ס"ע 9196-11-10 דן נודלמן נ' חברה ישראלית למנועים וטריילרים בע"מ - פסקדין

1.הנתבעת עוסקת ביבוא, שיווק, הפצה ותחזוקה של ציוד מכני הנדסי כבד, מנופים, טרקטורים, מנועים למשאיות, גנרטורים ועוד. התובע הועסק על ידה במשך למעלה מ- 16 שנים. זאת, עד שהתפטר בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו לאחר סיום העסקת התובע.

התשתית העובדתית

2.הנתבעת הינה חברה משפחתית שנוסדה בשנת 1930 על ידי שני אחים – דוד לוינסון ואלכסנדר לוינסון. עם פרישתם של השניים נוהלה החברה על ידי שני דודים מדור ההמשך, משה לוינסון וצבי לוינסון, ומאז 1992 מנוהלת החברה על ספי לוינסון (בנו של צבי) ודורון לוינסון (בנו של משה). האחרון הוא ששימש כנציג הנתבעת והמצהיר המרכזי מטעמה במהלך ההתדיינות בפנינו (להלן: דורון).

3.התובע הינו איש שיווק בהכשרתו. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מתחילת שנת 1991 ועד להתפטרותו ביום 8.11.07. בתחילת עבודתו בנתבעת שימש התובע כאיש המכירות באזור הדרום, ומשנת 1993 או 1994 שימש גם כאיש המכירות באזור המרכז. החל מאמצע שנת 1997 שימש התובע בתפקיד הבכיר של "מנהל המחלקה התעשייתית לרבות מחלקת המכירות" (כהגדרתו), או "אחראי מפיצים" (כהגדרת דורון בסעיף 45 לתצהירו). מכל מקום, אין מחלוקת שבמסגרת תפקידו זה ניהל צוות משמעותי של עובדים ונותני שירותים של הנתבעת, לרבות אנשי מכירות, עובדי מנהלה ופקידות רכש ולוגיסטיקה (נעיר שהתובע טען שמספר הכפופים לו עמד על תשעה, הנתבעת טענה ששישה, ומכל מקום ברור לנו שמספרם של אלה השתנה במהלך השנים).

4.העסקת התובע נעשתה בראשית הדרך בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים ביום 4.7.91 (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: החוזה). תקופת החוזה המקורית היתה לשנה אחת, עם חידוש אוטומטי בכל פעם לשנה, אלא אם כן הודיע מי מהצדדים על רצונו בסיום החוזה בהודעה מראש של 14 יום.

החוזה, על פי לשונו, אינו חוזה עבודה אלא חוזה ספק-מפיץ. התובע הצהיר במסגרת החוזה שהינו מתחייב לעבוד עבור הנתבעת "כקבלן עצמאי, על אחריותו ועל חשבונו" וכי "הוא איננו ולא יהא עובד" של הנתבעת (סעיף 7 לחוזה). עוד נקבע בחוזה שככל שתחויב הנתבעת מכל סיבה שהיא לשלם לתובע סכום כלשהו עקב קיומם של יחסי עובד ומעביד, הוא מתחייב להחזיר לחברה את הסכום שבו היא תחויב (סעיף 7 (ה) לחוזה). בחוזה נקבע שהתובע זכאי לעמלות בגין מכירות שיבצע. הא ותו לאו.

5.ביום 14.3.93, ובעקבות חילוקי דעות בין הצדדים, הודיעה הנתבעת לתובע בכתב, כי בשל חוסר שביעות רצון מכמות המכירות באזורי הדרום, היא נאלצת להביא את החוזה לידי גמר (נספח ב' לתצהיר התובע). ברם, בפועל המשיך התובע בתפקידו, ובין הצדדים סוכם בעל-פה שהתובע יתחיל לקבל שכר קבוע, שיעמוד על 4,000 ₪, וזאת בנוסף לעמלות. שכר היסוד של התובע הועלה מעת לעת והגיע עד לסך של 18,000 ₪, אם כי בשנת 2005, לאחר שהנתבעת העמידה לרשות התובע רכב שבבעלותה, הופחת שכר היסוד ל- 16,000 ₪ בצירוף לעמלות. לקראת תום תקופת עבודתו בנתבעת, עמד שכרו החודשי הממוצע של התובע על סך של כ- 24,700 ₪ (שכר יסוד + עמלות, ראו נספחים ד' וה' לתצהיר התובע).

להשלמת התמונה, נציין שעל אף שהשתמשנו בפסקה הקודמת במונח "שכר" על מנת לתאר את הסכום הקבוע שקיבל התובע מדי חודש, הרי שלטענת הנתבעת לא הוסכם בין הצדדים על תשלום "שכר חודשי" לתובע, אלא על תשלום "עמלה חודשית קבועה" בנוסף לעמלות לפי מכירות, תוך המשך ההתקשרות בין הצדדים על פי הסכם ההפצה המקורי (סעיף 44 לתצהיר דורון).

6.לטענת התובע בתצהירו (סעיף 21 ואילך) החל מראשית שנת 2005 החלה הנתבעת להרע את תנאי עבודתו באופן משמעותי באמצעות הפחתה חד-צדדית, כך לטענתו, של העמלות להן היה זכאי. עוד טען התובע שהנתבעת החלה להעלים מעיניו, במתכוון ובאופן שיטתי, חלק מהחשבוניות ודוחות המכירות שהיו רלוונטיים לצורך חישוב עמלותיו. במהלך השנים החל מ- 2005 פנה התובע פנה לא פעם לנתבעת, גם בכתב, ומחה על כל זאת, וכן החל להעלות טענות בדבר היותו עובד וזכויות להן הוא זכאי, לטענתו, עקב מעמדו זה, כגון חופשה והבראה.

7.בין התאריכים 23.9.07 עד ליום 16.10.07 – תקופת חגי תשרי – שהה התובע בחופשה. עוד קודם ליציאה לחופשה זו ולאחריה היו בין הצדדים מגעים שונים, לרבות בכתב, שנדון בהם בהמשך. מכל מקום, ביום 30.10.07 התפטר התובע, במכתב התפטרות (נספח כה' לתצהיר התובע) שנשלח לדורון, שמפאת חשיבותו יובאו להלן קטעים נרחבים ממנו:

"בהמשך למכתביי מלפני זמן מה ובעקבות שינויים בהנחיות שניתנו על ידי הנהלת החברה, לאחרונה, לגורמים שונים במערכי החברה, ואשר עקב כך פגעו בשכרי ובמעמדי בניגוד למקובל והמוסכם בינינו, כמו כן אי יכולת של מערך השירות והחלפים לתת מענה סביר ללקוחות, אכן הודעתי כי ברצוני לסיים את תפקידי בחברה. עוד ביקשתי כי ימסרו בידי כל אותם זכויות כעובד בכיר בחברה כפי שהובטח לי על ידך בהזדמנויות שונות ובקשתי זו טרם מולאה.

כולי תקווה כי לאחר 18 שנים בהם עבדתי בחברה ומתוכם 10 שנים כמנהל מחלקת המכירות בהם זכיתי לכבוד, אמון והערכה מצדך ומצד הנהלת החברה, עובדי וספקיה בארץ ובחו"ל, תשכיל להיפרד ממני באותה דרך אשר רבות העיניים המייחלות לכך...

אבקשך להורות לגורמים המתאימים בחברה לשלם לי את כל הסכומים והכספים המעוכבים ו/או אשר נוכו ממני ללא הסכמתי ו/או ידיעתי וכן אותם כספים המגיעים לי על פי חוק ומצפון".

8.למחרת היום, ה- 1.11.07, שב וכתב התובע לדורון (נספח כ"ו לתצהירו), כדלקמן: