עאסלה נ' אליהו חברה לבטוח בעמ - פסקדין

החלטה

רקע כללי;

ביום 14.9.09, המשיב נפגע בתאונת דרכים במסגרת עבודתו (להלן: התאונה). בעקבות תאונה זו, המשיב פנה למל"ל שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, ונבדק בפני ועדה רפואית שליד המל"ל (להלן: הועדה).

ביום 10.12.10 הועדה קבעה כי בעקבות התאונה נותרה אצל המשיב נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי של כתף שמאל, החל מיום 14.12.09.

המבקשת לא השלימה עם קביעה זו והגישה בקשה למתן היתר להבאת ראיות לסתור. המבקשת הפנתה לתיעוד רפואי (תיק קופ"ח) שמתייחס לעברו של המשיב עובר להתרחשות התאונה וטענה כי משום שהועדה לא נתנה את דעתה לעבר רפואי זה, הרי עבודתה לוקה בפגם היורד לשורש העניין.

בהחלטתי שניתנה ביום 15.4.13 נעתרתי לבקשת המבקשת, ובהחלטה נפרדת שניתנה ביום 17.4.13 מיניתי את פרופ' וולפין כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

בשלב מאוחר יותר, המבקשת הגישה בקשה נוספת ובגדרה עתרה לקביעת סמכויותיו של המומחה באופן שיקבע כי המנדט שניתן למומחה מסמיכו להתייחס אך ורק לנכותו של התובע, באם נותרה כזו, בכתף שמאל. נטען בבקשה, כי הנכות שבמחלוקת הינה זו שנקבעה בגין ההגבלות בתנועות הכתף ולא בגין ממצאים או הגבלות אחרות להן טען המשיב ואשר הועדה שללה כל נכות בגינם.

בתגובתו המשיב התנגד לבקשה. את עמדתו הסביר בכך ששעה שבית המשפט התיר למבקשת לסתור את קביעת הועדה , הרי קביעה זו בטלה ומבוטלת. אין זה צודק, כך נטען, כי המומחה יוגבל לבדוק את התובע אך לעניין הכתף ויתעלם מתלונות וממצאים אחרים שהוסבו לתובע ואשר הם בתחום התמחותו.

זו המחלוקת שנטושה בין הצדדים, אליה אדרש להלן.

דיון והכרעה;

כידוע, הדיון בבקשה להבאת ראיות לסתור מתקיים, לרוב, בשלושה שלבים. בשלב הראשון, נבחנת הבקשה למתן היתר להבאת ראיות לסתור. למקרה והבקשה התקבלה אזי עוברים לשלב השני שבגדרו מוצגות הראיות לשם סתירת קביעת הועדה (להלן: "הועדה"). היה ובית המשפט השתכנע בדבר קיומם של טעמים שיצדיקו סתירת קביעה זו, אזי בשלב השלישי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. עם זאת, חשוב להדגיש, כפי שהדבר נהוג בפרקטיקה, :"אכן, קיומם של כל שלושה שלבים כאמור הנו לעיתים עיוני בלבד. אותן ראיות ישמשו לא אחת, אם גם לא בהכרח, הן כדי לשכנע את בית המשפט בכך שיש להתיר להביא ראיות לסתור והן שהראיות נסתרו, ועל כן יש מקום למנות מומחה רפואי" (רע"א 863/93 התעשיה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי רחמים ואח', פ"ד מז(4), 815).

אחרי שמונה המומחה מטעם בית המשפט הדיון עובר למסלול המותווה בסע' 6 א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, היינו:" חוזרים לנקודת המוצא, המתקיימת גם באותם מקרים בהם לא נקבעה מלכתחילה דרגת נכות על פי דין" ( אליעזר ריבלין, תאונת דרכים, מהדורה 4, עמ' 793). הדבר נכון, כך אני סבור, לעניין התחום הרפואי שהנכות שנקבעה לגביו נסתרה. הווה אומר, למקרה והנפגע נבדק בוועדה הרפואית ע"י מספר מומחים משטחי רפואה שונים, ואילו ההיתר שניתן ממוקד בתחום אחד או יותר, אזי מסקנות הועדה האחרות עדיין שרירות וקיימות. החזרה לנקודת המוצא משמעה, הלכה למעשה, מינויו של מומחה מאותו תחום התמחות של הקביעה הספציפית שנסתרה. במקרה זה, יתר הקביעות שהינן בתחומי רפואה שונים נותרים על כנן אלא אם :" לא ניתן להפריד בין תחומי ההתייחסות של הועדה הרפואית, בשל ההתייחסות המשולבת של הועדה למספר תחומי רפואה או מפני שהתחום הרפואי שלגביו נסתרה הקביעה שעל פי דין הוא התחום העיקרי במכלול הקביעה. במקרים אלה יש לראות בקביעה בכללותה כמי שאינה קיימת וניתן יהא למנות מומחה מטעם בית המשפט גם בתחומים שלא היו במחלוקת" (ריבלין, עמ' 783).

ההחלטה כי קביעת הועדה בתחום רפואי מוגדר נסתרה שוללת כל נפקות ותוקף מחייבים מקביעה זו שלא תהווה יותר ראיה קונקלוסיבית בעניין הרפואי ואף אינה מהווה ראיה כלל ולו לשם המצאתה לעיני המומחה הממונה ( רע"א 2985/90 יהושע שרעבי נ' מגדל ואח' [פורסם במאגרים]. שעה שנמצא, כי בקביעה בתחום רפואי מוגדר נפל פגם היורד לשורש העניין שאף מצדיק סתירתה מתחייבת המסקנה כי קביעה זו בכללותה, על סעיפי המשנה שבה, הינה פסולה דבר שמשליך על מכלול הממצאים הכלולים בה לרבות אלה ששללו או זכו בנכויות באותו תחום התמחות.

אימוץ האבחנה בה דוגלת המבקשת עלול לגרום גם להארכה וסרבול מלאכותיים של הדיון. כדי שאמחיש מסקנתי זו, נניח כי המשיב עצמו סבור כי שלילת הנכות ע"י הועדה בשל חבלתו בע"ש הינה מקפחת. האם במקרה זה, ועל אף קבלת בקשת המבקשת לסתירת קביעת הועדה באשר לנכות שנקבעה בכתף ומינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, יהיה על המשיב להגיש בקשה חדשה שבגדרה יעתור למתן היתר להבאת ראיות לסתור לעניין מסקנת הועדה באשר לגב; ורק למקרה ובקשתו תתקבל יוסמך המומחה להתייחס לתלונה זו. אני סבור, כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. ראשית, כבר נקבע כי החלטת הועדה בתחום האורתופדי לוקה בפגמים שמצדיקים סתירתה דבר שמציב קביעה זו כולה באור שלילי. משכך, פתיחת עניין זה מחדש על יסוד בקשת התובע, הינה חסרת כל תוחלת או תכלית ולרוב תגרום להשחתת זמנם של כל המעורבים, לרבות של בית המשפט. שנית, בשלב השלישי ממונה מומחה מטעם בית המשפט שחזקה כי יפעל בהגינות, ביושר, במקצועיות ובאובייקטיביות (ע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן [פורסם במאגרים], ע"א 6116/97 אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, ו- ע"א 3011/94 אלפסי שמעון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ). משזו החזקה שנקבעה בפסיקה, הסמכת המומחה שמונה מטעם בית המשפט להתייחס לכלל החבלות שנגרמו בתחום התמחותו עשויה לשרת את חשיפת האמת ואין היא מקפלת עיוות דין למי מהצדדים.

לסיכום, היה ובית המשפט ראה למנות מומחה רפואי מטעמו בעקבות סתירת קביעת הועדה בתחום רפואי ספציפי בלבד , אזי יתר הקביעות של הועדה בתחומי רפואה אחרים נותרים בתוקף והם מחייבים מכוחו של סע' 6(ב) לחוק. חריג לכך, הוא המקרה בו לא ניתן להפריד באשר להתייחסות הועדה לתחומי רפואה שונים, שאז נכון למנות מומחה בכל אחד ואחד מהתחומים הרפואיים הרלוונטיים. הדבר שונה, כך אני סבור, לעניין מסקנות הועדה באותו תחום רפואי שלגביו מונה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הממונה מוסמך ואף חייב להתייחס למכלול הפגיעות והנכויות שנותרו בעקבות התאונה ושהינם בתחום התמחותו.

משום שהוחלט לקבל את בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור על סמך השגותיה לעניין הנכות שנקבעה באשר לכתף, בכך מסקנות הועדה בתחום האורתופדי כולן, גם באשר לפריטי נכות אחרים, בטלות והמומחה שמונה יתייחס למצבו הרפואי הכולל של המשיב שהינו בתחום התמחותו.

סוף דבר;

לאור האמור לעיל, מורה על דחיית הבקשה.

המומחה יתייחס בחוות דעתו לכל התלונות, הכאבים וההגבלות שהינם בתחום התמחותו.

המבקשת תשלם למשיב הוצאותיו בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪.