עאסי עילבוני נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ - פסקדין

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית על סך 26,362 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבעת ועניינה הפרשי כספים שלפי התובעת מגיעים לה בעקבות גבייה ביתר של הנתבעת תוך חריגה מצידה מהסכם פשרה עליו חתמו הצדדים בהליך קודם. ההפרשים הנטענים הינם בסך 6,362 ₪ (כולל ריבית והצמדה). בנוסף, עותרת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש ופגיעתה בתדמיתה בסך של 20,000 ₪.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה שלטענתה הוגשה בחוסר תום לב וחרף העובדה שהנתבעת מילאה באופן מוחלט ובקפדנות אחר תנאי הסכם הפשרה. לפי הנתבעת, מטרתה הברורה של התובעת היא עשיית עושר ולא במשפט על חשבונה, שעה שהנתבעת נתפסת על ידה "ככיס עמוק" ממנו ניתן להתעשר בנקל.

בכתב ההגנה מטעמה, פירטה הנתבעת את החיובים אל מול הזיכויים שהגיעו לתובעת וציינה כי מעולם לא התחייבה בהסכם הפשרה כי תמחל לתובעת על ציוד שרכשה ושאת עלותו היא מחויבת לשלם בהתאם לתנאי הרכישה השונים עליהם חתמה.

3.בדיון שהתקיים בפניי הופיע אביה של התובעת, מר ג'רייס עילבוני, ונציגות של הנתבעת; הגב' לבנת סבח והגב' דנה כספי (יצוין שמר עילבוני הופיע בדיון על דעתה של התובעת שגם אישרה זאת בהודעה בכתב שמסרה). בנוסף, הגישו הצדדים עותק קריא של הסכם הפשרה עליו חתמו בהליך הקודם

4.לאחר ששמעתי את אביה של התובעת, שהצהיר כי הוא זה שחתום על הסכם הפשרה בשם בתו וכי כל ההליכים התנהלו מולו, את נציגות הנתבעת ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם הרבים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות.

5.עיון בהסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים במסגרת התביעה שהתנהלה בתיק 51950-09-11 (להלן: "התביעה הראשונה"), מעלה כי ההסכם כולל את המרכיבים הבאים: עדכון של תנאי ההתקשרות בין הצדדים בכל הנוגע למנויים שברשות התובעת, מחיקת יתרת תשלומים עבור שני מכשירים (האחד טלפון מסוג נוקיה ומחשב מדגם אסוס), תשלום של הנתבעת לתובעת בסך 3,895 ₪, הקטנה של החיוב באופן חד פעמי בסך 2,105.16 ₪ ומתן 3 אזניות בלוטוס לתובעת ללא כל עלות.

בשום מקום בהסכם, לא נאמר כי התובעת מקבלת פטור מתשלום עבור ציוד אחר שרכשה מהנתבעת, גם אם מדובר בציוד שנרכש לפני חתימת הסכם הפשרה.

6.התובעת, אינה יכולה להכניס לתוך הסכם הפשרה, שהינו הסכם לכל דבר ועניין, התנאות, התחייבויות או הסכמות אחרות שלא באו לידי ביטוי בהסכם. לא זו אף זו, ומשלא נאמר בו אחרת, אין בהסכם הפשרה כדי לבטל הסכמים אחרים בין הצדדים שממשיכים לעמוד בתוקפם, כגון הסכמי רכישה של ציוד כזה או אחר, שאין חולק כי נרכש על ידי התובעת ונמצא בשימושה.

טענת אביה של התובעת כי מכשירי הטלפון "התקבלו במתנה", אין לה על מה להתבסס ואינה עולה בקנה אחד עם המסמכים השונים שהוצגו בפניי. בנוסף, ובכל הנוגע לטענות האחרות שהועלו בתביעה הראשונה והוכרעו שם על ידי הסכם הפשרה, הרי שהתובעת מושתקת מהעלאתן בשנית.

7.העובדה כי בהסכם הפשרה, בסעיפים 12-13, צוין במפורש כי הנתבעת תימחק את התשלום עבור הציוד שהוזכר בסעיפים אלה, יש בה כדי לסתור את טענת התובעת, שכן אם הייתה כוונה של הצדדים לוותר על תשלומים נוספים עבור ציוד נוסף, היו אמורים הצדדים לציין זאת במפורש בהסכם (כפי שידעו לעשות זאת לגבי המחשב והטלפון מסוג נוקיה), ומשלא עשו זאת, הדבר אומר דרשני, ומצביע על כוונתם המשותפת שלא לשנות מאומה מההסכמים לגבי אותו ציוד.

אין גם בקיזוזים שביצעה הנתבעת בעקבות הסכם הפשרה ובתשלום ששולם לתובעת שם, כדי לתמוך בטענות התובעת, אלא להפך, שכן גם זיכויים אלה קיבלו ביטוי בהסכם באופן מפורש.

8.לאחר שעיינתי בנספחי כתב ההגנה וגם בהסכם הפשרה, מצאתי לקבוע כי התובעת לא חויבה בתשלומי יתר כלשהם, כי הנתבעת לא חרגה מההסכמות בין הצדדים וכי החיובים

לאחר חתימת הסכם הפשרה עולים בקנה אחד עם המוסכם בין הצדדים, הן בהסכם הפשרה והן בשאר ההסכמים שנחתמו ביניהם.

משלא הוכיחה התובעת כי חויבה ביתר או כי הנתבעת הפרה את ההסכמות עמה, אין מקום לפסוק לה פיצוי כלשהו בגין "עוגות נפש", "פגיעה בתדמית" או כל נזק בלתי ממוני אחר.

9.השורה התחתונה היא, שמצאתי לדחות את התביעה.

אין צו להוצאות.

פסק דין זה ניתן לערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.