סע"ש 55365-03-16

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע להפקיד ערובה שלא תפחת מ-5,300 ₪ (כ- 10% מסכום התביעה) כתנאי להמשך ההליך וזאת לצורך הבטחת תשלום הוצאות הנתבעת בהליך ולחילופין כל סכום האחר לפי שיקול דעת בית הדין. הנימוקים לבקשה הם כי התביעה מופרכת על פניה, התובע הינו מבקש מקלט מאריתריאה ולא הראה כי יש בידיו נכסים להיפרע מהם ולאור מעמדו תתקשה הנתבעת לגבות ממנו הוצאות ככל שייפסקו לטובתה. יתר על כן אריתריאה אינה חתומה על אמנת האג ולאור התיקון בתקנות שנערך לאחרונה יש להטיל על התובע ערובה כאמור. עוד ציינה הנתבעת כי התובע לא ציין את כתובתו בכתב התביעה ודי בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה.

בתגובתו מתנגד התובע לבקשה, מציין שיש לדחותה גם לגופה וגם מהטעם שלא נתמכה בתצהיר.

בתשובתם מציינים הנתבעים כי התובע לא ציין את כתובתו ומטעם זה בלבד יש לקבל את הבקשה.

יצוין כי לאחר מכן, בהודעה נפרדת שהגיש התובע לתיק ציין את כתובת מגוריו נכון להיום.

המסגרת הנורמטיבית

ביום 2.9.2016 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.