ספיבק נ' מרטיניוק

החלטה

פסק הדין ישלח לצדדים בדואר.

ניתנה והודעה היום י"ח סיון תש"ע, 31/05/2010 במעמד הנוכחים.

דורית פיינשטיין, שופטת

פסק דין

פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים יוצאים מהאולם.

1.התובעת מלינה למעשה על שני דברים: הראשון, שינוי מחיר ההובלה תוך כדי ההובלה והשני, הנזקים שנגרמו לה תוך כדי ההובלה. בגין אלו התובעת מבקשת כי בית המשפט יפסוק לה 12,000 ₪.

2.הנתבע טוען כי נאלץ לשנות את מחיר ההובלה בשל כמות החפצים שהיתה גדולה מהמצופה וכי לא גרם כל נזק במהלך העובדה. לדברי הנתבע, אילו היה נגרם נזק לא היתה התובעת משלמת לו דבר.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני קובעת כי אני מקבלת את גירסת התובעת רק באופן חלקי.

4.הנתבע נתן לתובעת הצעת מחיר טלפונית, ומבלי שהגיע לבקר בדירה לפני ההובלה. משכך העובדה שהנתבע דרש תשלום נוסף תוך כדי ההובלה, שעה שהתובעת היתה כבר חייבת לפנות את הדירה, הינה חמורה ביותר.

התשלום עצמו נדרש בראשית היום השני להובלה, ומכאן שלתובעת לא הייתה ברירה למעשה אלא לשלם את הסכום המבוקש.

מנגד הנתבע כבעל המקצוע היה צריך או להציע מראש הצעת מחיר שלוקחת בחשבון את האפשרות שיהיו חפצים רבים מהצפוי או לא לתת הצעת מחיר מבלי שראה את הדירה. אין בידי לקבל את גירסת הנתבע , כפי שהועלתה לראשונה בדיון ולפיה הציע לתובעת שתי הצעות מחיר – האחת עם פסנתר והאחת בלי.

על כן אני קובעת כי הנתבע הציע הובלה ב-1,100 ₪ וגבה 900 ₪ נוספים כדי לסיים את ההובלה.

על הנתבע להשיב לתובעת את הסכום שגבה ביתר, בסך של 900 ₪.

5. התובעת הציגה בפני צילומים של נזק לספה ושידה, וטענה שאלו נגרמו כאשר הנתבע ועובדיו דחסו את רכושה לתוך רכב קטן מדי. עדי התובעת העידו אף הם כי הנתבע הגיע באיחור, היה לחוץ בזמן והזמין עוד עובדים כדי לסיים את ההובלה מהר.

6. הנתבע בגרסתו הודה כי איחר בכמה שעות לבצע את ההובלה והיה דחוק בזמן.

7.נוכח עדויות אלו אני קובעת כי ההובלה לא נוהלה במקצועיות, ואני מקבלת את גרסת התובעת כי הנזקים שהציגה לספה ולשידה נגרמו תוך כדי ההובלה. בהעדר אסמכתא, אני קובעת על דרך האומדן כי גובה הנזקים הוא 1,500 ₪.

8. הנתבע טען כי אילו היו באמת נזקים התובעת היתה מפנה את תשומת ליבו אליהם ומסרבת לשלם את דמי ההובלה. דין טענה זו להדחות שכן מהעדויות ששמעתי לא היה לתובעת זמן לבדוק את הנזקים. ביום ההובלה הראשון הנתבע איחר בשלוש שעות וההובלה החלה רק ב-18:00 והתובעת שילמה את הסכום שהוסכם מראש בסוף אותו יום. נוכח האיחור של הנתבע, הרי שלא היה לתובעת זמן לבדוק את חפציה. ביום ההובלה השני הנתבע דרש מהתובעת תשלום כאשר לדבריו גילה שיש עוד הרבה חפצים. תשלום זה היה לפני שהעבודה בוצעה, שכן ברור מעדויות הצדדים כי בלי התשלום הנתבע סירב להמשיך בהובלה. על כן גם ביום השני להובלה לא היה סיפק בידי התובעת לבדוק את חפציה.

9.התובעת טענה בפני כי נגנב ארגז גדול ובו חפצים שעברו אליה בירושה, כי המקרר ניזוק, נשברה זכוכית בכניסה לבית החדש אליו עברה, וניזוקו או נעלמו חפצים נוספים. בידי התובעת לא היתה כל אסמכתא לא לקיומם של חפצים אלא מלכתחילה וגם לא להוצאות התיקון שהוציאה. התובעת הדגישה מספר פעמים בעדותה, כי כל התיקונים שנדרשה לבצע היו ללא חשבונית, וזאת בכדי שלא תצטרך לשאת בעלות המע"מ. התובעת אף לא ידעה לנקוב בסכומים ששילמה לטענתה בגין כל תיקון ותיקון.

10.גם העדים שהתובעת הזמינה לא יכלו לתמוך בגירסתה בדבר הנזקים עצמם או החפצים שנעלמו, אלא הלינו בעיקר על התנהגות הנתבע וידעו לספר כי התובעת התלוננה על הנזקים שנגרמו לה.

11.מכאן שהתובעת לא הרימה את מרבית הנטל ולא הוכיחה כי נעלמו לה חפצים יקרי ערך כטענתה, או שנגרמו לה כל הנזקים, אותם פירטה באריכות בעדותה. על כן תביעות אלו נדחות.