכן את אורחי המקום ואת עובדיו. על רקע אירועים אלה והתגברותם משנה לשנה, החלו להתקבל אצל המשיבה פניות חוזרות של מנהלי בתי ספר ומרכזי שכבות, ערבים ויהודים כאחד, שביקשו כי בימי מסיבות הסיום תתבצע הפרדה בין בתי ספר ערבים לבתי ספר יהודים. בנסיבות אלה, בחודש יוני 2011 נעתרה המשיבה לראשונה לפניות מטעם בתי הספר, ואפשרה לקיים את חגיגות הסיום במתכונת נפרדת; ובתשובתה לבקשת האישור הדגישה המשיבה כי תכלית ההפרדה היתה שמירה על שלום הציבור והימנעות מחיכוכים וקונפליקטים שסיכלו את הבילוי וההנאה של כלל התלמידים בפארק. על יסוד האמור, לגישתה של המשיבה לא מדובר בהפליה של המגזר הערבי, וממילא לא מתקיימת עילת תביעה מכוח חוק איסור הפליה וגם לא כל עילת תביעה אחרת נגדה.