ס"ע 21294-08-09

(בבקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין)

1.הנתבעת בתיק זה (להלן – הנתבעת) הגישה ביום 9/1/17 בקשה דחופה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 10/11/16 (להלן-פסק הדין), במסגרתו חויבה הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הכולל של 328,568 ₪ (נומינאלי) בצירוף 30,000 ₪ הוצאות משפט (להלן-פסק הדין), וזאת, עד להכרעה בערעור שהגיש התובע על פסק הדין לבית הדין הארצי ובערעור שכנגד אותו תגיש הנתבעת )ככל שבית הדין הארצי יתן לה רשות להגישו).

לחלופין עתרה הנתבעת להורות על הפקדת הסכום שנפסק לטובת התובע בקופת בית הדין עד להכרעה בערעור, ולחלופי חילופין וככל שתידחה הבקשה לעיכוב ביצוע גופה, ביקשה הנתבעת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ובכפוף להכרעת בית הדין הארצי בבקשתה למתן ארכה להגשת ערעור שכנגד.

2.בהחלטתי מאותו יום (9/1/17), ציינתי כי בשים לב לכך שטרם ניתנה החלטת בית הדין הארצי בבקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד; בהינתן שככל שתידחה הבקשה, ממילא יתייתר הצורך לדון בבקשה זו; ובהינתן שככל שתתקבל הבקשה, הסמכות לדון בבקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור תהיה מסורה לבית הדין הארצי - מוצע לצדדים לשקול את האפשרות להסכים בשלב זה על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין עד ובכפוף להכרעת בית הדין הארצי בבקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, והצדדים התבקשו להודיע האם הצעת בית הדין מקובלת עליהם, עד לא יאוחר מיום 16/1/17.

עוד נקבע שככל שלא תושג הסכמה כאמור, יגיב התובע לבקשת הנתבעת עד ליום 23/1/17, עם העתק במישרין לב"כ הנתבעת.

3.הנתבעת הודיעה כי הצעת בית הדין המקובלת עליה.

התובע לא התייחס במפורש להצעת בית הדין, אך לנוכח תגובתו לבקשה לגופה, במסגרתה התנגד לכל עיכוב שהוא, ברי כי אין הסכמה מצד התובע להצעת בית הדין.

4.לאחר בחינת נסיבות המקרה ונימוקי הצדדים זה בכה וזה בכה, נחה דעתי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שבנדון, אין מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שכלל לא ברור אם תינתן רשות להגישו, אלא לכל היותר להסתפק בצו ארעי שיאפשר לדון בבקשה לגופה, אם וככל שתינתן רשות להגיש ערעור שכנגד, ולהלן אבאר טעמי.

5.תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - תקסד"א), החלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, עוסקת בעיכוב ביצוע החלטה, לרבות פסק הדין.

בעבר ועוד בטרם תוקנה תקנה 467 הנ"ל במסגרת התיקון משנת 2013, קבעה תקנה 467 לתקסד"א, לאמור:

"בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכול לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית המשפט או הרשם אף מבלי שניתנה הודעה עליה" (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).