נחמה רום נ' וורקר בע"מ

1.התביעה שלפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בשל אפליה מחמת גיל, פיצוי בגין היעדר שימוע, יתרת פיצויי פיטורים, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי נסיעות, הפרשי שכר, פיצוי לא ממוני לפי חוק הגנת השכר, פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה, פיצוי בגין אובדן זיכוי במס ופיצוי בגין עגמת נפש.

2.הנתבעת היא חברה שעיסוקה בביגוד וציוד עבודה.

3.התובעת עבדה אצל הנתבעת בתפקיד מנהלת חנות מיום 1.5.08 ועד ליום 23.2.13.

טענות הצדדים

4.לטענת התובעת, על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הטקסטיל, שכן עיקר עיסוקה הוא בייצור, יבוא ושיווק ביגוד והנעלה.

לטענתה, היא היתה עובדת מסורה ומוערכת ופוטרה מעבודתה בגיל 61 אך ורק בשל גילה, ללא שעלתה כל טענה בדבר תפקודה וללא שהיה כל נימוק ענייני לפיטורים, כפי שאף עולה ממכתב ההמלצה שניתן לה. לאור האמור, עתרה התובעת לתשלום פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסך של 120,000 ש"ח בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

עוד טענה התובעת כי היא פוטרה לאלתר ביום 23.1.13 מבלי שנערך לה שימוע כדין קודם לכן, וכל זאת מספר חודשים בלבד לפני פרישתה לגמלאות, כשסיכוייה למצוא עבודה חלופית קלושים.

לטענתה, לא נשלח לה זימון בכתב המפרט את העילות לסיום עבודתה, לא ניתנה לה הזדמנות אמיתית להשמיע את גרסתה טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה, ולא נערך לשיחה פרוטוקול שימוע כנדרש. משכך עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור 8 משכורות בגין הפרת החובה לערוך לה שימוע כדין בסך של 48,256 ש"ח.

התובעת טענה בנוסף כי בעקבות הפיטורים היא נקלעה למשבר נפשי קשה, כי נגרמה לה פגיעה קשה בהכנסותיה ובציפייתה להמשיך ולעבוד, כשרק לאחר 8 חודשים, נוכח גילה, היא הצליחה למצוא עבודה במשרה חלקית. על כן, עתרה לתשלום פיצוי בסך של 15,000 ש"ח בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לה כאדם וכעובדת.

לטענת התובעת, הגם שיחסי העבודה הסתיימו ביום 23.2.13, הנתבעת לא שילמה לה פיצויי פיטורים במועד, והתנתה את תשלומם בחתימה על כתב היעדר תביעות. רק לאחר שיחות טלפון רבות ומכתב ששלחה, שולמו לה פיצויי הפיטורים ביום 29.3.13, ואף אז בחסר, מבלי לכלול את חודש ההודעה המוקדמת כחלק מתקופת עבודתה ועל בסיס שכר נטו ולא ברוטו.

משכך, עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת פיצויי פיטורים בסך של 1,320 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

בנוסף טענה התובעת כי לא שולמו לה דמי חגים במשך תקופת עבודתה ועל כן עתרה לתשלום בגין 34 ימי חג בסך של 7,817.75 ש"ח.

כמו כן, טענה כי הנתבעת שילמה לה דמי חופשה בחסר ואף קיזזה ימים ממכסת ימי החופשה שלה מבלי שהיא יצאה בפועל לחופשה ומבלי ששולם לה על כך, ועל כן עתרה לתשלום בגין 44 ימי חופשה שלא שולמו לה, בסך של 11,484 ש"ח.