סע"ש 5892-03-14.22 אלייב נ' עמי גור ניהול נכסים בע"מ

בפני בקשה לפטור את המבקשת מתשלום אגרה.

תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח – 2008 (להלן: התקנות) קובעת כדלהלן:

"(א)בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

מכאן, שעל בעל דין המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים מצטברים, כתנאי לקבלת בקשתו:

ראשית, עליו להוכיח כי הינו מחוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

שנית, עליו להוכיח כי ההליך מגלה עילה.

בפסיקה נקבע, כי נטל ההוכחה בדבר היעדר יכולת כלכלית רובץ על מבקש הפטור.

כך, למשל , בבש"א 675/09 פלקסר נ' נשיץ ברנדס ושות'- עו"ד (2010) נקבע כי:

"תקנה 12 לתקנות האגרות הקובעת כי הזכאות לפטור מאגרה מותנית בחוסר יכולת כלכלית המוכחת על פי הקריטריונים שנבעו בהן, והיותו של ההליך מגלה עילה. תנאים אלה שנקבעו בתקנות הם תנאים מצטברים והנטל להוכחתם מוטל במלואו על מבקש הפטור מאגרה".

(סעיף 20 לפסק הדין).