סרוסי ואח' נ' בוזגלו

פסק דין

1.תחילתה של תביעה זו היא בהגשת תביעה לביהמ"ש השלום בת"א ביום 15.11.98 בתיק אזרחי 101814/98, תביעה זו נמחקה עפ"י בקשת התובעים. מייד ובסמוך לכך, ביום 11.4.00 הגישו התובעים תביעה נוספת זהה לבימ"ש זה היא התביעה שבפניי. הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 18.5.00, ובכתב ההגנה בעצם לא טען כל טענת הגנת לגופו של עניין, אלא התבסס על העובדה שתביעה קודמת נמחקה. הנתבע לא התייצב לדיון וניתן נגדו פס"ד בהעדר הגנה. במשך שנים ניסו התובעים לגבות את פסה"ד בהוצל"פ, ורק בספט' 2008 הגיש הנתבע בקשה לביטול פס"ד, וגם אז לא הזדרז לברר מה עלה בגורל בקשתו עד אשר נקבעה הבקשה לדיון, וביום 24.2.10 קבעתי בהחלטתי כי פסה"ד יבוטל בכפוף להוצאות בסך של 7,500 ש"ח + מע"מ.

2.לגופו של עניין, כתב התביעה מייחס לנתבע קבלת כספים שלא כדין ובהעדר תמורה. התובעים הינם בני זוג אשר נתקלו בבעיות כלכליות קשות, ובשנת 1997 נודע להם כי קיימת עמותה העוסקת בהגשת עזרה לאנשים "נפגעי משכנתא". הם פנו טלפונית לנתבע אשר הציג את עצמו כמי שבקיא בנושא זה, ונערכה פגישה עם הנתבע בכתובת רח' סחרוב 5 ראשל"צ. על פי גרסת התובעת, הם פגשו את הנתבע בלבד במשרד, לאחר ששמע את בעייתם הבטיח הנתבע כי יוכל לעזור להם ונקב בשכר טרחה של 7,000 דולר. לגרסת התביעה, הוא ביקש כי הכספים יועברו אליו ישירות.

3.לטענת התובעים, הם העבירו לתובע כספים במזומן בסכום של 6,000 ₪ וכן בשיקים דחויים של בנם בסך של כ- 10,000 ₪. בכתב התביעה מפרטים התובעים בסעיף 32 את פירוט נזקיהם. החזר הכספים הנתבע מפורט בס"ק א', הוא בסכום של 6,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. כמו כן, תובעים בני הזוג סרוסי סכומים נוספים שהינם בגין הוצאותיהם בס"ק ב' – ה'. בס"ק ו' עותרים התובעים להחזר הפסד ימי עבודה ונסיעות בסכום של 4,300 ₪, ובס"ק ז' עותרים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪. בסה"כ סכום התביעה ע"י התובעים הוגש ע"ס של 54,000 ₪.

4.עיקר הגנתו של הנתבע היא בטענת העדר יריבות. לטענת הנתבע, מי שהתקשר עם התובעים למתן שירותים הוא לא הנתבע עצמו אלא חב' גל גיבוי עסקים (1995) בע"מ, (להלן: "החברה"). בסעיף 5 לתצהירו, מצהיר הנתבע כי במסגרת תפקידו שימש כאיש מכירות של החברה, ותפקידו היה להיפגש עם לקוחות, להבין את בעייתם, להחתים אותם על הסכם מול החברה, ולשלוח אותם למזכירת החברה לשם גביית התמורה. כמו כן, הצהיר הנתבע כי לא היתה לו כל נגיעה בכספי התמורה ומעולם אלה לא היו מופקדים בידיו. הנתבע הצהיר כי עבד כשכיר וקיבל משכורת מהחברה.

5.לחלופין, טוען הנתבע כי התובעים הם אלה שהפרו את הסכם ההתקשרות מתוך סך של 7,000 דולר שילמו 6,000 ₪ בלבד, השיקים המעותדים שמסרו חזרו מבלי שנפרעו, והתמורה שהם קיבלו בגין ייעוץ מרואה החשבון של החברה ומעוה"ד של החברה עולים לאין ערוך על התמורה הזעומה שהתקבלה.

6.שמעתי את עדויות בעלי הדין, התובעת והנתבע, כמו כן ב"כ התובעים ביקש להעיד את אשת הנתבע שנכחה באולם ואשר החזיקה במניה אחת ממניות החברה. משמיעת העדויות, אין לי ספק כי יש גם יש יריבות בין התובעים לנתבע. לא הובאה בפניי ראיה וחצי ראיה כי נמצאו אנשים נוספים בחברה אשר עסקו בגביית כספים. האיש היחיד שפגש את התובעים אי פעם היה הנתבע בלבד. אין ספק כי הנתבע הוא הרוח החיה בחברה, והוא אשר נפגש עם לקוחות וקיבל את התמורה לידיו. לא הוכח בפניי כי היתה מזכירה כלשהי שקיבלה כספים או הוציאה חשבוניות. הנתבע טען כי נערך הסכם בכתב עם הלקוחות, והיתה מזכירה שטיפלה בגבייה והוציאה חשבוניות. הנטל על הנתבע להוכיח טענות אלה, דבר מהאמור לא הוכח. לא הוצגו בפניי העתקי חשבוניות שהוצאו לתובעים, ואף לא הוצגו חשבוניות אחרות כלשהן על מנת לתמוך בטענה כי החברה היתה נוהגת להוציא חשבוניות בשמה. אין בפניי ולו חשבונית אחת, שניתן להסתמך עליה ולומר כי נוהל של החברה היה להוציא חשבונית בגין התמורה. גם לא הובאה כל עדות של מזכירה כזו או אחרת שנהגה לגבות את הכספים בשם החברה. אמינה בעיניי עדות התובעת, כי הנתבע הוא שישב במשרדי החברה, הוא שנפגש עם האנשים, והוא בלבד שגבה את הכספים.

7.גם בעדותה הספונטנית של גב' חנה בוזגלו אשת הנתבע שנכחה באולם, עולה מעדותה כי רב הנסתר על הגלוי. עדה זו לא זכרה דבר ממקום העבודה של בעלה, רק זכרה כי הוא עבד שם והיה מנהל בחברה. לשאלת עוה"ד אם הוא קיבל כסף מהחברה, השיבה:

"אני לא זוכרת מה היה, אני מסבירה לך שאני לא זוכרת מה היה".

(עמ' 11 שורה 1 לפרו').

גב' בוזגלו לא הכחישה שהיתה מבקרת מידי פעם במשרדי החברה (ראה עדותה בפרו' בעמ' 12 שורה 13), אלא שניסתה לצייר את ביקוריה כביקורים משפחתיים בלבד, מאחר והמשרד היה ממוקם בקניון בראשל"צ. תמוה היה לשמוע את עדות הנתבע שנכח באולם בעת עדות רעייתו, מעיד כי גם אשתו שהיתה מבקרת מידי פעם במקום יכלה לגבות כספים (ראה עדות הנתבע בעמ' 14 לפרו' שורות 24-25). אם אכן מדובר בעובד שכיר של חברה, לא ברור כיצד אשת המנהל מבקרת במשרדי החברה ומתעסקת בגביית כספים? אין זאת אלא, שכל החברה היתה איצטלה בלבד לעסק שהקים הנתבע בעצמו, לעסק שאמור היה להגיש עזרה לחייבים "נפגעי משכנתא". הנתבע הקים עסק זה עפ"י עדותו לאחר שהוא עצמו נקלע לסיטואציה דומה, ובעזרת מאבקים פוליטיים בסיוע חברי כנסת הצליח לשנות את חוק הערבים בשנת 1993. הנתבע העיד, כי אין לו כל הכשרה של ניהול עסקים או הכשרה משפטית כלשהי, עיסוקו לשעבר היה כדורגלן, ועיסוקו במתן ייעוץ לחייבים לא נובע אלא מניסיונו האישי.

8.לא מיותר לציין, כי על אף שהנתבע חזר והעיד בעדותו כי הוא עבד כשכיר והשתכר במשכורת של מנהל חברה בסכום של כ- 5,000 ₪ לערך, הרי הנתבע לא צירף ולו תלוש משכורת אחד מכל התקופה בה עבד לכאורה כשכיר. משנשאל על כך הנתבע, השיב כדלקמן:

"ש.יש לך תלושי משכורת?

ת.אם אני אחפש אולי אני אמצא.

(עמ' 14 לפרו' שורות 7-8).

אינני יכולה לקבל תשובה מתחמקת זו של הנתבע. הנתבע ידע שכתב התביעה מייחס לו אחריות אישית, ידע כי לטענת התובעים הוא האיש שקיבל את הכספים לידיו ושלשל אותם לכיסו, לאורך כל בקשתו לעניין ביטול פסה"ד טען הנתבע להעדר יריבות. לא ברור מדוע עד שלב ההוכחות לא התאמץ הנתבע לחפש ולו תלוש משכורת אחד על מנת לתמוך בטענתו. אינני נותנת כל אמון בגרסה זו.

9.לאחר שנחה דעתי כי קיימת גם קיימת יריבות בין התובעים לנתבע, יש לבדוק האם הוכיחו התובעים את סכום התביעה ואת הנזק להם טוענים. בעניין זה, אין אלא להצטער כי התובעים כשלו כשל רב בלהוכיח את סכום התביעה. התובעים לא הוכיחו ולא צרפו כל בדל ראיה כי שילמו 5,000 ₪ הוצאות או כי שילמו שכ"ט עו"ד בשיעור 14,000 ₪ או כי שילמו אלפי שקלים נוספים בגין תשלומים לצד ג' בתיק ההוצל"פ. התביעה במקורה כאמור הוגשה בשנת 98 , גם אז לא צרפו התובעים בדל ראיה לכתב תביעתם. כבר אז היו אמורים התובעים לצרף את כל המסמכים המהותיים לכתב תביעתם, ראיות אלה אין פשוט מהם. היה מקום לצרף העתק מחשבונית לגבי שכ"ט עו"ד, העתקים מתשלומים ששולמו בתיקי הוצל"פ, וכד'. כאמור דבר לא צורף לכתב התביעה אז, ואף לא כיום.

10.התובעים הצליחו להוכיח ראש נזק אחד בלבד מכל כתב תביעתם, והוא הכספים בסך 6,000 ₪ ששילמו בשעתו לנתבע. גם הוכחה זו לא באה אלא באמצעות הודאתו של הנתבע. הנתבע שלח מכתב ביום 8.9.97 אל ב"כ התובעים, זה המקום לשוב ולציין כי המכתב לא נושא כל לוגו של חברה, ונכתב ונחתם ע"י הנתבע עצמו. באותו מכתב (נספח א' לתצהיר התובעת), כותב הנתבע: "נכון להיום קיבלתי בפועל רק 6,000 ₪, את היתרה אני דורש במזומן, ובמידה ולא כל אחד יפנה לדרכו..."

עינינו הרואות, כי קיימת הודאת בעל דין מפורשת במכתב זה, הודאה של הנתבע כי קיבל לידיו סך של 6,000 ₪. הנתבע איננו מציין כי החברה קיבלה סכום זה, או כי החברה הוציאה חשבונית על סכום זה, אלא הנתבע משתמש במילים "קיבלתי בפועל". לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת כי אכן סכום זה התקבל לידיו. הנתבע אף הודה בחקירה נגדית, כי אכן התובעים שילמו סכום זה של 6,000 ₪ בשנת 1997.

11.טענתו החלופית של הנתבע, כי אין מקום להשיב את הכספים לתובעים לאור העובדה כי התובעים קיבלו תמורה מליאה בגין תשלום חלקי זה. לטענת הנתבע, הוא הפנה אותם לעו"ד רווה שנתן להם ייעוץ משפטי, הפנה לדוד גולן שהיה רואה חשבון והנפיק לתובעים חוברת לאחר בדיקת כל החישובים הכספיים. התובעים מכחישים מכל וכל כי אי פעם קיבלו בדל מסמך מהנתבע ו/או מעוה"ד ו/או מרואה החשבון. התובעים אף מכחישים כי נפגשו אי פעם עם גורם כלשהו.