ש' נ' אורשר מחסני ערובה (1985) בע"מ

1.לפנינו תביעת התובע לתשלום שעות נוספות בסך 236 ₪ וכן בגין התנכלות ועגמת נפש בסך 20,000 ₪. סכום התביעה המקורי עמד על 81,425 ₪ אך בהמשך התובע ביקש למחוק את רכיב השעות הנוספות בגין התקופה של לפני מאי 2009.

2.התובע עבד בנתבעת כעוזר נהג החל מיום 6.1.2004 ועד לסיום העסקתו. לטענת התובע עבודתו הסתיימה בפיטוריו ביום 4.6.2009 אם כי התובע אישר שיומו האחרון בעבודה היה ביום 5.5.2009 ואילו לטענת הנתבעת התובע התפטר בשל מצבו הבריאותי, והעסקתו הסתיימה ביום 5.5.2009. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת במתן שירותים לוגיסטיים.

3.לטענת התובע בסמוך לסיום העסקתו הואשם על לא עוול בכפו בגניבה או בסיוע לגניבה לעבוד אחר עמו עבד ואף הוגשה תלונה במשטרה ונפתחה חקירה ביום 27.9.2008. לטענתו ממועד זה בו החלה החקירה סבל בעבודתו מסדרה של השפלות, התנכלויות, קללות ויחס פוגעני מהממונים עליו לרבות מר אבי שושן וכי מנהליו לעגו לו, צעקו עליו וכינו אותו "גנב". לטענתו ואף על פי שהתיק במשטרה נסגר, הנתבעת ערכה לו משפט שדה והחליטה כי הוא אשם ולבסוף אף החליטה לפטרו כאשר גם במהלך השימוע, אשר נערך לו בחודש מאי, המשיכו מנהליו להשפיל אותו, לקרוא לו בשמות גנאי, לצעוק עליו ולבזותו. לטענתו ההתנכלות המשיכה עד יום עבודתו האחרון בתחילת חודש מאי שבו נערך לו שימוע (סעיף 31 לתצהיר התובע). לטענתו עקב התנהלות הנתבעת נגרם לו נזק נפשי והתובע אף צירף חוות דעת פסיכיאטרית לתצהירו (נספח ג' לתצהיר התובע). לפיכך טוען התובע לפיצוי בגין התנכלות תעסוקתית ועגמת נפש בסך 20,000 ₪. עוד טען התובע כי מידי יום עבד 10 שעות ולפיכך, ובגין חודש 5/2009 תבע סך של 236 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות.

4.מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע סיים עבודתו ביום 5.5.2009 וכי התובע התפטר בטענה כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו וכלל לא פוטר. לטענתה חודשיים טרם מועד סיום עבודתו, מיום 1.3.2009 ועד 4.5.2009 שהה התובע בחופשת מחלה כשמיד לאחריהם הודיע על סיום עבודתו כאמור וכי הנתבעת שילמה לו פיצוי חלף הודעה מוקדמת לאור טענתו כי אין הוא יכול לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, כך שלמעשה עבודתו הסתיימה מידית עם הודעתו. לראייה מפנה הנתבעת לתלוש השכר לחודש מאי 2009 של התובע (נספח א' לתצהיר הנתבעת). לטענת הנתבעת משהיום האחרון בו התייצב התובע לעבודתו היה ביום 1.3.2009 (חודשיים לפני סיום עבודתו) ממילא לא חווה כל התנכלות או התעמרות ואף לא ביצע שעות נוספות וממילא תביעתו לשעות נוספות התיישנה. טוענת הנתבעת כי מעולם לא התעמרו בתובע וכי הממונה הישיר של התובע כבר אינו עובד בחברה מזה שנים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי תביעתו של התובע התיישנה משהתובע סיים עבודתו בנתבעת ביום 5.5.2009 ואילו התביעה הוגשה ביום 30.5.2016. כן טוענת הנתבעת לדחיית תביעת התובע בשל שיהוי וכן לדחיית התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש בשל מעשה בית דין והשתק עילה שכן המסכת העובדתית הנטענת כאן נטענה והוכרעה כבר בהליך שניהל התובע בבית משפט השלום באשדוד.

5.התובע הגיש לבית משפט השלום באשדוד תביעה כנגד הנתבעת (ת"א 46049-10-10) לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרמו לו כתוצאה מהגשת התלונה במשטרה ומהתנכלויות מהם סבל, כאשר תביעה זו נדחתה בהסכמה תוך הסתמכות על כי לתובע אין ולא יהיו יותר טענות כנגד הנתבעת, תוך שהנתבעת הסכימה לוותר על הוצאות משפט.

6.היום שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת את עדותו של מר שמילוביץ והצדדים סיכמו בעל פה לפנינו.

דיון והכרעה