ס"ע 10479-05-11 לוי נ' בתי ספר למלאכה ע"י ישיבות חב"ד ליובאוויטש בארץ ישראל

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש להפקדת ערובה להוצאות (להלן: "הבקשה"), בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט נימוקיי.

1. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 והפסיקה אשר החילה את הוראות התקנה האמורה בבית-הדין לעבודה, דנות במתן ערבות לתשלום הוצאות מטעם התובע ולטובת הנתבע בלבד. אין התקנה והפסיקה העוסקת בה דנות בערבות לתשלום נזקים או בהטלת ערבות על הנתבע לטובת התובע (ע"ע (ארצי) 57/99 יצחק לוי נגד ד"ר נמירובסקי (22/3/99)). מטעם זה כשלעצמו, בשים לב ללשון התקנה ולרציונל העומד בבסיסה, מצאתי כי אין מקום לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה להוצאות התובע בשלב זה ובטרם נדונה הבקשה לביטול פסק הדין לגופה.

2. סבורני כי האכסניה המתאימה לטענות המבקש בקשר עם ההוצאות הרבות שנגרמו לו, כביכול, בשל הימשכות ההליכים ובעטייה של הבקשה לביטול פסק דין לגופה איננה בקשה להפקדת ערובה להוצאות. יש מקום להעלות טענות מסוג זה במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין. במסגרת כניסת בית הדין לעובי קורת טענות הצדדים בבקשה העיקרית לביטול פסק הדין, שוקל בית הדין את מכלול הנסיבות הכרוכות בעצם מתן פסק הדין אשר מבוקש ביטולו, בהליכים שקדמו לפסק הדין האמור ובאלה שמאוחרים לו. בכלל זה נשקלות גם ההוצאות שנגרמות לתובע בעטיה של הבקשה לביטול פסק דין. בהתאם לתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991 בית הדין רשאי להתנות את ביטול פסק הדין"בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים" (ר' ע"ע (ארצי) 1193/01 מוסך דיזל נגד דאהר (1/11/01)). מטעם זה יש מקום להעלות את הטענות שנטענו במסגרת הבקשה דנן בעת בירור הבקשה לביטול פסק דין לגופה.

3. בנסיבות הענין לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

   ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ו, (08 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.