סרמונטה נ' קיבוץ כפר עציון ואח'

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 31.7.30, הגישה תביעתה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שאירעה ביום 28.4.05, במהלך טיול לילי לתל עזקה. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה.

גרסת התובעת

על פי המתואר בכתב התביעה, נענתה התובעת למודעה שפרסם בית ספר שדה כפר עציון, והצטרפה לטיול לאור ירח שנערך במהלך חול המועד פסח. משתתפי הטיול, אשר היו בני גילאים שונים, ילדים ומבוגרים, הגיעו לתל עזקה באמצעות מכוניותיהם. לאחר שהגיעו למקום וירדו מהרכבים, הובילה המדריכה את הקבוצה לתוך חורשה עבותה. המדריכה הלכה במהירות, תוך שהמשתתפים ממהרים בעקבותיה. כעבור מספר דקות דרכה התובעת על אבן, שבה לא הבחינה בשל החשיכה, החליקה ונפלה. בנה שהלך לצידה אחז בידה על מנת לעצור את נפילתה, אך התובעת נפלה ונפצעה קלות בברך ובגפיים. עוד נטען בכתב התביעה שמשתתפים אחרים בטיול אף הם נפלו במהלכו.

בתצהיר עדות ראשית פירטה התובעת שלפני התאונה, כמו גם לאחריה, הינה אשה פעילה, המרבה להשתתף בטיולים רגליים, בארץ ובחו"ל, אף בטיולים ליליים. אשר לנסיבות התאונה ציינה התובעת שאת הדרך לתל עזקה עשו המשתתפים בעקבות המדריכה בתוך חורשה עבותה וחשוכה, אף שהדרך חזרה הייתה בנתיב אחר, על הכביש שהוביל לחניון. המשתתפים לא התבקשו להביא עמם פנסים, והמדריכה עצמה, אשר צעדה בראש הטור אוחזת בפנס, אמרה שאין צורך בפנסים, שכן "בחושך רואים יותר טוב". המדריכה צעדה "יחסית" במהירות, תוך שהקבוצה מתקדמת בעקבותיה.

התובעת פירטה בתצהירה שכיון שחשה שבתוך החורשה אינה רואה את הדרך היטב, ביקשה מבנה לתת לה יד במהלך ההליכה. כעבור מספר דקות דרכה על אבן שבה לא הבחינה, והחליקה, תוך כדי פציעת ידיה ורגליה. מאחר שבנה החזיק בה, התעקמה כתפה בעקבות הנפילה, ונשברה. חרף הכאבים שהרגישה השלימה התובעת את הטיול. בתום הטיול נאלץ בנה של התובעת להחזירה לביתה בירושלים, ולאחר שהכאבים לא חלפו, פנתה התובעת, כעבור ימים מספר, לרופא. הרופא הורה לה להיעזר במתלה למשך 40 ימים, ולאחר מכן הורה לה להתחיל בטיפולי פיזיותראפיה.

במהלך חקירתה הנגדית השיבה התובעת שהיה זה הטיול היחיד שקיימה בשעות הלילה, וכי לאור הניסיון שהיה לה, אין היא נוהגת לצאת לטיולים ליליים. לאחר שהופנתה לדבריה בתצהיר, השיבה שאם יזדמן לה תצא שוב לטיול לילי. אשר לתאונה, השיבה התובעת שבשל החשיכה ביקשה מבנה לתת לה יד. לפתע נתקלה בסלע משופע שבו לא הבחינה קודם לכן. המסלול היה לדבריה ישר, אך לא שטוח. בחקירה חוזרת השיבה שלא היו עליות וירידות, אלא עליה קלה, על השביל היו אבנים, כמו ביער.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של בנה, מר ידידיה סרמונטה. בתצהירו פירט העד שהמודעה שבה פורסם הטיול לא כללה דרישה להצטייד בנעלי הליכה או בפנסים. המדריכה הובילה את המשתתפים בתוך חורשה עבותה, כך שלא ניתן היה להבחין בשמי הלילה. עם תחילת ההליכה בחורשה ביקשה ממנו אמו שייתן לה יד בזמן ההליכה, כיון שאינה רואה היטב את הדרך החשוכה. כעבור מספר דקות ראה את אמו נופלת. התברר לו שאמו דרכה על אבן, שבה לא ניתן היה להבחין בחשיכה. התובעת החליקה ופצעה את הברך והרגליים. מאחר שאחז בידה, התעקמה כתפה ונשברה.

בחקירה הנגדית השיב העד שהוא אינו זוכר אם היה במקום בור או סלע. לאחר מכן השיב שהיה זה סלע השקוע באדמה ( עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 11.11.10 שורות 11 עד 15) .

בחקירה חוזרת נשאל למה התכוון כשהשיב שהמסלול היה שטוח, והשיב "שטוח זה שביל שאפשר ללכת בו ללא מהמורות, כמו שביל כבשים. יש הבדל בין שבילי הליכה חלקים כמו שבילי עיזים שרואים את השביל עצמו, ויש שבילים כמו בחורשות שמובנים שלא הטבע יצר אותם אלא האדם יצר אותם... להערכתי זה היה משולב. גם משהו שיצא הטבע וגם משהו שבנו אותו בהתחלה...".

מטעם התובעת העידה משתתפת נוספת בטיול, ד"ר חוה חרץ. במהלך עדותה העידה העדה שבתחילה עשו את דרכם דרך חורשה. לשאלה מה היו תנאי הראות בתוך החורשה, השיבה שהיא אינה זוכרת תאורה יוצאת מן הכלל, היה חושך, והדגישה שהיא זוכרת חושך.

בחקירתה הנגדית השיבה שהשביל בתוך החורשה לא היה מסומן. הייתה זו עלייה, ואולם לא היו טרסות. העדה השיבה שהיא מתארת לעצמה שהלכו על מחטי אורן.

גרסת הנתבעים

מטעם הנתבעים העיד מר ירון רוזנטל, המשמש כמנהל בית ספר שדה בכפר עציון מזה כ- 8 שנים.

בתצהיר עדות ראשית פירט העד שבית הספר מארגן טיולים מדי שבוע לקהל הרחב. ההרשמה לטיולים נעשית בדרך כלל טלפונית. במהלך השיחה נמסרים לנרשמים שעת המפגש ומיקומו, וכן הדרישות לציוד מיוחד. מדי שבוע מתקיימים טיולים לכ- 300 איש. המשתתפים רשאיים לפנות ולשאול כל שאלה באשר לציוד ולמסלול.

הטיול נושא התביעה התחיל על פי עדותו, בנקודת המפגש בבית ספר שדה בקיבוץ כפר עציון, בשעות הלילה. המטיילים יצאו מעמק האלה לטיול רגלי בליווי של מדריכה. מסלול הטיול הינו בן שעתיים, והוא נערך בשבילים המסומנים על ידי החברה להגנת הטבע.

העד פירט שבמידה וצפויות בעיות במסלול, מקבל בית הספר לפני היציאה לכל טיול, דיווח מהחברה להגנת הטבע לגבי המסלול והשבילים. ביחס לטיול נושא התובענה לא התקבל כל דיווח על מפגעים או בעיות.

המדריכה שליוותה את הטיול, הייתה מדריכה ותיקה, אשר עברה הכשרה מתאימה בחברה להגנת הטבע, הכירה את מסלול הטיול נושא התביעה היטב, וטיילה בו עשרות פעמים במשך השנה וחצי שקדמו לטיול.

במהלך הטיול לא סטתה הקבוצה מהמסלול, אשר כאמור נערך בשביל מסומן, המיועד גם לטיולים הנערכים בשעות הערב. השבילים היו מתוחזקים כראוי.