אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 59210-12-13

סע"ש 59210-12-13

תאריך פרסום : 05/09/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
59210-12-13
28/08/2016
בפני השופטת:
דגית ויסמן

- נגד -
תובעת:
עדנה לוי
נתבעים:
1. אירית טל – עיכוב הליכים
2. א.ט.ל חברה לגנים פרטיים בע"מ
3. מאור כחלון

פסק דין
 

 

1.התובעת עבדה כגננת בגן ילדים בשם "ילדודס", למעלה משלוש שנים, מיום 15.7.2010 ועד ליום 18.10.2013. רוב תקופת עבודתה של התובעת, הגן היה בבעלות הנתבעת מס' 1 (להלן - טל). בקיץ 2013 הבעלות על הגן עברה שינויים. תחילה טל הקימה חברה, היא הנתבעת מס' 2 (להלן – החברה). במקביל טל החלה לערב בניהול הגן את הנתבע מס' 3 (להלן – כחלון), עד להעברת הבעלות החברה לידיו ביום 28.10.2013, היום בו נרשם כחלון כבעלים יחיד של החברה.

 

2.התובענה שבפנינו הוגשה כנגד טל, כחלון והחברה, כשהשאלה העיקרית המתעוררת היא חבות מי מהנתבעים ברכיבים אלה.

 

בין לבין, ניתן כנגד טל צו לכינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל, ועוכבו ההליכים כנגדה במסגרת תובענה זו (החלטה מיום 4.3.14). על כן בשלב זה העומד לדיון הוא שאלת חבותם של החברה ושל כחלון.

 

שאלה עובדתית נוספת העומדת לדיון היא נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת בגן.

 

 

 

3.רקע עובדתי

א.התובעת עבדה כגננת בגן הילדים "ילדודס" מיום 15.7.2010 ועד ליום 18.10.2013.

ב.עד יום 8.7.13 הגן היה בבעלותה של טל.

ג.בין התובעת ובין טל נחתמו במהלך השנים חוזי עבודה. בהתאם לחוזה האחרון שנחתם ביניהן, שכרה של התובעת עמד על 7,800 ₪ ברוטו. ביום 6.5.13 הוסף נספח לחוזה, לפיו התובעת תקבל 3% על כל ילד רשום שיעבור בשנה הבאה לגן החדש.

ד.ביום 22.5.2013 חתמה טל על הסכם שכירות, לפיו גן הילדים יעבור לרחוב הסרגל 5-7 ביום 1.9.13. על העותק שהומצא לבית הדין, בכותרת ההסכם, הוסף שמו של כחלון בכתב יד.

ה.ביום 8.7.13 הקימה טל את הנתבעת מס' 2, חברת "א.ט.ל חברה לגנים פרטיים בע"מ". תחילה טל נרשמה כבעלת מניות יחידה של החברה.

ו.החל מחודש אוגוסט 2013, כחלון החל להיות מעורב באופן פעיל בניהול החברה. הוא השתתף בפעילות סוף שנה שנערכה בגן ואף הוצג לצוות הגן.

ז.בחודש ספטמבר 2013 כחלון הגיש לתובעת נוסח של חוזה עבודה חדש, בין החברה לבינה, לפיו "העובדת תחל עבודתה אצל המעבידה החל מיום 27/8/13" (סעיף 3 להסכם) ותסיים את עבודתה ביום 15/08/14 (סעיף 4 להסכם).

ח.ביום 8.10.2013 התקיימה פגישה בין התובעת לכחלון, בנוכחות בעלה של התובעת, בנושא תנאי החוזה החדש שהוצג לה.

ט.אין חולק שיום 18.10.2013 היה יומה האחרון של התובעת בעבודתה בגן הילדים. הצדדים חלוקים בשאלה מה אירע באותו יום.

י.לאחר מכתבה של ב"כ התובעת לכחלון מיום 26.10.13 אשר לא הובא בפנינו, זה השיב לה ביום 28.10.13 על נייר מכתבים של "א.מ.א פתרונות לוגיסטיים", כי התובעת עבדה בחברה בתקופה שבין 27.8.13 ועד ליום 18.10.13 בלבד, כשביום 18.10.13 סיימה את עבודתה בכך שלא חתמה על הסכם העסקה שהוגש לה במשך חודשיים ובכך הפרה את נהלי החברה באופן מכוון בידיעה שזה יוביל לסיום העסקתה (סעיף 2). בהמשך נכתב שהתובעת היא זו שבחרה לסיים את העסקתה והיא זו שהתפטרה, בכך שהודיעה שלא תבוא לעבודה יותר והעניין מתועד במצלמות האבטחה המתעדות את המתרחש בגן (סעיף 5).

 

עוד נכתב בהמשך המכתב (כל הטעויות במקור – ד.ו.):

 

"מרשתך קיבלה מס' שיחות שימוע ואף שימוע אחד בנוכחות בעלה שבשיחה הובהר לה שעליה לסיים ולחתום על חוזה ולא היא תסיים את העסקתה.." (סעיף 7)

... למרות שכן ביצעתי (ראי סעיף 7) על פי חוק אינני מחויב בשימוע לעובד מועסק פחות מחודשיים ימים (סעיף 8).

...

נגד מרשתך מתעבה כרגע כתב תביעה גדול מאוד בסך של יותר מ300 אלף ₪ בגין כלל הנזקים שמרשתך באופן נקמה גרמה לחברת א.ט.ל. כתב תביעה יוגש ממש בתחילת החודש לבית המשפט השלום....

...כל ניסיון התקשרות שישלח לכתובת העסק הסרגל 7 בהוד השרון יחשב כהטרדה וינקטו צעדים משפטיים.

בנוגע למטלטליה של מרשתך, שתשלח מי מטעמה בתיאום ויוצאו לה את זה מחוץ לקוטלי הגן....

....נתראה בדיון הקרוב, כתב תביעה ישלח לכתובת מרשתך.

בברכה,

מאוד כחלון מנכ"ל, א.ט.ל מקבוצות א.מ.א פתרונות לוגיסטיים בע"מ"

 

יא.ביום 23.10.2013 שלח בא כוחו של כחלון לתובעת מכתב אשר כותרתו בנדון "לשון הרע - התראה בטרם נקיטת הליכים". עיקרי תוכנו של המכתב הם האשמות התובעת בכך שמפיצה "שמועות זדוניות" על דרך הטיפול בגן (סעיף 1), ועוד נכתב שם כי "לשון הרע הזה הופץ בגלל סיבה אחת ויחידה - סירובך לחתום על כל חוזה שהוצע לך, והתפטרותך ללא כל התראה מוקדמת, ולכן החלטת לגרום למרשתי נזק מקסימאלי" (סעיף 3).

 

יב.ביום 28.10.13 כחלון נרשם ברשם החברות כבעלים יחיד של החברה.

 

יג.להשלמת התמונה יצויין שבכתב ההגנה נטען שהתובעת גרמה לנזקים כספיים לחברה בסך של 235,000 ₪ וכן נזק תדמיתי בסך של 220,000 ₪ בכך שהפיצה לשון הרע בקרב הורי ילדי הגן, הטרידה אותם טלפונים וקיימה עמם מפגש ובכך גרמה לעזיבתם של תשעה ילדים, ולאחר מכן לעזיבתם של עוד ארבעה ילדים, ולאור זאת תוגש נגשה תביעה נזיקית בסך של 350,000 ₪ לבית המשפט השלום.

 

3.ההליך והעדים

א.כפי שתואר לעיל, למרות שהתובענה הוגשה כנגד שלושה נתבעים, ההליכים כנגד טל עוכבו עקב הליכי פשיטת רגל כנגדה.

ב.בתחילת ההליך (ביום 16.2.14), כחלון הגיש כתב הגנה מטעמו, שנוסח על ידו. ביום 10.4.14 הגיש כתב הגנה מטעם החברה שאף הוא נוסח על ידו. רק בעקבות ישיבת קד"מ, ביום 20.1.15, הוגש כתב הגנה אחד מטעם החברה וכחלון, כשהם מיוצגים על ידי באת כוחם.

ג.ביום 20.1.15 הגיש כחלון בקשה לסילוק התביעה על הסף נגדו, וחזר ממנה בדיון שהתקיים ביום 18.2.15.

ד.מטעם התובעת הוגשו תצהיר מטעמה, תצהיר בעלה ושני תצהירים של אמהות לילדים בגן: הגב' פזית מלחיבודסקי (להלן - מלחיבודסקי) והגב' חן אגמי (שלא התייצבה לישיבת ההוכחות, לא נחקרה על תצהירה ומשום כך איננו נותנות משקל לתצהיר זה).

ה.למרות שההליכים כנגד טל עוכבו, היא הגישה תצהיר מטעמה ואף העידה מטעם התובעת.

ו.כחלון הגיש תצהיר מטעמו ומטעם החברה.

 

4.להלן תמצית טענות התובעת 

א.התובעת פוטרה לאלתר על ידי כחלון, מבלי שנערך לה שימוע, ללא הודעה מוקדמת ובלי ששולמו לה פיצוי פיטורים. על כן היא זכאית לפיצויי פיטורים, תמורת הודעת מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים בגין עוגמת נפש.

ב.שכר חודש אוקטובר 2013 לא שולם לתובעת ואף לא פדיון 18 ימי הבראה ו - 5 ימי חופשה שנתית.

ג.על הנתבעים לשלם לתובעת דמי גמולים לפנסיה שלא שילמו בגינה וגם חלק העובד שנוכה משכרה ולא הועבר לקרן הפנסיה.

ד.בין התובעת ובין שלושת הנתבעים התקיימו יחסי עובד מעביד, לכן יש לחייבם ביחד ולחוד בכל סכומי התביעה.

ה.יש לחייב את כחלון באופן אישי, תוך הרמת מסך בינו ובין החברה, נוכח התנהלותו.

 

5.להלן תמצית טענותיהם של החברה ושל כחלון

א.התובעת אינה גננת, אלא סייעת שהיתה אמורה לעבוד עד לסיום שנת הלימודים, ביום 15.08.14.

ב.אין מקום לחיוב אישי של כחלון, שהפך לבעלים של החברה רק מיום 28.10.13 (בהתאם למועד הרישום ברשם החברות), לאחר סיום עבודתה של התובעת. מעבר לכך, כיוון שהתובעת סירבה לחתום על החוזה שהוצג לה, אין מקום לטענה שהתקיימו יחסי עובד - מעביד בינו ובין התובעת.

לטענת כחלון, כיוון שעד ליום 18.10.13, מועד בו התובעת התפטרה, היא עבדה לפיה הוראותיה של טל, אם קיימים חובות של הגן כלפי התובעת, על טל לשלמם.

ג.התובעת התפטרה מיוזמתה עקב מצבה הכלכלי הקשה של החברה.

 

6.כיוון שההליך כנגד טל עוכב, היא לא הגישה כתב הגנה או סיכומים. עם זאת, היא הגישה תצהיר שבו טענה שהתובעת צודקת בתביעתה ואכן מגיעים לה כל הרכיבים שתבעה. לטענתה, החל מחודש יולי 2013 כחלון הורה לה לחתום על הסכם שותפות ביניהם ובחודש אוגוסט 2013 היא (טל) מסרה לידיו את כל התשלומים שהתקבלו לחברה. כחלון החתים אותה על מסמכים לפיהם היא מעבירה אליו אל כל מניות החברה והניהול שלה בגן ובכך למעשה השתלט על החברה שהקימה.

 

דיון והכרעה

7.את טענות הצדדים נבחן בשני שלבים. ראשית, נדון בשאלה העובדתית מה היו נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת בגין ומה הסכומים להם היא זכאית עקב כך. לאחר שנקבע את הסכומים להם התובעת זכאית, נדון בשאלה על מי לשאת בתשלום הסכומים הנ"ל.

נסיבות סיום העבודה

8.במחלוקת העובדתית אם התובעת פוטרה או התפטרה, אין ספק בלבנו כי התובעת פוטרה. עדותה בנושא היתה ברורה ומהימנה.

בסעיפים 33-35 לתצהירה תיארה התובעת את הפיטורים כך:

"ה- 18/10/2013 היה יום שישי בשבוע. בשעה 11:45 הלכתי לרוקן פחים. ליד שער הגן חיכתה לי אימא שרצתה לשוחח איתי על הבת שלה. החזרתי את הפחים לגן, העברתי את שעון הנוכחות ויצאתי מהגן לאימא שחיכתה לי בחוץ.

הנתבע 2 שהה באותו זמן גם הוא בחוץ ושתל פרחים.

ברגע שפתחתי את שער הגן כדי לצאת החוצה, הוא צעק לעברי: 'עדנה, הבאת את חוזה העבודה שלך?'

השבתי לו: 'לא הבאתי כי היית אמור לתת לי חוזה מתוקן וגם אמרתם שתשלמו את החוב לקרן הפנסיה'

ואז הוא צעק אלי - 'אל תבואי יותר לגן, אין לך עבודה כאן יותר'

התחלתי לרעוד. שאלתי - לא לבוא ביום ראשון? והוא צעק לעברי: 'אל תבואי ביום ראשון ובכלל.

כך, פוטרתי אחרי למעלה משלוש שנים של עבודה בגן. באופן פתאומי, בצעקות, בצוהרי יום שישי.

אחרי שפוטרתי אף אחד מהנתבעים לא פנה אלי לשוב לעבודה."

 

תיאור זה לא נסתר בחקירתה הנגדית (עמוד 11, שורה 27 עד עמוד 12, שורה 23). בנוסף, עדות התובעת נתמכת בעדותה של אחת האמהות בגן, גב' מלחיבודסקי, שהעידה בבית הדין. מדובר בעדה שאין לה עניין בתוצאת ההליך, שאינה קשורה למי מהצדדים המסוכסכים שהופיעו בפנינו. אותו תיאור שנמסר על ידי התובעת, תואר גם על ידי מלחיבודסקי בתצהירה (סעיף 9). העדה לא נשאלה לגבי סעיף זה ותוכנו לא נסתר, למרות שהעדה הזכירה בחקירתה הנגדית שהיא היתה האם שהמתינה מחוץ לגן לשוחח עם התובעת, בצהרי אותו יום שישי (עמוד 6, שורות 20-21). כמו כן העידה "מאותו רגע שהגננת שלה פוטרה [הכוונה לתובעת - ד.ו.], הבת שלי לא הגיעה יותר לגן. זה היה ביום שישי וביום ראשון הבת שלי כבר לא הגיעה לגן הזה... בשבת הייתי עסוקה למצוא גן אחר לבת שלי ובמקרה מצאתי גן ששקלתי להכניס אותה אליו בהתראה כ"כ קצרה וזה מה שהייתי עסוקה בשבת" (שם שורות 16-17, 23-24).

לא למותר לציין כי מדובר בעדות מהימנה מאוד, שתוכנה מתיישב הן עם גרסתה של התובעת והן עם ניסיון החיים בכל הנוגע להתנהלות הורים לפעוטות המתחנכים בגני ילדים פרטיים. כך, גם בנושא העדפת גן מרוחק מהבית בשל השיקול של זהות הגננת שתטפל בילדים או הצעד של השארת פעוטה שנה נוספת בגן פרטי למרות הזכאות לגן עירוני.

 

9.גם עדותה של טל תומכת בגרסת התובעת. עם זאת, כיוון שבין טל ובין כחלון סכסוך קשה בכל הנוגע לנסיבות שהביאו לכך שכחלון הפך לבעלים של הגן, באמצעות החברה שהוקמה על ידי טל, וכל זאת על רקע פשיטת הרגל של טל, אין מקום לייחס לעדותה של טל משקל גבוה. ניכר מעדותה כי התייצבותה לצד התובעת נובעת גם מטענותיה הקשות המפונות כלפי כחלון, על רקע הסכסוך העסקי ביניהם.

 

10.לעומת העדויות מטעם התובעת, שהתיישבו זו עם זו לכדי תמונה עובדתית לפיה התובעת פוטרה בצהרי יום שישי ולא שבה עוד לעבודה, עדותו של כחלון לא היתה מהימנה כלל ועיקר.

 

ראשית, כחלון לא מסר גרסה סדורה לגבי נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת. תחילה, במכתבו לב"כ התובעת מיום 28.10.13, כתב שהתובעת ידעה כי ככל שלא תחתום על ההסכם החדש, הדבר יוביל לסיום העסקתה (סעיף 2). לאחר מכן כתב כי היא זו שהתפטרה (סעיף 5 לאותו מכתב), והדבר מתועד במצלמות הגן, אולם זה לא הובא בפנינו בטענה כי "הדי וי אר יודע לשמור עד תאריך מסוים ולא ידעתי איך מורידים את המידע. בכל מקרה, זה בלי קול, זה רק וידיאו" (עמוד 25, שורות 16-17).

 

בעדותו בבית הדין, כחלון העיד שהתובעת סיימה את עבודתה בגן ביום 18.10.13 וזאת בהחלטה אישית שלה (עמוד 24, שורות 1-2):

"היא לא הגיעה ביום א' אם זה מה שאת שואלת. היום האחרון שבו היא הופיעה בגן היה יום 18.10.13."

 

עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם הנטען במכתב שכתב, טרם שהיה מיוצג ולפיו התובעת פוטרה לאור העובדה שלא חתמה על ההסכם החדש שהוגש לה.

 

מעבר לכך, נזכיר שכחלון טען במכתבו ש"הדבר מתועד במצלמות הגן", היינו שהיתה התרחשות מסוימת בעניין הפיטורים, ולא כפי שהוא ניסה להציג את התובעת - כמי שפשוט חדלה להגיע לעבודה.

 

11.לסיכום האמור לעיל, מתקבלת גרסתה העובדתית של התובעת לפיה היא פוטרה לאלתר בצהרי יום שישי, 18.10.13, כך שבאופן מעשי פשוט סולקה מהגן בו עבדה.

 

משכך התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

 

12.בעניין גובה פיצויי הפיטורים, יש לציין כי על פי תלושי השכר, משכורתה האחרונה של התובעת עמדה על 7,754 ₪. כיוון שעבדה שלוש שנים ושלושה חודשים, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 25,200 ₪, הוא הסכום שנתבע.

 

בנוסף, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 7,754 ₪.

 

13.אשר לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש, אנו סבורות כי בנסיבות בהן עובדת מפוטרת לאחר מספר שנים, בצעקות ליד פתח מקום העבודה, בפני "לקוחה" של העסק, מדובר בנסיבות שיש בהן יסוד של השפלה ועגמת נפש, אף מבלי להיכנס להגדרות משפטיות של הפסול שדבק בפיטורים אלה. מעבר לכך נוסיף כי פיטורים לאלתר, ללא מתן כל הזדמנות לעובדת להגיב לרצון המעסיק לפטרה או להתמודד עם הנימוקים לפיטורים, מנוגדים לדין (השוו לנפסק בע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 455 (2003); ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ, 15.7.07).

 

זאת ועוד, הגם שלכאורה נסיבות סיום העבודה היו שנויות במחלוקת, לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים, נדמה שלא היה ממש בטענה בדבר התפטרות התובעת, והדברים עולים כבר ממכתבו הראשון של כחלון, מיום 28.10.13, בו טען דבר והיפוכו – הן שהתובעת ידעה שאם לא תחתום על חוזה עבודה חדש, היא תסיים את עבודתה והן שהיא זו שהתפטרה. התנהלות זו, יחד עם הטענות הקשות שהוטחו בתובעת (בדבר גרימת נזקים לגן) שלא היה להן כל זכר בראיות שהוצגו בבית הדין, בצירוף העובדה שעד היום לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים, אף היא נזקפת לחובת המעסיק.

 

בנסיבות העניין, בשים לב לפגמים שנפלו בפיטורי התובעת, בהתחשב בפרק הזמן בו עבדה (מעט יותר משלוש שנים) ועל פי הכללים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי בשומת הפיצויים ברכיב זה (ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית, 9.12.14,), נקבע בזאת כי התובעת זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪ ועוד פיצויים בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪.

 

14.לא הובאו כל ראיות ששכר חודש אוקטובר 2013, שכרה האחרון של התובעת, שולם לה. על כן גם דין התביעה ברכיב זה להתקבל והתובעת זכאית לשכר אחרון בסך 4,502 ₪ (7,754 ש"ח X 31 /18 ימים).

 

15.בדומה, אין ראיות לתשלום פדיון חופשה והבראה לתובעת. עם זאת, לגבי פדיון חופשה, נראה מעיון בתלושי השכר, כי התובעת ניצלה 7 ימי חופשה בחודש אוגוסט 2013, ששה ימי חופשה במרץ 2013 וכן 7 ימי חופשה נוספים באוגוסט 2012. כלומר, התובעת ניצלה כשבוע חופשה, פעמיים בשנה – בחופשת הפסח ובחודש אוגוסט, כמקובל בגני ילדים. על פני הדברים, הרישום בתלושי השכר מתיישב עם צבירת החופשה על פי הדין ולא מצאנו סיבה שלא לקבל את הרישום לפיו במועד פיטוריה, עמדה לתובעת יתרת חפשה בחובה. היינו, לא עמדו לזכותה ימי חופשה לפדיון. לכן התביעה ברכיב זה נדחית.

 

16.שונה הדבר לגבי התביעה לפדיון הבראה. על פי המתואר בתצהיר התובעת, היא קיבלה דמי הבראה רק בשנה הראשונה לעבודתה. על כן, היא זכאית לפדיון הבראה בגין השנתיים האחרונות, היינו 12 ימי הבראה. בתלושי השכר שהוצגו לא מופיע תשלום דמי הבראה או פדיון הבראה. על כן התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי והתובעת זכאית לפדיון 12 ימי הבראה, בסך 4,488 ₪ (374 ₪X 12).

 

17.רכיב התביעה האחרון הוא החזר ניכויים משכרה של התובעת בגין פנסיה, שלא הועברו ליעדם וכן דמי גמולים לפנסיה. התובעת העידה בבית הדין שטל לא הקפידה להעביר את דמי הגמולים לפנסיה במועדם, אך עניין זה הוסדר בסביבות פסח תשע"ג (2013, שחל בחודש מרץ אותה שנה).

 

"... בפסח באותה שנה התחלנו לבדוק ואז ראינו שיש בעיה עם הפנסיה, נסענו עם אירית והיא סידרה את זה. אירית סידרה את הפנסיה."

(עמוד 10, שורות 16-17).

 

מכאן, שעל פי עדות התובעת עצמה, חובות עבר שולמו ויש לבחון רק את החובות החל מאפריל 2013 ואילך, היינו למשך ששת חודשי העבודה האחרונים.

 

18.מהשוואת תלושי השכר (חסרים תלושים לחודשים אפריל, ספטמבר ואוקטובר 2013) שהוצגו לדו"ח קרן הפנסיה (נספח ט' לתצהיר התובעת), עולה כי החל מחודש אפריל 2013 לא הועבר לקרן הפנסיה, חלק העובד שנוכה משכרה של התובעת, בסך 6,202 ₪. על פי דו"ח קרן הפנסיה, הועבר חלק העובד לחודש אפריל 2013, בסך 350 ₪. עם זאת, על פי תלושי השכר, חלק העובד שנוכה בחודשים אחרים עמד על 388 ₪, כלומר קיים הפרש נוסף של 38 ₪.

 

לגבי חודש ספטמבר 2013, אשר אין ראיות לגביו, ניתן ללמוד מהראיות שהוצגו על ידי התובעת שאר החודשים ואלה תומכות בטענתה הבסיסית כי לא היתה הקפדה על העברת הסכומים שנוכו משכרה לידי קרן הפנסיה. על כן מתקבלת התביעה גם לגבי חודש זה, בסך 388 ₪.

 

אשר לחודש אוקטובר 2013 – משנקבע כי השכר בגין חודש זה לא שולם לתובעת, ממילא לא נוכה כל סכום משכרה.

 

בסך הכל, התובעת זכאית להפרשים בגין סכומים שנוכו משכרה ולא הועברו לקרן הפנסיה, בסך 6,628 ₪.

 

19.אשר לחלק המעסיק בפנסיה, מעיון בתלושי השכר ובדו"ח קרן הפנסיה עולה כי ההפקדות לקרן עמדו על 5% חלק העובד ו – 5% נוספים חלק המעסיק. לא הוצג ההסדר הפנסיוני של התובעת ואין ראיה לכך שהיה על המעסיק להפריש שיעור גבוה יותר מהסכום שהועבר. עוד עולה מדו"ח הקרן כי ההפקדה האחרונה בוצעה בחודש מאי 2013 ובחודש זה, כמו גם בחודש אפריל 2013, אין הפקדה בחלק המעסיק. משכך, התובעת זכאית לחלק המעסיק בפנסיה בגין החודשים אפריל עד אוקטובר 2013 בסך 2,161 ₪ (388 ₪ בגין כל אחד מחמשת החודשים הראשונים ועוד 225 ₪ בגין חודש אוקטובר בו עבדה חלק מהחודש, עד שפוטרה).

20.מכאן נפנה לבחינת השאלה מי מהנתבעים ישא בתשלום הסכומים שנפסקו לעיל. בעניין זה נפתח ונציין כי התרשמנו שהתובעת נקלעה שלא בטובתה לסכסוך בין שני שותפים עסקיים, בשותפות שנכשלה ונסתיימה בנסיבות צורמות. התובעת - גננת, עובדת שכירה בעסק, מצאה עצמה תובעת את כל הגורמים שהיו מעורבים בניהול הגן שבו עבדה, בניסיון לקבל את הזכויות המגיעות לה על פי הדין.

 

כיוון שכנגד טל ההליכים עוכבו, הדיון להלן יתרכז בשאלת חבותה של החברה וחבותו של כחלון.

 

21.התובעת עבדה בגן הילדים החל מיום 15.7.12 ברציפות, גם כאשר בשנה האחרונה הגן עבר למיקום חדש. שינוי המיקום נעשה על ידי טל ועל פי שיקוליה (עמוד 19, שורות 17-31):

 

"ש.ההחלטה לעבור לגן חדש היתה שלך?

ת.רק שלי כי השכנים לא רצו שיהיה גן ילדים גדול שם. רציתי לעשות את הגן... יצא אז חוק של חינוך חובה לגיל 3 ורציתי להיכנס למשרד החינוך ואז הייתי צריכה גם שיש בו שירותים נמוכים ומס' שירותים ומקום יותר גדול ואני גם הייתי בקשר עם עוה"ד זהבה שעובדת עם משרד החינוך בדיוק לחודש.

ש.מתי זה היה?

ת.ביום שהוא לקח לי את העסק.

ש.ביום שבו עשית את ההחלטה לעבור מהמבנה הישן לחדש את הכרת את מאור?

ת.כן, כאחד שעשה לי הובלת דירה והתייעצתי איתו אי אני עושה חברה פרטית והוא אמר לי שאני אעשה חברה בע"מ. אני הכרתי אותו כי הוא הוביל לי כמה דירות שלי ושל הילדים שלי, כמה פעמים. הוא אמר שהוא מוכן להיכנס כשותף שהוא יקח את הלוגיסטיקה של הכספים ושאני אנהל את הגן.

ש.זה עלה הרבה כסף לעבור מבנה.

ת.לא, עברתי למבנה שהיה שם גם ילדים קודם. היה צריך רק לצבוע ולשים לינולאום. לא היה צריך לשפץ. היה שם קודם גן פעיל במשך 14 שנה."

 

הגם שהבאנו את הדברים לעיל על מנת לתאר את השיקולים בהעברת מיקום הגן, מחלק זה בעדותה של טל ניתן ללמוד גם על הרקע לשותפות עם כחלון.

 

לענייננו, שינוי מיקום הגן לא הביא לשינוי בבעלות. הן טל והן התובעת המשיכו לראות את עצמן כעובדת וכבעלים של הגן. עם זאת, טל בחרה להעביר את העסק (הגן) לבעלות חברה אותה הקימה ביולי 2013.

 

משלא היה שינוי מהותי בהעסקתה של התובעת, מדובר ברציפות אצל אותו מעסיק והעובדה שטל העבירה את ניהול הגן לידי חברה שהקימה או שהחלה לשתף את כחלון הניהול הגן (כפי שיתואר להלן), אינה מהווה שינוי מהותי שיש בו להשפיע על זכויותיה של התובעת כעובדת. על פי הדין, רציפות זו נמשכת גם כאשר מתקיים חילופי מעסיקים ורישום החברה ברשם החברות כחברה בערבון מוגבל (ע"א 415/90 מזרחי נ' הנאמן על נכסי אריה שטנדר פושט-רגל, פ"ד מו (4) 601, 606 – 607 (1992)).

 

כאמור, החברה הוקמה על ידי טל ובמועד הקמת החברה, טל היתה בעלת כל מניות החברה והמנהלת הרשומה שלה. מתדפיס נוסף מרשם החברות עולה שכחלון נרשם כבעלים יחיד ומנהל של החברה, רק החל מיום 28.10.13, היינו לאחר פיטורי התובעת ולכאורה אינו קשור לענייני הגן.

ואולם ממכלול הראיות הנוספות עולה תמונה שונה.

 

22.עוד לפני שהחברה עברה לידי כחלון, הוא הציג עצמו הן בפני התובעת והן בפני אסיפת ההורים שהתקיימה בחודש ספטמבר 2013 כשותף של טל בניהול הגן (סעיף 4 לתצהיר מלחיבודסקי; סעיף 21 לתצהיר התובעת). מלבד הצגתו כשותף, עם תחילת שנת הלימודים, כחלון החל להיות מעורב בניהול הגן. הוא שילם לתובעת את משכורת חודש אוגוסט 2013, מסר לה טיוטת חוזה עבודה חדש ואף נפגש עם התובעת ועם בעלה, ביום 8.9.13, לגבי החוזה. הוא גם מסר מכתב פיטורים לעובדת אחרת בגן, במהלך ספטמבר 2013 (ת/1). לא למותר לציין, לגבי מכתב הפיטורים, כי שמה של החברה רשום בראש הדף, אך מי שחתום על המכתב הוא כחלון. בכך להעיד שכחלון היה פעיל בניהולה גן עוד לפני שנרשם כמנהל בחברה ולפני שמניות החברה עברו לבעלותו.

 

העובדה שהחל מתחילת שנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2013, כחלון נטל לידיו את ניהול הגן, עולה מעדותה של מלחיבודסקי: " (ש)מי שנתן את הטון עד סוף שנת הלימודים הקודמת היו אירית וגם עדנה. הן היו ביחד. מספטמבר 2013 זה היה ברור שמשהו השתנה ושמי שנותן את הטון זה מאור והוא קובע והוא החליט לגבי מי תהיה הגננת ובטח אחרי אסיפת הורים שהתקיימה זה היה ברור." (עמוד 7, שורות 21-23).

 

כחלון העיד שפעל כך בתור נציג החברה וכחלק מניהולה (עמוד 24, שורות 7-10):

 

ש.מפנה לסעיף 2 לתצהירך. בפגישה שלך בתחילת ספטמבר עם התובעת ובעלה לגבי החוזה, זו היתה כמנהל של החברה או באופן אישי?

ת. קיימתי את הפגישה לבקשתה של התובעת ובעלה, בתור הנציג של החברה, חלק מהניהול. אנחנו לא חברים.

 

23.מכל המתואר לעיל עולה שרישומו של כחלון כמנהל ובעלים של החברה רק מיום 28.10.13 אינו מעיד שלפני תאריך זה לא היה מעורב בניהול הגן ואינו קשור כלל להעסקתה של התובעת, כפי שטען. מהראיות עולה מסקנה הפוכה: כחלון היה שותף פעיל בניהול הגן כבר בחודש אוגוסט 2013, כפי שהתובעת טענה, ועם תחילת שנת הלימודים, פעל כמנהל בגן. על רקע זה, מהרישום ברשם החברות ניתן לכל היותר להגיע למסקנה כי החל מיום 28.10.2013 טל לא היתה עוד חלק מבעלי החברה באופן רשמי ובכך בא לסיומו התהליך של העברת הבעלות בגן מידיה של טל לידיו של כחלון.

 

24.לעניינה של התובעת, חילופי הבעלות בחברה אינם משנים את זכויותיה כעובדת של הגן, כשם שהקמת החברה על ידי טל לא שינתה דבר בהעסקתה או בזכויותיה (ר' גם בהרחבה את הנפסק בדב"ע נד/ 4-1 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פד"ע כט 601, 623 (1996), בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פד"ע נא (6) 481 (2004); ויודגש שהחריגים שנדונו בפסיקה אינם חלים בעניינה של התובעת).

 

25.אשר לכחלון, המתואר לעיל אינו מצדיק חיוב אישי שלו, במנותק מחיובה של החברה. אמנם, גרסתו לפיה לא היה לו כל קשר להעסקת התובעת, נדחתה. בנוסף, התנהלותו בכל הנוגע לפיטורי התובעת ראויה לגינוי ונתנו לכך ביטוי בפסיקת הפיצויים בגין הפיטורים, מעבר לפיצויי הפיטורים הסטטוטוריים. עם זאת ברור שגם לפני העברת מניות החברה לבעלותו, הוא הוצג כשותף של טל בניהול הגן ואף פעל כך בפועל. כלומר, ניתן לראות בו כמי שפעל מטעמה של החברה, גם אם ללא מעמד מוגדר, בהתאם לדיני החברות.

 

26.למעשה, המעסיק האחרון של התובעת היה החברה, וזאת במנותק מהשאלה אם טל או כחלון היו בעליה, באשר החברה היא תאגיד בעל אישיות משפטית נפרדת מאישיותם של בעליו. על כן, את הסכומים שנקבעו לעיל, להם התובעת זכאית, על החברה, הנתבעת מס' 2, לשלם לה.

 

בהקשר זה נזכיר את הוראות סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, הקובע:

 

"עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה - מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור."

 

(ר' גם הנפסק בדב"ע מט/ 4-2 סבח – הד ייצוא חקלאי בע"מ, פד"ע כ 320 (1989)).

 

27.מכאן נפנה לבחינת חבותו האישית של כחלון. לטענת התובעת, יש לראות בו מעסיק שלה, כחיוב עצמאי העומד בפני עצמו. אך מהראיות עולה שכחלון הפך לשותף של טל, לאחר הקמת החברה ואם פעל בניהול הגן, עשה זאת בשם החברה. גם אם כחלון היה שותף עם טל בבעלות על הגן, השותפות מצאה ביטוי בהקמת החברה ולא כשותפות שיש בה לחייב כל אחד מהשותפים בחיוב אישי.

 

28.זאת ועוד, גם אם כחלון נהג כלפי התובעת בחוסר הגינות, בכל הנוגע לפיטוריה, מדובר בהתנהגות ראויה לגינוי ואת מורת רוחנו ממנה הבענו בפסיקת פיציים בגין עגמת נפש ופיטורים שלא כדין. איננו סבורות שיש בהתנהלות זו להוות נימוק להרמת מסך, שנועדה למקרים בהם נעשה ניצול לרעה של מסך ההתאגדות. כל הפעולות המיוחסות לכחלון – בין שנעשו על פי הדין ובין בניגוד לו, הן התנהגויות הקשורות לניהול הגן ולהעסקתה של התובעת. ככאלה, הן אינן מהוות נימוק לחיוב אישי של כחלון או לקביעה כי יש לראות בו מעסיק של התובעת.

 

נוסיף שאין כל ראיה לכך שהחברה עצמה נתונה בקשיים, שהיא מומנה במימון דק או שקיים עירוב נכסים בין בעלי החברה ובין נכסי החברה. גם עצם הפרת הוראות הדין אינה מהווה עילה מוכרת להרמת מסך או לחיוב אישי. על פי הפסיקה, במקרים בהם הוחלט על הרמת מסך ההתאגדות, היו נסיבות המצביעות על מרמה, פעילות באמצעות מספר חברות וריקון החברה מנכסיה על ידי בעל המניות (ע"ע (ארצי) 1401/04 ברק – פרץ, 5.9.06; ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר – חוסיין, 22.5.06; ע"ע (ארצי) 1137/02 אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, 19.1.03; ע"ע (ארצי) 150/07 ח.א. בוני חיפה – ח'ורי, 26.8.08).

 

בע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיתוח בע"מ, (28.3.12), נקבע כי אין מקום להרים את מסך ההתאגדות חרף העובדה שזכויותיה של העובדת קופחו באופן בוטה ומתמשך. באותו מקרה, המעסיקה נמנעה מלשלם לעבודת שכר מינימום, דמי חופשה והבראה, דמי חג, דמי נסיעות ואף לא ביטחה את העובדת בקרן פנסיה לאורך כל תקופת עבודתה (56 חודשים). בית הדין הארצי קיבל את קביעות בית הדין האזורי לפיהן-

 

"נסיבות העניין אינן מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על בעלי מניות המשיבה לפי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999; השימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות צריכה להיעשות במשורה, ורק באותם מקרים חריגים וקיצוניים כפי שנקבעו בפסיקה; לא הוכח על ידי המערערת, עליה נטל ההוכחה, כי מדובר במקרה מסוג זה, ואין די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות וחיוב המשיבים 2,3 בחובות המשיבה." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; סעיף 82 לפסק הדין וכן ר' סעיף 85 לפסק הדין).

 

29.לסיכום האמור לעיל, התביעה מתקבלת רק כנגד הנתבעת מס' 2, היא החברה ואילו התביעה כנגד כחלון נדחית.

 

30.סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כפי שיפורט להלן:

א.כאמור בהחלטה מיום 4.3.14, ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 מעוכבים;

ב.התביעה כנגד הנתבע מס' 3 נדחית. למרות דחיית התביעה כנגדו, כיוון שעדותו נדרשה, בין לגבי הקורות את הצדדים עובר לסיום עבודתה של התובעת ובין מכח מעמדו כבעלים ומנהל של הנתבעת מס' 2, אין צו להוצאות בגין ההליך כנגדו;

ג.התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת ועל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(1)פיצויי פיטורים בסך 25,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(2)תמורת הודעת מוקדמת בסך 7,754 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(3)פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(4)פיצויים בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(5)שכר חודש אוקטובר 2013 בסך 4,502₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(6)פדיון הבראה בסך 4,488 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(7)החזר חלק העובד לפנסיה שנוכה מהשכר ולא הועבר ליעדו בסך 6,628 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(8)דמי גמולים (חלק המעסיק בפנסיה) בסך 2,161 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2013 ועד התשלום בפועל;

(9)הוצאות התובעת בסך 4,000 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

 

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ו, (28 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים.

 

 

תמונה 2

 

תמונה 3

רחל קפר, נציגת ציבור (עובדים)

 

דגית ויסמן, שופטת

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ