עאמר נ' אבו גזאלה - פסקדין

החלטה

ביום 20/5/13 הגיש התובע את תביעתו על סך 223,858 ₪.

הנתבע, עם קבלת כתב התביעה, הגיש בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה, בין היתר בשל העובדה כי בין הצדדים מתנהל הליך בת"א 1134/08, אשר אוחד עם שני תיקים נוספים ואשר התנהל בפני כב' השופטת לוקיץ'.

ביום 15/7/13 ניתן פסק דינה של חברתי, כב' השופטת לוקיץ', בתיקים שנדונו בפניה.

עם קבלתו, עתר בפני הנתבע בבקשה לדחיית התביעה על הסף, בשל קיומו של מעשה בי-דין בדמות פסק דינה של השופטת לוקיץ'.

ניתנו מספר רב של אורכות לתובע, להגיש את תגובתו המפורטת לבקשה. בהזדמנות אחת, הגיש ב"כ התובע הודעה לפיה, הבקשה על כלל נספחיה, לא הועברה לו ומשכך, הוריתי גם למזכירות וגם לב"כ הנתבע להעביר את הבקשה, על כלל צירופיה, לידי ב"כ התובע. גם אז, לא הוגשה תגובה מפורטת לבקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בי-דין.

ביום 8/12/13 הגיש התובע בקשה למחיקת התביעה, ובהודעה משלימה הודיע, כי הוא עומד על מחיקת הבקשה ולא דחייתה, שכן לטעמו, קיימים חלק מהתביעה שלא נדונו על ידי בית משפט. מכאן נאלץ בית המשפט לדון זה עתה בבקשה המקורית.

על פי הנטען בכתב התביעה, נטען כי הנתבע הוא זה אשר הפר את הסכם השכירות, כתוצאה מכך נאלץ התובע לפנות את המושכר ובשל כך נגרם לו הפסדים, כמפורט בסעדים הכספיים שבתביעה. התובע פירט את סוג ההפרה ולפיה, הנתבע לא מסר לו את כל האישורים על מנת לבטח את עסקו ואף לא הסכים להשלים הקמת כל התשתיות הדרושות לצורך השגת אישורים וביטוח, כנדרש. כמו כן, הנתבע, כך נטען בתביעה, לא שיתף פעולה עם התובע ולא המציא את האישורים ואף חברת ביטוח לא הסכימה להנפיק עבור התובע פוליסת ביטוח למושכר. כתוצאה מכך, טוען התובע, כי עקב התנהגות הנתבע והפרתו את ההסכם וכן דרישתו כי יפנה את המושכר, נאלץ לפנות את המחסן במושכר ואת החנות וזאת לפני תום תקופת השכירות. כמו כן טען, כי השקיע במושכר השקעות רבות ונגרם לו נזק רב כתוצאה מפינוי זה וכן הנתבע גנב מהמושכר 3 שלטים שהיו תלויים בכניסה וסככה.

במרכז פסק דינה של כב' השופטת לוקיץ' נקבע ביחס להפרת ההסכם, הדברים הבאים:

"גרסאותיו של הנתבע לעניין פינוי הנכס ונסיבות הפינוי אינן עקביות, הן מתפתחות ומשתנות במהלך ההליך ורצופות סתירות כמפורט לעיל" (עמ' 7 ש' 19 לפסק הדין).

עוד קבעה, כי ביחס לטענה כי סיבת הפינוי היא סירובה של חברת הביטוח לבטח את הנכס, למרות שמדובר בסיבה משלל הסיבות שנמסרו על ידי התובע כסיבות לפינוי את המושכר לפני תקופת החוזה, נקבע על ידה בצורה מפורשת כדלקמן:

"זאת ועוד, הגם ששוכנעתי כי יש ממש בטענת הנתבע כי סיבת פינויו את הנכס היה סירובה של חברת הביטוח לבטחו עד להסדרת נושא קו מים למערכת כיבוי אש ותיקון מערכת החשמל, ענין שהתובע סרב להסדיר, הרי שלאור סיפת סעיף 5 להסכם, ספק באם עומדת לנתבע טענה כנגד התובע בהקשר זה, שכן סעיף 5 להסכם קובע כדלקמן: "השוכר מצהיר כי הוא ראה, בדק ובחן את המושכר... והוא מוותר בזאת על כל טענה מכל סוג ומין שהוא ביחס למושכר, לרבות טענת ברירה מחמת מום ו/או פגם ו/או אי התאמה ו/או קבלת רשיון".

עוד הוסיפה, כי בחתימת התובע על ההסכם וויתר הוא על כל טענות מסוג עליהן הוא מבקש להסתמך כדי להצדיק את פינוי המושכר טרם תקופת השכירות.

עוד הוסיפה, כי הנתבע בענייננו לא היה מחויב מכוח הוראות ההסדר להסדיר את עניין קו המים וכיבוי אש ותיקון מערכת החשמל (עמ' 8 לפסק הדין).

גם טענתו הנוספת, שאין את האישורים למושכר, גם היא נדחתה, בסעיף 20 ו-21 לפסק הדין.

בית המשפט דן בצורה מקיפה בכל מערכת היחסים בין הצדדים, בכל הטענות האפשריות שהיו לו ובסופו של יום פסק את אשר פסק.

רואים בבירור, כי קיים מעשה בית דין לטענות התובע, לא היה מקום להגיש את התובענה, אלא היה צורך להמתין לפסק דינה, אשר הוגש כחודשיים לפני מתן פסק הדין, כאשר כל הטענות שבפיו, היו מונחות לפתחה של כב' השופטת לוקיץ'.

על כן, אני דוחה את התובענה עקב קיומו של מעשה בית-דין, כעולה מפסק דין של כב' השופטת לוקיץ' בת"א 1134/08, מיום 15/7/13.

כמו כן, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע את הוצאותיו ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 6,000 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.