עאבדין(המנוח) נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

רקע

1. לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה במסגרת תיק חס"מ לפי חוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958.

2. לטענת ב"כ המבקש, עו"ד לאה צמל, הועבר לעיונה חומר החקירה המשטרתית אשר בוצעה, ואולם לא הועבר לעיונה תיק ועדת החקירה של השב"ס. לטענתה עיון בחומר החקירה של שירות בתי הסוהר מאפשר בדיקה באשר לאופן מתן ההחלטה על-ידי הפרקליטות שלא להמשיך ולחקור, וחומר זה משקף נכונה את ההליכים והאמצעים אשר ננקטו על-ידי גורמים בשב"ס בזמן אמת.

3. לטענת ב"כ המשיבה, עו"ד איילה אורן, כל החומר הוגש לעיון בית-המשפט, אך אין מקום להתיר את גילויו לב"כ המבקש, וזאת הואיל ואין בבקשה נימוק שיצדיק חריגה מהכללים וההוראות הנוהגים והקבועים לרבות סעיף 131 א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: פקודת "בתי הסוהר").

4. תגובתה של ב"כ המבקש היא שאין מקום להפעלת סעיף 131א' (ב) לפקודת בתי הסוהר.

דיון והכרעה

5. שני הצדדים התייחסו בטיעוניהם לסעיף 131א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 אשר קובע כדלקמן:

"(א) השר או הנציב רשאי למנות ועדת חקירה לשם חקירת כל ענין הנוגע לשירות, והיא מוסמכת להזמין עדים ולגבות עדויות; ועדת חקירה תהיה מורכבת מסוהר אחד או יותר, ובלבד שדרגת אחד לפחות מהם אינה למטה מדרגת כלאי.

(ב)שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט, למעט בדין משמעתי, אלא אם כן הועמד הסוהר לדין על עדות שקר שמסר לאותה ועדת חקירה.

(ג)ראתה ועדת חקירה שפלוני עלול להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה, יודיע לו יושב ראש הועדה במה הוא עלול להיפגע ויעמיד לרשותו, בדרך שיראה לנכון, את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה ותינתן לו הזדמנות להשמיע דבריו.

(ד)הנציב רשאי לאצול לסוהר בכיר אחר את סמכותו לפי סעיף קטן (א)".

6. ברם, אין בסעיף האמור כדי להכריע בסוגיה שבמחלוקת. סעיף 131א' (ב) קובע כלל של העדר קבילות ("לא יתקבל כראיה במשפט"), ואילו טענת המשיבה שלא להתיר לב"כ המבקש לעיין בחומר על סמך סעיף זה הינה טענה של חיסיון. ברם, מתוך כלל של אי-קבילות לא ניתן להסיק כלל של חיסיון. יפים לעניין זה דברי כב' השופט יצחק עמית במאמרו: "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי 247, 252 (2008):

"הוראות דין שונות קובעות כי מסמכים מסוימים אינם קבילים. מה היחס בין חיסיון לבין קבילות?

חיסיון מנוגד לגילוי. מסמך הנהנה מחיסיון לא ייחשף לעיני בעל הדין. כמוהו כמסמך הנותר בחשכת המגירה – לא ניתן להגישו ולהסתמך עליו במהלך הדיון. ממילא מסמך חסוי הוא בלתי קביל, אך לא להפך: יכול שמסמך יהיה לא קביל בהליכי בית משפט, אך אין משמעות הדבר שהמסמך ייהנה מחיסיון. קבילות לחוד וחיסיון לחוד – קבילות במובן של Admissibility וחסיון במובן של היפוכו של גילוי (Disclosure), במובן של פטור או חסינות מפני עיון (Privilege). אי-קבילות נועדה למנוע מבית המשפט מלבסס ממצא על הראיה הבלתי קבילה, בעוד חיסיון נועד למנוע מבעל דין מלעיין במסמך. יש שבעל דין מבקש לעיין במסמך לא קביל, גם אם לא יהא רשאי להגישו בשל אי-קבילותו, על מנת לעשות בו שימוש לצרכי המשפט".

7. מכאן עולה כי התנגדות המשיבה להעברת החומר, ככל שהיא נסמכת על סעיף 131א' (ב) לעיל, דינה להידחות. הסעיף האמור קובע כלל של אי-קבילות, אך אינו קובע כלל של חיסיון, ולפיכך אין בו כדי להכריע בשאלה שבמחלוקת. יחד עם זאת, העדרו של חיסיון, אין בהכרח משמעותו, חובת גילוי. בנוגע לשאלת הגילוי בהליך חס"מ מסור לבית-המשפט שיקול דעת האם להורות על גילוי החומר, אם לאו (ר' יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון ב, 878 (2008); וכן החלטת כב' השופט ש' טימן בב"ש 2/85 כהן נ' משטרת ישראל, פ"מ תשמ"ו(2) 421).

8. הואיל ובנוגע לשאלת אופן שיקול הדעת, במובחן משאלת עצם הסמכות להורות על גילוי החומר, לא נתקבלה כלל עמדת המשיבה, סבורני כי בטרם מתן החלטה בנושא מן הראוי לשמוע את טיעוני הצדדים.

9. לפיכך, נדחה להמשך דיון במעמד הצדדים ליום 15.9.11 שעה 14:30.

המשיבה תוכל לקבל את תיק המשטרה והשב"ס ממזכירות בית-המשפט.

ניתנה היום, ל' אב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.