עאצי פארס נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק דין

מבוא

זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן- "החוק").

התובע, יליד 1.4.39 (כבן 70 היום), נפגע בתאונת דרכים ביום 13.9.04, שעה שנהג ברכב מס' רישוי 95-794-29. התאונה ארעה בסמוך לקיבוץ אייל, בעת שהרכב החליק והתנגש במעקה בצד הכביש (להלן – "הרכב"; "התאונה").

אין מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי. יש מחלוקת סביב השאלה האם מדובר בתאונת עבודה אם לאו. הצדדים חלוקים גם בשאלת הנכות הרפואית ובשאלת היקף הנזק.

תאונת עבודה?

אדון תחילה בשאלה האם התאונה מהווה גם תאונת עבודה. בתצהיר העדות הראשית, הצהיר התובע כדלקמן: "... 14. בתקופה בה אירעה התאונה, עבדתי כנהג רכב ציבורי זעיר בחברת סנגר בע"מ. את חברת סנגר בע"מ אני הקמתי וניהלתי מאז שנת 72', עד שהעברתי את מלאכת הניהול לבני פאיז עאסי, כשנה לפני התאונה. מאז אני עובד במשרה חלקית, כנהג אוטובוס ציבורי זעיר. 15. במסגרת תפקידי כנהג, הסעתי בכל בוקר תלמידים לבית הספר, ואת ההסעות הייתי מסיים עד השעה 08:00 בבוקר. אחר כך, בשעות הצהרים, הייתי מסיע את התלמידים חזרה. כלומר, בין השעות 08:00 עד הצהרים לא הייתי במסגרת עבודה כלשהי, והתעסקתי בעניינים פרטיים שלי, ללא כל קשר לעבודה. 16. התאונה ארעה עת נהגתי ברכב של החברה אבל הנסיעה הייתה נסיעה פרטית שלי, ללא כל קשר לעבודה. כלומר, התאונה לא ארעה במהלך עבודתי ולא בדרך אל העבודה או ממנה. 17. בבוקר שביום התאונה, לפני השעה 08:00 הסעתי כהרגלי, תלמידים מכפר ברא לבית ספרם בטירה, שם הורדתי אותם והיה עלי לחזור בשעות הצהרים ולהסיעם חזרה לכפר ברא. אציין, כי הנסיעה מכפר ברא לטירה, הינה כ-20 דקות לערך. אחרי שהורדתי את התלמידים ובכך סיימתי את עבודתי, פניתי לעיסוקים אישיים שלי שאינם קשורים לעבודה, ובסביבות השעה 10:30 (כשעתיים וחצי אחרי שהורדתי את התלמידים), התחלתי לנסוע חזרה לביתי, לכיוון כפר ברא, ובדרך ארעה התאונה. 18. ביחס להודעה על מקרה ביטוח, ברצוני להבהיר, כי לא מילאתי את ההודעה, לא ידעתי מה נכתב בה והכתב שבה לא שלי, אלא של פקידת סוכן הביטוח, אשר החתימה אותי על ההודעה ומלאה אותה, מבלי להקריא לי את התוכן שכתבה. פירוט נסיבות התאונה כפי שנרשם בהודעה לא נכון... 19. התאונה לא ארעה כאשר ניסיתי לעצור על מנת להוריד ילדים, שכן בשעת התאונה (שעה 10:30 לערך), התלמידים היו בבית ספרם ולמזלי לא היו עמי ילדים ברכב".

התובע התייחס בתצהירו, כאמור לעיל, להודעה בדבר התאונה, שנמסרה לחברת הביטוח (מוצג ג' לתיק מוצגי הנתבעות). אכן, בטופס זה, בפרק תיאור נסיבות המקרה, נרשם כדלהלן: "אחרי צומת אייל ניסיתי לעצור ע"מ להוריד ילדים. הרכב החליק איבדתי שליטה על הרכב ונגרם נזק רב בכל חלקו הקדמי של הרכב שנמשך לכל אורך האוטו מגדר בטחון". כפי שנאמר, טוען התובע כי תיאור זה איננו נכון.

במהלך שמיעת העדויות, הסכימו הצדדים כי הפקידה בסוכנות הביטוח "ספיר", גב' רחלי רפפורט, תעיד תחילה. העדה, אשר זומנה ע"י הנתבעות, סיפרה בחקירה ראשית כי היא זו שכתבה את מוצג ג' וכי היא נוהגת, אם הלקוח נמצא לפניה, להקריא לו את מה שנכתב בטופס ההודעה ולהחתים אותו; אם מדובר בהודעה טלפונית, הלקוח כמובן לא חותם, אך היא מקריאה לו את תוכן ההודעה. לדבריה, אין היא יכולה לזכור, שנים לאחר המקרה, מה בדיוק הייתה הסיטואציה, אך היא מאמינה כי ידעה לכתוב את הדברים על סמך מה שאמרו לה וכי היא משתדלת להקריא את תוכן ההודעה למוסר (עמ' 8 לפרוט'). בחקירה נגדית (לאחר שבא כוח התובע אישר כי התובע חתום על טופס ההודעה), נשאלה העדה האם ייתכן שנפלה אי הבנה בינה לבין התובע בנוגע לגרסה שמסר לה, והיא השיבה כי: "אם הייתי זוכרת הייתי יכולה להגיד. אני יודעת שבד"כ מה שאומרים לי אני כותבת. בדרך כלל לא חוקרת. מה שאומרים לי – נכתב" (עמ' 9 לפרוט').

מיד לאחר מכן נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו. הוא עומת עם עדות פקידת סוכנות הביטוח והשיב כי: "יכול להיות שהיא התבלבלה. לא יכול להיות שאני כ"כ מטומטם... אני לא אמרתי לה הסעה. עשיתי קניות לילדים... בטירה; קניתי עופות, בשר, ירקות... אצל אמג'אד. אני בקשר איתו היום ומכיר אותו. עובד אצלו התחלף. אין לי קבלה" (עמ' 15 לפרוט'). משנשאל מדוע לא פירט בתצהירו שהיה למעשה בקניות בטירה, השיב: "לא שאלו אותי קודם. אז מה עשיתי? טיילתי?... זה נכון מה שכתוב. זה הסידורים שלי" (שם).

בהמשך החקירה הנגדית, עומת התובע עם קלטת, שלטענת הנתבעות נערכה בידי חוקר פרטי. נטען בפני התובע כי ניתן להתרשם מהשיחה, שמדובר בתאונה אשר קרתה בסיום העבודה בדרך הביתה. התובע חזר על גרסתו שלפיה הוא מסיים עם הילדים לכל המאוחר ב-08:30 ואילו התאונה ארעה ב-10:30 לאחר שסיים את הקניות (עמ' 17 לפרוט'). הוסיף ונשאל התובע מדוע שאשתו תאמר לחוקר כי התאונה ארעה בעבודה, ועל כך השיב: "היא לא ידעה. היא לא מתעניינת איפה אני הולך... מה שאני עושה. ככה אנחנו רגילים. היא יודעת שאני הולך לעבודה. היא יודעת שאני יוצא בבוקר, לא שואלת אותי שאלות, לא מתעניינת, היא סומכת עלי" (שם).

גם מר פאיז עאצי, בנו של התובע, הגיש תצהיר עדות ראשית. הוא מאשר כי בזמן התאונה הוא היה זה שניהל את החברה, ניהול שעבר לידיו מידי אביו, התובע, כשנה לפני מועד התאונה. עוד אישר פאיז את לוחות הזמנים כפי שפורטו על ידי התובע. פאיז מצהיר כי לו היה אביו נפגע תוך כדי עבודה, היה מדווח על כך למוסד לביטוח לאומי.

בחקירתו הנגדית תיאר פאיז את אופי ההסעות ומשכן, ועמד על כך כי הסעות הבוקר מסתיימות לכל היותר ב-08:30- 08:45 (עמ' 11 לפרוט').

הנתבעות, הזמינו לעדות את הגב' סאעוויד ריאן, אשר שימשה כמלווה ברכב ההסעה. היא נשאלה האם היא זוכרת שחוקר פרטי שאל אותה שאלות בנוגע לתאונה, כשמונה חודשים לאחריה, והשיבה על כך בחיוב (עמ' 19 לפרוט'). בעדות תמוהה למדיי אמרה העדה כי: "אני בכלל לא ידעתי שהתובע עשה תאונה. לא ידעתי על מה באים לתחקר אותי... הייתי בחופשת לידה, אני לא יודעת... עניתי סתם אפילו לא הבנתי על מה חוקרים אותי, מי נגד מי, לא הבנתי שום דבר... הם אמרו לי שהוא עשה תאונה... ידעתי מהחוקר שהייתה לו תאונה... בחקירה ששאל אותי החוקר זרקתי תשובות יכול להיות שלא הכל מדוייק. זרקתי תשובות סתם... נתתי תשובות רק כדי להתפטר ממנו... זה הקול שלי [בקלטת שמושמעת על ידי החוקר – א.ז]" (עמ' 19 - 20 לפרוט').

הנתבעות זימנו לעדות גם את אשתו של התובע, גב' שהירה עאסי. גם לה הושמעה הקלטת; היא זיהתה את קולה אך מעבר לכך לא השיבה תשובות לגוף העניין אלא חזרה ואמרה: "הייתי חולה. אני לא זוכרת... אני הייתי חולה ואף אחד לא היה בבית. אני לא יודעת... זה היה לפני 5-4 שנים, אני לא זוכרת..." (עמ' 21 לפרוט').

מיד לאחר מכן, התייצב למתן עדות החוקר מר רימון חדד. הוא סיפר בחקירה ראשית כי הוא עוסק בהתמחות במשרד חקירות בחיפה מזה כשלוש שנים. הוא אישר כי הוא מזהה את העדים שהעידו קודם הואיל וחקר את כולם. הוא סיפר על הפרקטיקה שלפיה הוא מוסר את הקלטת למשרד החקירות, אשר דואג לתמלול; הוא עצמו משווה לאחר מכן בין התמליל לקלטת, ובמקרה זה מצא התאמה מלאה (עמ' 22 לפרוט').

ב"כ התובע הסכים להגשת הקלטת רק בנוגע לשתי העדות האחרונות, אשר זיהו את קולותיהן, להבדיל מהתובע, שלא עשה כן. הוא התנגד להגשת התמליל. החלטתי, כי: "תוך שמירת הזכות להעלות כל טענה בסיכומים, אני מצרף כרגע את הקלטת והתמלילים לתיק מוצגי הנתבעות. אומר רק כרגע שהגם שהתובע לא זיהה בוודאות את קולו, נתמכת הקלטת בעדותו של החוקר, שהעיד כי האדם שעימו שוחח הוא התובע. באשר לתמליל, ככל שבסיכומים תעלנה הטענה בדבר אי התאמה לקלטת עצמה, ובמקרה הצורך, אדאג להורות על הגשת תמלול מוסמך של הקלטת מטעם בית המשפט" (עמ' 23 לפרוט').

במהלך חקירתו הנגדית, הסביר החוקר בעיקר את הכתוב בעמ' 9-7 לתמליל, והעיד כי לפי הבנתו, הודה התובע כי התאונה התרחשה לאחר שהוריד את הילדים, כשהיה בדרכו חזרה לביתו (עמ' 26 לפרוט').

יצויין, כי לאחר שהתובע הגיש את סיכומיו בתיק זה, עתרו הנתבעות בבקשה "למינוי מתמלל"; התובע התנגד לכך; בהחלטה מיום 4.10.09 קבלתי את הבקשה (בהמשך לאותה החלטה אשר ניתנה במהלך הדיון, עמ' 23 לפרוט'), והוריתי על תמלול בידי חברת סטנוגרמה, על חשבון הנתבעות, תוך מתן אפשרות לתובע להשלים את סיכומיו, בטרם יגישו הנתבעות את הסיכומים מטעמן.

הצדדים פעלו בהתאם. לתיק הוגשו התמלילים הרלבנטיים, בצירוף חוות דעת מומחה של מר איברהים אבו סעלוק מחב' סטנוגרמה. לאחר מכן השלים התובע את סיכומיו והנתבעות הגישו, ביום 12.1.10 את הסיכומים מטעמן.