אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק הדין עוסק בביטול הסכם העברת זכויות במקרקעין מאח ואשתו לאחות האח, ללא תמורה בשל פגם ברצון, ניצול ועושק

פסק הדין עוסק בביטול הסכם העברת זכויות במקרקעין מאח ואשתו לאחות האח, ללא תמורה בשל פגם ברצון, ניצול ועושק

תאריך פרסום : 06/08/2019 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה חיפה
30847-03-16
18/03/2019
בפני השופטת:
הילה גורביץ שינפלד

- נגד -
התובעים:
1. ר.ד
2. ש.ד.

עו"ד מלי קובה מעמותת גג לנזקק ולחוסה כאפוטרופא
הנתבעת:
א.ב.י.
עו"ד נמרוד בכר
פסק דין

 

ביטול חוזה מתנה של זכויות בדירת מגורים, בין אח ואשתו ובין אחות הבעל, וזאת בשל העדר גמירת דעת הנובעת מלקות קוגניטיבית של נותני המתנה וכן בשל העובדה כי היה על הנתבעת לקבל את אישור בית המשפט, בהיותה אפוטרופוס למעשה עבור נותני המתנה.

 

הצדדים וההליכים הקודמים

 

  1. התובעים בני זוג ללא ילדים.

 

  1. התובע יליד 1942, בעל 6 שנות לימוד ואינו יודע קרוא וכתוב. עלה ארצה בגיל 27 ממרוקו ועד שנת 2001 לערך עבד כפועל ניקיון.

 

לתובע מונה אפוטרופוס. הבקשה למינוי אפוטרופס הוגשה על ידי הנתבעת ונתמכה בחוות דעת הפסיכיאטרית ד"ר א.ג. מיום 23.06.2013. בחוות הדעת אובחן התובע כלוקה ב-Mild Mental Retardation (מוגבלות שכלית-התפתחותית), שִׁטָּיוֹן (קִהָיוֹן), מצוי במצוקה נפשית, קוגניטיבית וגופנית, מזניח עצמו באופן המסכן אותו ואת סביבתו, מושך כספים ומאבד אותם, אינו זוכר כמה כספים הוא מחזיק, ומחירם של מוצרים.

           

  1. התובעת ילידת 1951, סיימה 8 שנות לימוד ועבדה בעבודות ניקיון.

 

לתובעת מונה אפוטרופוס. הבקשה למינוי אפוטרופוס הוגשה על ידי הנתבעת ונתמכה בחוות דעת הפסיכיאטרית ד"ר א.ג. מיום 23.06.2013. בחוות הדעת אובחנה התובעת כלוקה ב-Mild Mental Retardation (קרי "בעלת מוגבלות שכלית-התפתחותית") סכיזופרניה, הפרעה קוגניטיבית, נמצאת במצוקה נפשית, קוגניטיבית וגופנית, מזניחה עצמה באופן שמסכן אותה ואת סביבתה, וקיימת אצלה פגיעה בשיפוט. לתובעת סובלת פגיעה ברמת התִפקוד, קושי בניהול משק בית, אגְרנות (Hoarding Disorder) והזנחה עצמית.

 

  1. הנתבעת, אחות התובע, אחת מבין 9 אחיו ואחיותיו.

 

  1. התובעים מתקיימים מקִצבאות המוסד לביטוח לאומי ופנסיה והכנסתם המשותפת היא בסך של כ-5,700 ₪ לחודש.

 

  1. עד לפטירת אֵם התובע בשנת 2010, אימו של התובע היא אשר תמכה וסייעה לבני הזוג.

 

  1. ביום 01.07.2012 נחתם בין התובעים מצד אחד ובין הנתבעת מצד שני, חוזה העברת זכויות ללא תמורה ולפיו התובעים מעבירים לנתבעת, ללא תמורה, את מלוא זכויותיהם בדירתם שברחוב ש' ** **, , הידועה כגוש ** חלקה ** (להלן: "הדירה"). חוזה המתנה צורף כנספח ו לתצהיר הנתבעת נ/17.

 

  1. חוזה המתנה נחתם בבית קפה באזור הקריות, המצוי ב-"** **".

            במעמד החתימה על חוזה המתנה, נכחו הצדדים ועו"ד נ' אשר ערך את חוזה המתנה.

 

  1. נוסף על חוזה המתנה, הנתבעת חתמה על כתב התחייבות לפיו הנתבעת מתירה לתובעים להמשיך להתגורר בדירה כשוכרים ללא תמורה. כן התחייבה הנתבעת על פי כתב ההתחייבות לא לבצע דיספוזיציה או להתיר לצד ג' להתגורר בדירה כל אימת שהתובעים מבקשים להתגורר בה - אלא אם התובעים יזדקקו לכספי שכירות לרווחתם או לצורך מעבר לבית אבות. בשל כך אף נכתב בכתב ההתחייבות, כי לא תירשם במרשם הערה בדבר קיומו של כתב ההתחייבות. נכתב שם שהטעם לכך הוא, הסייג לפיו ניתן יהא לבצע דיספוזיציה אם התובעים יזדקקו לכספים. כתב התחייבות צורף וסומן נספח יד לתצהיר הנתבעת נ/17.
  2. כשנה לאחר מועד החתימה על חוזה המתנה, עתרה הנתבעת בתובענות למינויה כאפוטרופא עבור התובעים וזאת במסגרת הליך א"פ xx-xx-xx שעניינו התובע ובהליך א"פ xx-xx-xx שעניינו התובעת.

 

לתובענות צורפה חוות דעת ד"ר א.ג. מיום 23.6.2013, אשר עיקריה הובאו לעיל בסעיפים 2-3. המלצת ד"ר א.ג. בחוות דעתה הנ"ל הייתה כי התובעים זקוקים למינוי אפוטרופוס לטיפול בכלל ענייניהם, והמלצתה היא כי הנתבעת תמוּנה כאפוטרופוא עבורם.

 

  1. במסגרת ההליכים שם, מונתה ביום 10.7.13 הנתבעת כאפוטרופא זמנית עבור ענייני התובע. מחמת סיבה לא ברורה, למרות שהוגשה בקשה למינוי זמני עבור התובעת, בקשת הנתבעת למינויּ כאפוטרופא זמנית עבור התובעת – לא נידונה.

 

  1. בהמשך, במסגרת ההליכים שם, הוגשו תסקירי עו"ס לסדרי דין. בתסקירים מצוין כי מאז שנת 2002, התובעים מוכרים ללשכת הרווחה ונעזרים בשרותים תומכים, על רקע תפקוד ירוד והכנסה נמוכה.

 

  1. בתסקיר נושא תאריך 08.08.2013 שהוגש במסגרת התובענה למינוי אופוטרופוס עבור התובעת נכתב:

 

                        "מדובר באישה בת 62, הסובלת מבעיות נפשיות, קוגניטיביות וגופניות מתגוררת עם בעלה שהנה חסוי אף הוא. ש' זקוקה לעזרה בניקיון הבית, הבישול, כביסה ושמירה על היגיינה אישית ותחזוקת הבית. היא לא מגלה תובנה למצבה ועד ששרותי הרווחה וגיסתה נכנסו להתערבות, מצב הבית היה בכי רע והיה חשש לסיכון פיזי ותברוא' . לש' אין קשר עם משפחת המוצא שלה ואין דרך לאתרם. הגיסה מוכנה לסייע וללוות את ש' ור' והיא מראה אכפתיות ומסירות בטיפול בהם."

 

  1. ובתסקיר נושא תאריך 08.10.2013, שהוגש במסגרת התובענה למינוי אפוטרופוס עבור התובע, לאחר שהתובע ואחיו העלו טענה כי הנתבעת החתימה את התובע על מסמכים ללא שהבין תוכנם ולא ידוע לו כיצד דירתו עברה לבעלותה וטענות דומות נשמעו מפי אחיו. נכתב כי :

                        "מדובר בקשיש בן 71, הסובל מבעיות תפקודיות קוגניטיביות וגופניות. מתגורר עם אשתו שנה חסויה אף היא. שירותי הרווחה טיפלו בשנים האחרונות באופן אינטנסיבי בחסוי ובאשתו ש' , על רקע הזנחה קשה של הבית ותפקוד לקוי שסיכן את בריאותם. עם כניסת חברת ניקיון וטיפולה של האחות, א.ב.ד., שמונתה כאפוטרופוסית על ש' ובאופן זמני על ר' , חל שיפור רב בתנאי המגורים של החסויים כמו גם בהופעתם החיצונית וכעת חייהם מאורגנים יותר ויש פיקוח ומעקב כמעט יומיומי על מצבם. א' נכנסת מספר פעמים בשבוע לבית המשפחה, נמצאת בקשר עם גורמי הטיפול, דואגת לענייניהם הרפואיים של החסויים ומראה אכפתיות ומסירות בטיפול בהם. יחד עם זאת, בשל הסכסוך המשפחתי הקשה והתלונות של אחי החסוי, נראה כי אין מנוס אלא לפצל את המינוי בין האחות, שתמשיך להיות אפוטרופוסית לגוף החסוי ולבין גורם חיצוני שינהל את ענייני כספי החסוי".

 

  1. ביום 20.8.2013 מונתה הנתבעת כאפוטרופא לרכוש ולגוף (כפי הנוסח שהיה קיים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 באותה עת) עבור התובעת.

 

ביום 21.10.2013 מונתה הנתבעת כאפוטרופא לגוף עבור התובע ועמותת "גג לנזקק ולחוסה" כאפוטרופוס לרכושו של התובע.

 

  1. זכויות התובעים בדירה הועברו על שם הנתבעת, בלשכת רישום המקרקעין, ביום 1.10.13.

 

  1. ביום 06.01.2014 הגישה עמותת גג לנזקק ולחוסה תובענה במסגרתה התבקשו צווים לעיון אצל צדדי ג' ומידע ופרטים מהנתבעת. בהליך שם ניתנו צווים שונים. נוסף על כך התבקש ביטול מינוי הנתבעת כאפוטרופוס לרכוש התובעת (א"פ xx-xx-xx). בתסקיר נושא תאריך 25.05.2014 שהוגש שם נכתב כי התובעים עומדים על דעתם כי ברצונם לבטל את מינוי הנתבעת, הם מביעים חוסר אמון ומבקשים החלפתה והומלץ על החלפת המינוי.

 

בהמשך, הגיש ב"כ היועמ"ש תובענה לביטול מינוי הנתבעת כאפוטרופוס עבור התובעת ותובענה לביטול מינוי הנתבעת כאפוטרופוס לגוף עבור התובע הליך א"פ xx-xx-xx והליך א"פ xx-xx-xx, בהתאמה. בתובענות נכתב כי התובעים זקוקים למינוי אפוטרופוס ולאחר שהתברר שדירת בני הזוג רשומה היום על שמה של הנתבעת, דבר אשר הוביל לחוסר אמון של התובעים בנתבעת – האפוטרופא, והתובעים מבקשים החלפתה. נכתב כי הנתבעת מתנגדת להחלפתה וביטול מינויה.

  1. ביום 11.09.2014, התקיים דיון בתובענות לביטול צווי המינוי של הנתבעת כאפוטרופוא עבור התובעים. בתום הדיון מינוי הנתבעת בוטל ומונתה תחתיה עמותת "גג לנזקק ולחוסה".

 

נוסף על כך בית המשפט התיר לאפוטרופוס שמונה להגיש את התובענה נשוא ההליך כאן – והתובענה שהוגשה, הובאה בפני (יוער כי קדמה לתובענה זו תובענה קודמת, תמ"ש xx-xx-xx, שנמחקה בשל חוסר מעש).

 

  1. בכתב התביעה נטען כי סמוך לחודש יולי 2012, החתימה הנתבעת את התובעים על הסכם מתנה לפיו דירת התובעים תועבר לנתבעת. נטען כי הוליכה הנתבעת שולל את התובעים – התובעים הוזמנו על-ידהּ לבית קפה עם אדם נוסף, אשר התברר בהמשך כב"כ הנתבעת, והזמינו לתובע זוג בקבוקי בירה אותם שתה – ולאחר מכן הוחתמו התובעים על מסמכי מתנה, תחת אמתלה כי המסמכים נוגעים למכונת כביסה בה זכו התובעים. נטען כי התובע אינו יודע קרוא וכתוב ואילו הנתבעת חסרת תובנה למצבה הקוגניטיבי. נטען כי התובעים חתמו ללא ייצוג עורך-דין מטעמם, על מסמכים שלא היה ידוע להם תוכנם האמִתי. נוסף על כך נטען כי כחודשיים לאחר מכן ניסתה הנתבעת, ללא הצלחה, לפַנות התובעים מדירתם ולהעבירם לבית אבות.

 

            התובעים טענו כי כשנה לאחר חתימת הצדדים על הסכם המתנה, ביום 10.07.2013, מונתה הנתבעת כאפוטרופא על ענייניהם האישיים, הרכושיים והבריאותיים של התובעים וזאת מבלי שנשמעה דעתם של התובעים, ובהליך שם, מתוך חוות דעתה של ד"ר א.ג. אשר צורפה לתובענה למינוי אפוטרופוס, למדו התובעים כי חתמו, לכאורה, על הסכם מתנה לפיו הם מעבירים לידי הנתבעת את דירת מגוריהם. נטען כי התובעים מתקיימים מקִצבת ביטוח לאומי בלבד, ומינוי הנתבעת כאפוטרופא נועד על-מנת שתשלוט הנתבעת בכספם, בין היתר כספי הירושה שקיבל התובע.

 

            התובעים טענו כי חתמו על מסמכי המתנה ללא גמירות דעת, כי הסכם המתנה חד-צדדי ואינו בהלימה לרצונם.

 

נטען כי התובעים אינם מרוויחים מאוּמה מהסכם המתנה, ובעקבותיו הם מנושלים מדירתם היחידה ותְלויים בחסדי הנתבעת. נוסף על כך נטען כי קמה לתובעים הזכות לביטול הסכם המתנה בשל פגמים מהותיים, ניצול ועושק בשל ניצול מצב מצוקה או חולשה שכלית וגם טעות או הטעיה. נטען כי התובעים סמכו על הנתבעת, אשר הֵפֵרה לטענתם את האמון שנתנו בה התובעים. נוסף על כך נטען כי לוּ חָפֵצים היו התובעים להעביר לידי הנתבעת דירתם, היו פונים לעורך-דין שיבצע פעולה זו מטעמם. בית המשפט התבקש לבטל את תצהיר המתנה שנחתם על-ידי התובעים לטובת הנתבעת, לחייב את הנתבעת בהוצאות ולהורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה כנגד הנתבעת.

 

ביחס לתובע צורפה לכתב התביעה תעודת רופא של ד"ר י.ג. מתאריך 14.05.2014, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט, אשר ציין כי התובע אינו יודע קרוא וכתוב. בסיכום חוות תעודת הרופא נכתב כי "מדובר באדם עם פיגור שכלי ברקע, לא יודע קרוא וכתוב, אשר למרות זאת היה מתפקד רוב חייו באופן עצמאי. בבדיקתו התרשמתי לפגיעה בחלק מתפקודים קוגניטיביים, חלקם על רקע הפיגור השכלי הקיים, וחלקם, ככל הנראה, על רקע תהליך דמנטי התחלתי. יחד עם זאת יש לציין התמצאות סבירה בסיטואציה, במצבו הכלכלי, במצבו הבריאותי ובטיפול תרופתי. כמו כן יכולת להגיע למסקנות בסיסיות די שמורה כמו גם שיפוט כללי. קיימת ביקורת למגבלותיו ולמגבלותיה של אשתו בניהול פיננסי וניהול משק הבית". ביחס לתובעת, נכתב בתעודת רופא של ד"ר י.ג. מתאריך 25.06.2014 כי התובעת עברה סדרה של אירועים טראומתיים בהיותה נערה, מתארת ניצול מיני והטרדה מינית, אינה מסוגלת לספר את סיפור חייה באופן כרונולוגי עקבי, אינה זוכרת תאריכים חשובים, מקומות עבודה ופרטים נוספים. "מסמכים רפואיים, יחד עם ממצאי בדיקתי, מצביעים על תהליך דמנטי, קרוב לוודאי מסוג שטיון מעורב ניווני ווסקולרי ברמת חומרה קלה עד בינונית...על סמך הבדיקה וממצאים קליניים, נוצר רושם שמדובר גם בפיגור שכלי קל, ויתכן וקיים גם תהליך סכיזופרני זכלני. קיימת פגיעה בשיפוט מלווה בחוסר תובנה למצב, לרמת התלות הגבוהה שלה בסובבים ולחוסר היכולת שלה לנהל ענייניה באופן עצמאי. ישנה פגיעה קשה ביכולת לתכנן, להתארגן, להגיע למסקנות נכונות ומציאותיות ולקבל החלטות שקולות והגיוניות...ש' ניתנת להשפעה חיצונית ללא התנגדות ועלולה להיות חשופה להשפעה חיצונית שלילית ולהיות מנוצלת".

 

 

  1. בכתב ההגנה נטען כי התביעה וטענות התובעים מועתקות מתביעות קודמות אשר נמחקו. הנתבעת טוענת כי ביום 09.06.2016 פנו התובע והנתבעת לעמותת "גג לנזקק ולחוזה" בבקשה למשוך את התביעה ולבטל את מינוי העמותה כאפוטרופוס, אך נענו כי אין באפשרות העמותה לעשות כן. נטען כי העמותה "גוררת" את התובעים לתביעה חסרת שחר ובעלת עלויות ניהול גבוהות שאינן בהלימה לאמצעים הדלים שבידי התובעים. לטענת הנתבעת, התביעה מקורה בסכסוך בין אחֵי התובע והנתבעת לבין הנתבעת, אשר לא ראו, לטענתה, את טובת התובע ולא הציעו עצמם לשמש כאפוטרופוסים חרף מצבם של התובעים. נטען כי בבסיס התביעה עומד בצע כסף, רצונם של האחים האחרים לשים ידיהם על הדירה נשוא התביעה. נטען כי הדירה הועברה לנתבעת עת היו התובעים בצלילות דעת מלאה, מרצונם ומיוזמתם. התובעת מדגישה כי התובעים כלל לא מעוניינים עוד בתביעה, והעמותה גורמת להם לעוגמת נפש שאינה טובת איש מהצדדים. לטענת הנתבעת, היא זו אשר ליוותה, טיפלה, דאגה ותמכה בתובעים – ואף ממשיכה לעשות כן נכון ליום הגשת כתב ההגנה.

 

נוסף על כך נטען כי גורמי הרווחה שיבחו לא אחת את התנהלותה של הנתבעת בעניינם של התובעים ובעת החתימה על הסכם המתנה ניהלו התובעים ענייניהם ללא אפוטרופוס, חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי, גמירות דעת והבנה מלאה – ובנוכחות וליווי עורך-דין שייעץ והסביר להם את משמעות החתימה על ההסכם, ללא כל השפעת הנתבעת על רצונם או דעתם. נטען כי התובעים סיפרו לאח הגדול י.ד. את כוונתם ורצונם להעביר הדירה לנתבעת, והנתבעת הפנתה לצוואה בכתב שכתב התובע עוד בשנת 2002 ועל פיה מצווה התובע את הדירה מושא התביעה לבעלותה הבלעדית של הנתבעת. נטען גם כי מצבם הקוגניטיבי של התובעים כיום אינו משקף את מצבם הקוגניטיבי בעת החתימה על הסכם המתנה, שכן ההתדרדרות הקוגניטיבית חלה בשנתיים האחרונות, ואין ראייה לכך שבחודש יולי 2012, עת חתמו התובעים על הסכם המתנה, לא היו התובעים כשירים לביצוע הפעולה אותה ביצעו באמצעות עורך-דין אשר ייצג אותם.

 

נוסף על כך הנתבעת הכחישה כי התובע אינו יודע קרוא וכתוב. לטענתה, התובע קיבל מכתבים ודואר כל חייו, ניהל התובע ניהל חשבון בנק בעצמו וערך קניות, ובעבר אף ניהל את נציגות הבית המשותף של בניין המגורים בו הוא מתגורר. לטענתה, לאחר שפנו אליה התובעים בבקשה כי תכתוב עבורם מכתב לרווחה לפיו אינם מעוניינים עוד כי "עמותת גג לנזקק ולחוסה" תשמש עבורם כאפוטרופוס, ולאחר שהבהירה הנתבעת כי נוכח ההליך דנן אינה מוצאת לנכון לכתוב מכתב שכזה עבורם – כתבו התובעים מכתבים בכתב ידם ובהם הם מבקשים להחזיר את הנתבעת לתפקיד זה. הנתבעת צירפה תכתובת רלוונטית (מכתב התובע ומכתב התובעת מיום 26.4.15 סומנו כנספחים "ח1"ו-"ח2" בהתאמה והוגשו וסומנו נ/6). נטען כי מהמכתבים עולה כי שני התובעים יודעים ומסוגלים, גם כיום, לקרוא ולכתוב. לטענת הנתבעת. נוסף על כך נטען כי לפי אִבחון רפואי מקיף משנת 2013, לא נמצאה אבחנה לפיגור שכלי כלשהו אצל התובע – ורק לאחרונה, עת חלה ירידה במצבו הקוגניטיבי, נמצא כי התובע לוקה בפיגור שכלי קל עקב קִהָיוֹן (שטיון). טענות דומות העלתה הנתבעת אשר לתובעת כשהיא מפנה לאבחון שנערך לתובעת בשנת 2013. נטען גם כי התְנתה התובעת את הסכם המתנה בכך שיוכלו התובעים להמשיך ולהתגורר בדירה נשוא התביעה כל ימי חייהם, וכל עוד יחפצו בכך וצרפה התחייבות הנתבעת לכך. אשר לביטול המינוי בעבר נטען כי הנתבעת מונתה כאפוטרופוס לבקשת התובעים, אך נוכח השפעת האחים הנוספים על התובעים, לא מצאה הנתבעת לנכון להתעקש ולהילחם על המשך מינויה כאפוטרופוא ועל כן הסכימה למינוי העמותה.

 

הנתבעת הדגישה כי העִסקה אינה תוצאה של עושק התובעים, אלא כי נעשתה תוך מימוש רצונם המלא של התובעים ושמירה על זכויותיהם ועל האינטרסים העתידיים שלהם. בית המשפט התבקש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.

 

  1. בהסכמת הצדדים, הדיון בתובענה דנן "המשיך מאותה נקודה" בה הפסיק הדיון בתמ"ש xx-xx-xx, אשר נמחקה בשל חוסר מעש. ביום 17.11.2016 מונתה ד"ר ו.ט. כמומחית מטעם בית המשפט על-מנת ליתן חוות דעתה אודות מצבם של התובעים במועד החתימה על הסכם המתנה וניתנו הנחיות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

 

  1. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע (ת/2) והנתבעת הגישה את תצהירה מיום 11.12.2014 שהוגש במסגרת התובענה שנמחקה 19004-03-15 וסומן נ/3, תצהיר התובעת (ת/5), תצהיר אחות התובע והנתבעת גב' פ.א. (ת/6), תצהיר אחות התובע והנתבעת גב' ז.א. (ת/4), תצהיר אח התובע והנתבע מר ש.ד. (ת/1) ותצהיר מנהלת העמותה "גג לנזקק ולחוסה" גב' ח.ב.ל. (ת/7).

 

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר הנתבעת (נ/17), תצהיר בן הנתבעת מר ר.ב.י. (נ/15) תצהיר בעלה מר מ.ב.י. (נ/16), תצהיר עו"ד נ' (נ/8), תצהיר אחות התובע והנתבעת הגב' ר.ד. (נ/14) ותצהיר מר י.ד. אח התובע והנתבעת (נ/11). יוּער כי מר י.ד. זומן על-ידי התובעים אך הם ויתרו על חקירתו והוא נחקר בחקירה ראשית מטעם הנתבעת.

 

המומחית הגישה חוות דעת נושאת תאריך 02.03.2017 (ח/1) והשיבה לשאלות הבהרה ביום 19.4.2017 (נ/9).

 

בהסכמת הצדדים כל ההליכים שהתנהלו במסגרת א"פ השונים, צורפו כחלק מחומר הראיות. ראו החלטה מיום 11.09.2017.

 

דיון והכרעה:

 

אציין כבר כעת כי בחינת הראיות, העדויות והנסיבות החיצוניות, הביאוני למסקנה כי בנסיבות כאן, כאשר המדובר בהענקת נכס עיקרי ומשמעותי, ללא תמורה, על ידי תובעים שהם בעלי מצב מנטלי וקוגניטיבי ירוד, במקום ובמעמד חריג בלתי מקובלים לעסקה כגון זו, לא ניתן לקבוע כי מתקשר סביר היה סבור או היה יכול להתרשם כי התובעים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה המתנה והמסקנה הסבירה יותר היא כי לא התקיימה הדרישה של גמירות דעת.

 

  1. על פי סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

 

משמעות הדבר כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה- 1968, אינו דן בחוזים שנעשו על ידי אדם אשר מונה לו אפוטרופוס, בטרם מונה לו אפוטרופוס. ראו רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז (5) 577, 586 – פסה"ד אמנם עוסק בפסול דין אך הדברים שנאמרו שם, טובים גם לענייננו.

 

 

  1. בהתייחס לחוזה מתנה, קובע סעיף 2 לחוק המתנה כי "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

 

משמעות הוראה זו היא כי מתנה היא חוזה אשר לו שני צדדים, הוא אינו פעולה חד צדדית כגון צוואה או הרשאה והוא משתכלל ככול חוזה - בהצעה מצד אחד וקיבול של צד שני.

 

עמד על כך, פרופ' מ.א. ראבילו במאמרו, חוק המתנה תשכ"ח – 1968פירוש לחוק החוזים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השווא' , ג' טדסקי, תשל"ט בעמוד 18:

 

"סעיף 2 דורש כי הצדדים יסכימו כי דבר-המתנה ניתן במתנה; מדרישה זו למדים אנו כי החוק רואה במתנה חוזה. ברור, אם כן, כי המתנה היא עסקה דו-צדדית הדורשת מפגש הרצונות, הצהרת רצון של המציע וזו של הניצע". ראו גם ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד 68(4) 57, 61.

 

  1. כפועל יוצא, על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים – הן הדינים המיוחדים הקבועים בחוק המתנה, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המתנה") והן דיני החוזים הכללים.

 

דיני החוזים הכללים חלים בכל נושא שלא הוסדר בחוק המתנה, כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו. העובדה, שנותן המתנה אינו יכול לחזור בו ממנה איננה עומדת בסתירה לאפשרות ביטול הסכם המתנה בגלל הפגמים בחוזה". ראו ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420.

 

  1. בהתאמה, יש לבחון האם התקיימו כל היסודות הקבועים בדיני חוזים לצורך השתכללות חוזה המתנה לחוזה מחייב.

 

  1. אחד היסודות ההכרחיים להשתכללות חוזה מחייב, הוא דרישה לגמירות דעת המתקשר בחוזה. במקרה כאן טענת התובעים היא כי נפל פגם בגמירות דעתם בעת החתימה על חוזה המתנה ובשל כך החוזה אין לו תוקף.

 

 

 

 

גמירות דעת התובעים:

 

  1. גמירות דעת משמעה רצון מגובש, כוונה רצינית והחלטה ליצור התחייבות.

המבחן להתקיימות של גמירות דעת הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי שאמנם נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה ועל מסחר הוגן אך במקרה של חוזה מתנה, ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה.

 

            בהתייחס לחוזי מתנה שהם במערכת משפחתית, נפסק כי הדרישה לגמירות דעת לובשת צביון מיוחד שכן המערכת המשפחתית יכולה להטעות ולטשטש ולכן יש להקפיד על הדרישה לגמירות הדעת והבנת משמעויותיה, שכן "הסכם במסגרת אישית – משפחתית המתייחס לטובת הנאה רכושית [הוא] בעייתי יותר" דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך א ירושלים 1992 סעיף 9.54 בעמוד 371. ראו גם השופט אוקון בת"א (י-ם) 5240/03 בקשי כתון נ' כהן פנינה מיום 22.5.05, סעיף 13 לפסה"ד.

 

  1. נפסק גם כי במקרה בו נותן המתנה הוא "לקוי בדעתו", קיים ספק האם המבחן האובייקטיבי "הרגיל" של בחינת הגילוי החיצוני האובייקטיבי של גמירות הדעת, מספיק.

 

נוסף על כך נפסק כי במקרים אלו נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים כי החתימה היא הצהרה ברורה של כוונה. ראו ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב (2) 582, 596-598.

 

  1. לא כל הפרעה בשיפוט ובשיקול הדעת שוללת את כושרו של הנוגע בדבר להתקשר בחוזים ולא בהכרח שוללת את גמירת הדעת הנדרשת לעריכת החוזה הספציפי ויש לבחון כל מקרה וחוזה לגופו. ראו ע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא, פ"ד מג(1) 714, עמוד 717.

 

  1. נטל ההוכחה לקיומה של לקות או הפרעה, השוללת את כושרו וגמירות הדעת של מעניק המתנה, להתקשר בחוזה המתנה, רובץ על הטוען לקיומם. נטל זה הוא נטל כבד יותר מנטל ההוכחה "הרגיל" במשפט האזרחי. ראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, נד(2) 559, 570.
  2. על מנת לבחון את גמירות הדעת של התובעים במועד החתימה על חוזה המתנה, יש ראשית לבחון את מצבם הקוגניטיבי במועד הרלוונטי שהרי, גמירות דעתו של ה-"לוקה בדעתו" אינה נמדדת באותם כלים – כגון חתימה, של מי שאינו "לוקה בדעתו". לצורך הערכת מצבם מונתה מומחית מטעם בית המשפט, ד"ר ו.ט. .

 

  1. המומחית ד"ר ו.ט. הגישה חוות דעת נושאת תאריך 02.03.2017 (ח/1).

 

על פי חוות דעת מומחית בית המשפט ד"ר ו.ט., לתובע אפשרות לקרוא ולהבין מסמכים שונים, הוא מתמצא חלקית בזמן, מתמצא במקום ובסיטואציה, מודע וצלול. נכתב כי מהפן הקוגניטיבי, התובע מופעל מהחלטות אימפולסיביות, פשטניות וחד ממדיות ואינו מסוגל לראיה מורכבת של מערכות יחסים, תכנון וחשיבה מדוקדקים ומורכבים. בעל אינטליגנציה שאינה גבוהה אך בטווח תקין. הוא בעל תובנה חלקית למצבו ואמביוולנטי ביחסו כלפי הנתבעת. צוין כי קיימת התדרדרות ככול הנראה משנת 2013 הואיל ולפני כן התנהל כעצמאי. אשר למועד הרלוונטי, שנת 2012, כותבת המומחית כי (ההדגשות שלי):

 

                   "אני מוצאת כי מר ד' במועדים אלו הינו בעל יכולת בטווח התקין לנהל את עניני היום יום. למול אתגרים המצריכים התמודדות מיוחדת וכוחות נפש וגוף, לנוכח החלטות הרות גורל, מניפולציות, לחץ או השפעה – הוא חסר את היכולת לבחון ביסודיות, לשקול ולהעריך, לוקה ביכולת לעצור ולתכנן, לבחור או למצוא חלופות. מתוך הצטברות נכויות פיזיות הוא הפך תלותי יותר, ולכן נתון להשפעה.מר ד' ידוע ברגע נתון מהו רצונו, מהי מטרתו ומסוגל לתור להשגת רצונו, אבל עדיין נתון לשינוי דעת תכופים, להשפעות שונות תוך סוגסטביליות גבוהה, לאימפולסיביות ולפתרונות של שחור ולבן. אני מעריכה כי באותו שלב נכון היה לו לצידו נכח אדם או גוף נייטרלי אשר היה מסייע לו בחשיבה מתמשכת, בעזרה בהבהרת ההשלכות ארוכות הטווח ובתהליך קבלת ההחלטות. בתנאים אלו של תמיכה וסיוע קרוב לודאי שהיה מסוגל לתהליך של קבלת החלטות וביצוע פעולות משפטיות תקין. כפי שעולה מן החומר- לא היה לצידו סיוע כזה ולכן אני מעריכה כי בתנאים הנתונים במועד חתימת תצהיר המתנה הוא ניתן להשפעה בקלות ואינו כשיר לבצע פעולות משפטיות או צעדים בעלי משמעות נרחבת על המשך חייו."

 

אשר לתובעת נכתב בחוות דעת מומחית בית המשפט, כי התובעת יודעת היטב קרוא וכתוב אך סובלת מזה כ-10 שנים מירידה בתפקוד, קושי בניהול משק הבית אגרנות והזנחה קשה, עם הפניות חוזרות ומעורבות של שירותים סוציאליים. בעלת אפקט מעט אווילי ושפה דלה. מתמצאת בשנה ולא מעבר לכך, בעלת רִפיון מהלך החשיבה, לקות בתכנון מרחבי, לקות בזיכרון, לקות ביכולת חישוב ולקות בקונקרטיות נוסף על כך אינה מסוגלת להעלות פתרונות סבירים לבעיות ומבינה מצב בקירוב בלבד. בעלת אינטליגנציה גבולית ואישיות ילדותית ובלתי מפותחת. קיימת עדות למצב פסיכוטי בעבר, בעלת הפרעה בשיפוט יחד עם נטייה חזקה לתלות הגורמת לצמצום תהליכי חשיבה ולחיקוי בקבלת החלטות. בסיכום נכתב ביחס לתובעת כי:

 

"ליקויים אלו, הם בעוצמה מספקת לשלילת כשירותה לביצוע פעולות משפטיות. למרות התרשמות בולטת ממגמתיות מצד הנבדקת ומסירת מידע לא תמיד אמינה- עדיין אני מוצאת כי היא חסרה את הבסיס הקוגניטיבי המספק לביצוע פעולות משפטיות. הנ"ל מתקיים להערכתי לאורך כל שנות חייה, וללא שינוי משמעותי במהלך 2012."

 

  1. מסקנת מומחית בית המשפט ביחס לשני התובעים במועד החתימה על חוזה המתנה כי:

 

"במהלך שנת 2012 כולל בתאריך 1.7.12, וב- 1.10.13 (תאריך רישום הנכס) הגב' ש' ד' לא הייתה כשירה לביצוע פעולה משפטית. באותם מועדים: מר ר' ד' הינו בעל כשירות גבולית לביצוע פעולות משפטיות, אשר לנוכח מציאות של מגבלות גופניות, תלות, ירידה קוגניטיבית תחילית והשפעות סביבתיות מאתגרת את משאביו המצומצמים ומעבירה אותו אל תוך תחום היעדר הכשירות לביצוע פעולות מהותיות ורבות משקל.

 

  1. מסקנה זו משמעה, כי על פי חוות דעת המומחית, במועד הרלוונטי לא יכול היה להתקיים יסוד גמירות דעת – לא אצל התובע אשר בשל מגבלותיו, לא יכול היה להבין את המשמעות המשפטית של הפעולה אותה הוא מבצע ללא תמיכה של צד ג' ניטרלי תומך ולא אצל התובעת מאחר וממילא בשל יכולתה הקוגניטיבית לא הייתה כשירה לבצע אותה פעולה.

 

  1. התובעים תמכו במסקנת המומחית ואילו הנתבעת עתרה לפסול את חוות הדעת.

 

  1. פסילת חוות דעת של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, תיעשה רק במקרים נדירים וחריגים, אם יתברר כי נפל בחוות דעתו או בהתנהגותו, פגם היורד לשורשו של עניין, או מקום שתוכן חוות הדעת מעלה חשש ממשי לעיוות דין. ראו רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(4) 673, 678; רע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ מיום 14.07.96; ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ מיום 21.7.03.

אף אם מתגלים פגמים בחוות דעת אין הדבר מוביל בהכרח לפסילתה, ושומה על ביהמ"ש לשקול האם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין שיש בו לגרום לעיוות דין. ראו רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללי מיום 30.1.11. במיוחד אם פסילת חוות הדעת מתבקשת לאחר שהוגשה חוות הדעת, שאז ייתכן שמסקנת חוות הדעת והמלצותיה הם שהובילו לבקשת הפסילה. לכן, גם אם קיים פגם לא תיפסל חוות הדעת אם ניתן לרפא את הפגם על ידי מתן הוראות מתאימות. ראו 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח נ' פלוני מיום 9.4.12. בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי מיום 23.4.90 נאמר:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים, כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ההדגשה אינה במקור).

 

  1. טענות הנתבעת בסיכומיה הנוגעות לפסילת חוות דעת המומחית נדונו והוכרעו בהחלטה מפורטת מיום 05.11.2017. לאור זאת בטענות הנוגעות למסמכים שהועברו למומחית על ידי שני הצדדים לא אדון בהן שנית. הנימוקים שפורטו שם, ביחס לעיתוי העלאת הטענות, מהות המסמכים והתנהלות שני הצדדים, טובים גם לדחיית הטענות כאן.

 

אשר לטענה הנוספת, כי לא הונחו בפני המומחית האבחון שנערך לתובעים על ידי ד"ר א.ג., מספר שנים לאחר חוזה המתנה – הרי שלא מצא' כי יש בכך לפגוע בחוות הדעת או לשנות ממסקנותיה: ראשית, טענה זו נטענה ונדונה בהחלטה מיום 05.11.2017, שנית, המדובר באבחון אליו הופנו התובעים מטעם האפוטרופוס שנים לאחר מועד החתימה על חוזה המתנה ושלישית, המומחית השיבה בעניין זה הן בחקירתה והן בשאלות ההבהרה והבהירה כי יש לבחון האם במסגרת אִבחון זה נעשו בדיקות לכשירות ביצוע פעולות מסוימות אם לאו וגם כי לאור האבחנות שנמצאו בחוות דעתה, אין לצפות שתהיה תנודתיות בין ממצאי בדיקתה של ד"ר א.ג. לאלו שלה. ראו עמוד 70 שורות 14-26 לחקירת המומחית.

 

  1. יתר על כן, הצדדים עצמם צירפו חוות דעת ותעודות רפואיות המחזקות את מסקנת מומחית בית המשפט.

 

הנתבעת עצמה צירפה לתצהירהּ את חוות דעת הפסיכיאטרית ד"ר א.ג. מיום 23.06.2013. חוות דעת זו אשר עליה סמכה הנתבעת ידה בתצהירה ואשר עליה נסמכה הנתבעת עצמה בתובענות שהגישה למינויהּ כאפוטרופוס עבור התובעים, תומכת ומחזקת את מסקנת המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר ו.ט.. למעשה ד"ר א.ג. אבחנה לקות קשה וחריגה יותר אצל שני התובעים – בהשוואה ללקות שאיבחנה מומחית בית המשפט ד"ר ו.ט.. יוצא כי יש גם בשל כך לדחות את טענות הנתבעת כנגד מסקנת מומחית בית המשפט בחוות דעתה.

 

בתמצית אציין כי ד"ר א.ג. ציינה שהתובעת אינה מתפקדת כלל במהלך כל העשור האחרון, וכי לגבי התובע קיים שיפוט פגוע, אין תובנה למצבו והוא במצוקה נפשית, קוגניטיבית וגופנית. גם אם ד"ר א.ג. טעתה באבחון הנוגע למוגבלות שכלית-התפתחותית, כפי שסברה מומחית בית המשפט, ד"ר י.ג. בחוות דעתו שצורפה לתביעה התרשם גם הוא מפגיעה בתפקודים הקוגניטיביים.

 

אעיר כי אמנם הפסיכיאטרית ד"ר א.ג. לא זומנה לעדות וכך גם לא ד"ר י.ג., אך שני הצדדים צירפו, כל אחד את חוות הדעת "מטעמו" לתצהיריו וזאת ללא התנגדות הצד שכנגד ולכן התייחסתי גם לחוות דעת אלו שצורפו ללא התנגדות.

 

  1. נוסף על טענות הנתבעת כנגד מסקנת חוות הדעת, הנתבעת מבקשת לבסס את טענותיה כי מתקיימת הדרישה ליסוד גמירות הדעת מצד התובעים, על מספר ראיות / נסיבות חיצוניות, נוסף לחתימה על חוזה המתנה. אדון בהן אחת לאחת.

 

40.1     הנתבעת נסמכת על כך שלאחר פטירת אֵם התובע, הייתה היא הגורם היחיד שטיפל בתובעים, ללא סיוע מצד מי מהאחים. בין היתר מפנה הנתבעת לכך שגורמי הרווחה, לא אחת, שיבחו את התנהלותה ואת הטיפול שהעניקה לתובעים, וראו דו"ח סוציאלי מיום 02.06.2013 שצורף כנספח ב לתצהירה נ/17, וכן לדברי עו"ס הגב' א.כ. משירותי הרווחה בדיון מיום 26.03.2014 בא"פ xx-xx-xx. אלא שלא רק שאין בכך כדי להעיד על גמירות הדעת אלא שבדין העידה הגב' ח.ב.ל. כי המידע שבידי העובדים הסוציאליים שנכתב בתסקירים, הוא מידע שנמסר מפי הנתבעת עצמה, ונוסף אליו לא היה על הנטען עיגון נוסף בפני העובדים הסוציאליים. ראו עמוד 61 שורות 1-9 :

 

"ש.       מדוע לדעתך, על פי התסקירים, המצב הזה לא היה בעבר? נכתב על ידי הרווחה שר' וש' אינם בקשר עם המשפחה הגרעינית למעט א' .

ת.         הרווחה בעצמה זה גוף שניזון מאדם שבאותה תקופה היה הכי קרוב לר' וזו א' , היא בעצמה נתנה את המידע והם כתבו תסקירים על סמך מה שאמרה, וכמובן שלא' היה אינטרס להגיד לנציגי הרווחה ולפקידת הסעד את מה שהיה נוח לה כדי להתמנות.

ש.         את מה שכתבו שם זה לא נכון?

ת.         זה המידע שהם קיבלו.

ש.         המידע זהה נכון?

ת.         הוא כנראה היה נכון לפי מה שא' סיפרה".

 

40.2     עוד טוענת הנתבעת כי חוזה המתנה נחתם בליווי מלא של עו"ד נ' אשר הסביר לתובעים את משמעויות הפעולות שביצעו מבלי שלנתבעת הייתה כל השפעה אחרת עליהם. אלא שעו"ד נ' לא ייצג את התובעים ועדותו כיום כי ייצג את שני הצדדים והקריא להם את המסמכים עליהם חתמו, אין בה לרפא פגם זה. עו"ד נ' לא ידע לזהות את התובעת בשמה, עדותו הייתה מגמתית והוא לא זכר פרטים שמצופה היה כי כמי שייצג את התובעים כי יהיו בידיעתו, או למצער יבדקם טרם הדיון – כגון זהות התובעים, מי שילם את שכרו וכיצד. ההסבר שסיפק לראשונה בעדותו, על כך שבתצהירו נ/8 לא צוין כי החתימה הייתה בבית קפה ולא במשרדו, היה בגדר עדות כבושה וכך גם הסברו לכך שהעברת הזכויות מאת התובעים את הנתבעת, תשרה על התובעים בטחון לפי דבריהם. טענה זו הועלתה לראשונה בעדותו, והיה מקום לכאורה לכלולהּ בתצהירו.

 

יתר על כן - כאשר נשאל עו"ד נ' האם ידוע לו כי הנתבעת יזמה הליך מינוי אפוטרופוס עבור התובעים (ראו עמוד 68 שורות 3-6) השיב בשלילה. כאשר אומת עם העובדה כי אישר את חתימת הנתבעת על הפרטה אשר הוגשה לאפוטרופוס הכללי, הסביר כי השיב בשלילה מאחר ותפקידו התמצה באימות חתימת הנתבעת על הפרטה - ולא מעבר לכך (ראו עמוד 69 שורות 7-19): "אני התבקשתי על-ידי א.ב.י. לאשר את חתימתה על תצהיר וזה מה שעשיתי". גם הצהרותיו כי במעמד בית הקפה חתמו התובעים על מספר רב של מסמכים – הסכם מתנה, ייפוי כוח בלתי חוזר, שטרי מכר, וכל המסמכים הללו הוקראו והוסברו לתובעים מבלי שהיה חשש קל בליבו של עו"ד נ' שהתובעים אינם מבינים את הנעשה לעומקו – לא ניתן לקבלה, ומצא' ה מגמתית.

 

על פי כל חוות הדעת שבתיק – במועד הרלוונטי התובעת לא הייתה כשירה לחתימה על חוזה המתנה ולמצער הייתה זקוקה להסבר מפורט, ארוך ומעמיק לשם גמירות דעתה. אשר לתובע, גם מצבו הקוגניטיבי חִייב הסבר שונה, ארוך ומעמיק - לא הסבר שניתן לאדם סביר ורגיל שאין לו לקות קוגניטיבית. בבית המשפט ניתן היה להתרשם, כבר לאחר מספר מילים בודדות, כי לתובע לקות קוגניטיבית. קשה להלום שעובדות אלו נעלמו מעיניו של עו"ד נ', ולא ניתן לתת אמון בעדות זו, בפרט לא בדבריו כפי שנאמרו בעמוד 72 שורות 26-29:

 

"בנקודות הזמן הרלוונטיות לא היה לי קצה ידיעה. כשהם ישבו לפניי והציגו את רצונותיהם, הם היו רהוטים, ברורים ולא הטלתי כל ספק ברצונם. לא היה שוב מצג שיצר אצלי חשד על כך שהם לא יודעים על מה הם חותמים".

 

עדות זו אינה תואמת את הצורך הברור והבולט כי במקרה כאן היה הכרח ליתן הסבר מורחב מהרגיל. ודוק, גם אם מצבם הקוגניטיבי של התובעים במועד הרלוונטי היה שפיר ממצבם בעת הדיון באולמי – אין המדובר במקרה בו נדרש אך ורק הסבר כללי, רגיל והקראה – כפי שביקש להציג זאת עו"ד נ'. התובעים שניהם, מאז ומתמיד, היו בעלי לקות קוגניטיבית, וזאת כעולה מכל חוות הדעת שבתיק, וגם מחוות דעת מומחית בית המשפט אשר הגדירה את הלקות של התובעים ברמה נמוכה מחוות הדעת האחרות.

 

זאת ועוד, מפליא בעיני הכיצד עו"ד נ' בעדותו ותצהירו, אינו מציין כי הסביר לתובעים שחרף חוזה המתנה הנתבעת אינה יכולה להוציאם מהדירה למשך כל חייהם, מכוח כתב ההתחייבות. ראו נספח יד לתצהיר הנתבעת נ/17. העדרו של הסבר זה אשר בוודאי חייב היה להוות שיקול בשיקולים ששקלו התובעים, בעת החתימה על חוזה המתנה, מעיד על העדרו של הסבר מספק. גם העובדה כי עו"ד נ' לא ציין כי העניק לתובעים הסבר על כך שלא תירשם הערה מכוח כתב ההתחייבות, מעלה ספק בגרסת עו"ד נ' כי נתן לתובעים הסבר מספק, אשר אִפשר להם להגיע לגמירות דעת. לטעמי, ככול שאכן עו"ד נ' ייצג את התובעים והיה אמון על האינטרסים שלהם ועל השאלה אם הם גמרו בדעתם להעניק את הזכויות בדירה לנתבעת כפוף לזכות מגורים ללא רישום הערה (ואין בכך להביע עמדה ביחס לתקפות עסקה זו בשים לב להוראות סעיף 8 לחוק הירושה התשכ"ה-1965) – הסבר זה צריך היה להיות אחד מבין ההסברים העיקריים והמודגשים מפיו.

 

לאור זאת משעוה"ד לא העניק לתובעים את ההסבר שהיה נדרש לצורך הגעתם לגמירות דעת מלאה והחלטית, ולא הסתייע בצד ג' האמון על התובעים ושאינו הנתבעת מקבלת המתנה, לא ניתן להסתפק בהסבר שהסביר עו"ד נ' לתובעים, אם הסביר, על-מנת לבסס את גמירות דעתם במועד החתימה על חוזה המתנה.

 

40.3     עוד מפנה הנתבעת לכתב ההתחייבות. נספח יד לתצהיר הנתבעת נ/17. כפי שאזכרתי לעיל, מעדות עו"ד נ' עולה כי קיומו של כתב ההתחייבות כלל לא הובא לידיעת התובעים במעמד החתימה על חוזה המתנה וגם אם כן, אין בכך כדי להעיד על גמירות דעתם. יתר על כן, עצם אי רישום הערה אודות כתב ההתחייבות בחוזה המתנה או במרשם הזכויות, מעידה כי לא נעשה ניסיון אמִתי להגן על זכויות התובעים כך ולסייע לגמירות דעתם.

 

40.4     עוד נסמכת התובעת על הטענה כי התובע אמר לאח הבכור מר י.ד', ולאח י.ד., כי הוא רוצה להעביר לנתבעת את הזכויות בדירה - וזאת הן לפני ביצוע ההעברה והן לאחריה. להוכחת טענה זו צירפה הנתבעת תמליל שיחה בינה ובין האח י.ד' ממנו עולה לטענת הנתבעת כי האח אמר שהוא אינו מאשר כי זה היה רצון התובע מאחר והוא חושש מהאחאים הנוספים. ראו נספח ג' לתצהיר הנתבעת נ/17. הנתבעת לא הביאה לעדות את י.ד' וביקשה להסתפק בתמליל שהוגש. עיון בתמליל מעלה כי האח י.ד' אינו מאשר במפורש שהתובע העביר מרצונו את הזכויות אלא שגם אם הדברים עלו בעבר, הרי שהתובע רשאי ויכול היה לשנות דעתו ורצונו. בשיחה אין אישור לכך שהדברים, אם נאמרו, נאמרו לפני חוזה המתנה, אם לאו. לפיכך ומאחר והנתבעת לא הביאה את האח י.ד' לעדות, אין בנטען לתמוך בגרסתה. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעה ותשמש כנגדו. ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח', פ"די מה(4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פ"די נ"ד (3) 107.

 

40.5     אשר לעדות י.ד. , העד מסר מספר גרסאות. בתחילה הגיש תצהיר מטעם התובעים אך חזר בו ותצהירו הוצא מן התיק. הנתבעת ביקשה לזמנו והגישה תצהירו הנ"ל כשהוא מסומן מוצג נ/11. כשנשאל על כך העד בחקירתו, השיב כי הדבר נבע מלחץ ומשיחות טלפון של הנתבעת שהשפיעו עליו. ראו עמוד 77 שורות 1-7, עמוד 78 שורות 18-24 עמוד 80 שורות 26-34, ובפרט ההודעות שהציג בעמוד 81 שורות 1-13 לעדותו ועוד. דווקא עדותו של העד הנ"ל מטעם הנתבעת תומכת בעמדות כי האחים לא ידעו על העברת הזכויות, זאת בניגוד לטענות הנתבעת כי התובע אמר את הדברים לאחים או מי מהם. ראו עמוד 77 שורה 28-32 וגם בעמוד 78 שורות 25-27. השינוי בגרסאותיו, שנבע, לדבריו, מלחצים שהופעלו עליו, ועדותו שהייתה לא קוהרנטית – אינם תומכים בגרסאות הנתבעת.

 

40.6     עוד מפנה הנתבעת לכך שחוזה המתנה הוא המשך לצוואה בכתב-יד משנת 2002, שם ציווה התובע לנתבעת את זכויותיו בדירה. העתק הצוואה צורף כנספח ד לתצהיר הנתבעת נ/17. מהעדויות עלה כי התובע ערך מספר צוואות ושינה אותן. דווקא עובדות אלו מעידות על אדם שנתון להשפעה, וגם אם יודע לנהל את ענייני היומיום, במקרים של החלטות הרות גורל, כאשר מופעל עליו לחץ או השפעה הוא חסר יכולת לבחור את החלופות, הוא מונע שלא מתוך גמירות דעת אלא לסוגסטיות ואימפולסיביות. כפי שתואר על ידי המומחית ד"ר ו.ט..

 

40.7     עדות גב' ר.ד', שהעידה מטעם הנתבעת התבררה כעדות מגמתית ועדותה ביחס לחוזה המתנה ורצון התובעים הייתה כולה מפי השמועה: "אמרו לאחים. אני אישית לא. אבל שמעתי, אמרו לאחים שלי וכולם יודעים". עמוד 86 שורות 18-19, עמוד 88 שורות 1-2 ועוד, ולטעמה שאלת הבעלות על דירת התובעים כלל לא עניינם. ראו עדותה בעמוד 92 שורות 19-20, שם השיבה כי "זה לא החיים שלהם זה לא עניין שלהם, לא מעניין אותם הבית.. בגיל הזה הם צריכים בית? היא תדאג להם, היא אוהבת אותם, היא לא תזרוק אותם.וראו גם כי אישרה שידיעתה היא מפי השמועה במועד המאוחר לחוזה המתנה, עמוד 92 שורות 31-32 וכן אישרה כי במהלך 5 שנים שקדמו ביקרה את התובעים פעמיים או שלוש וראתה אותם באירועים עוד כפעמיים-שלוש. ראו עמוד 86 שורות 12-15.

 

  1. מהמפורט לעיל עולה כי לא נמצאו בעדויות העדים שהביאה הנתבעת תמיכה לטענותיה, ראיות חיצוניות שיש בהן להעיד על כי התובעים גמרו דעתם להעניק לה את הזכויות בעת החתימה על חוזה המתנה. גם עדות בנה של התובעת ובעלה היו עדויות מפי השמועה. ראו עמוד 93 שורות 27-28 ועמוד 97 שורות 8-9.

 

  1. בע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב(4) 563, עמ' 570 נאמר:

 

"חוות דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת המסקנות המקצועיות המבקשות ממנה"

 

  1. ובע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936 נפסק כי:

 

                     "הכלל הוא שלחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט יש מעמד מיוחד, ואין לסטות ממנה אלא אם היא לוקה בטעות בולטת "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ מימצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות הדעת של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

 

  1. מהמפורט עולה כי הנתבעת לא הצליחה להצביע על נסיבות בשלן יש לפסול את חוות דעת המומחית או לדחות מסקנותיה. למעשה למעט החתימה על גבי חוזה המתנה, הנתבעת לא ידעה להצביע ולוּ על צעד או סממן שיכול היה להצביע על שיתוף התובעים בהחלטה על מתן המתנה ולא הצביעה על גילוי חיצוני שמעיד על שיתוף בעריכת המסמכים או על ההבנה כי המדובר במתן מתנה של כל זכויותיהם בדירת מגוריהם.

 

כך גם, הנתבעת לא ידעה להצביע על צעד אחד או סממן חיצוני אחד שיכול היה להעיד על כוונה רצינית, ורצון החלטי להעניק לה את המתנה. התובעים חתמו על המסמכים בבית קפה, התובעים לא קיבלו ולא ביקשו העתק מהמסמכים, לא שאלו אודות העברת הזכויות לאחר מכן והנתבעת גם לא פנתה ועדכנה אותם בכך.

 

  1. התמונה המצטיירת היא של התקשרות בחוזה מתנה של הנכס העיקרי והיחיד של אנשים קשיי יום ופרנסה, אשר אספו שקל לשקל כל חייהם וחיו בדלות, כלאחר יד ומבלי שהנוכחים שם נותנים משקל ליכולתם להבין את משמעות המסמכים עליהם הם חותמים ואת תוצאות הפעולה המשפטית.

 

לטעמי לא יכול להיות ספק שבמקרה זה, מתקשר סביר, לא יכול לפרש את החתימה כמעשה רציני ומודע שניתן להסתמך עליו והמעיד על גמירות דעת.

 

  1. לפיכך, אני דוחה את טענות הנתבעת כי אין לקבל את מסקנות חוות דעת ד"ר ו.ט. ואני מאמצת את מסקנותיה.

 

  1. לא נעלם מעיני כי למעט חוות הדעת, אין עדות ישירה כי לכך שהתובעים לא היו בעלי גמירות דעת במועד הרלוונטי. מר ש.ד., אחי התובע והנתבעת העיד בהתייחס לחוזה המתנה בעדות שהייתה מפי השמועה אך הדגיש את העקרון כי לעמדתו התובע רשאי לעשות ברכושו ככול העולה על רוחו ונוסף על כך הדגיש כי העברת הזכויות לנתבעת פוגעת בטובתו של התובע ואינה מרצונו – שכן כך אמר לו התובע. "...הוא רוצה להנות מהבית שלו שזה שייך שלו ולדעת שזה שלו" – עמוד 9 שורות 15-24. גם עדות האחות, גב' ז'.ג. הייתה באשר לחוזה המתנה מפי השמועה, אך היא חזרה בעדותה על העקרון שהתובע רשאי לעשות ברכושו כבשלו. ראו עמוד 44 שורות 13-17. וגם עדות האחות גב' פ.א. ועדות גב' ח.ב.ל. נציגת העמותה, היו לא רלוונטיות למועד החתימה על חוזה המתנה שכן היו מפי השמועה. אלא שמסקנת חוות הדעת נתמכת גם בהתרשמות ישירה של בית המשפט.

 

הרושם היה שהתובע אינו בעל יכולת הבנה וירידה לפרטים ומשמעויות של פעולות מורכבות ולא כמי שבאפשרותו להתמודד מול החלטות מהותיות או מורכבות או ארוכות טווח, לאחר שקילה והערכה יסודית.במהלך הדיונים, לפעמים לא עמדו לו כוחותיו והוא התפרץ במהלך הדיון, הן מילולית והן בבכי, כשהוא מביע תחנונים שישיבו לו את דירתו כשאינו מבין מדוע הדבר מצריך הליך משפטי וניהולו. אצל שני התובעים ניתן היה להתרשם מעוצמת הפגיעה, השבר והקושי להבין ולשאת את מחשבה שזכויותיהם הועברו לנתבעת. רמז לרצון לא ראיתי, לא בעדותם ולא בהתנהלותם באולמי. ראו למשל עמוד 10 שורות 16-17. וגם עדותו בהליכים בתיק האפוטרופסות עמוד 3 שורות 4-11 לפרוטוקול מיום 26.03.2014, דברים שעל פי תקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דינם כעדות במשפט. ראו גם את "הפתק" שהכינה הנתבעת לצורך הדיון נ/1, אמירותיו החוזרות ונשנות של התובע כי לא ידע שהוא מעביר את הזכויות ועל הנתבעת להשיב את שלקחה למשל בעמוד 35, שורות 13-14, עמוד 36 שורות 5-6, עמוד 36 שורות 11-12, עמוד 38 שורות 29-33, עמוד 40 שורות 13-16 - ועוד. ראו גם אמירתו הספונטנית לבית המשפט בעמוד 107 שורות 10-18.

 

הרושם מהתובעת בעת שהעידה היה כי היא מבועתת מהמעמד, אינה מבינה את הנשאל, את הנדרש ממנה ולא היה באפשרותה להתמקד כלל באירועים הרלוונטיים – עם זאת, הפגיעה שחשה על כך שנלקחה ממנה דירתה ללא הסכמתה, התבטאה במצוקתה, ובכאב בעת שהשיבה על כך – ראו למשל עמוד 50 שורות 13-18, ובהמשך עמוד 50 שורות 24-34, באומרה שלא' אכפת מהם כי היא רוצה את הדירה. מנגד, הנתבעת, ישבה כל העת בפנים חתומות ולא שָעְתָה לא לתחנוני התובע ומילותיו ולא להפצרות שהפצירו בה האחים האחרים שביקשו כי תוותר על טענותיה מאחר והדבר מדיר שינה מעיני התובעים וגורם להם למצוקה. ראו למשל עדות האח ש.ד. בעמוד 18 שורות 18-21. והשווה עם התגובה וההתפרצות של הנתבעת כלפי העד י.ד. כאשר ביקש להציג את ההודעות ששלחה אליו לפני עדותו ולצורך הנעתו ממנה. ראו עמוד 81 שורות 1-18 לעדותו והערת בית משפט שם.

 

  1. לאמור יש להוסיף כי על פי גרסת התובעים, שנתתי בה אמון, לתובעים נודע כי הזכויות בדירתם הועברו לנתבעת בתאריך 15.07.2013- מועד בו קיבל לידיו בדואר את התובענות למינוי אפוטרופוס אליהן צורפה חוות דעת ד"ר א.ג. אשר ציינה בחוות דעתה את דבר העברת הזכויות . מספר ימים לאחר מכן, ביום 24.07.2013 פנתה הנתבעת לבית המשפט בבקשה לשנות את כתובת הדואר של התובעים. ראו עמוד106 שורות 18-35 לעדות הנתבעת. התנהלות זו שנועדה – לכאורה להסתיר ולמנוע קבלת דואר נוסף, עם התגלות העובדות מהווה ראייה נוספת התומכת בגרסת התובעים כי לא ידעו על העברת הזכויות עד אותו מועד.

 

  1. לאור האמור, מאחר והתובעת לא הייתה כשירה להתקשר בחוזה המתנה או לגבש גמירות דעת מתאימה במועד חתימתו ומאחר והתובע לא לווה על ידי צד ג', אשר הסביר והבהיר לו את הדברים באופן ברור, לרבות ההשלכות של החתימה, הרי שבמועד החתימה על חוזה המתנה לא היו התובעים בעלי גמירות דעת להתקשר בחוזה המתנה ולכן אין לחוזה המתנה כל תוקף.

 

  1. לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בטענות לקיומם של פגמים ברצון שיש בהם להביא לביטול חוזה המתנה אך א' יחס בתמצית לשני עניינים. אפוטרופוס למעשה והטענה לניצול ועושק.

 

אפוטרופסות למעשה:

 

  1. סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע כי

"מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו".

 

  1. בפסיקה נאמר כי המדובר במי ש"...נוטל שררה לעצמו ונוהג מנהג אפוטרופוס". כן נפסק כי משנטל אדם את תפקיד האפוטרופוס למעשה עבור אדם אחר, שוב אין נפקא מינה לעניין חובותיו ואחריותו כלפי אותו אדם גם אם לא נתמנה על פי חוק. ראו כבוד השופט חיים כהן בע"א 8/74 לייזרוביץ נ' לייזרוביץ, פד"י כח(2) 436, 441.

 

  1. המבחן לאפוטרופוס למעשה הוא מבחן אובייקטיבי. ככול שמתברר כי האדם נהג כאפוטרופוס למעשה, חלה עליו חובה לבקש מביהמ"ש אישור במקרים מסוימים ובפרט בעסקה בה מתקיים ניגוד עניינים כבמקרה כאן. הרציונל לדברים הוא חובתו של אפוטרופוס לנהוג במסירות לטובת האדם לטובתו מונה כאפוטרופוס. ראו תמ"ש XXXX/XX (ירושלים) ס. נ' נ. ואח', מיום 11.12.11.

 

  1. העדה ר.ד' בעדותה בעמוד 92 שורות 19-20, העידה: "זה לא החיים שלהם זה לא עניין שלהם, לא מעניין אותם הבית.. בגיל הזה הם צריכים בית? היא תדאג להם, היא אוהבת אותם, היא לא תזרוק אותם. עדות זו, שהובאה מטעם הנתבעת מעידה רבות על אומד דעתה של העדה ביחס למערכת היחסים בין התובעים לבין הנתבעת. עדות זו היא לכאורה חיצונית והיא מבססת אומד דעת של מי שנתפס כאפוטרופוס למעשה, הן מצד הנתבעת והן מצד הסביבה.

 

            התובעת עצמה אישרה כי לאחר פטירת אֵם התובע והנתבעת, לקחה על עצמה לנהל עבור התובע את חלקו בירושה. לצורך כך היא ניהלה עבורו חשבון בנק בו הפקידה את כספו. ראו עמוד 101 שורות 22-30 ובהמשך בעמוד 102 שורות 1-10 וגם בעמוד 104 שורות 6-11. (הנתבעת לא הצהירה על חשבון זה בעת שהגישה בקשה למינוי אפוטרופוס עבור התובע). כן אישרה כי בחשבון אליו משולמות הקִצבאות והפנסיה היא מיופת כוח. ראו עמוד 102 שורות 12-15. בהמשך עדותו בעמוד 105 שורות 17-25 הנתבעת מתארת כיצד טיפלה בכל העניינים – אביא הדברים בתמצית:

 

ש.      אשרי שפתחת חשבון בנק על שמך שהפקדת שם כספים?

ת.         כשאמי נפטרה וחולקה הירושה, ר' ביקש שאשמור את כספו של 55,000 ₪. תוך כדי זה במהלך השנים. פתחתי חשבון על שמי בעיר ט' מטעמי נוחות. לא רציתי לגרור אותו לעיר ט'. רציתי שזה יהיה על שמי שאוכל בעתיד להשתמש בו במידה שיהיה צורך או הליך רפואי. פתחתי חשבון בעיר ט' וכל פעם שהוא הוסיף כל סכום, הפקדתי לאותו חשבון. מבחינתי אני דיווחתי על הכסף הזה גם כשנדרשתי ודיווחתי שאמנם זה על שמי אך אין זה שלי. כולם במשפחה יודעים על זה. כל אחד ביקש ממני להלוות לו את הסכום הזה ולא הסכמתי. אמרתי שזה כסף שלו, רק למטרה הזו. אין זה חשבון אישי שלי או חשבון משותף לי ובעלי.

ש.      ובחשבון זה דאגת להפקיד את הכסף בפיקדון

ת.         זה היה בפיקדון יומי, שבמידה שיקרה משהו, אוכל לשחרר את הכסף. פיקדון יומי או שבועי. לא זוכרת. העברתי לעמותה על כל הריביות שהצטברו. הם התקשרו בסופו של דבר שנשארו 58 שקלים ועל מנת לסגור את החשבון זה הועבר לעמותה, זה לא הכסף שלי, ואז סגרתי את החשבון. החשבון הזה נוהל בבנק הפועלים.

ש.      האם זה החשבון XXXXXX שנפתח בבנק הפועלים?

ת.         אם זה המספר, אז כן.

ש.      הוא נפתח לכל הפחות מיוני 2011?

ת.         זה היה באותו שבוע שקיבלנו את הכסף של הירושה של הוריי המנוחים.

...

ש.      אשרי לי בבקשה שהיית מיופת כוח של ר' בבל"ל?

ת.         הייתי מיופה כוח. ר' בזמנו עבר ניתוח ברגל ולא יכול היה ללכת לבנק והוא ביקש מאחד הנציגים של הבנק להגיע הביתה על מנת להוסיף אותי כמיופת כוח. זה היה רק לצורך העניין הזה. הפקדתי בשבילו עד שהוא חזר לעצמו וזה נשאר ככה. לא שינו.

...

ש.      אבל בתצהיר את אמורה להצהיר על מה שיש ומה שאין. לכאורה לא הצהרת שם אמת. את מבינה את המשמעות של זה?

ת.         בפרטה דיווחתי על זה. זה מה שהונחיתי לעשות. זה מה שאני זוכרת. על מנת שיפטרו אותו מתשלום. לא ידעתי שזה משהו שאינו אפשרי וקיים.

ש.      כשמישהו מהרווחה אמר לך את זה אמרת להם שיש את הסך של 80,000 ₪?

ת.         בכל מהלך השנים שלי שהוא היה מבוטח על ידי הרווחה, הם ידעו על כל צעד ושעל. הם הזמינו אותי איתם לביקור בית. הייתי מגיעה ומספרת להם מה מתקדם, הם הלכו למרכז יום, ועל כל דבר דיווחתי. גרשון צימרמן ידע על הסכום הזה שהוא על השם שלי ומיועד לספר תורה. הוא אמר לי חד משמעית, שהכספים יהיו לצורך איזושהי מצוקה או צורך רפואי שיצוץ בעתיד ויידרש בהמשך ושלא אגע בכסף.

ש.      מתי הוא אמר לך את זה?

ת.         כשקיבלנו את הכסף מההורים. אז פתחתי לו חשבון בנפרד, לא רציתי לערבב עם הכספים שלי והחשבון שלי. אמרתי שזה שלו. האחים נדנדו וביקשו ממני שאשאר את הכסף וזה לא שלי. אמרתי להם שזה שלו וזה יישאר סגור בחשבון. לימים, כשהעמותה קיבלה את האפוטרופסות עליו, היא הייתה כל הזמן מתקשרת מתי את מעבירה את הכסף. זה מה שעניין אותה. חד משמעית אני מצהירה על זה.

...

ש.      מה תפקיד של אפוטרופוס?

ת.         בראש ובראשונה? זה לתקצב ולכלכל ולדאוג בשוטף ביומיום לכל מה שקשור להתנהלות של חסוי, כל צעד וכל שעל, מהבוקר ועד הערב. לדאוג לתקציב, לכלכלה, לקניות, להוציא לו דמי כיס, לעקוב אחריו אחרי מקלחת ואוכל והכול. אלה תפקידי האפוטרופוס.

ש.      מה שונה תפקיד אפוטרופוס אל מול מה שאת עשית?

ת.         אני.. כשר' נדרש לטיפולים רפואיים או לקנות מוצר, או למשל 3 ניתוחים שעבר...התקלקל משהו בבית, סתימה בביוב. כמו שמטפלים בהורים. טיפלתי בהם כמו בהוריי. בדיוק אותו דבר. כל פעם שהתקשר שקרה משהו, ששכן הציק, או שעשו לו רעש, שנדרש לקנות מוצר חשמלי, להזריק לו נוגדי קרישה, רק אני עשיתי את זה. כולם נידו אותו מחתונות ומאירועים של המשפחה. אני זאת שהייתי מביאה אותו. אתם מדברים על זה שהוא יצא למרכז יום בשנת 2012. רציתי להנעים להם את היום שלהם. היא עשתה תפירה. הוא עשה עבודת גננות. הם אכלו שם. בסדר גמור. מבחינה חברתית הם הצטרכו להיות קצת עם אנשים. למה לא? הם היו בסדר גמור.

 

  1. וראו גם כתב ההגנה מטעם הנתבעת המפרט כיצד ניהלה את כל ענייני התובעים, בין היתר סעיפים 8, 14, 24 ו-32.

 

  1. ויש להוסיף כי הנתבעת היא זו אשר הגישה את הבקשות למינוי אפוטרופוס עבור התובעים - ללא שיתוף מי מאחי התובע הנוספים, כי הנתבעת גם לא הביאה את העדים שיכלו לתמוך בגרסתה כי התובענות הוגשו בשל המלצת לשכת הרווחה וכן את פניית הנתבעת לבית המשפט בדרישה לשנות את כתובת דואר שני התובעים – עוד בטרם מונתה בצו מינוי אפוטרופוס עבור התובעת. ראו גם עדותה בעמוד 106 שורות 18-35.

 

  1. תאור מעשי הנתבעת מפיה, אופן ניהולה את רכוש התובעים והמעורבות גם בטיפול הרפואי שלהם – לפי טענותיה והצהרותיה בכתבי טענותיה ובתצהירה ועדותה, מעלה כי הנתבעת נהגה – כאפוטרופוס למעשה.

 

  1. עובדות אלו, יחד עם העובדה כי על פי חוות דעת מומחית בית המשפט במועד החתימה על עסקת המתנה, הייתה התובעת בעלת ליקויים אשר שללו את כשירותה לביצוע פעולות משפטיות והתובע נתון היה להשפעה קלה ולא היה לצדו אותו אדם ניטרלי אשר יסייע בידו בקבלת החלטות משמעותיות – מחייבות היו מהנתבעת, כאפוטרופוס למעשה, לקבל את אישורו של בית המשפט לחוזה המתנה – שאחרת אין לו כל תוקף.

 

ניצול ועושק:

 

  1. לטעמי מהראיות שהובאו, עולה כי התקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 ומרכיבים את עילת העושק.

 

  1. אין חולק כי חולשה קיימת הייתה אצל שני התובעים ואין חולק גם כי חולשה שכלית זו וחוסר נסיונם נוצלו לעריכת חוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סיברה מהמקובל.

 

  1. הראיות מצביעות על כך שהנתבעת ניצלה את מצבם הקוגניטיבי של התובעים לשם החתמתם, ללא הסבר מספיק, על חוזה מהותי המעביר את כל זכויותיהם בנכס היחיד שלהם, לידיה.

 

נסיבות חתימת חוזה המתנה בבית קפה, ללא צד ג' שתומך, מלווה ומסייע לתובעים להבין את השלכות חוזה המתנה, ללא הסבר או התייחסות למשמעות העברת הזכויות והעדר השמירה על קורת הגג שלהם – כאשר כתב ההתחייבות כלל לא מוזכר באותו מועד ואף לא נרשמת הערה בגינו במִרשם - מעידים כשלעצמם על ניצול ועושק ולמצער על העברת נטל השכנוע כי לא כך אירע.

 

  1. בוודאי כאשר הנתבעת ביקשה כי נלמד על רצונם מכוח העובדה כי היא טיפלה בכל ענייניהם של התובעים והם נעזרו בה לניהול ענייניהם – שלא לומר היו תלויים בה.

 

  1. וראו גם כי בעת הפנייה ללשכת הרווחה בקשר עם מינוי אפוטרופוס עבור התובעים, הנתבעת לא פירטה בפני גורמי הרווחה כי התובעים מתגוררים בדירה שהעניקו לה את הזכויות בה במתנה, מספר חודשים קודם לכן. המצג שהוצג בפני גורמי הרווחה כי התובעים מתגוררים בדירה השייכת לנתבעת. התנהלות זו מעידה על רצון להסתיר התנהלות שלא הייתה כשורה, שמה ניצול או עושק?

 

במועד מאוחר יותר כאשר התברר לגורמי הרווחה מטעם האחים האחרים כי הזכויות הועברו מכוח חוזה מתנה, טענה הנתבעת בפני גורמי הרווחה כי העברת הזכויות נובעת מהחזר הלוואה ! שחבו התובעים כלפיה. דברים אלו באו לידי ביטוי בתסקיר נושא תאריך 08.10.2013 שהוגש בא"פ xx-xx-xx, וכך כותבת עו"ס לסדרי דין:

 

"עם היוודע לאחים דבר המינוי, הם יצרו עמנו קשר והביעו התנגדות למינוי האחות א' . הם העלו טענות שונות, עיקרן נושא דירת בני הזוג, שלדבריהם לא ברור כיצד הדירה נרכשה ע"י א.ב.י. , כשר' , החסוי, קנה אותה בעבר... בעקבות תלונות האחים הזמנתי את א' לשיחה בה היא הסבירה את רכישת הדירה על ידה. בשנת 2001 היא הלוותה לר' 130,000 ₪ לצורך רכישת הדירה. כנגד ההלוואה, נרשמה הערת אזהרה בטאבו. ההלוואה ניתנה למטרת רכישת הדירה. לפני כ-3 שנים, חברת עמיגור פנתה לתושבי השכונה בבקשה להעביר את הבית בטאבו על שמם. היות והייתה הערת אזהרה, לא ניתן היה לבצע זאת, ולכן ר' ביקש מא' בשנת 2011 שתטפל בכל ענייניו כולל העברת הדירה על שמה בשל הבעיה הבירוקרטית של הערת האזהרה. בשנת 2012 הדירה עברה על שם א'. ישנו הסכם נוטריוני שהיא לא תוכל לעשות שום שינוי בדירה, אלא למטרת סידור מוסדי, אם יידרש, וכי החסוי ואשתו יגורו בדירה כל חייהם".

 

  1. בחקירתה, אומתה הנתבעת עם דברים אלו בעמוד 108 שורות 10-23, ובהמשך בעמוד 109 שורה 12 עד עמוד 110 שורה 12. הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע טענה בפני עו"ס מלשכת הרווחה כי העברת הזכויות היא בשל הלוואה, כאשר בפועל נחתם חוזה מתנה וחוזה מתנה זה לא גוּלה לעו"ס במועד הרלוונטי. דומה כי דברים אלו מדברים בעד עצמם ומעידים על-כך שאומד דעתה של הנתבעת באותה עת היה שיש להסתיר את חוזה המתנה, והדבר תומך במסקנה כי החוזה נחתם שלא בגמירות דעת או אגב ניצול ועושק של התובעים.

 

סעיף 8 לחוק הירושה התשכ"ה-1965:

 

  1. הוראת סעיף 8 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 קובעת:

"(א)      הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.

 (ב)       מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

 

  1. בנסיבות כאן יש מקום לסברה כי מדובר בחוזה המתנה עניינו מתנה שניתנה על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו, ולא על פי צוואה. – שאז חוזה המתנה אין לו תוקף. ראו בעניין זה ע"א 763/88 פילובסקי נ' בלס, פד"י מה(4) 521 אשר ההלכה שנקבעה בו יושמה בעמ"ש (מרכז) 9688-06-10 ד.א. נ' א.ג. מיום 7.4.2011 וצמצומה לאחר מכן בע"א 879/14 עמוס נ' נ' יהודה נ' מיום 05.05.2016.

 

            עם זאת משהטענה לא נטענה על-ידי מי מהצדדים לא אדון בה.

 

נפסק:

 

  1. תביעת התובעים מתקבלת במלואה וניתן בזאת צו המצהיר כי חוזה המתנה שנחתם ביום 01.07.2012 בין התובעים מצד אחד, לבין הנתבעת מצד שני, אין לו תוקף.

התובעים רשאים להגיש צו פורמלי המפנה ללשכת רישום המקרקעין – לחתימתי.

 

  1. הנתבעת תשלם לתובעים את האגרה ששילמו עבור התביעה ואת חלקם בשכר המומחית ד"ר ו.ט. כנגד קבלות ונוסף על כך בגין הוצאות משפט אחרות סך של 8,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך-דין בסך של 28,000 ₪.

 

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך שבכותרת.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ט, 18 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ