קפשנינוב נ' מפעלי תאורה בן-חור בע"מ

בפנינו תביעת התובע לקבלת זכויות עבודה שונות.

רקע כללי:

1. התובע הגיש בתאריך 25.10.20 תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה עתר לחיוב הנתבעת בתשלום תגמולים, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופגמים בהליך הפיטורים, פיצוי בגין נזק ממוני בשל פיטורים, הפרשי שכר, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, בסה"כ 100,751 ₪.

    

2. התובע יליד 21.12.47, רתך במקצועו, עבד אצל הנתבעת העוסקת בתחום התאורה במספר תקופות עבודה: האחת מיום 20.9.11 ועד לסוף חודש 6/13 (ראו תלושי שכר, נספח א' לתצהיר התובע); השנייה, מיום 20.11.13 ועד לסוף חודש 10/14 (ראו תלושי שכר ומכתב פיטורים, נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע) והשלישית, מיום 21.10.15 ועד ליום 21.6.20 (ראו תלושי שכר, מכתב פיטורים ודוחות נוכחות, נספחים ד'-ו' לתצהיר התובע).

    

3. בתאריך 3.10.21 התקיים דיון קדם משפט, לאחריו הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית (התובע ומנהל הנתבעת, מר עוזי עטר (להלן – מנהל הנתבעת או מר עטר)), בתאריך 29.11.22 התקיים דיון הוכחות ולאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

   הפרשות לפנסיה (רכיב התגמולים):

4. לטענת התובע הוא היה זכאי לביצוע הפרשות לפנסיה עבור שתי תקופות עבודה: עבור התקופה שלא התיישנה מחודש 11/13 ועד לחודש 10/14 ועבור תקופת העבודה שמחודש 10/15 ועד לחודש 6/20 (סעיפים 32-38 לתצהיר התובע). לגרסת התובע, למעט קבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי הוא לא קיבל קצבאות נוספות; המקום היחיד בו עבד בישראל לפני גיל פרישה היה אצל הנתבעת ולא בוצעה על ידה כל הפרשה לתגמולים; על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא הייתה יכולה לערוך לתובע פוליסה לנוכח גילו והנתבעת לא העידה מטעמה את הגורמים הרלבנטיים.

    

5. הנתבעת מנגד טענה, כי רכיב התביעה שעניינו הפרשות לתגמולים עבור תקופת העבודה שמחודש 11/13 ועד לחודש 10/14 התיישן והתובע לא הוכיח שניתן היה להמשיך ולהפריש עבורו לקרן הפנסיה לאחר הגיעו לגיל פרישה (תוך הפניה לפסיקת כב' השופטת דגית ויסמן בתיק ס"ע 1530-06-11).