סרוסי נ' טרבולוס

פסק דין

לפני תביעה בעילת לשון הרע. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כן העניקו לו מראש את הסכמתם לפסוק את סעד ההתנצלות.

1.התובע הינו פקח המועסק בעיריית הרצלייה. לאחר שרשם דו"ח לנתבע שלח האחרון לממונים על התובע שני מכתבים בהם כינה את הפקחים "ציידים", "בני בליעל", "ליצנים" ולגבי התובע כתב: "אייל סרוסי שיסורס". עוד האשים את הפקחים כי הם מנסים למלא את מכסתם היומית על חשבונו.

התובע טען כי המכתבים נשלחו במזיד ובמטרה לפגוע בו ובמשלח ידו, לבזותו ולהשפילו.

עוד טען התובע כי פנייתו אל הנתבע טרם הגשת התביעה, לא הולידה התנצלות או כל הצעה לתרופה אחרת מטעם הנתבע.

2.לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה שכן אין במכתב לשון הרע. לשיטתו, המונחים אמנם אינם ראויים או מנומסים, אולם האדם הסביר לא היה נעלב מהמונחים: "צייד", "ליצן", או "בן בליעל". מדובר באמירה שאינה אסורה מבחינה נורמטיבית במדינה דמוקרטית שחופש הביטוי מהווה אחד מערכי היסוד שלה.

לטענת הנתבע, התנצל בפני התובע בישיבת גישור וגם לפני בית המשפט ואף הסמיכו לפסוק ולהורות על התנצלות. בסיכומיו, חזר הנתבע והתנצל "לפנים משורת הדין".

3.לחלופין, טען הנתבע כי חלה על הדברים הגנת תום הלב בהתאם לסעיפים, 15(2), 15(4), 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לגרסתו של הנתבע, בעת עבודתו כאינסטלטור רוקן בריכת שחיה של מעסיקיו, והותרה ע"י פקח כי אם ייעשה הדבר בשנית- ייקנס. לא עברו דקות רבות, והגיעו התובע ושני פקחים נוספים, אשר דרשו מהנתבע להזדהות. הנתבע שסבר כי דרישתם איננה חוקית סירב והם הזמינו משטרה. בהגיעה, קנסו את הנתבע. לשיטתו של האחרון לא ביצע כל עבירה בעת שרוקן בריכת שחיה לרחוב, שכן היא הכילה מי גשמים, וריקונה בדרך זו מותר על פי חוק. לטענתו, משקיבל דו"ח לא מוצדק פנה למחלקת התלונות של עיריית הרצלייה, הממונה על נושא זה. עוד טען כי הפרסום היה בגדר הבעת דעה.

4."סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט קובע, כי "בית משפט הדן בענין אזרחי, רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה". אין בהקשר זה חובת הנמקה, ו"הרעיון הוא - הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שביניהם שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש"." (רעא 9311/04 אלי רונן נ' אלישבע סמואל ואח' (2005) (פורסם בנבו)) ור' גם:

"במסגרת פסיקה על דרך הפשרה רשאי בית המשפט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה...יש שפסיקה על דרך הפשרה מבוססת כל כולה על "כללי צדק טבעי" (הנשקלים במאזני המשפט), כגון פשרה המביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו גם עקרונות של חירות, צדק, יושר ושלום (ראה: דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני [4], במיוחד בעמ' 694-697 בפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן ובעמ' 713-716 בפסק-דינה של השופטת דורנר וכן: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית [5], בעמ' 182), ויש ופשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג. פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת מושא התביעה בין בעלי-הדין באופן של "מחצה על מחצה" – פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי-הדין. זאת ועוד: פסיקה בדרך של פשרה אינה מתייחסת אך לפן המהותי והיא יכולה להתייחס כל כולה למישור הפרוצדורלי ולדיני הראיות." (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה [14 עמ'] (1999) , נג (1) 337 (פורסם בנבו)).

5.בהיעדר הסמכה מפורשת מבעלי הדין, כבול בית המשפט בפסיקתו על דרך הפשרה למסגרת הסעדים שהתבקשו בכתבי הטענות (בעם 7847/06 פלוני נ' פלוני (2006) (פורסם בנבו)). בעניינינו, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק גם סעד של התנצלות. 1546783

66166. 6

6.בסיכומיו כותב הנתבע כי לא היה מעוניין לפגוע בתובע והוא אמר את הדברים בעידנא דריתחא וכן: "אם התובע נפגע מדבריו באופן סובייקטיבי- הנתבע מתנצל על כך. התנצלות זו אינה על פי שורת הדין, כי אם לפנים משורת הדין." הנתבע אף הסכים כי בית המשפט יורה על התנצלות בכל אופן שימצא לנכון. הנני מורה לנתבע לחזור על ההתנצלות ללא ההסתיגות שבסיפא, ולהפנותה לממונים על התובע. בנוסף להתנצלות - ישלם לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.