אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שחף נ' לייזר

שחף נ' לייזר

תאריך פרסום : 23/05/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
52583-02-15
16/05/2017
בפני השופטת:
רוית צדיק

- נגד -
התובעת:
נילי שחף
עו"ד יעל עשת
הנתבעת:
פילפינה ליזר
עו"ד אסתר לוי
פסק דין
 

 

 

1.בפנינו תביעת הגב' נילי שחף(להלן-" התובעת") לאכיפת הסכם אשר נחתם בינה ובין עו"ד יצחק לייזר ז"ל ( להלן – "המנוח") ולחלופין תשלום זכויות שונות הנובעות לטענתה מתקופת עבודתה אצל המנוח וסיומה.

התביעה הוגשה נגד הגב' פיליפינה ליזר (להלן- "הנתבעת") בהיותה אלמנת המנוח והיורשת היחידה של המנוח.

 

רקע עובדתי:

2.התובעת עבדה במשרד המנוח כעורכת דין. הצדדים נחלקו בעניין המועד בו החל לעבוד במשרד המנוח. לטענת התובעת החלה לעבוד במשרד החל משנת 1977 ועד למועד סיום העסקתה ביום 31.12.13 לאחר פיטוריה על ידי המנוח לאור סגירת המשרד. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת הייתה שותפה במשרד יחד עם המנוח ותקופת השותפות החלה מיום 1.1.1998 ועד ליום 31.12.13.

 

3.ביום 12.8.13 נחתם בין הצדדים הסכם אשר כותרתו "זיכרון דברים". במסגרת ההסכם נקבע כי המנוח ישלם לתובעת סך של 500,000 ₪ בגין פיצוי פיטורים, דמי הבראה, חופשה וכיוצ"ב. ביום14.10.13 נשלח אל התובעת מכתב בו הודיע המנוח על ביטול זיכרון הדברים.

4.ביום 1.12.13 ניתן לתובעת מכתב פיטורים ממנו עולה כי התובעת פוטרה לאור סגירת המשרד ונדרשה לעבוד עד ליום 31.12.13.

 

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

5.האם כטענת התובעת התקיימו בין התובעת ובין המנוח יחסי עובד ומעסיק, או שמא כטענת הנתבעת עסקינן ביחסי שותפות?

 

6.תקופת עבודת התובעת , האם כטענת התובעת החלה עבודתה בשנת 1977 או שמא כטענת הנתבעת יחסי השותפות בין התובעת ובין המנוח החלו מיום 1.1.1.98?

 

7.תוקפו של זיכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים?

 

8. היה ויקבע כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעסיק, מהו הבסיס לחישוב פיצוי הפיטורים ויתר הזכויות להן זכאית התובעת?

 

9.האם יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעת, כספים אשר שולמו לתובעת והיו גבוהים משיעור שכר ראוי לעובדת במעמדה ?

 

העדים:

10.מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, גב' רקפת נוי אשר הועסקה כמזכירה במשרד המנוח, מר יעקב גלעדי, רואה החשבון של משרד המנוח , מר אברהם נבו, לקוח ותיק במשרד.

מטעם הנתבעת לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ולא נשמעו עדים.

 

דיון והכרעה:

האם שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק או שמא עסקינן ביחסי שותפות?

11.לטענת התובעת שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק כעולה מתצהירה ועדותה בפני בית הדין ,עדויות העדים מטעמה, והמסמכים המצורפים לתצהירה אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת מאחר ולא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה ולא נשמעו עדים.

 

12.עוד טענה התובעת כי החלה עבודתה במשרד המנוח בשנת 1977 ועד לפיטוריה ביום 31.12.1.3. התובעת השתלבה במשרד המנוח אשר היווה מקור הכנסתה היחיד. כמו כן המנוח קבע את שעות העבודה של התובעת , הנושאים בהם תעסוק וחלוקת העבודה במשרד. לתובעת לא היה עסק עצמאי משלה, הגורם אשר ספק את כלי העבודה בהם עשתה שימוש היה המנוח , התובעת הוצגה בפני רשויות המס כעובדת המנוח ולא כעצמאית. סממנים אלו מלמדים כי התקיים בתובעת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

 

13.לטענת התובעת מעבר לאמור בתצהיריה, המסמכים אשר צורפו לתיק מהם עולה כי המנוח הצהיר על התובעת כעובדת שכירה במשרדו במכתבו מיום 1.6.06 , כמן כן מכתב המנוח מיום 15.9.13 בו הפחית את שכרה באופן חד צדדי לגובה שכר המינימום, ומכתב הפיטורים מיום 1.12.13 , מלמדים כי מדובר ביחסי עבודה ולא שותפות שכן המנוח ראה בתובעת עובדת שכירה במשרדו, היה בידו הכוח לפטרה ואף להפחית את שכרה באופן חד צדדי עובדה אשר אינה מתיישבת עם הטענה לקיום יחסי שותפות. נוסף על כך, חשבון הבנק בו התנהל חשבון המשרד היה על שם המנוח והנתבעת בו נהל את ענייני המשרד וענייניו הפרטיים כאחד, לרבות תשלום הוצאות פרטיות לדירתו הפרטית ולדירת בתו וכן תשלומים כגון תשלומי חשמל , גז , מים , משכנתא, רכישת מוצרי צריכה ורהיטים בעוד התובעת בצעה בחשבון זה פעולות במסגרת המשרד בלבד כגון תשלום אגרות ,תשלומים ללשכת רישום המקרקעין וחתימה על המחאות אשר נתבקשה על ידי המנוח להוציא ולחתום עליהן.

 

14.מנגד טענה הנתבעת כי בין התובעת ובין המנוח שררו יחסי שותפות והשתלבות התובעת במשרד הייתה במסגרת יחסי השותפות. העובדה כי הוצאו לתובעת תלושי שכר או כי נוכה תשלומים לרשויות המס אינה מעלה ואינה מורידה לעניין קביעת מעמדה של התובעת. כמו כן שכר התובעת חושב על פי 45% מהכנסות המשרד לאחר ניכוי הוצאות שוטפות ועלויות עובדים אחרים במשרד ללא ניכוי שכר התובעת עצמה ולא שכר בסיס קבוע. במצב בו רווחי המשרד עמדו על אפס, עמד שכר התובעת אף הוא על אפס שקלים דהיינו, התובעת הייתה שותפה להפסדי המשרד וחלקה בהפסדי המשרד היה נגרע משכרה לעתיד לבוא. מכאן עולה כי מדובר ביחסי שותפים המבוססים על נטילת חלק ברווחי המשרד ובהפסדי המשרד.

 

15.לטענת הנתבעת לתובעת ניתנה זכות חתימה ביחד ולחוד בחשבון העסקי ממנו נוהל המשרד , ללא הגבלת סכום וכללה זכות חתימה על המחאות שונות לרבות לפקודתה. כמו כן התובעת הייתה שותפה מלאה בחשבון הנאמנות של המשרד. התובעת מסרה לרואה החשבון הוראות לגבי חישוב שכרם של עובדי המשרד לרבות לעניין ימי חופשה או הבראה אשר יש לשלם לעובדים עובדה זו מלמדת כי התובעת היא הקובעת את ההתנהלות הכספית במשרד, ביחס לעובדים.

 

16.עוד טענה הנתבעת כי התמורה אשר קבלה התובעת הייתה תמורה הגבוהה מכל תמורה אותה היה מקבל עובד שכיר במעמדה. התובעת קבלה סכומי שכר משתנים אשר עמדו בחודשים מסוימים אף על 80,000 ₪. נוסף על האמור , התובעת הוצגה בפני צדדים שלישיים כשותפה במשרד המנוח, כעולה מכתב ההגנה אשר הוגש על ידי לקוח המשרד בתביעת שכ"ט עו"ד אשר הוגשה על ידי המנוח.

 

17.במסגרת סיכומי התשובה מטעם התובעת שבה התובעת על טענתה כי העובדה כי שכרה נגזר מגובה ההכנסות במשרד בניכוי הוצאות, אינו מעיד על קיום שותפות בין הצדדים לאור העובדה כי שכר התובעת הופחת על ידי המנוח באופן חד צדדי החל מחודש אוגוסט 2013 ועד לסגירת המשרד ביום 31.12.13. כן חזרה התובעת על טיעוניה לעניין חשבון הבנק אשר היה על שם המנוח והנתבעת ממנו בוצעו הוצאות פרטיות של בני הזוג ומשרדיות .

 

18.לא אחת נקבע בפסיקה כי מעמדו של אדם כעובד או עצמאי, נקבע לפי מכלול נסיבות המקרה, מבחינת מערכת יחסים בין הצדדים בפועל ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שניתן למערכת היחסים (ראו- דב"ע (ארצי) נד/3-77 רוטברג - תדיראן בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז' 462 וכן ע"ע 30027/96 צדקא – מד"י, [פורסם בנבו] פד"ע לו' 625). בבוא בית הדין להכריע בשאלת מעמדו של אדם (שכיר או עצמאי) יש להגיע למסקנה על פי מכלול הסממנים העובדות המציגים במצטבר תמונה כוללת ושלמה.

 

19.המבחן המקובל בפסיקה לסיווג מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" הינו המבחן המעורב כאשר המרכיב הדומיננטי במבחן זה הוא מבחן ההשתלבות, ולו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן העבודה. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו. (ראו- ע"ע 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, [פורסם בנבו] פד"ע לז (2002)433).

 

20.עת נבחן הפן השלילי, יש לבדוק האם המועסק ביצע את פעילותו בהתקשרות בינו לבין נותן העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו כאשר עצם קיומו של עסק עצמאי אינו מעיד בהכרח על היעדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק ואין מניעה כי אדם יהיה עצמאי בעסק משלו ועובד שכיר בעסק של מעסיקו בעת ובעונה אחת. (ראו- ע"ע 1162/01 סמי בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור, [פורסם בנבו], ניתן ביום 29.12.2002).

 

21.לצדו של מבחן ההשתלבות נקבעו בפסיקה מבחני משנה נוספים במסגרת המבחן המעורב ובכללם מבחן הקשר האישי; מבחן הכפיפות והפיקוח; מבחן התלות הכלכלית; מיהו הגורם שסיפק את כלי העבודה בהם נעשה שימוש; אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו וכיצד ראו הצדדים את יחסיהם.

 

 

 

22. לצורך הכרעה בשאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה או שמא עסקינן ביחסי שותפות נבחן ראשית האם מתקיים בתובעת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות ולאחר מכן נפנה לבחינת יתר מבחני המשנה.

אין חולק כי המשרד בו עבדה התובעת היה בבעלות המנוח אשר העניק שירותים משפטיים ללקוחותיו, כך שניתן לראות בו "מפעל" שניתן להשתלב בו. התובעת בהיותה עורכת דין, סיפקה שירותים משפטיים ללקוחות המשרד במסגרת פעילותו הרגילה והשוטפת בהתאם למטלות שהוטלו עליה על ידי המנוח.

 

23.מתצהיר התובעת עולה כי הועסקה כעורכת דין שכירה במשרד המנוח, הונפקו על שמה תלושי שכר, נוכו סכומים לקופת גמל וקרן פיצויים וכן המנוח דיווח לרשויות המס על העסקתה כעובדת שכירה. עוד הצהירה כי חלוקת העבודה נקבעה על ידי המנוח בעוד התובעת טפלה בתיקים בהתאם להוראות המנוח(סעיף 6 לתצהירה). כמו כן חשבון המשרד היה על שם המנוח בלבד ולתובעת נתנה זכות חתימה בחשבון כאשר המנוח והנתבעת בצעו מחשבון זה תשלומים פרטיים אישיים של בני הזוג כגון תשלומי משכנתא, ארנונה עבור דירת מגוריהם , מוצרי צריכה עבור בתם ומגוון תשלומים פרטיים שונים אשר שלם המנוח עבורו ועבור בני ביתו. כל הפעולות אשר בוצעו על ידי התובעת בחשבון זה היו במסגרת המשרד ולצרכיו.

 

24.נוסף על האמור הצהירה התובעת כי לא נשאה בעלויות המשרד אשר שולמו כולם על ידי המנוח, לא עבדה במקום אחר ולא בצעה עבודה נוספת אחרת. כמו כן כל הציוד במשרד נרכש על ידי המנוח והיה שייך לו לרבות הריהוט והספרים וכאשר נדרשה לצאת לחפשה נעשה הדבר לאחר תיאום המנוח וכפוף להסכמתו. נציין כבר עתה כי התובעת לא נחקרה על שאלת חלוקת התפקידים במשרד, חובתה לקבלת אישור מהמנוח טרם יצאיה לחופשה ולמעשה תצהירה בנקודות אלו לא נסתר על ידי הנתבעת.

 

25.מעבר לאמור לעיל, בעדותה בפנינו חזרה התובעת על האמור בתצהירה והבהירה כי ההוראות בקשר לעובד חדש ותנאי שכרו לא נקבעו על ידה אלא על ידי המנוח. בהמשך העידה כי הוראות בעניין מאזן ימי החופשה בדו"חות העובדים , לא נתנו על ידה (עמ'10 לפ' ש'22-19). בהמשך עדותה הבהירה כי הייתה אשר הקשר במשרד והוציאה אל הפועל את דרישות המנוח. המסמכים אשר הועברו על ידה לרואה החשבון , הועברו לאחר אישורו של המנוח (עמ' 11 לפ' ש' 21-18). בהתאמה העידה העדה גב' רקפת נוי כי בעניין דיווחי נוכחות ושכר, ימי חופשה , שי לחג, חופשות וכדומה, המנוח נהל עניינים אלו וכאשר רצו העובדים לפנות בבקשה להעלאת השכר הופנו על ידי התובעת אל המנוח אשר היה הגורם המחליט(עמ' 28 לפ' ש' 19-18).

 

26.עיון בעדות רואה החשבון של המנוח, מר יעקב גלעדי מעלה כי המנוח בלבד חתם על הדיווחים לרשויות המס, כאשר המנוח הפנה את העד לקבלת המחאה בגין שירותיו אל התובעת (עמ' 18 לפ' ש' 9-7). מכאן עולה כי התובעת כלל לא הייתה מעורבת בדו"חות , לא הייתה שותפה לנתונים הנזכרים בהם ולמעשה תפקידה התמצה בהעברת נתונים והמחאות לרואה החשבון.

 

27.נוסף על האמור לעיל, עיון בעדותו של לקוח המשרד מר אברהם נבו מעלה כי כל ההסכמות בנושא שכ"ט עו"ד נעשה עם המנוח והתובעת ובהמשך הבהיר כי סיכום הדברים לא נערך עם התובעת(עמ' 23 לפ' ש' 8-4). עוד העיד כי כאשר נכתב בכתב ההגנה בהליך אשר נוהל כנגדו כי התובעת והמנוח היו שותפים, נכתב הדבר מהתרשמותו ולא מתוך ידיעה דהיינו, אין כל בסיס לטענה על פיה האמור בכתב ההגנה של אחד מלקוחות המשרד מלמד על יחסי שותפות, שעה שהעד הבהיר כי כך התרשם ובהתרשמותו בלבד אין כדי לאיין את טענת התובעת לעניין קיום יחסי עבודה בין הצדדים.

 

28.מעבר לעדויות אשר נשמעו בפנינו מהן עולה כי התובעת לא נתנה הוראות באשר לשכר העובדים, ימי חופשה , הבראה וכדומה, נבחן את המסמכים אשר צורפו לתיק על מנת לקבוע מה היה מעמד התובעת במשרד המנוח.

עיון במסמך מיום 1.6.06 אשר כותרתו "עבודתך במשרד" מלמד כי המנוח מאשר כי התובעת עובדת במשרדו כעורכת דין שכירה החל מחודש יולי 1977. עוד נרשם כי בקרות האירוע המזכה בפיצוי פיטורים, תהא זכאית לתשלום פיצוי פיטורים לתקופה אשר תחילתה בחודש יולי 1977 ועד לסיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. כמו כן נרשם כי את שאר הזכויות המגיעות לה תקבל התובעת על פי הדין. הנה כי כן כבר בשנת 2006 הבהיר המנוח כי התובעת הינה עובדת שכירה במשרדו על כל המשתמע מהדבר לרבות זכאותה לקבלת תשלומי פיצויי פיטורים והזכויות להן תהא זכאית על פי הדין ללא כל אינדיקציה המלמדת על קיום שותפות בין השניים.

 

29.מסמך נוסף הרלוונטי לעניינינו הוא מכתב הפיטורים מיום 1.12.13 בו הודיע המנוח לתובעת על פיטוריה ואף התבקשה היא להמשיך ולעבוד במשרד עד ליום 31.12.13. ככל שסברו הצדדים כי מדובר ביחסי שותפות ברי כי לא היה המנוח מנפיק לתובעת מכתב פיטורים אלא נותן הוראה אחרת הרלוונטית ליחסי שותפים. לכך מצטרפת העובדה כי בהודעת המעביד על פרישה מעבודה נרשמה התובעת כעובדת המנוח לצורך שחרור הכספים אשר הופקדו עבורה בקופת הגמל והפיצויים, מסמך אשר וודאי לא היה מונפק ככל שעסקינן ביחסי שותפות.

 

30.יתרה מכך. שכר התובעת הופחת על ידי המנוח באופן חד צדדי כעולה מהמסמך מיום 15.9.13 , המופנה אל רואה החשבון גלעדי, בו הורה המנוח כי על תשלום שכר מינימום לתובעת, באופן חד צדדי . ככל שביחסי שותפות עסקינן ברי כי לא היה בידי המנוח לפעול כפי שפעל ולהפחית את שכר התובעת . מעבר לכך, המנוח מתייחס לשכר התובעת ולא להכנסות התובעת משותפות כלשהי על כן גם מטעם זה , סבורות אנו כי המנוח ראה בתובעת עובדת שכירה במשרד ולא שותפה. לכך מצטרפת העובדה כי חשבון המשרד היה חשבון המנוח והנתבעת בעוד שם התובעת לא נכלל בו למעט יכולתה לבצע פעולות הקשורות לניהול תיקי המשרד ללא כל קשר לענייניה הפרטים.

 

31.הטענה העיקרית אליה מפנה הנתבעת כשוללת קיום יחסי עבודה בין הצדדים מתייחסת לשכר התובעת אשר שולם כאחוז מההכנסות, לא היה שכר קבוע וכן מאחר והתובעת לא קבלה כל שכר בסיס ונשאה ברווחי והפסדי המשרד אין לראות ביחסי הצדדים יחסי עובד ומעביד אלא יחסי שותפות.

 

32.אין חולק כי שכר התובעת שולם כ- 45%מהכנסות המשרד בניכוי הוצאות ( לא כולל עלות התובעת). התובעת העידה בעניין זה כי-"הרו"ח היה אומר לי מגיע לך כך וכך. הסיכום ביני לבין ליזר היה שמשכורתי נגזרת מההכנסות של המשרד. כמה שנכנס הורידו את כל ההוצאות ולאחר מכן קבלתי לפי 45%"(עמ' 6 לפ' ש' 5-3). בהמשך העידה –"את התלושים קבלתי רק בסוף התקופה. כל התלושים האלה שצורפו קבלתי בסוף. כאשר הגשנו את התביעה בקשתי מהרו"ח את התלושים. אולי נהגתי בטיפשות אך כך נהגתי. הייתי לוקחת בתחילת החודש 10,000 ₪ בהתאם לסיכום עם ליזר, שהרו"ח היה מודיע לי כמה מגיע לי הייתי לוקחת את ההפרש. אם היה מגיע פחות – בתקופה שהיה מגיע פחות החזרתי. נכון שלא שאלתי את עצמי מדוע אין לי תשלום דמי הבראה כעובדת שכירה"(עמ' 8 לפ' ש' 22-18). בהמשך עדותה הבהירה כי השכר היה גבוה וכלל את כל מה שהגיע לה כגון , הבראה חופשה. לגבי הפרשות לפיצוי פיטורים וגמל הבהירה התובעת כי סכום זה לא גולם בשכרה על כן הופרש סכום בנוסף(עמ' 9 לפ' ש' 30). כמו כן העידה כי תאורטית אם לא היו הכנסות לא היה משולם לה שכר אולם לא ארע אירוע מסוג זה מאחר ותמיד שולם לה שכר למעט התקופה האחרונה בה הופחת שכרה על ידי המנוח( עמ' 17 לפ' ש' 11).

 

33.דברים דומים נשמעו במסגרת עדות רואה החשבון אשר הבהיר כי-"סך ההכנסות היו מנפיקים חשבוניות בתוך מערכת הנה"ח. היתה מנה"ח. עשיתי תלושי שכר ודוח סוף שנתי. מנה"ח היתה היתה מעבירה הכנסות והוצאות של כל חודש והיא היתה מדווחת לי על כך, שמתוך זה הייתי בונה את השכר של נילי. אני לא צריך כל חודש הכנסות והוצאות. הייתי עושה רק את הדוח השנתי. מאחר והוצאתי את תלושי השכר ותלוש השכר של נילי היה בנוי אחוז מתוך הרווחים, אז הייתי כל חודש מקבל את ההכנסות וההוצאות שהיו בכל חודש, ומתוך זה מחשב את שכרה של התובעת. בנוסף להוצאות השכר הנוספות של העובדים(עמ 17 לפ' ש' 30-24). בהמשך העיד כי –"השכר של נילי היה שכר שנגזר מתוםך רווחים ומתוך ההנחה שזה מה שמגיע לה. ימי חופשה ההעידרות שלה זה מה שהתחשבנה עם ליזר, לא דיווחו לי על היעדרות לצורך חופשה וזה לא שינה לי מכיוון שהשכר שלה נגזר מאחוז הרווחים לא היה תוספת עבור חופשה. כך הבנתי את ההתנהלות אבל נושא ההעידרות שלה אני מניח שזה היה בינה לבין ליזר"(עמ' 18 לפ' ש' 29-26). עוד העיד כי כל ההפרשות עליהן ידעו דווחו במסגרת השכר למעט ההפרשה לפיצויים אשר אינה נזכרת בתלוש השכר(עמ' 19 לפ' ש' 17-16).

 

34.מעדות התובעת ועדות רואה החשבון עולה כי שכר התובעת שולם בשיעור של 45% מהכנסות המשרד בניכוי הוצאות. עם זאת לא מצאנו תלוש בו נרשמה יתרת שכר שלילית ולמעשה טענת התובעת כי מעולם לא ארע מצב בו לא קבלה שכר כלל, לא הופרכה. סבורות אנו כי הסכמת הצדדים בעניין אופן תשלום השכר והיותו שכר משתנה בהתאם להכנסות המשרד, היא בלבד אינה מלמדת על קיום שותפות כטענת הנתבעת ,מקום בו לא מתקיים מבחן נוסף כלשהו מבין יתר המבחנים הדרושים להכרעה בשאלת מעמד התובעת. כאמור לעיל עדות התובעת לא נסתר ממנה עלה כי הוראות העבודה , חלוקת התפקידים, זכויות העובדים וסיכום שכ"ט עו"ד נעשה על ידי המנוח, התובעת הייתה כפופה להוראות המנוח, לרבות החלטתו בדבר יציאתה לחופשה ,התובעת עבדה ברציפות במהלך כל התקופה אך ורק במשרדו של המנוח, התובעת דווחה לרשויות כעובדת המנוח וכך אף הובהר במכתב המנוח מיום 1.6.06 וכן במכתב הפיטורים. כמו כן, למנוח הייתה יכולת להפחית את שכר התובעת באופן חד צדדי, וחשבון המשרד היה חשבון על שם המנוח והנתבעת ללא כל קשר אישי עסקי לתובעת למעט פעולות טכניות הדרושות במסגרת עבודתה.

 

35.לאור האמור לעיל, אנו קובעות כי התקיים בתובעת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, התובעת הייתה כפופה להחלטות המנוח וחלוקת העבודה נעשתה על ידו, התובעת עבדה במהלך כל תקופת עבודתה אך ורק במשרד המנוח, המנוח הוא שקבע את שכר התובעת ויתר עובדי המשרד לרבות מועדי יציאת התובעת לחופשה והפחתת שכרה וכן שחרור הכספים אשר נצברו על שמה בקופת הפיצויים והגמל. המנוח והנתבעת נהלו את חשבון המשרד אשר כלל הוצאות אישיות רבות של בני הזוג ללא כל חובת דיווח לתובעת או קשר לתובעת. לבסוף עם סיום יחסי הצדדים פוטרה התובעת על ידי המנוח באופן אשר אינו משתמע למספר פירושים ממנו עולה כי למנוח הייתה סמכות לפטר את התובעת. נוכח קיום הסממנים הרבים כפי שפורטו לעיל , אנו קובעות כי בין התובעת ובין המנוח שררו יחסי עובד ומעסיק ודין טענת הנתבעת לקיום שותפות בין הצדדים, להידחות.

 

תקופת העבודה-

36.לטענת התובעת החלה עבודתה בשנת 1977 בעוד לטענת הנתבעת יחסי השותפות בין הצדדים תחילתםביום 1.1.1998 כעולה מתלושי שכר.

 

37.נקדים ונבהיר כי סבורות אנו כי הדין עם התובעת בכל הנוגע לתקופת עבודתה. התובעת העידה כי-"ישנו בפני בית הדין אישור של המלל, שהתחלתי את העבודה משנת 77'. ישנו מכתב של עו"ד ליזר ...יש מסמך מיום 1.1.06 שאומר שליזר כותב, את שכירה החל מיולי 77'. ואני חוזרת לתלוש...רו"ח גלעדי התחיל את עבודתו, הוא לא היה הרו"ח הראשון הוא היה השני. לפני כן עבדנו עם רו"ח אליאב"(עמ' 7 לפ' ש' 20-17). ובהמשך-"אני יודעת שאני עובדת החל משנת 77' ויש לי אישורים על כך. יודעת את תקופת עבודתי. כך יסביר רו"ח למה הוא רשם כך".(עמ' 7 לפ' ש' 29-28) עוד העידה-"התחלתי לעבוד ב 1.1.77. שרו"ח יסביר לך. אם נפלה טעות אפשר לתקן אותה" (עמ' 15 לפ' ש' 5).

 

38.רואה החשבון, מר גלעדי העיד בעניין זה כי-"הותק שמופיע שם.. יש בעיה עם הותק. הותק מופיעה בגלל תקופה שהתחלנו לעשות את התלושים וכנראה זה לא הותק הנכון. היו תלושי שכר לפני כן שלא אנו ערכנו. היתה מנה"ח שהיתה עושה גם את התלושים וברגע שהתיק עבר אלי, שהתחלנו לעשות את התלושים, כנראה זה הותק שרשמנו" (עמ' 18 לפ' ש' 15-12). בהמשך העיד כי טופס 161 תוקן מאחר ולא ידעו את מועד תחילת העבודה המדויק ולאור אישור המוסד לביטוח לאומי תוקן וותק התובעת לשנת 1977 ובהתאם תוקן טופס 161 ונושא הפיצויים (עמ' 21 לפ' ש' 16-14).

 

39.לאור האמור לעיל , כעולה מעדות התובעת אשר נתמכה בעדות רואה החשבון, באישור המוסד לביטוח לאומי (נספח ב(2) לתצהיר התובעת) ובאישורו של המנוח אשר כתב מפורשות במסמך מיום 1.6.06 כי התובעת עובדת במשרדו החל מחודש יולי 1977 , אנו קובעות כי התובעת החלה עבודתה במשרד המנוח החל משנת 1977 ועד ליום 31.12.13.

 

תוקפו של המסמך אשר כותרתו "זכרון דברים"-

40. מחלוקת קשה נתגלעה בין הצדדים לעניין תוקפו של ההסכם אשר נחתם בין התובעת ובין המנוח ביום 12.8.13 וכותרתו "זכרון דברים". לטענת התובעת יש ליתן תוקף להסכם אשר נחתם בין הצדדים מאחר ונחתם הוא לאחר דין ודברים בין המנוח לתובעת ולבסוף הוסכם על הסכום האמור עת המנוח היה ער לתקופת העבודה וזכויות התובעת .

 

41.מנגד טענה הנתבעת כי אין ליתן תוקף למסמך מאחר והמנוח סבל מדמנציה ולא הבין על מה חתם ולחלופין על התובעת הנטל להוכיח כי החתימה על גבי המסמך חתימת המנוח היא. התובעת לא הציגה ראיות ישירות על מועד החתימה ומעמד החתימה אלא על דרך עדותה הנגועה והבלתי אמינה של העדה גב' רקפת, עדה בעלת אינטרס שעה שאף היא חתמה באותו מועד על זיכרון דברים עם המנוח , המוטל בספק, במסגרתו קבלה 75,000 ₪ , ללא כל הסבר.

 

42. עוד טענה הנתבעת כי אין להסתמך על חוות דעת הגרפולוג אשר ממסקנתו עולה כי מדובר במדרג הנמוך ביותר של וודאות. מעבר לאמור לעיל, לא ברור מדוע הסכום הנזכר בזיכרון הדברים כלל תשלום עבור חופשה והבראה שעה שמעדות התובעת ורואה החשבון עולה כי שכרה כלל תשלום בגין רכיבים אלו. אף אם חתם המנוח על זיכרון הדברים חתם הוא על המסמך בהיותו במצב גופני ירוד מאור, חסר ישע וחסר אונים על כן חתימתו נעשתה בתנאי עושק תוך ניצול מצוקתו בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק החוזים לפיכך, רשאית הנתבעת לבטל את החוזה. עוד טענה הנתבעת כי אין ליתן תוקף להסכמת הצדדים מאחר ותנאי ההסכם גרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה וזאת משהתובעת לא ידעה להסביר מהו הבסיס לסכום הנזכר בהסכם או כיצד חושב הוא כל זאת בצירוף לסכום הנכלל בקופות המוביל לתוצאה על פיה לכאורה המנוח הסכים כי לתובעת ישולם סך של 700,000ש"ח. סכום זה מנוגד אף להודעה שהגישה התובעת לרשויות המס שם דווח על שכר בסך של 11,562 ₪ לצרכי פיצוי פיטורים. השכר הנזכר לעיל במכפלת שנות עבודת התובעת ובניכויי הכספים אשר נצברו בקופות מוביל לתוצאה על פיה נותרו לזכות התובעת סך של כ- 216,000 ₪, בעוד הסכום הנזכר בהסכם הינו גבוה מהמקובל והרגיל ביחסי עובד ומעסיק. עוד נטען כי המסמך בוטל על ידי המנוח במסמך מאוחר יותר .

 

43.לטענת התובעת ההסכמה בין הצדדים התגבשה טרם אשפוז המנוח בבית חולים אולם המסמך נחתם לאחר מכן. עוד טענה התובעת כי הסכם זה משקף הין היתר פשרה עליה הסכימו המנוח והתובעת בדבר סכום הפיצויים אשר ישולם לתובעת בגין תקופת עבודתה. עדות התובעת בעניין נסיבות חתימת ההסכם נתמכת בעדות המזכירה הגב' רקפת נוי אשר לא נסתרה. כמו כן התובעת צרפה חוות דעת גרפולוג ממנה עולה כי דין טענת הנתבעת לזיוף חתימת המנוח להידחות. הנתבעת לא צרפה חוות דעת נגדית ולא בקשה לחקור את הגרפולוג הקובע ממצא פוזיטיבי לעניין אמיתות החתימה. נוסף על כך, ככל שלטענת הנתבעת חתימת המנוח זויפה או לא ידע הוא על מה חתם בהיותו דמנטי, הכיצד ניתן ליתן תוקף לחתימתו על המסמך מיום 14.10.13 עת הורה על ביטול ההסכם? ככל שהמנוח היה כשיר לצורך ביטול ההסכם, ניתן להניח כי היה כשיר אף חודש קודם לכן עת חתם על ההסכם.

 

44.עוד טענה התובעת כי טענת העושק המועלית על ידי הנתבעת כעילה לביטול החוזה, עקב ניצול מצוקתו וחולשתו השכלית והגופנית של המנוח לא הוכחה מאחר ולא צורפה כל חוות דעת המעידה על כשירותו השכלית. כמו כן רק בסיכום המחלה מיום 30.7.13 במהלך האירוע המוחי אשר ארע למנוח נרשם כי הוא מתקשה לשתף פעולה מחמת היותו דמנטי אולם בתעודת השחרור מונח זה אינו חוזר על עצמו. הנתבעת לא טרחה לזמן את הרופא החתום על מסמך זה או להציג מסמך כלשהו ממנו עולה כי מצבו הגופני השפיע על הבנתו. יתרה מכך, לאחר תאריך זה המשיך המנוח בניהול המשרד, ניסח מסמכים שונים, עליהם חתם מרצונו החופשי לאחר שבדק את המסמך ושלח לגורמים השונים כעולה מעדת התובעת והעדה מטעמה. כמו כן לא מדובר בסכום גבוה וחריג מהמקובל וזאת שעה שהתובעת העידה והבהירה כי הייתה זכאית לסכום גבוה מהסכום עליו סוכם וסכום זה הינו תוצאה של הסכמת הצדדים לאחר דין ודברים.

 

45. מפאת חשיבות המסמך נביא במלואם את הסעיפים הרלוונטיים והדרושים להכרעתנו בסוגיה זו:

"3. כל יחסים, קשרים, הסכמות, התחייבויות שבין נילי לבין יצחק מנויים ומפורטים בהסכם הנוכחי ואין מלבדו.

4. במקרה של חיסולו ו/או סגירתו ו/או הפסקת פעילותו של המשרד מכל סיבה שהיא, מתחייב יצחק לשלם לנילי סך של- 500,000 ₪ המהווה פיצוי פיטורים, דמי הבראה, חופשה וכיוצ"ב , בתשלום חד פעמי שיש בו לחסל ולפרוע כל חבות. התחייבות קודמת מכל מין וסוג שהוא, בין אם הוזכרו במפורש ובין אם לאו, בכלך הנוגע וקשור למשרד ולעבודת נילי במשרד וכל מעשה ופעולותיה של נילי במסגרת המשרד. בכל מקרה נילי מאשרת . מצהירה ומסכימה כי בכפוף לקבלת הסכום הנקוב לעיל לא יהיו לה כל טענות ותביעות בהקשר לעבודתה במשרד ו/או כלפי המשרד ו/או מוניטין, לקוחות וכיוצ"ב.

להבהיר , אין באמור לעיל כדי לשחרר את נילי או לפטור אותה מכל חבות ואחריות להשלים את הטיפול בכל עניין שהחלה בו לרבות כלפי הלקוחות במסגרת המשרד- עד לסיום הטיפול ללא תוספת תשלום כלשהו.

להבהיר, חיסול המשרד משמעותו לרבות, במקרה של פטירת יצחק ובמקרה כזה ישולם הסכום האמור לנילי על ידי יורשיו של יצחק.

5. מוסכם כי כל עוד לא פורק ו/או חוסל המשרד במקרים כאמור פעילותו תהא כפי שהיא כיום לרבות כל פעילות, עבודה של נילי ומחויבותה במסגרת המשרד. הדבר כולל בכל הנוגע וקשור לשכרה של נילי.

ג. להסיר כל ספק או מניעה , למעט הסכום הנקוב לעיל, נילי לא תהא זכאית לכל תשלום פיציי פיטורין ו/או כספים, הטבות, תנאים סוציאליים במקרה של חיסול המשרד מכל סיבה שהיא למעט זכותה לקבל את הכספים שהופקדו על שמה בחברת מנורה מבטחים ו/או בבנק לאומי בע"מ ו/או בכל קופה אחרת.

ד. יצחק יצהיר כי בתחייבות זו כלפי נילי הינה בלתי חוזרת ובאה ע"מ להסדיר את יחסי העבודה שבינו לבין נילי. התחייבותו זו של יצחק תחייב את יורשיו ו/או כל הבאים מכוחו ו/או מטעמו לרבות יורשיו".

 

46.במסמך מאוחר יותר אשר נחתם ביום 14.10.13 על ידי המנוח בלבד ונשלח אל התובעת, פרט המנוח השתלשלות אירועים אשר ארעה בין התובעת ללקוח המשרד מר אברהם נבו, בעניין תשלום שכ"ט עו"ד . במכתב זה העלה המנוח טענות כנגד התנהלות התובעת ובסיומו נכתבו הדברים הבאים-" ההסדר עמך נעשה בהנחה כי הנך נאמנה למשרד וכי דברייך אמת. כאשר שאלתיך על השוני בגרסה תשובתך הייתה "אז אני לא זוכרת". בנסיבות אלה מתגלה חוסר נאמנות למשרד , על קנוניה בינך לבין אברהם נבו ואילו הייתי יודע מידע זה לא הייתי חותם על זכרון הדברים עמך.

בנסיבות האמורות זכרון הדברים בטל ומבוטל.

אני מצפה כי בנסיבות האמורות תסכמי שאין לך מקום במסגרת משרדי".

 

47.התובעת העידה לעניין נסיבות חתימת זיכרון הדברים כי-

"ש. זמן לפני אשפוזו, בין 28/7 עד 30/7/13 ליזר היה מאושפז בבי"ח?

ת. לא זוכרת תאריכים. אך זה נוסח לפני שהוא נכנס לבי"ח.

ש. כמה זמן לפני?

ת. חודש. לא יכולה לומר לך בוודאות כעת.

ש. למה זה לא נחתם לפני האשפוז, למה היה עיכוב?

ת. אין הסבר"(עמ' 12 לפ' ש' 17-12).

 

ובהמשך העידה-

"ש. כאשר עובד זכאי לפ"פ ואין כסף לקופת הפיצויים משלים לו המעביד את ההפרש בין המגיע לבין קופת הפיצויים – האם שאלת את ליזר אם לא יוכל מכספו לשלם לך?

ת. לא צריכה לשאול את ליזר אם הוא יוכל לשלם לי מכספו או לא. הגעתי איתו להסכם שמסומן כ"א לזיכרון הדברים שלפיו הוא משלם לי 500,000 ₪ למעט מה שיש בקופות"(עמ' 12 לפ' ש' 29-26). עוד העידה התובעת לעניין תביעות המוניטין הנזכרות בהסכם כי המנוח לא רצה תביעות והוא אשר נסח את המסמך בעוד לתובעת ניסוח זה "לא הפריע"(עמ' 13 לפ' ש' 20-16).

 

48.אשר למסמך אשר נכתב ביום 14.10.13 בו מבטל המנוח את זיכרון הדברים העידה התובעת כי במכתב זה המנוח מתייחס לזיכרון הדברים אשר נחתם ביום 12.8.13 . משנשאלה מדוע בוטלו זכויותיה באותו מכתב העידה-"לא יודעת מה הוא חושב. אני רוצה להסביר לגבי המסמך – היה לנו פרויקט גדול של כמה בניינים בקרית השרון בנתניה שאנו טפלנו בו, שהחל משנת 08'. הוא לא ביטל לשאלתך. הוא כתב ואז נגשתי אליו ואמרתי לו – מה שהוא אומר פה, כאילו לא ספרתי לו על הסדר ביני לבין אברהם נבו. ואז אמרתי לו... תראה יש תכתובת שלמה בינך לבין נבו משנת 08' שידוע לך כל ההסדר הזה. על מה אתה מדבר? אז הוא אמר אוי. לי הוא אמר זה בסדר. אין מכתב שהוא חוזר בו מהמכתב מחודש 10. כך הוא אמר לי בעל פה".(עמ' 14 לפ' ש' 27-21).

משנשאלה מדוע לא נכח עד נטרלי במעמד חתימת ההסכם למעט המזכירה אשר אף עמה נחתם הסכם בו הוענקו לה 75,000ש"ח ₪ מעבר לכלל זכויותיה , השיב התובעת כי-" למה היא נגועה. להפך. רקפת היא אדם אמין כמוני. עבדתי כל כך הרבה שנים ומגיע לי הדבר הזה. למה אני צריכה עד נוסף. שנינו היינו בחדר בזמן החתימה. אגב במכתב ב14/10 הוא מאשר את החתימה שלו. ב 14/10 הוא מוציא מכתב כזה, והוא ממשיך להוציא מכתבים שונים שהוא מנסח, ומכתיב לרקפת שאינה עוד העובדת שלו, הראש שלו היה בסדר" (עמ' 16 לפ' ש' 11-8).

 

49.הגב' רקפת נוי, אשר נכחה במעמד חתימת ההסכם אשר נחתם עמה וההסכם אשר נחתם עם התובעת העידה כי –" הוא הכתיב לי אותו, הדפסתי, הקראתי לו אותו, לאחר שהוא הבין מה אני קוראת, והיו תקונים, שינויים, לקח זמן עד שהגענו לנוסח האחרון"(עמ' 25 לפ' ש' 9-8).בהמשך העידה כי הסכום אשר ניתן לה מעבר לכלל זכויותיה על פי הדין, ניתן לה כאות הוקרה(עמ' 26 לפ' ש' 16-15). עוד העידה כי-" הוא זה שקרא והכתיב לי את שני זיכרון הדברים, לי ולנילי. אני הדפסתי אותו וקראתי לו, ניו תיקונים ותקנתי והקראתי לו,עד שהוא הבין והסכים עד חודש 8 יום החתימה"(עמ' 26 לפ' ש' 22-21).

 

50.העובדה כי לעדה הגב' רקפת נוי, ניתן סך של 75,000 ₪ מעבר לכלל זכויותיה בגין תקופת עבודתה וסיום עבודתה , בחיי המונח לאור הוקרתו את עבודתה כטענתה, היא לכשעצמה אינה מלמדת כי מדובר בהסכם אשר אינו משקף את רצון וכוונת הצדדים וממילא סוגיה זו אינה דרושה להכרעתנו בהליך זה .עם זאת סבורים אנו כי לא מדובר בטענה מופרכת בשם לב לשנים הרבות בהן עבדה העדה כמזכירתו האישית של המנוח וסייעה בכל ענייני המשרד לרבות ענייניו האישיים. נוסף על האמור מצאנו לציין כי קיימת שונות בין העדה אשר קבלה את מלוא זכויותיה ובמסגרת ההסכם ניתן לה תשלום נוסף אותו פרעה, ובין התובעת אשר הסכום ניתן לה בגין פיצויי פיטורים וזכויות נוספות אשר לא שולמו לה למעט שחרור הכספים אשר היו צבורים בקופת הפיצויים והפנסיה.

 

51.אשר למסמך מיום 14.10.13 במסגרתו נכתב לתובעת כי אין לה מקום במשרדו מצאנו כי יש לקבל את טענת התובעת לעניין ביטול האמור במסמך על ידי המנוח, וזאת נוכח התנהגות הצדדים בפועל ממנה עולה כי חרף האמור במסמך לעניין סיום עבודת התובעת, המשיכו יחסי הצדדים כתמול שלשום בעוד התובעת לא סיימה עבודתה במשרד באופן מידי אלא המשיכה ועבדה במשרד עד למועד סגירת המשרד. הדברים נלמדים אף במסמך אשר נשלח על ידי המנוח ביום 20.3.14 אל חברת מנורה מבטחים בע"מ, בו צוין מפורשות כי התובעת עבדה במשרד המנוח עד ליום 31.12.13 ונתנה הוראה להעביר את הפוליסה לבעלות התובעת החל מיום 1.1.4 ,ללא כל ציון כי בהתאם למסמך מיום 14.10.13 התובעת סיימה עבודתה עם קבלת המסמך.

 

52.אשר לטענת הנתבעת על פיה החתימה על גבי המסמך איננה חתימת המנוח - לתצהירי התובעת צורפה חוות דעת גרפולוג ממנה עולה כי נקבע ממצא פוזיטיבי לאמיתות החתימה. דהיינו, התובעת תמכה גרסתה לעניין חתימת המנוח על המסמך בחוות דעת מומחה בעוד מנגד הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית ועיקר טענתה כי חוות הדעת אינה מלמדת כי מדובר בחתימת המנוח. אין בידינו לקבל טיעון זה הן מאחר ולא מצאנו כל סיבה להטיל דופי בקביעות המומחה אשר לא נסתרו והן מאחר והמנוח התייחס לזיכרון הדברים במסמך מיום 14.10.13 ולא ציין כי חתימתו על גבי המסמך אינה חתימתו. על כן, לאור טעמים אלו דין טענת הנתבעת לעניין זהות החתימה על המסמך, להידחות.

 

53.משנדחתה טענת הזיוף אשר נטענה על ידי הנתבעת נבחן את טענת אשר העלתה הנתבעת לביטול החוזה מחמת עושק כפייה או ניצול . על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") התרופה הבסיסית העומדות למתקשר בחוזה עקב הטעיה, כפיה או עושק הינה ביטול החוזה, ככל שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיפי חוק החוזים וכך נקבע:

"17(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה."

"18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

 

54.העילה הרלוונטית לעניינינו והנטענת על ידי הנתבעת היא עילת הניצול הנזכרת בסעיף 18 לחוק החוזים. הלכה פסוקה היא כי "אין די בעובדה, שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי, המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל" ונדרש שכל אחד מיסודות עילת הביטול בשל פגם ברצון יתקיים במלוא תוקפו" (ראו-ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר, 14.8.08; ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט (4) 149 (1985)).

 

55.השאלה היא האם נוצלה מצוקתו המנוח , חולשתו השכלית או הגופנית ותנאי ההסכם הינם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

למעשה, למעט טענות כלליות, לפיהן המנוח נוצל מחמת מצבו הגופני הירוד ביותר , לא הונחה כל תשתית ראייתית לביסוס עילת העושק . נהפוך הוא במסמך מיום 14.10.13 המנוח מתייחס לביטול המסמך מסיבות אחרות וכלל אינו מעלה טענה כלשהי ממנה עולה כי כי המסמך נכתב בהיותו במצוקה גופנית או שכלית. לכך מתווספת העובדה כי המנוח המשיך לנהל את ענייני המשרד וחתם על עשרות מסמכים לרבות ההודעה להעברת הפוליסה על שם התובעת , מכתב אשר נחתם כחצי שנה לאחר זיכרון הדברים , ממנו עולה כי המנוח חרף גילו המתקדם ומצבו הגופני הירוד, נהל את ענייני המשרד על כן, לא מצאנו כי הוכחו נסיבות בהן תנאי החוזה נכפו עליו או כי נוצלה מצוקתו ובהתאמה, אין בסיס לסברה כי נפל פגם ברצון בכריתת זיכרון הדברים בין הצדדים.

 

56.אשר לאישורים הרפואיים אליהם הפנתה הנתבעת- אין חולק כי התובעת סבל ממגוון בעיות רפואיות כעולה מהתיעוד הרפואי. המסמך היחיד בו קיימת התייחסות ליכולתו הקוגניטיבית של המנוח הוא סיכום אשפוז מיום 30.7.13 בו נרשם כי בעת קבלת המנוח "קשה להתרשם ממצב תפקודי ועד כמה הוא צלול" ובמקום אחר בסיכום המחלה בעת קבלתו לבית החולים במהלך האירוע המוחי , נרשם כי המנוח התקשה לשתף פעולה בהיותו דמנטי.

עם זאת בסיכום האשפוז טרם שחרורו עולה כי מצבו השתפר ואין זכר לבעיה שכלית או אזכור המונח דמנציה פעם נוספת. הנתבעת לא תמכה טענתה על פיה המנוח סבל מדמנציה והיה בעל מוגבלות שכלית כלשהי וכן הדבר אינו תואם את המסמכים הרבים עליהם חתם המנוח לאחר אשפוזו , עת נהל את כל ענייני המשרד , העובדים, לרבות חוזה המכר בעניין מכירת המשרד אשר נערך ונחתם על ידו ביום 25.11.13 . על כן, לא הוכח בפנינו כי המנוח סבל מבעיה שכלית כלשהי אשר הובילה לפגם בשיקול הדעת שעה שהטענה נטענה בעלמא ובסתירה מוחלטת למקבץ המסמכים הקיימים בתיק, לאחר מועד האשפוז, מהם עולה כי המנוח המשיך ונהל את ענייני המשרד לרבות הפחתת שכר התובעת, חתימה על מכתב להעברת הכספים בקופה על שם התובעת, מכתב פיטורים , ועוד מגוון מסמכים המלמדים כי המנוח היה פעיל ונהל את משרדו חרף מצבו הגופני הקשה והמחלות מהן סבל.

 

57.יתרה מכך, מדובר בהסכמה על ידי שני צדדים , עורכי דין במקצועם, אשר חזקה עליהם כי בקיאים הם בדין ובחישוב הכספים להם הייתה זכאית התובעת ועל בסיס נתונים אלו התגבשה הסכמת הצדדים. הדעת נותנת כי קיימת אפשרות סבירה על פיה לאור השנים הרבות בהן עבדה התובעת אצל המנוח ונוכח העובדה כי שכרה בשנה האחרונה אינו משקף את שכרה במהלך שנות עבודתה הרבות על כן, הוסכם על סך של 500,000 ₪ כסכום כולל המשקף את כוונת ורצון הצדדים תוך התייחסות כאמור לתקופת עבודת התובעת במשרד המנוח ושכרה אשר היה גבוה יותר בשנים האחרונות. התובעת שבה והעידה בפנינו כי הצדדים ערכו חשבון על פיו הייתה זכאית לסכום גבוה יותר אולם לאחר דין ודברים הוסכם על סך של 500,000ש"ח(עמ' 13 לפר' ש' 5; 10-9).

 

58.לאור האמור לעיל, ומאחר ודחינו את טענות הנתבעת לעניין זיוף זיכרון הדברים ולחלופין חתימת המסמך בתנאי עושק בשל מצב גופני ירוד, נותרה לדיון השאלה האם כטענת הנתבעת מדובר בתנאי חוזה החורגים מהמקובל.

 

59.משקבענו כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעביד ושעה שאין חולק כי התובעת פוטרה על כן זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים.

מאחר ואין חולק כי בשנה האחרונה שכרה של התובעת הופחת הרי שלא ניתן לגרוס כי משקף הוא את שכרה ולו הממוצע , במהלך תקופת עבודתה.

 

60.עיון בממוצע שכר התובעת לשנת 2013 מעלה כי שכרה הממוצע עמד על סך

של 7,970 ₪ בעוד ממוצע שכרה לשנת 2012 עמד על סך 18,063 ₪ קרי, הפחתה של44% משכרה אל מול השנה הקודמת. כמו כן ולצורך השוואה נציין כי שכרה הממוצע של התובעת בשנת 2011 עמד על סך של 24,110 ₪. על כן גם אם נדבק בשכר הממוצע לשנת 2012 לצורך חישוב פיצויי הפיטורים מאחר ושכר שנת 2013 אינו משקף את שכרה האמתי במהלך השנים נוכח ההפחתה בשכרה, עולה כי התובעת זכאית לסך של 659,329 ₪(18,063 ₪ במכפלת 36.5 שנים) בגין פיצוי פיטורים. אף לאחר הפחתת הסכומים אשר הועברו אל התובעת מקופת הפיצויים נותרה לזכותה יתרה בגובה 465,575₪, כל זאת בהתעלם מזכאותה לפדיון ימי חופשה או דמי הבראה, נוכח עדותה בפנינו ממנה עולה כי שכרה כלל את הזכויות הנלוות כגון חופשה והבראה. לפיכך, הסכמת הצדדים לסך של 500,000 אינה מלמדת על עסקה אשר נעשתה בתנאים שאינן מקובלים וחורגים במידה בלתי סבירה מהמקובל. יתרה מכך, הדעת נותנת כי נוכח תקופת העבודה הארוכה אשר נמשכה על פני למעלה מ- 36 שנות עבודה , הסכמת הצדדים בטאה לאו דווקא את השכרה הממוצע בשנה האחרונה אשר היה נמוך בהרבה משנים קודמות על כן, הוסכם על הסכום הנזכר בהסכם.

 

61.לאור האמור לעיל, התוצאה היא כי ההסכם אשר נחתם בין התובעת ובין המנוח משקף את רצון הצדדים ובהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנזכר בהסכם מיום 12.8.13.

 

טענת הקיזוז-

62.הנתבעת העלתה טענת קיזוז בהתייחס לכספים אשר שולמו לתובעת וטענה בכתב ההגנה כי לתובעת שולמו כספים רבים מעבר לשכר ראוי לעובדת בוותק ובמעמד התובעת. בסיכומיה זנחה הנתבעת את שאלת הזכאות לקיזוז אולם מעבר לכך נדגיש כי טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל הפנייה או אסמכתא לבסיס השכר הראוי לו הייתה זכאית עורכת דין במעמד ובוותק כשל התובעת על כן , דין הטענה להידחות.

 

סוף דבר-

63.הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכום הנזכר בהסכמת הצדדים מיום 12.8.13 בסך של 500,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

64.כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

לצדדים זכות ערעור על לבית הדין הארצי בירושלים , תוך 30 יום מהיום המצאת פסק דין.

 

ניתן היום, כ' אייר תשע"ז, (16 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

תמונה 4

 

 

Picture 1

נציג ציבור מעסיקים גב' רונית סדן

 

רוית צדיק, שופטת

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ