סע"ש 6928-07-16

לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע), תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת (הנתבעת), מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: הבקשה, והתקנות, בהתאמה).

יצוין, כי ביום 2.9.2016 נכנס לתוקפו התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון), התשע"ו-2016, באשר לערובה לתשלום הוצאות, אך משהבקשה הוגשה טרם כניסתו של התיקון לתוקף, יש להכריעה בה על פי המצב המשפטי שטרם התיקון.

הנתבעת טוענת כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך זה, לכל הפחות בסך של 6,000 ₪, וזאת לנוכח אי עמידתו של התובע בשני חיובים קודמים לתשלום הוצאות לנתבעת במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים (סע"ש 3067-02-14, להלן: ההליך הקודם), כדלקמן:

• חיוב בהוצאות בסך 3,000 ₪ מיום 30.3.2015 (החלטת כב' השופטת אגסי) בגין דיון סרק. התובע נדרש לשאת בתשלום הוצאות אלה "ללא קשר לתוצאות ההליך", לשון ההחלטה;

• חיוב בסך של 2,500 ₪ במסגרת החלטת בית הדין על מחיקת התביעה בעקבות אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובע (החלטת כב' השופטת יהלום מיום 7.9.2015). התובע נדרש לשאת בתשלום הוצאות אלה "תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל", לשון ההחלטה.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בהחלטת בית הדין בהליך הקודם מיום 3.11.2015, בוטל פסק הדין שניתן כנגד התובע לאור הגשת תצהירים מטעמו, אך ביום 7.2.2016 נמחקה התביעה פעם נוספת בשל אי הגשת תגובת התובע לבקשה הנתבעת להפקדת ערובה.

בקשת התובע לביטול פסק דין זה נדחתה בהחלטה מיום 7.4.2016, בין היתר לנוכח ריבוי מחדליו של התובע בניהול ההליך הקודם, ולפנים משורת הדין לא חויב התובע אף בהוצאות בקשה זו.

משנמחק ההליך הקודם, הגיש התובע את תביעתו דנן.

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי לא נשא בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך הקודם עקב מצבו הכלכלי הקשה, ומבקש כי החיוב בהוצאות יידחה לסיומו של הליך זה, ויקוזז כנגד מה שייפסק לזכותו.