סע"ש 50559-03-12

1.התביעה הנוכחית הוגשה לבית הדין בחודש מרץ 2012 על ידי התובעים כיורשיו של מר מוחמד אסמעיל רגוב ז"ל (להלן: "המנוח") שהיה עובד הנתבעת ונפטר ב-19.2.2010. המנוח התגורר בשטח הרשות הפלסטינאית. 

לטענת התובעים המנוח הועסק על ידי הנתבעת כמנהל עבודה החל מחודש נובמבר 1984 ועד לפיטוריו בחודש ספטמבר 2004 ברציפות. על ההתקשרות חלו הסכמים קיבוציים וצווי ההרחבה בענף החקלאות והגנים.

התובעים דורשים תשלום בגין דמי הבראה, תוספת ותק, דמי כלכלה, מענק שנתי, תוספת משפחה, הפרשות לקרן השתלמות, דמי חגים, שעות עודפות בקיץ, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים. הסכום המקורי של התביעה עמד על 108,799 ₪ אך במהלך הדיון תוקן הסכום הנדרש בגין פיצויי פיטורים לסך של 131,450 ₪ - כך שסך כל התביעה הוא 201,149 ₪.

2.התובע הגיש בזמנו תביעה כנגד הנתבעת ב-1.1.2006 (תיק עב 2023/06- להלן: "התביעה הקודמת") בגין רכיבי תביעה זהים, אך בסכום גבוה יותר (256,466 ₪).

ביום 22.6.2009 ניתן פסק דין על ידי מותב בראשות כב' סגן הנשיאה השופט טננבוים, לפיו התביעה נמחקה מחוסר מעש. התובע, אשר נפטר כאמור מספר חודשים לאחר מכן, לא ביקש לחדש הליכים, לא הגיש תביעה חדשה, וחזר לעבוד אצל הנתבעת תקופה מסוימת לאחר שתביעתו נמחקה.

3.בכתב ההגנה נטען שהמנוח הועסק אצל הנתבעת לפרקים כעובד יומי, כפי שעולה מדוחות שירות התעסוקה. המנוח לא היה עובד חודשי או במשרה מלאה.

לטענת הנתבעת, התביעה התיישנה והתובעים מושתקים מהגשתה בשנית, משהעלימו את העובדה שהמנוח קיבל כספים וזכויות בסך של כ-30,000 ₪ בשנת 2007.

נטען כי המנוח עבד לסירוגין, בהפסקות של חודשים רבים ואף שנים. בכל המקרים קיימת תקופת נתק לצורכי ותק, באופן שאינו מזכה ברצף זכויות ו/או בסעד כספי. הנתבעת הדגישה את העובדה כי בחייו המנוח מחק את התביעה הקודמת ולא בא בכל דרישה או טענה כנגדה משך שנים, אף לאחר התפטרותו האחרונה, באופן המהווה השתק ומניעות.

4.טענת התיישנות

יש לדון ראשית בטענת התיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה.

בדיון מיום 25.12.2013 הודיע ב"כ התובע כי הוא מסכים שכל רכיבי התביעה עד לחודש אוגוסט 2001 (כולל) התיישנו.