סע"ש 61461-01-16

1.התובע, רואה חשבון ומי שהועסק בנתבעת כמרצה עד לפיטוריו בחודש ספטמבר 2015 הגיש בחודש ינואר 2016 תביעה לקבלת זכויות שונות. וכך הוגדרו עילות התביעה ברישת כתב התביעה: "תשלומי חסר לקרן השתלמות, תשלומי חסר לקופת פנסיה, אי תשלום פדיון ימי מחלה, עוגמת נפש" (הדגשה שלי – י.ז.ג).

2.וכותב התובע בתביעתו:

"כך, היו ארבעה מקרים בהם הנתבעת, לא הפקידה כספים בקרן ההשתלמות של התובע...סה"כ חבה הנתבעת לתובע בגין חוסר בהפקדות כדין לקרן ההשתלמות סך של 9,663 ש"ח".

(ר' סעיף 15 לכתב התביעה)

ובהמשך –

"התובע החל בעבודתו אצל הנתבעת מיום 1.11.1983 וקיבל דרגה של מרצה בכיר החל מיום 1.11.1986. כחלק מהתנאים של מרצה בכיר...זכאי היה התובע לפתיחת קרן פנסיה מיום 1.11.1986, בעוד שבפועל פתחה הנתבעת והפקידה כספים לקרן הפנסיה החל מ 1.1.1989, כלומר: שנתיים וחודשיים מאוחר יותר מהנדרש ע"פ ההסכם הקיבוצי".

(ר' סעיף 20 לכתב התביעה).

3.הנתבעת הגישה בקשה לדחייה על הסף של שניים מתוך ארבעת רכיבי התביעה. לטענת הנתבעת, דין התביעות בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות דינן להדחות על הסף בשל התישנותן.