1.המשיבה הינה חברת שירותי מערכות מידע, מהמובילות בישראל, ומועסקים בה כ- 3,000 עובדים. במשך כשלוש שנים התנהל בין הצדדים משא ומתן קיבוצי לקראת חתימה על הסכם קיבוצי ראשון, לאחר שלמעלה ממחצית עובדיה הצטרפו לשורות ההסתדרות הכללית, ובכך היא הפכה לארגון העובדים היציג בחברה.
המשא ומתן הופסק בנסיבות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, ולאחר התדיינות שהתקיימה בבית דין זה נפסק שעל הצדדים לחדש את המשא ומתן, אך ככל שזה לא יסתיים בתוך שלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין, תהא המשיבה רשאית לדרוש, כתנאי להמשכו, הוכחה מחדש של יציגות ההסתדרות בקרב עובדיה. המשיבה אכן העלתה טענה שכזו, ולאחר שיח ושיג שהתקיים בין הצדדים הפסיקה את המשא ומתן, וטענה שהיציגות לא הוכחה מחדש. האם הוכיחו המבקשים את יציגותם?
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
2.ביום 19.3.14 הודיע מר אבי ניסנקורן למר שחר אפעל, מנכ"ל המשיבה, על כך שההסתדרות הפכה לארגון העובדים היציג בקרב עובדי החברה. עם קבלת ההודעה, ולאחר בדיקת טפסי ההצטרפות, הכירה המשיבה ביציגות, והצדדים החלו במשא ומתן לקראת חתימה על הסכם קיבוצי.
3.בין הצדדים התקיימו פגישות רבות. לראשונה נקלע המשא ומתן לקשיים כשבעה חודשים לאחר פתיחתו, בנובמבר 2014, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. מכל מקום, אין מחלוקת כי ביום 17.11.14 פנה מר יקי חלוצי, יו"ר איגוד עובדי הסלולר, האינטרנט וההייטק בהסתדרות, למנכ"ל אפעל ב"התראה בטרם הכרזה על סכסוך עבודה". במכתבו זה טען חלוצי כי המשא ומתן להסכם נקלע למבוי סתום בשל חוסר שיתוף פעולה מצד צוות המשא ומתן מטעם המשיבה. חלוצי ביקש במכתבו זה מהמנכ"ל אפעל להיכנס לעובדי הקורה באופן אישי, והוסיף כי במידה ו"גרירת הרגליים לא תיפסק ודרישות העובדים לא יקבלו התייחסות הולמת המאפיינת משא ומתן המתקיים בתום לב ומערכת יחסי עבודה תקינה... נאלץ לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו".
שבועיים מאוחר יותר, ביום 30.11.14, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה, שעילותיו היו, בין היתר, גרירת רגליים במשא ומתן, דרישה לתשלום מענק מכיר לעובדים בעקבות השלמת מכירת החברה; הפחתת שכר חד צדדית, וחוסר תום לב של ההנהלה בניהול יחסי העבודה והמשא ומתן הקיבוצי. גרסתה העובדתית של המשיבה להתרחשויות שקדמו להכרזה על סכסוך העבודה היתה שונה בתכלית. לשיטתה, העיכובים במשא ומתן נבעו מגרירת רגליים דווקא מצד המבקשים.
4.בסופו של דבר, לאחר שהתקיימה פגישה בין המנכ"ל אפעל ליו"ר ניסנקורן. חזר המשא למסלולו ונמשך כשנתיים נוספות, שבמהלכן התקיימו פגישות רבות והוחלפו טיוטות. לטענת המבקשים, בראשית שנת 2017 הגיע המשא ומתן ל"ישורת האחרונה" ממש, על סף חתימה על הסכם קיבוצי. לטענת המשיבה, אף שהמשא ומתן התקדם מאד, נותרו בין הצדדים מחלוקות מהותיות.
5.כך או כך, ביום 19.4.17 פנה חלוצי למנכ"ל אפעל במכתב שבו נטען שנוכח "גרירת הרגליים" במסגרת המשא ומתן, בדעת ההסתדרות לפעול באופן מיידי למימוש סכסוך העבודה "על כל הכרוך בכך". במכתב תשובה ששלחה שפירא לחלוצי, טענה המשיבה להתנהלות חסרת תום לב של ההסתדרות, ודרשה מההסתדרות להעביר אליה בהקדם רשימת עדכנית של העובדים שחברים בהסתדרות, כולל טפסי הצטרפות "על מנת לוודא שהנכם ארגון יציג בחברה". בעקבות מכתב זה, חלה התדרדרות נוספת במערכת היחסים בין הצדדים. ביום 21.5.17 הודיעה ההסתדרות שעובדי החברה יחלו בצעדים ארגוניים, ומספר ימים מאוחר יותר כתבה ב"כ המשיבה לחלוצי והודיעה לו בין היתר כי לשיטתה – מאחר שלא הועברו אליה טפסי ההצטרפות שביקשה – ההסתדרות איבדה את יציגותה בקרב עובדי החברה.
6.ביום 17.5.17 פנו לראשונה המבקשים לבית-דין זה בבקשת צד בסכסוך קיבוצי (סק 35022-05-17). בבקשה נטען כי "חרף העובדה שאנו נמצאים בישורת האחרונה" לקראת חתימה על הסכם הקיבוצי, החלה המשיבה לנקוט בסדרה של פעולות לפגיעה בהתארגנות. בבקשה התבקשו תחילה רק סעדים הנוגעים לפעולות שנקטה המשיבה נגד ההתארגנות (כך נטען) ונגד יושב ראש הוועד (כך נטען) ולא התבקש כל סעד בעניין הפסקת המשא ומתן והכחשת היציגות.
7.בדיון שהתקיים ביום 28.5.17, הגיעו הצדדים להסכמה על איחוד בין הבקשות למתן סעדים זמניים וקבועים. במהלך דיון זה נשאלה ב"כ המשיבה האם התחדש המשא ומתן הקיבוצי. על כך היא השיבה בשלילה, והוסיפה לשאלת בית הדין כי "אין בכוונת המעסיקה לחדש את המשא ומתן עד שלא תוכח יציגות ודבריי אלה נאמרים מחוץ לפרוטוקול מאחר והבקשה אינה עוסקת בטענות אלה".
ביום 12.7.17, ימים ספורים קודם שהיה אמור להתקיים הדיון המאוחד בבקשות התלויות ועומדות, הגישו המבקשים בקשה לתיקון בקשת הצד, וביקשו לראשונה סעד לחייב את המשיבה לחזור לשולחן המשא ומתן. כן נטען בבקשה זו שהמשיבה נקטה בצעדים נוספים, אסורים על פי דין, כנגד יו"ר הוועד, והתבקשו סעדים גם ביחס לצעדים אלה. בעקבות הגשת בקשה זו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית נוספת לפיה בקשת הצד תתוקן כמבוקש, הבקשה לסעד זמני (על כל נטען בה) תיחשב כחלק מהבקשה העיקרית, תינתן למשיבה האפשרות להגיש תגובה משלימה, ובהמשך לכל זאת יתקיים דיון בכל המחלוקות. בהמשך לכל זאת התקיים דיון הוכחות, הצדדים הגישו סיכומים בכתב, וביום 6.8.17 ניתן פסק דין (להלן: פסק הדין הראשון).
8.בפסק הדין הראשון נקבע, כי הפסקת המשא ומתן הקיבוצי על ידי המשיבה נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד לעקרונות משפט העבודה, ולכן המבקשים זכאים כבקשתם לצו המורה למשיבה לחזור לשולחן המשא ומתן, תוך שנקבע שעל הצדדים לקיים לשם כך פגישות משא ומתן סדירות, וכן צו שמנע מהמשיבה לטעון להעדר יציגות של המבקשים בקרב עובדיה למשך שלושה חודשים (עד ליום 7.11.17) או עד למועד גיבושו הסופי של הסכם קיבוצי, לפי המוקדם. עם זאת, נפסק שלאחר תקופת ה"יציבות ארגונית" (כמשמעותה בפסק דין צ.ל.פ. (עסק 51407-07-15 כוח לעובדים נ' צ.ל.פ. תעשיות (7.10.17)), שהועמדה בנסיבות על שלושה חודשים, ושבמהלכה חויבו הצדדים לשבת לשולחן המשא ומתן ולנסות לסיימו, תהא רשאית המשיבה לדרוש בחינה מחודשת של היציגות. זאת, כתנאי לחתימה על ההסכם קיבוצי (ככל שיושגו הסכמות על פרטיו עד אז) או להמשך המשא ומתן (ככל שלא יושג הסכם עד אז).
9.ביום 28.11.17, דהיינו קרוב לארבעה חודשים לאחר שניתן פסק הדין הראשון, פנו המבקשים בשנית לבית-דין זה והגישו את בקשת הצד שפתחה את ההליכים בתיק שבפנינו. עניינה של בקשה זו היה אך ורק טענות מצד המבקשים בדבר ניכויים שלא כדין משכרו של יו"ר הוועד, מר אלון בן הרוש, תוך שנטען שמדובר בהתנכלות מצד המשיבה כלפי יו"ר הוועד בשל פעילותו בהתארגנות. התבקשו בקשר לכך הן צווי מניעה זמניים וקבועים, והן סעד כספי של פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957.
לאחר הגשת הבקשה הגיעו הצדדים להסכמות לפיה יושהה הניכוי שבמחלוקת משכרו של בן הרוש עד לקיום דיון בבקשה.
10.ביום 12.1.18, עוד קודם לדיון שנקבע בבקשה, הגישו המבקשים בקשה לתיקון בקשה הצד על דרך של הוספת סעדים הצהרתיים וסעדים שעניינם הליך ההוכחה מחדש של יציגותם בקרב עובדי המשיבה. בהקשר זה, התבקשו שני צווים, הראשון לפיו ההסתדרות היא הארגון היציג בקרב עובדי המשיבה, והשני שיורה למשיבה לחדש את המשא ומתן הקיבוצי לכריתת הסכם קיבוצי מיוחד עם נציגות העובדים. לאחר קבלת תגובת המשיבה, ניתנה החלטה המתירה את תיקון בקשת הצד המבוקש, ונקבע כי הדיון שיתקיים ביום 31.1.18 יהיה דיון מקדמי, שבו ייעשה ניסיון לצמצם את המחלוקות שבין הצדדים.
11.במהלך הדיון שהתקיים ביום 31.1.18, ניתנה בין היתר החלטה כדלקמן (עמ' 6 ש' 18 לפרוטוקול):
"... לאחר ששקלנו בדבר, ושמענו את עמדות הצדדים ביחס לכך, אנו סבורים, כי נוכח המחלוקת המרכזית שבין הצדדים בדבר יציגות המבקשת 1 בקרב עובדי המשיבה, הרי שנכון לדחות לפרק זמן קצר את ההכרעה בסוגיית הניכויים משכרו של מר בן הרוש, לרבות שאלת זכותו ל- 30 שעות ועד מדי חודש, וכן את בירור כל טענותיו בדבר פגיעה בו, וזאת על מנת לאפשר לבית הדין ולצדדים להקצות את הזמן להכרעה בנושא היציגות.
