מריסאת נ' מדינת ישראל-משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח'

1.בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 4.12.18 (תיק ע"ע 15664-10-17), אשר ניתן במסגרת ערעור על פסק הדין של מותב של בית הדין בראשותי מיום 13.8.17, הורה בית הדין להחזיר את העניין לבית דין זה בנקודה אחת.

נאמר על כך בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה כך:

"אשר לעניינו של המערער 3, בית הדין האזורי דחה את תביעתו לתשלום מענק פרישה לאחר שקבע כי מדובר בעילה נזיקית שאינה בסמכותו העניינית של בית הדין.

אשר לדעתנו, מעיון בכתב התביעה עולה כי המערער טען שלא הוסבר לו מהי משמעות עיתוי החתימה על מסמכי הפרישה (טרם הגיעו לגיל 60) שאז היה מקבל מענק פרישה בסך 155,000 במקום 115,000 ₪ אותם קיבל בפועל. בהמשך כתב התביעה טען המערער כי "מדובר באי גילוי עובדות שהיה על הנתבעת לגלותן – ועל כן הטעיה כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג -1973, חוסר תום לב במשא ומתן לקראת הסכם פרישה או הסכם עבודה, בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק האמור" (סעיפים 18.2 – 18.3 לכתב התביעה). נוכח הגדרת עילת התביעה כחוזית בכתב התביעה סבורים כי ענין זה מצוי בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ואין המדובר בתובע שבחר לאפיין את תביעתו כנזיקית. משבית הדין דחה את התביעה בעילה זו מהטעם של העדר סמכות עניינית הרי שאין מנוס מהחזרת הענין לבית הדין האזורי לצורך השלמת הבירור וההכרעה בהתאם לשיקול דעתו. נציין כי במהלך הדיון הפנה ב"כ המדינה למכתבה של גב' אוריה שבח סגנית מנהלת אגף משאבי אנוש מיום 1.2.01, אשר נשלח למערער 3, ממנו עולה כי התקיימו מספר פגישות בנוגע לפרישתו של המערער 3. יחד עם זאת, לא ניתן להסיק ממנו מה היה תוכנן של הפגישות בהיבט של עיתוי החתימה על מסמכי הפרישה והשלכת העיתוי על גובה המענק. נציין כי חוסר בהירות זה נותר גם במסגרת הערתו של בית הדין בפסק הדין שנאמרה למעלה מן הצורך. משכך, ערעורו הפרטני של המערער 3 מתקבל חלקית, במובן זה שרכיב תביעתו לתשלום מענק פרישה מוחזר להכרעתו של בית הדין האזורי".

2.בהחלטה מיום 13.1.19 הובהר כי דחיית רכיב התביעה של מענק פרישה נעשה בפסק הדין לאחר שמיעת ראיות (ולא כטענה מקדמית "על הסף"), לכן ההכרעה תהיה בהתאם לראיות שנשמעו בהליך.

בדיון מיום 27.3.19 נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים. ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין המשלים יינתן על ידי כדן יחיד.

3. להלן עיקר טענות ב"כ התובע

א. אין בכתב ההגנה שום גרסה לגבי עילת התביעה ואין הכחשה, אלא טענת חוסר סמכות וטענת שיהוי.

ב. הנתבעת לא הביאה עדות של העדה הנחוצה,גב' טלי יוגב, ומשכך חזקה שהיא לא הייתה תומכת בגרסת הנתבעת.

ג. לא הוכחש שלא הוסבר לתובע לגבי משמעות החתימה.

ד. אמנם גם גב' אודליה דרייגור לא הובאה לעדות אבל המסמך שהוגש (נספח י' לתצהירי הנתבעת) אומר באופן חד משמעי בנושא המענקים "על פי חוזר 5/2010, ביטול משרה, מענק עד 155,000 ₪". התובע ביקש לשקול את ההצעה ועד שהסתיימו ההליכים הוא עבר את גיל 60. לא נאמר לו כלל כי אם לא יפרוש לפני גיל 60 הוא לא יהיה זכאי למענק בסך של 155,000 ₪.

ה. המדינה הפרה את החובה המוגברת שלה לפעול כלפי התובע בתום לב ועל כן זכאי התובע למענק.

4.אלה עיקר טענות ב"כ הנתבעת