אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ס"ק 54634-01-15

ס"ק 54634-01-15

תאריך פרסום : 12/03/2017 | גרסת הדפסה
ס"ק
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
54634-01-15
28/02/2017
בפני השופטת:
יעל אנגלברג שהם

- נגד -
המבקשות:
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרחב נגב
2. מועצת העובדים של תרכובות ברום בע"מ

עו"ד אדר מוסל
עו"ד אלעד מורג
עו"ד ירון לסטרל
עו"ד שירי שלו
המשיבה:
חברת תרכובות ברום בע"מ
עו"ד יעקב מלשקביץ
עו"ד אילה פלזנטל דברת
פסק דין

 

עובדי המפעל נקטו אמצעים ארגוניים ובעקבות זאת הפסיקה המשיבה את עבודת מתקן 890 (להלן: המתקן) והתנתה את שובם של העובדים לעבודה בהתחייבות שלא לשבות בעתיד ובהסכמות למגבלות שונות טרם נקיטת הליכים.

 

השאלה העומדת לדיון בהליך זה היא - האם זכאים עובדי המתקן לשכרם בגין התקופה שמיום 28.12.14 ועד ליום 28.1.15 (להלן: תקופת ההשבתה)?

 

רקע עובדתי

 

1.המבקשת 1, הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרחב נגב (להלן: ההסתדרות) היא הארגון היציג של עובדי המבקשת וצד להסכמים הקיבוציים המיוחדים שנחתמו בינה לבין המשיבה והמבקשת 2. המבקשת 2, מועצת העובדים של תרכובות ברום בע"מ (להלן: מועצת העובדים) מהווה יחד עם ההסתדרות את נציגות העובדים בחברה (להלן: נציגות העובדים או המבקשות). במשיבה מועסקים כ-1,100 עובדים מתוכם כ-830 עובדים מאורגנים המיוצגים על ידי נציגות העובדים.

 

2.המשיבה, תרכובות ברום בע"מ (להלן: המשיבה או החברה) היא חברה בע"מ העוסקת בייצור מוצרי ברום לשימושי תעשייה וחקלאות. המשיבה היא חברת בת בקבוצת כי"ל מוצרים תעשייתיים (להלן: כי"ל).

 

 

3.במתקן 890 במשיבה עובדים כ-11 עובדים, 8 מתוכם הם נערים העובדים במשרה חלקית ו-3 מתוכם הם בגירים, עובדים מאורגנים שחלות עליהם הוראות ההסכמים הקיבוציים בחברה.

 

4.מתקן 890 (קרוי גם מתקן האיזוטנקים) הוא מתקן תחזוקה ולא מתבצעות בו פעולות ייצור. עיקר העבודה בו היא פיזית וכוללת פעילות תחזוקה של טנקרים (מכולות מיכל) המיועדים להובלה של חומרים שונים (גזים ונוזלים מסוכנים ולא מסוכנים). העבודה כוללת בין היתר, פירוקים, ריתוכים ובדיקות לחץ של מכלים. בנוסף, אחראי המתקן על מחלקת שיפוץ ברזי צילנדרים מתיל ברומיד המופעלת על ידי קבלן חיצוני.

 

5.ביום 19.11.14 הודיעה הנהלת החברה לראש צוות המתקן, מר עמוס חג'ג', על ביטול מינויו הניהולי והעברתו מתפקידו כראש צוות המתקן (להלן: ההחלטה). בעקבות ההחלטה התנהל דין ודברים בין ההנהלה לוועד כאשר הוועד דרש את ביטול ההחלטה וטען כי נתקבלה שלא כדין. כחודש וחצי לאחר ההחלטה הוגשה על ידי המבקשות בקשת צד בסכסוך קיבוצי שבמסגרתה עתרו לביטול ההחלטה ולהשבת מר חג'ג' לתפקידו כראש הצוות במתקן.

 

6.ביום 21.12.14 הורה ועד העובדים לעובדי המתקן לפתוח בעיצומים על רקע החלטת ההנהלה בעניינו של מר חג'ג'. במסגרת עיצומים אלה, הושבתה חלק מהפעילות במתקן (להלן: העיצומים). לנוכח העיצומים שבהם נקטו עובדי המתקן, הודיעה ההנהלה לעובדים כי היא מסרבת לקבל מהם עבודה חלקית וכי לאור זאת אין עוד צורך בהופעתם במקום העבודה. ההנהלה ציינה בהודעתה כדלקמן:

 

"1. החל מ-21.12.2014, הינך נוקט בעיצומים הבאים לידי ביטוי, בין היתר, הפסקת פעילות נדרשת ביחידת האיזוטנקים.

להווי ידוע לך כי לא תהיה זכאי לשכרך המלא בגין השעות בהן אינך מבצע את עבודתך כנדרש, וישולם לך אך ורק שכר ראוי ההולם את העבודה שבצעת בפועל.

2. כתוצאה מהעיצומים המפורטים לעיל בהם הינך משתתף, נגרמים נזקים חמורים לחברה, ובין השאר נגרמים עיכובים בביצוע הזמנות ואי עמידה בלוחות זמנים, דבר המעמיד בסיכון את חוזי ההתקשרות של החברה עם לקוחות ועלול עוד לגרום לנזקים קשים ביותר, חלקם בלתי הפיכים לחברה.

3. הננו מודיעים לך בזאת כי איננו מוכנים לקבל ממך עבודה חלקית.

4. בנסיבות אלו אין כל צורך בהופעתך במקום העבודה.

5. הודעה זו תהיה תקפה כל עוד לא יוכח, להנחת דעתנו, כי הנך זונח את דרך העיצומים וחוזר לעבודה תקינה ומלאה ללא כל שיבושים.

6. הננו להודיעך כי אינך זכאי לשכר בגין התקופה הנ"ל. יודגש כי לא תהיה זכאי לשכר גם אם תתיצב למקום עבודתך" (מב/1).

 

7.ביום 22.12.14 הודיע יו"ר הוועד לעובדי המתקן להתעלם ממכתב ההנהלה ולהגיע לעבודה. בהתאם להוראה זו הגיעו עובדי המתקן לעבודה, אך לא ביצעו עבודה כלשהי. בעקבות כך, הודיעה הנהלה ליו"ר הוועד מר בן סניור כי התייצבות העובדים לעבודה לא תזכה אותם בשכר וכי האחריות המקצועית והבטיחותית לכל אירוע שיתרחש עקב התייצבות העובדים על דעת עצמם במקום העבודה ללא הרשאת המעסיק תחול על מר בן סניור בלבד (מב/2).

 

8.ביום 28.12.14 הודיע מר בן סניור למנהל מערך משאבי אנוש במשיבה, מר יוני פנחסי (להלן: מר פנחסי) כי: "היום בשעות הבוקר הופסקו העיצומים" ועובדי המתקן התייצבו לעבודה סדירה מלאה, אך הנהלת המשיבה מנעה מהם לבצע את עבודתם (מב/5). בתשובה לפנייה זו, דרשה ההנהלה "התחייבות כתובה בחתימת יו"ר ומועצת העובדים שיימנעו מלהנחות את העובדים לבצע עיצומים כלשהם אלא אך ורק בכפוף לכך שעיצומים שימצאו לנכון לבצע במתקן זה, יוכרזו בין זמנים שבין עבודה לעבודה ולא בעת ביצוע העבודות". ההנהלה נימקה את דרישתה כך "הסיבה לדרישתנו זו הינה בטיחותית ואקולוגית ולצורך שמירה על בטיחות העובדים והאתר". (מב/6).

 

בתגובה השיב הוועד כי דרישת ההנהלה אינה חוקית ומהווה מגבלה בלתי סבירה בניגוד לזכות השביתה וכן פגיעה בעבודה המאורגנת. הוועד ציין כי מאז ומתמיד מימשו עובדי החברה את זכות השביתה באופן מידתי, אחראי וזהיר תוך התחשבות בבטיחות ובאקולוגיה בהתאם להנחיות המנהלים (מב/6).

 

9.לאור עמדת הוועד, הודיעה ההנהלה לעובדים ולנציגות כי היא מסרבת לקבל מהם עבודה חלקית וזאת עד שיוכח להנחת דעתה כי העובדים זונחים את דרך העיצומים וחוזרים לעבודה תקינה וללא שיבושים. ההנהלה גם הודיעה כי היא מוכנה להסתפק בהתחייבות למתן התראה של 24 שעות מראש לפני נקיטה חוזרת בעיצומים וכי היא מוכנה לראות בהתחייבות שכזו כחזרה לעבודה מלאה ותקינה המסיימת את הסירוב לקבל עבודה חלקית. הוועד הודיע כי הוא מתנה התחייבות שכזו בהתחייבות נגדית של ההנהלה לתשלום שכר מלא בגין התקופה שמיום 28.12.14.

 

משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, הוגשה בקשת הצד שבפנינו.

 

10.בדיון ביום 28.1.15 הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

 

"1.העובדים יחזרו לעבודה במתקן 890 החל ממחר 29.1.15 בבוקר.

2.העובדים מצהירים כי לא ינקטו צעדים ארגוניים בשל ההחלטה שנתקבלה ביום 19.11.14 על ידי ההנהלה בעניינו של מר חג'ג'.

3.כל עובד שיהא מעוניין לקבלת מקדמה על חשבון שכרו לחודש 2/15, יפנה בבקשה באופן עצמאי ובקשתו תענה בחיוב.

4.הצדדים יבואו בדברים לעניין תשלום השכר בגין התקופה שמיום 28.12.14 ועד היום (28.1.15) וזאת במשך שבועיים ימים. היה ולא יגיעו הצדדים לידי הסכמה, מבקשים את הכרעת בית הדין בעניין זה".

 

על רקע ההסכמה דלעיל ומשלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה נוספת לעניין תשלום השכר, נדרשה הכרעתנו בשאלת זכאותם של העובדים לתשלום השכר בגין תקופת ההשבתה. זו המחלוקת שבפנינו.

 

11.מטעם המבקשות העיד יו"ר מועצת העובדים מר אבנר בן סניור (להלן: מר בן סניור) ומטעם המשיבה העידו סמנכ"ל משאבי אנוש מר אהוד ניצן (להלן: מר ניצן) וד"ר אמיר פרי אשר מסר חוות דעת בעניין ניהול סיכונים והנדסת בטיחות (להלן: ד"ר פרי).

 

טענות הצדדים

 

12.לטענת המבקשות, יש לקבוע כי המשיבה נקטה באופן לא חוקי בהשבתה התקפית של המתקן בכך שלא אפשרה לעובדים לעבוד ולא שילמה את שכרם וזאת למרות שעמדו לרשות המשיבה לעבודה מלאה, שגרתית וסדירה מאז יום 28.12.14.

 

המבקשות טענו, כי סירוב ההנהלה לאפשר לעובדים לשוב לעבודה לא היה בשל "סיכון בטיחותי או אקולוגי" אלא מתוך מטרה להעניש את עובדי המתקן בגין צעדים ארגוניים שבהם נקטו ועל מנת לשדר מסר מאיים כלפי עובדים אחרים בחברה. לטענתם, לאחר שהנהלת החברה סירבה לבקשת הנציגות להפעיל את המנגנון ליישוב חילוקי דעות הקבוע בהסכם הקיבוצי עליו חתומים הצדדים, ממשו עובדי המתקן את זכותם החוקתית ונקטו בהנחיית נציבות העובדים בעיצומים נקודתיים וחלקיים (מידתיים וסבירים) בקשר עם פעולות חד צדדיות שבהם נקטה הנהלת המשיבה. לדבריהם, העיצומים החלו ביום ראשון לאחר סוף שבוע שבו לא התקיימה כל פעילות במתקן, וכללו עבודה חלקית של עובדי המתקן אשר התייצבו לעבודתם, אך ביצעו רק חלק ממשימותיהם תוך התחשבות בגורמי בטיחות ואקולוגיה.

 

לטענת המבקשות, סירבה המשיבה לקבל את העבודה החלקית בטענה כי עיכוב העבודה גורם לנזק כלכלי ואולם משביקשו העובדים להפסיק את העיצומים ולהתייצב לעבודה סדירה סירבה ההנהלה לקבל עבודה מלאה וסדירה וזאת תוך הצבת דרישה לקבלת התחייבות כתובה וחתומה על ידי יו"ר ומועצת העובדים כי ימנעו מלהנחות את העובדים לבצע עיצומים ורק בכפוף לכך שאלה יוכרזו בזמנים שבין עבודה לעבודה. לטענת המבקשות, משמעות דרישת ההנהלה היא וויתור על זכות השביתה באופן גורף ומראש בנימוק לכאורי בצורך לשמור על בטיחות ואקולוגיה.

 

המבקשות טוענות, כי טענת ההנהלה בדבר סיכון בטיחותי ואקולוגי אינה מתיישבת עם התנהלותה בפועל כאשר בחרה להשאיר את המתקן כולו ללא עובדים. המבקשות טוענות, כי המתקן הוא מתקן תחזוקה, לא מתבצעים בו תהליכים כימיים ואף לא פעולות ייצור ועיקר העבודה במתקן היא פיזית הכוללת פירוקים, ריתוכים ובדיקות לחץ של מכלים ועל כן מידת הסיכון הבטיחותי או האקולוגי של המתקן, נמוכה משמעותית לעומת מתקני ייצור אחרים במשיבה ולראיה מועסקים בו בני נוער. המבקשות טוענות כי לא הוכח שבמתקן יש סיכון מיוחד המצדיק הטלת איסור גורף מפני השתתפות בשביתה עתידית כתנאי לעבודה.

 

המבקשות חוזרות וגורסות כי הנהלת המשיבה נקטה בהשבתה התקפית בלתי חוקית כמעשה נקם פסול כלפי העובדים המאורגנים רק בשל היותם כאלה, על רקע צעדים ארגוניים שנקטו בעבר ולצורך "חינוכם" לעתיד. המבקשות טוענות כי העובדים עמדו לרשות העבודה באופן מלא וסדיר החל מיום 28.12.14 ומשההנהלה סירבה לקבל את עבודתם, נקטה היא בהשבתה התקפית בניגוד לדין. המבקשות טוענות כי הוכח כי לא הייתה כל מידתיות, סבירות או תום לב בהתנהלות המשיבה לא ביחס לסירובה לקבל עבודה חלקית ולא ביחס לסירובה לקבל עבודה מלאה, שגרתית ורגילה. התנהלות זו מקורה שיקולים זרים ופסולים שעיקרם פגיעה בעבודה המאורגנת ובעובדים המאורגנים.

 

13.לטענת המשיבה, נכונה הייתה להסתפק בהתחייבות למתן התראה של 24 שעות בלבד לפני נקיטה חוזרת בעיצומים, אך המבקשות סירבו למסור הודעה שלפיה ישובו העובדים לעבודה ללא סייג והציבו תנאים בלתי סבירים לתשלום שכר לתקופת ההשבתה. לטענת המשיבה הדרישה לקבל הודעה בת 24 שעות, נועדה לנטרל את אלמנט המסוכנות הקיים בהפעלת ובהפסקת המתקן וזאת על מנת שלא לפגוע בזכות העובדים לשביתה.

 

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי התנהלות עובדי המתקן בכך שסירבו להתחייב למתן ההתראה, היוותה שביתה לכל דבר ועניין אשר הקנתה לחברה סמכות מלאה לסרב לקבל עבודה חלקית. לעמדתה, מששמרה נציגות העובדים על זכותה לחזור ולשבות בכל רגע נתון, הרי שמדובר בשביתת מחרוזת או שביתה חוזרת שהיא שביתה לכל דבר ועניין גם אם היא אינה רצופה ועל כן אין לראות בהודעה הנקודתית של נציגות העובדים לחזרה לעבודה פעילה משום חזרה לעבודה מלאה, תקינה ולסופם של העיצומים.

 

המשיבה טוענת, כי בית הדין הארצי הכיר באמצעי התגוננות העומדים למעסיק כנגד שביתות שאינן מלאות ובהן שביתת מגן או סירוב לקבל עבודה חלקית וכך פעלה המשיבה במקרה דנן. לטענתה, משיש למעסיק יסוד להאמין שהעבודה לא תתנהל כסדרה ללא הפרעות ושיבושים לאחר ההודעה על חזרה לעבודה, הייתה זו זכותו להמשיך ולסרב לקבל עבודה חלקית במיוחד במקום שבו הוועד הכריז בגלוי שהוא אינו חוזר בו מהכוונה לחדש את העיצומים בכל עת שיחפוץ.

 

המשיבה טוענת, כי סירובה לקבל עבודה חלקית הוא לגיטימי על רקע הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בהפעלת המתקן לאור העובדה כי מדובר במתקן רגיש ומסוכן וכי משהנהלת המפעל נושאת באחריות לשמירת הוראות הבטיחות במפעל וההשלכות האקולוגיות והסביבתיות העשויות להתרחש מקום שבו ינטשו העובדים את המתקן לאלתר, רשאית הייתה לנקוט בפעולות המתבקשות למניעת סיכון זה.

 

הכרעה

 

14.השאלה הראשונה שאותה יש לבחון היא - האם מדובר בעבודה חלקית מצד העובדים, היינו, עיצומים או צעדים ארגוניים של העובדים או מנגד בהשבתה על ידי הנהלת המשיבה.

 

15.אין מחלוקת כי מיום 21.12.14 ועד ליום 27.12.14 - נקטו העובדים צעדים ארגוניים בכך שביצעו עבודה חלקית. המחלוקת נוגעת למשמעות הודעת המבקשות שלפיה הופסקו העיצומים והעובדים חוזרים לעבודתם.

 

המשיבה טענה כי הודעה זו אינה שלמה מקום שבו המבקשות לא התחייבו כי לא יינקטו צעדים ארגוניים נוספים ובהמשך הסתפקה המשיבה בהתחייבות שלפיה יודיעו העובדים 24 שעות מראש על כוונתם לערוך צעדים ארגוניים. המשיבה טענה כי בשל הסיכון הבטיחותי והאקולוגי הטמון בהפסקה חד צדדית של העבודה ללא הודעה מראש, רשאית היתה לדרוש מהמבקשות התחיייבות שכזו.

 

שקלנו את טענות הצדדים ולא מצאנו לקבל את עמדת המשיבה.

 

המסגרת הנורמטיבית

 

16.הדין החל בישראל בענייני שביתות והשבתות פותח רובו ככולו על ידי הפסיקה, כמו גם בשיטות משפט רבות אחרות. במספר פסקי דין התייחסו בתי הדין לעבודה לשאלת היחס שבין שביתה להשבתה, וההלכה העולה מהם היא כי מעמדן אינו שווה, וכי הדגש הוא על הבטחת הזדמנויות שוות במשא ומתן.

 

יפים בהקשר זה דבריו של השופט הצרפתי LAROQUE:

 

"'... משפט העבודה הוא משפט של 'אי-שוויון', שמגמתו לפצות על חולשתם של העובדים מול המעבידים. למעבידים במשק קפיטליסטי, כוח חד צדדי לקבל החלטות המאפשרות להם, במרבית המקרים, לעשות צדק לעצמם. אין כל טעם להעניק להם בנוסף לכך, זכות לפעולה קולקטיבית בדומה לכוח הדרוש לעובדים בכדי לפצותם על חולשתם האינדיבידואלית'" (דב"ע שם/2-35 קוזולוביץ - "אורדן" בע"מ, פד"ע יב 200; להלן: פרשת אורדן, בסעיף 4 לחלקו השני של פסק הדין).

 

עם זאת, נקבע כי:

 

"בין שמכירים בהשבתה כנשק לגיטימי במסגרת יחסי עבודה קיבוציים [...] ובין שאין מכירים בכך, אין המעביד חסר אונים וחייב בכל הנסיבות לשלם מלוא השכר לכל העובדים, אף אם עבודתם אינה מלאה, בעקבות סכסוך עבודה" (דב"ע לו/4-5 גינסטלר - מדינת ישראל, פד"ע ח 3; להלן: פרשת גינסטלר, בסעיף 30 לחלקו השני של פסק הדין).

 

17.בפסיקה נקבע כי במקרה של שביתה חלקית מושעה חוזה העבודה האישי בין הצדדים והמעסיק ניצב בפני שתי ברירות: האחת, לסרב לקבל את החוזה החדש לעבודה חלקית, ובכך לאלץ את העובדים לבחור בין הפסקת השביתה וחזרה לעבודה מלאה לבין שביתה מלאה, שבגינה לא יהיו זכאים כלל לשכר עבודה; השנייה, להסכים לקבל מהעובדים השובתים חלקית את עבודתם החלקית, כך שבזמן זה חל הסכם עבודה חדש בין הצדדים, שלפיו מבצע העובד את שהוא מבצע בפועל, ועבור כך זכאי ל"שכר ראוי" (סעיף 10 לפרשת אורדן וכן בפרשת גינסטלר; ראו גם דב"ע מה/3-144, חג'ג' - מפעלי ע. שנף ושות' בע"מ, פד"ע יז 370 (1986)).

 

18. הפסיקה הכירה באפשרותו של מעסיק לנקוט בצעד של השבתת מגן בנסיבות מסוימות, ובראשן נסיבות הכורח וההגנה (ראו גם דב"ע לח/4-8 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - כיתן דימונה בע"מ, פד"ע יא 29, 39 (1979). בפרשת אלקו נקבעו תנאי המגננה, הכורח והמידתיות להכרה בהשבתה כהשבתת-מגן (אין מדובר ברשימה סגורה), והם:

א. השבתת המגן צריך שתבוא במסגרת סכסוך עבודה קיים.

ב. להשבתת מגן לא די בקיומו של סכסוך עבודה, אלא צריך שיתקיים מצב שבו נוקטים כבר באמצעי מאבק.

ג. השבתת מגן אינה השבתת מנע, בבחינת להקדים מכה למכה שעומדת לבוא.

ד. יש לשמור על פרופורציה בין האמצעים לבין האמצעים שכנגד, ויש לייחס משקל רב להתנהגות הצדדים לסכסוך, ובעיקר תרומתם ליישובו.

ה. בהשבתת אותם העובדים שאינם מעורבים ישירות בסכסוך העבודה שבמסגרתו נוקטים אמצעי מגן בדרך השבתה, הקובע הוא, אם אפשרי מבחינה תפעולית המשך העבדתו של העובד המושבת, על אף הפעולות שאותן נוקטים האחרים, בעוד שהשבתת אלה שמעורבים ישירות בסכסוך העבודה קשורה בשיקולים של הפעלה סדירה של המפעל (דב"ע לז/13-4 מועצת פועלי רמת גן וגבעתיים - "אלקו" חרושת אלקטרו מיכנית בע"מ, פד"ע ט' 113, 134-135 (1977) (להלן: פרשת אלקו).

 

עוד נקבע כי המבחן, אם התקיימו התנאים האמורים, אינו סובייקטיבי לפי שיקולי ההנהלה, ועל בית הדין לבחון את הדברים בעין אובייקטיבית (דב"ע מא/4-18 הנדלמן - מפעלי ים המלח בע"מ, פד"ע יד 225; להלן: פרשת מפעלי ים המלח, סעיף 20 לחלקו השני של פסק הדין) אך נטל ההוכחה להראות כי ההשבתה היא בגדר השבתת-מגן וכי קיים צידוק להשבתה - מוטל על המעסיק ואם התייצבו העובדים לעבודה, על המעסיק הנטל להוכיח הצדקה לאי תשלום שכרם.

 

19.כן נקבע בפסיקה כי רק השבתת מגן (להבדיל מהשבתות אחרות) פוטרת את המעסיק מחובת תשלום שכר לעובד שמוכן לבצע את עבודתו הרגילה (פרשות אלקו, אורדן, מפעלי ים המלח) והודגש כי פעולה של המעסיק שמטרתה "ללמד את העובדים לקח" ולהרתיע מפני ביצוע פעולות דומות בעתיד היא פעולה פסולה:

 

"'השבתת-מגן' היא השבתת מגן; לא השבתת-תגמול, לא השבתת-הרעה ולא השבתת-מנע; המבחן ללגיטימיות של השבתת מגן הוא בצרכים האובייקטיביים של המפעל, ב'כורח' להשבית, וזה יכול ויהיה קשור בהתנהגות העובדים, כפי שהיא פועלת על האפשרות להפעיל את המפעל" (סעיף 7 לחלקו השני של פסק הדין אורדן; ור' גם ס' 17, שם).

 

מן הכלל אל הפרט

 

20.הפעולות שאותן נקטו עובדי המתקן הן בגדר "פעולה מתואמת של קבוצת עובדים, כלחץ על המעביד, להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם", כלומר, פעולה במישור הקיבוצי (סעיפים 4-5 לחלק השני לפסק הדין בפרשת גינסטלר). אין חולק כי פעולות המבקשות בתקופה שמיום 21.12.14 ועד ליום 27.12.14 מהוות צעדים ארגוניים, וככל שהעובדים התייצבו לעבודה וביצעו עבודה חלקית, רשאית היתה המשיבה שלא לקבל את עבודתם (ראו פרשת אורדן).

 

21.שונה הדבר בעת שהודיעה נציגות העובדים כי העובדים שבים לעבודתם הסדירה והרגילה. מאותה השעה, עומדים הם לרשות המעסיק וכל צעד שיש בו משום חסימת האפשרות לעבוד מהווה לכאורה השבתה. במקרה שכזה, על המעסיק להרים את הנטל להוכיח כי העובדים לא הפסיקו את העיצומים והם עדיין נוקטים ב"עבודה חלקית" או כי ההשבתה היא "השבתת מגן" ואינה בבחינת צעד של "השבתה התקפית" או "השבתת מנע".

 

22.עמדת המשיבה היתה כי אין בהודעת העובדים משום הפסקת ה"עבודה החלקית" ועל כן רשאית היתה שלא לקבל את עבודתם. המשיבה טענה כי תאפשר חזרה לעבודה רק כנגד התחייבות להימנע מלבצע עיצומים כלשהם ובכפוף לכך שעיצומים במתקן ייעשו רק בין עבודות ולא בעת ביצוען (מב/6). המשיבה סמכה דרישותיה אלה על חשש לפגיעה בטיחותית או אקולוגית כתוצאה מהפסקה פתאומית של העבודה. לטענת המשיבה, יש להקיש לענייננו מפרשת תדיראן (דב"ע מז/4-29(ארצי) ועד עובדי חטיבות הקשר של תדיראן - תדיראן בע"מ, פד"ע יט 372 (1988)), שם נקבע כי כאשר מעסיק מאמין שהעבודה לא תתנהל כסדרה ללא הפרעות ושיבושים וכשברור שפניו לא היו להענשת העובדים, רשאי היה שלא לאפשר את העבודה במפעל ולא יהא חייב בשכר העובדים בגין אותם הימים.

 

23.באשר לטענה כי מדובר בסירוב כדין לקבלת עבודה חלקית. משהצהירו העובדים כי הם שבים לעבודה מלאה וסדירה, איננו מקבלים את טענת המשיבה כי העובדים הציעו עבודה חלקית. עמידת העובדים על שמירת זכותם לנקוט בעיצומים עתידיים, אין משמעה "עבודה חלקית" שהמעסיק רשאי לקבלה או לסרב לקבלה. עמדת המשיבה משמעה "השבתה".

 

24.ככלל, דרישת המשיבה היא למעשה הטלת מגבלות על זכות השביתה העתידית. מגבלות שכאלה מצויות בהוראות חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957, הדורשות הודעה מראש על כוונה לנקוט בצעדים ארגוניים. כל עוד אין מדובר בשביתה או בצעדים ארגוניים האסורים על פי דין, היכולת להגביל את זכות השביתה שהיא זכות מהותית ובסיסית, יכולה להיעשות רק על בסיס הסכמות בין הצדדים (כגון בהתחייבות לשקט תעשייתי או בהסכמה כפי שניתנה במסגרת הליכים קיבוציים או אחרים) או בפנייה לבית הדין. אלא שהמשיבה לא בחרה בדרכים אלה אלא התנתה את חידוש העבודה בהתחייבות להודיע מראש על קיומם של צעדים ארגוניים.

 

לעמדתנו, במערכת יחסי עבודה קיבוציים יש משום הגינות בדרישה שלפיה על המבקש לנקוט בצעדים ארגוניים למסור הודעה מתאימה זמן סביר מראש. זמן סביר יכול לעמוד על 24 או 48 שעות. אלא שדרישה שכזו, כל עוד אינה קבועה בדין, צריכה להיות מעוגנת בהסכמה. כל עוד אין הסכמה שכזו, טענת המשיבה כי רשאית היא להשבית את העבודה עד למתן התחייבות המבקשות להודיע מראש על כוונה לנקוט בצעדים אירגוניים וככל שלא הוכח כי מדובר בהשבתה המגינה על אינטרס מהותי ולגיטימי שעולה כדי השבתת מגן, מהווה למעשה השבתה התקפית. השבתה שכזו אסורה ונקיטה בה אינה פוטרת את המעסיק מתשלום שכר העובדים העומדים מוכנים ומזומנים לעבודתם.

 

25.משכך, עלינו לבחון האם הרימה המשיבה את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של אינטרס בר הגנה או חשש אמיתי המצדיק את צמצום או הגבלת זכות השביתה או סירוב לקבל עבודה.

 

כאמור, סומכת המשיבה טענותיה על פרשת תדיראן. לא מצאנו כי הנדון דומה לראיה ולא מצאנו כי המשיבה הרימה את הנטל להוכיח כי רשאית היתה למנוע את עבודת העובדים. ונסביר.

 

בפרשת תדיראן, קבע בית הדין כי בנסיבות שבהן היו עיצומים למעשה אך העובדים סירבו להודות בקיומם, רשאי היה המעסיק להתייחס באי אמון להצהרה כי העיצומים הסתיימו. בענייננו, לא הסתירו העובדים כי נקטו בעיצומים והבהירו כי אלה הסתיימו. מכאן, כי טענת המשיבה כי העובדים לא הצהירו שהסכסוך הסתיים ומשכך חששה כי העובדים ימשיכו בעבודתם החלקית תוך שקיימת סכנה בטיחותית ואקולוגית ועל כן אין ליתן אמון בהודעתם, נסמכת על חששותיה היא מבלי שאלה התבססו על מצב עובדתי מוכח.

 

26.חיזוק לכך אנו מוצאים גם בבחינת טענת המשיבה לעניין קיומה של סכנה בטיחותית ואקולוגית העשויה להתעורר בעת נטישת העובדים את המתקן.

 

מר ניצן בעדותו עומת עם הטענה המופיעה בהודעות החברה לעובדים (מב/1) שלפיה הצעדים הארגוניים מעמידים את החברה בסיכון כלכלי. מר ניצן הודה בחקירתו כי הסיבה שבשלה סירבה החברה לאפשר את חזרת העובדים לעבודה לא הייתה כלכלית (עמ' 11 שורה 5 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו טען מר ניצן כי בשל הרקע המקצועי תפעולי שממנו הוא בא, יודע הוא להעיד ממקור ראשון על הסיכון הבטיחותי והאקולוגי הקיים בשביתה (עמ' 11 שורות 23-30 לפרוטוקול), אך בהמשך הודה כי המקור לטענות בדבר הסיכון הבטיחותי ניתן על ידי מנהלים מקצועיים בחברה (עמ' 12 שורה 20; עמ' 13 שורה 1 לפרוטוקול) ולמעשה לא ידע להשיב לשאלה מהו הסיכון הבטיחותי בעבודת המתקן כאשר בדיקות הלחץ של האיזוטנקים מתבצעות שהמיכל מלא במים ולא בחומרים מסוכנים (עמ' 12 שורות 26-30 לפרוטוקול).

 

יתר על כן, מר ניצן הודה במפורש כי העובדים לא נטשו את המתקנים במצב מלא ומסוכן (עמ' 12 שורה 5 לפרוטוקול) וכך גם עולה ממכתב ההנהלה עצמה מיום 22.12.14 עת מלין מר פנחסי בפני מר בן סניור על נקיטת העיצומים ומציין שם כי "ביום 21.12.14 הורית לעובדי יחידת האיזוטנקים לפתוח בעיצומים, במסגרתם הם חדלו מכל הפעילות ביחידה למעט טיפול באיזוטנקים של מתיל ברומיד" (סעיף 1 למב/2). מדברים אלה, עולה בבירור, כי ככל שקיים סיכון, הצעדים שננקטו על ידי המבקשות והעובדים נעשו בזהירות ובאחריות ולא היה יסוד לחשוב כי נקיטת צעדים נוספים, ככל שייעשו, ייעשו בדרך אחרת.

 

27.עיקר טענת המשיבה נסמכת למעשה על חוות דעתו של ד"ר פרי המומחה מטעמה שממנה מבקשת המשיבה לצייר תמונה שלפיה במתקן מצויים חומרים מסוכנים וכי העדר נוכחות העובדים תיצור מצוקה בטיחותית ואקולוגית. בחוות הדעת המפרטת ארוכות את הנהלים והוראות העבודה של המתקן מציין ד"ר פרי כי במפעל החברה קיימים מתקנים לייצור חומרים כימיים שונים ובהם גם חומרים המוגדרים כחומרים מסוכנים כאשר מרבית המתקנים כוללים תהליכים רוויי גורמי סיכון וכאשר כשל בתהליך ייצור או אחזקה עלולים לגרום סיכון מוחשי של פגיעה בבטיחות ובחיי העובדים. עוד מוסיף ד"ר פרי "מצב זה דורש נוכחות של צוות עובדים לצורך מניעה ותגובה מידית לאורך כל שעות היממה. הצוות נדרש להיות מקצועי, ערני, דרוך ומצויד כנדרש, כדי לתת מענה מידי בכל עת לכל תרחיש חירום" (ממצא 1 עמ' 6 לחוות הדעת). עוד מציין ד"ר פרי כי "החומר המסוכן ביותר בו מטפלים במתקן 890 הוא מתיל ברומיד" (ממצא 5).

 

אלא מאי?- מחקירתו של המומחה עולה כי הוא כלל לא ביקר במפעל וכי חוות הדעת ניתנה תוך שהמומחה נעזר במנהל המפעל מר רונן לביא, מנהל תפעול פרויקטים במפעל מר חגי חורב (סעיף 3 לחוות הדעת) ואנשי מפעלי ים המלח (עמ' 18 שורה 30 לפרוטוקול).

 

28.עוד עולה מחקירתו הנגדית של ד"ר פרי, כי העבודה במתקן נעשית בשעות עבודה מקובלות, היינו במשמרת בוקר כאשר העבודה מסתיימת בסביבות השעה 15:30-16:00 וכי אין נוכחות של עובדי המתקן במקום במשך 24 שעות ביממה (עמ' 19 שורות 9-10 לפרוטוקול) וטיפול בשעות חירום נעשה על ידי אחמ"שים שאינם עובדי המתקן (עמ' 19 שורה 10; עמ' 21 שורות 16-30 לפרוטוקול). ד"ר פרי מציין כי גם כאשר נעשית פעולה של דחיסת איזוטנק האורכת 24 שעות רצופות, אין ולא נדרשת נוכחות של עובדי המתקן בכל שעות הדחיסה וכי די בנוכחות האחמ"שים האמורים לתת מענה לכל תקלה (עמ' 21 שורות 16-30 לפרוטוקול).

 

יתר על כן, מעדותו של ד"ר פרי עולה, כי במתקן מתקבלים האיזוטנקים כשהם ריקים מחומרים כאשר פעולת ריקון האיזוטנק נעשית במתקנים אחרים (עמ' 19 שורה 26-32 לפרוטוקול) ובמתקן 890 נעשות פעולות תחזוקה בלבד. ד"ר פרי ציין כי פעולת התחזוקה הראשונה היא פירוק הברז (עמ' 20 שורה 16-17 לפרוטוקול) ומשנשאל האם פירוק הברז נעשה כאשר יש חומר מסוכן באיזוטנק, השיב: "לא אמורים להיות חומרים מסוכנים באיזוטנק בשלב זה" (עמ' 20 שורה 19 לפרוטוקול). כך גם מאשר ד"ר פרי כי בדיקות הלחץ נעשות בעזרת מי סבון או דחיסת אוויר כאשר שחרור הלחץ נעשה באמצעות פתיחת ברז ושוב מציין ד"ר פרי כי פעולה זו מתבצעת כאשר "נקודת ההנחה כאן על פי הוראת עבודה שבשלב זה לא אמור להיות חומר מסוכן באיזוטנק" (עמ' 22 שורה 16 לפרוטוקול).

 

29.על האמור עוד נוסיף, כי מהראיות שהובאו בפנינו עולה שבמתקן הועסקו 8 נערי פריקלאס שעליהם חלות הוראות חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 והתקנות מכוחו לרבות תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התשנ"ו-1995 הכוללות רשימת עבודות אסורות ובהן עבודות החושפות את הנער לכלים מסוכנים, קרינה מייננת וחשיפה לגורמים כימיים וביולוגיים שונים. חזקה על המשיבה כי לא עברה על הוראות חוק אלה ומכאן כי בעבודה במתקן 890 לא הייתה חשיפה לחומרים מסוכנים.

 

30.העולה מהאמור, הוא כי המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הפעילות השגרתית המבוצעת במתקן 890 כוללת סיכונים בטיחותיים ואקולוגים בלתי ניתנים לשליטה. זאת ועוד, מעדותו של ד"ר פרי עולה כי חוות דעתו ניתנה ביום 22.2.15, היינו לצורכי הדיון בבית הדין ולא עמדה לנגד עיני הנהלת המשיבה בעת קבלת ההחלטות נשוא המחלוקת שבפנינו.

 

31.על יסוד כל האמור, מהעובדות שהובאו בפנינו, אין לראות בשובם של העובדים לעבודה משום הצעת עבודה חלקית ולא מצאנו כי המשיבה הרימה את הנטל להוכיח שפעולותיה נבעו מחשש אמיתי לסיכון בטיחותי ואקולוגי. כן לא שוכנענו כי היה יסוד לטענת המשיבה שלפיה לא היה מקום ליתן אמון בהודעת המבקשות כי העובדים הפסיקו את העיצומים והם שבים לעבודה מלאה. על כן, לא הייתה כל הצדקה לסירוב המשיבה לקבל את עבודת העובדים ולקיומה של השבתה מצד המשיבה. יתר על כן, אף לא מצאנו כי מדובר בהשבתת מגן והתרשמותנו היא כי מניעת העבודה מהעובדים שהיו מוכנים לחזור לעבודה סדירה ורגילה בטענות שווא היוותה למעשה "השבתה התקפית" שביסודה עמדו שיקולים אחרים וזרים ובהם בין היתר הפגנת כוח במסגרת מאבקי הצדדים (ראו גם ס"ק 504/09 ארגון כח לעובדים - מכון דוידסון לחינוך מדעי, מיום 23.3.09).

 

משלא היתה כל הצדקה לפעולת המשיבה ומשלא פעלה באופן מידתי, חייבת המשיבה בתשלום שכרם המלא של עובדי מתקן 890 לתקופת ההשבתה.

 

32.משמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות.

 

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

 

ניתן היום, ב' אדר תשע"ז, (28 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

Picture 1

 

תמונה 2

 

Picture 1

מר ישראל עמי שי

נציג ציבור (עובדים)

 

יעל אנגלברג שהם

שופטת

 

מר משה אהרוני

נציג ציבור (מעסיקים)

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ