סע"ש 55431-05-14

1.התובעת הועסקה במשך שנתיים וחודשיים בעסק ל"תיירות מרפא". עם סיום עבודתה הגישה את התביעה שבפנינו.

רקע עובדתי ומהלך ההתדיינות

2.התובעת הועסקה מיום 1.2.12 בעסק לתיירות מרפא שפעל ליד בית החולים איכילוב בתל-אביב. לטענת התובעת, היה תפקידה בעל אופי ניהולי. הוא כלל את הכנת תוכנית טיפולית ללקוח בהתאם לצרכיו הרפואיים, התאמת רופאים לצורך הטיפולים, ניהול צוות המשרד, ליווי הלקוחות לייעוצים רפואיים, בדיקת חשבונות סופיים בבית החולים ועוד. למען הסדר הטוב נציין שהנתבעים בכתבי ההגנה שהגישו טענו שתפקידה של התובעת לא כלל רכיבים ניהוליים, אלא היה מצומצם יותר וכלל ליווי לקוחות בלבד. ברם, פלוגתא עובדתית זו כמעט שלא באה לידי ביטוי בתצהירי הצדדים ובשלב ההוכחות, ואף בסיכומים היא למעשה נזנחה על ידי שני הצדדים, כפי הנראה נוכח העדר הרלוונטיות שלה להכרעה בפלוגתאות שבתיק.

במהלך שנת 2012 ועד תחילת 2013 הועסקה התובעת על ידי הנתבעת 1. החל מיום 1.3.13 ועד לסיום עבודתה ביום 31.3.14 היא הועסקה על ידי הנתבעת 2. נציין כי בכתב התביעה טענה התובעת כי לאורך כל תקופת עבודתה היא הועסקה "באותו התפקיד, באותו השכר, באותו מקום עבודה, תחת אותה הנהלה ולמעשה לא הייתה לה כל ידיעה בזמן אמת על חילופי התאגידים שנעשו בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, וכי זו גילתה על כך רק במסגרת הכנתה להליך המשפטי". על כן טוענת התובעת ל"רצף ההעסקה" ולאחריותן של שתי הנתבעות 1 ו -2 ביחד ולחוד לזכויותיה כנתבעת. נדון במחלוקת זו בהמשך.

שכרה של התובעת לכל אורך תקופת עבודתה, למעט בששת החודשים הראשונים, עמד על סך 10,000 ₪ נטו. התובעת התפטרה בסוף חודש מרץ 2013 בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ושגם בהן נדון בהמשך פסק הדין.

3.ביום 29.5.14 הגישה התובעת את כתב התביעה שבפנינו, שבו טענה שהיא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים כמו גם לשורה של רכיבי שכר שלא קיבלה, ובין היתר גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, הבראה, נסיעות ועוד.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעות 1 ו-2 וכן כנגד שלושה נתבעים נוספים: הנתבע 3, שלגביו נטען שהינו הבעלים, המנהל והרוח החיה מאחורי הנתבעות 1 ו- 2, אף שאינו רשום כבעל מניות באף אחת מהן; וכנגד הנתבעים 4 ו- 5, שלגביהם נטען שהיוו "אנשי קש" שנרשמו לבקשת הנתבע 3 כבעלי המניות בנתבעת 1 ו- 2 (בהתאמה) אך בפועל היו אך ורק שכירים של הנתבע 3.

4.בימים 11.2.15 ו- 1.4.15 התקיימו דיוני קדם משפט בפני כב' השופטת (כיום בדימוס) אורנית אגסי. לאחריהם, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. בדיון קדם משפט נוסף שהתקיים ביום 8.9.15, נמחקה לבקשת התובעת התביעה כנגד הנתבע 5. אשר לתביעה כנגד הנתבעת 1, מאחר שזו לא הגישה כלל כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים, התבקש בית הדין ליתן כנגד נתבעת זו פסק דין בהעדר הגנה.

דיוני ההוכחות התקיימו ביום 7.12.15 וביום 7.7.16. במהלכם העידה התובעת וכן העידו המצהירים מטעמה, גב' נינה שיפרין וגב' לריסה אריאל, וכן מר אנרי פאטיצקי, מי שהיה הנתבע 5 עד למחיקתו מההליך. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 3 ו- 4 עצמם וכן שלושה עדים מטעמם, גב' נדיזצה צויבל ומר יבגני סקצקוב. בתום שלב ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. עתה, משהוגשו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

המחלוקת בעניין רצף ההעסקה ואחריותו האישית של הנתבע 3

5.לטענת הנתבעים, התובעת עבדה אצל הנתבעת 1 פחות משנה – מפברואר 2012 עד תחילת ינואר 2013 – ובהמשך לכך עבדה תקופת נוספת של פחות משנה – ממרץ 2013 עד מרץ 2014 – אצל הנתבעת 2. הנתבעים טענו שמדובר בעבודה בחברה שונה, שבעליה שונים, במיקום משרדים שונה, ואין כל מקום לקשור בין העבודות ולטעון לרצף תעסוקתי.

גרסתה של התובעת שונה לחלוטין. לשיטתה, היא עבדה באופן רצוף בעסק אחד שהיה בבעלותו ובשליטתו של הנתבע 3, שהקים את החברות 1 ו- 2 והציב בהם "אנשי קש" – הם הנתבעים 4 ו- 5 – כבעלי מניות, והכל במטרה לקפח את זכויות עובדיו ולהונות גם את הנושים האחרים של שתי החברות.

6.לאחר בחינת מסכת העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה שיש לקבל במלואה את גרסת התובעת הן באשר לרצף העסקתה על אף החילופים שהיו בין הנתבעות 1 ו- 2 כמעסיקות הרשומות, והן באשר לאחריותו האישית של הנתבע 3 כמעסיק בפועל וכבעלים של הנתבעות 1, 2. זאת, על אף שלא הוא – אלא הנתבעים 4 ו- 5 – היו רשומים כבעלי המניות של הנתבעות 1 ו- 2. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית הנתבע 3 הכחיש מכל וכל את היותו הבעלים, המנהל והרוח החיה בנתבעות 1 ו- 2, וטען שהיה אך ורק שכיר של שתי החברות האלה. ברם, מתלושי השכר שצורפו לתצהירו עולה ששכרו החודשי היה 30,000 ₪ בסוף תקופת ההעסקה, ושכר משתנה "לפי המחזורים" בסכומים גבוהים בחודשים שקדמו לכך (עמ' 51 ש' 23). בנוסף, שכרו לו הנתבעות על חשבונן דירה מפוארת במגדלי יו בתל אביב (עמ' 50 ש' 8 לפרוטוקול), דירה ששכר הדירה החודשי שלה היה מעל 20,000 ₪ לחודש (עמ' 76 ש' 21). התמורה הגבוהה מאד הזו שקיבל הנתבע 3 הן מהנתבעת 1 והן מהנתבעת 2, שהיא תמורה גבוהה פי כמה משכרה של התובעת שעמד על 10,000 ₪ לחודש נטו –אף שלטענת הנתבע 3 "היא ניהלה הכל" (עמ' 53 ש' 1) ולא הוא) – ושהיא תמורה גבוהה בהרבה גם מהשכר שקיבל אנרי שהיה רשום כבעלים של הנתבעת 2 (עמ' 69 ש' 8) מתיישבת הרבה יותר עם טענת התובעת שהנתבע 3 היה הבעלים האמיתי של שתי החברות, ושהוא בחר שלא בתום לב להסתתר מאחורי מסכי ההתאגדות של שתיהן ומאחורי בעלי מניות שהיה אך ורק "אנשי קש";

שנית טענת התובעת כי הנתבע 3 היה בעל השליטה והמנהל בפועל של שתי החברות, לרבות מתן הוראות עבודה, קבלת עובדים ופיטורם והזדהות בפועל כבעלי החברה, נתמכה גם בעדותו הברורה והמפורטת (בתצהיר) של מר אנרי פטיצקי, הבעלים הרשום של הנתבעת 2 (ומי שהיה הנתבע 5 עד למחיקתו מכתב התביעה ע"י התובעת, להלן: אנרי). אנרי העיד שבפועל הוא היה שכיר בלבד, שכל פעולותיו נעשו על פי הוראות והנחיות של הנתבע 3, שהיה הבעלים בפועל ובעל השליטה המלאה בשתי החברות (והוא אף צירף לתצהירו מסמכים המתעדים תכתובת התומכת בטענתו שאכן זה היה מצב הדברים). אף שאנרי נחקר בחקירה נגדית ארוכה, הוא כלל לא נשאל במהלכה על מעמדו ותפקידו של הנתבע 3. להבנתנו, ב"כ הנתבעים נמנע במכוון משאלות בכיוון הזה, כיוון שחשש מהתשובות, ומכל מקום בנסיבות אלה אין לנו אלא להגיע למסקנה שטענותיו העובדתיות של אנרי בעניין זה לא נסתרו, והן תומכות באופן מלא בגרסת התובעת;