ס"ע 53875-10-10.08 ספטמבר 2014

1.לפנינו תביעתו של מר עזרא סעדיה (להלן: "התובע") כנגד עיריית גבעתיים (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") לאחר שנאלץ לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות לאור החלטת מנכ"ל הנתבעת.

עיקר טענות הצדדים 

2.לטענת התובע  הוא אולץ לפרוש לגמלאות בהיותו בן 62 בשל אפליה והתנכלות ומבלי שנערך לו שימוע כדין ויש לפצותו בשל כך.

הסעדים הנתבעים בסיכומי התובע שונים מאלו שנתבעו בכתב התביעה, הן ברכיבי התביעה והן בסכומי הסעדים הנתבעים . בפסק הדין להלן נדון ברכיבים כפי שהם מופיעים בסיכומים תוך התייחסות לכתב התביעה במקום שזו תידרש. להן פירוט הסעדים כפי שהם נתבעים בסיכומי התובע:

פיצוי בגין אי עריכת שימוע – 218,328 ₪.

פיצוי בגין הפסד השתכרות עד מועד גיל פרישה - 351,299 ₪.

אפליית התובע מטעמי גיל – פיצוי בסך 120,000 ₪.

פיצוי בגין הפסד תוספת לפנסיה - 147,258 ₪.

פיצוי בגין אובדן מענק יובל - 76,415 ₪.

פיצוי בגין עוגמת נפש - 100,000 ₪.

3.לטענת הנתבעת - לא נפל כל פגם בהליך סיום יחסי העבודה של התובע. ההחלטה על פרישת התובע נעשתה במסגרת הליך הבראה שנערך בעירייה, ובמסגרת הסמכות שניתנה לראש הראשות על פי הוראות סעיף 18 לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] תש"ל- 1970 (להלן: "החוק" או "חוק הגמלאות") . לטענת הנתבעת, במסגרת הליך ההבראה, סיימו 55 עובדים את עבודתם בנתבעת, 24 מהם על דרך של פרישה מוקדמת לגמלאות. הנתבעת טענה כי התובע לא פוטר בשל גילו. עוד נטען כי התובע נמנע מלהתייצב לשימוע אליו הוזמן ונמנע מהגשת טיעונים בכתב. ארבעה חודשים לאחר פרישתו אושר לו באופן חריג להתייצב בפני ועדת שירות לפי סע' 18(ד) לחוק (להלן: "ועדת ערר") וניתנה לו הזדמנות לערער על ההחלטה להוציאו לגמלאות. החלטת ועדת הערר היא סופית.

4.מסרו תצהיר והעידו בפנינו

התובע עצמו.