סרור נ' ביטון ואח'

1.התובע הגיש תביעה, במסגרתה עתר להורות לנתבעים לשלם לו סך של 946,117 ₪, בגין הפרת הסכם מכר דירה xxx נשר, הידועה כגוש 11269, חלקה 41 (להלן "הדירה"). סכום התביעה כולל פיצוי בגין נזק גופני שנגרם לתובע, לטענתו, בתחום הנפשי, עקב התנהלות הנתבעים בביצוע ההסכם.

2.מאחר והשתלשלות העניינים העובדתית, השנויה במחלוקת בין הצדדים בנקודות מפתח, תידון בהרחבה בהמשך, אפרט אך את עיקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות. להילך טיעוני הצדדים בכתבי הטענות, ובפרט כתב ההגנה, השלכות משמעותיות.

3.התובע, איש קבע ביחידה מבצעית, נשוי ואב לשלושה, בקש לרכוש דירה באזור נשר. ביום 5.6.2015 הציג לו מתווך בשם שלומי זינו את הדירה. לטענתו, מסר לו הנ"ל ש"בעליה הרשומים של הדירה נפטרו, ולפיכך היא רשומה על שמותיהם של היורשים" (כך במקור - א.ר.). לטענתו, המתווך לא אמר לו שהדירה בתהליך או אמורה לעבור תהליך של העברת הזכויות על שם היורשים והסתיר ממנו פרט רלוונטי זה.

הדירה מצאה חן בעיני התובע, הגם שלטעמו נדרש לה שיפוץ נרחב. ביום 9.6.2015 הוא נפגש עם הנתבע מס' 1 - יורם ביטון (להלן "יורם"), שהציג עצמו כנציג היורשים. התובע טען, כי שיתף את יורם באילוצים עימם התמודדו באותה עת הוא ומשפחתו, ובין היתר, כי תקופת השכירות בדירה בה גרו באותה העת עתידה להסתיים בסוף חודש אוגוסט 2015. התובע הדגיש, כי טרם כניסתם לדירה, יהא עליו לבצע שיפוץ נרחב, ושאל את יורם אם יוכל להתחיל בשיפוץ במקביל וטרם תשלום מלוא התמורה.

התובע טען, כי יורם ניצל את תמימותו, לחץ עליו לסכם את פרטי רכישת הדירה, והבטיח כי הנתבעים ידאגו לפנות את הדירה כדי שיוכל להתחיל בשיפוץ. התובע הוסיף, כי יורם הציג בפניו מצג לפיו, אין מניעה למכור את הדירה, למעט הליך טכני - פרוצדורלי של העברת הזכויות הרשומות בדירה ע"ש היורשים, לאחר קבלת צו ירושה. בנסיבות אלו, התובע התרצה וסוכם בין הצדדים כי מחיר הדירה יעמוד על 1,465,000 ₪. באותו יום נחתם מסמך שכותרתו "סיכום פרטי עסקת מכר עם תנאי מתלה". התובע טען, כי יורם הסביר לו שהתנאי המתלה התייחס לכך שיינתן צו ירושה והזכויות בדירה יירשמו על שם הנתבעים.

ביום 20.6.2015 נפגשו הצדדים פעם נוספת ובפגישה זו לחץ יורם על התובע לחתום על מסמך המשך שכותרתו "זיכרון דברים", המתמצת את ההסכמות ביניהם. נטען, כי למרות שבזיכרון הדברים נקבע שבתוך 7 ימים ממועד קיום התנאי המתלה ייחתם הסכם מכר בין הצדדים, הצדדים התייחסו לזיכרון הדברים כהסכם מכר ממצה ומחייב, שהועלו בו כל הפרטים המהותיים לעסקה. התובע טען, כי יורם לחץ עליו ואמר שעל מנת להבטיח את עסקת המכר עליו לשלם למוכרים במעמד חתימת זיכרון הדברים סך של 50,000 ₪ על חשבון התמורה וכי בזיכרון הדברים קבוע שאם עסקת המכר לא תצא אל הפועל, אזי הסך הנ"ל יושב לידיו. עוד נקבע, כי צד שיפר את ההסכם, יהא חייב לשלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך של 146,000 ₪.

התובע טען, כי לא היה מיוצג במועד זה על ידי עו"ד, השתכנע ונכנע ללחציו של יורם, חתם על זיכרון הדברים ומסר לו המחאה על סך 50,000 ₪. לטענתו, הוא לא קיבל לידיו העתק מזיכרון הדברים, ובדיעבד נודע לו שהנתבעים ביקשו להימנע מדיווח על העסקה. התובע הוסיף, כי בגין עסקת המכר שילם דמי תיווך בסך של 25,000 ₪ במצטבר, אך לא קיבל קבלה מהמתווך.

התובע טען, כי מיד לאחר החתימה על זיכרון הדברים התברר שיש פער בין מצגי הנתבעים לפני החתימה והתנהלותם לאחריה, כאשר בין היתר, הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם לפנות את הדירה, ורק בסוף יולי 2015 התאפשר לו להיכנס לדירה לשם התחלת השיפוץ.

התובע טען, כי כניסתו המאוחרת לדירה תרמה ללחצים שהופעלו עליו בתקופה זו וכי הוא נאלץ להאריך את תקופת השכירות עד ליום 30.9.2015. עוד הדגיש התובע, כי במהלך ביצוע השיפוצים נהגו הנתבעים, או מי מהם, להגיע מעת לעת לדירה ושיבחו את השיפוצים שביצע.