אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> באלאן נ' מלגם ניהול כוח אדם בע"מ

באלאן נ' מלגם ניהול כוח אדם בע"מ

תאריך פרסום : 03/12/2018 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
49269-07-16
01/11/2018
בפני השופטת:
חופית גרשון-יזרעאלי

- נגד -
התובע:
אלכסנדרו באלאן
עו"ד נעאמנה חאתם
הנתבעת:
מלגם ניהול כח אדם בע"מ
עו"ד קרן גולדנברג
פסק דין

 

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, אזרח מולדובה שהועסק בנתבעת במסגרת ויזת עבודה בענף הבנייה, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

המחלוקות העיקריות בתיק הן מה היו נסיבות סיום העסקת התובע; משך והיקף העסקה; וזכויות התובע עקב תקופת ההעסקה וסיומה.

 

רקע עובדתי וההליך המשפטי

  1. הנתבעת היא תאגיד העוסקת בניהול כוח אדם בענף הבניין.

     

  2. התובע הועסק על ידי הנתבעת במסגרת ויזת עבודה בענף הבנייה באתר בנייה בתל אביב. על העסקת התובע חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הבנייה מיום 21.1.10 ומיום 21.7.11 (להלן: "ההסכמים הקיבוציים").

     

  3. הצדדים חלוקים בשאלת משך ההעסקה של התובע והיקפה. לשיטת התובע הוא עבד מיום 25.5.14 ועד ליום 28.9.15 כ- 16 חודשים, בימים א'- ה' משעה 7:00 ועד השעה 19:00 ובימי שישי משעה 7:00 עד השעה 13:00. שכרו השעתי עמד על סך 35 ₪ לשעה. לשיטת הנתבעת התובע הועסק על ידה מיום 8.6.14 ועד ליום 25.9.15, מהשעה 6:30 או 7:00 ועד לשעה 17:00 לערך. במהלך יום העבודה ניתנו לתובע שתי הפסקות, בנות חצי שעה כל אחת.

     

  4. העסקתו של התובע הסתיימה כאשר יצא את הארץ למולדובה. התובע עזב את הארץ ביום 30.9.16 ושב לישראל ביום 14.10.15. ביום 15.10.15 התייצב בעבודתו.

     

  5. לתובע שולם שכר שעתי. כן שולמו לתובע תוספות נלוות, בהתאם לעבודתו בפועל, כפי שעולה מתלושי השכר.

     

  6. במשכורתו של התובע לחודש ספטמבר 2015 נוכה ניכוי בגין הודעה המוקדמת.

     

  7. הצדדים חתומים על הסכם העסקה בשפה הרומנית וחוברת המפרטת את זכויות העסקת התובע בנתבעת, בשפה העברית והרומנית (נספחים ב1, ב2 לתצהיר נתבעת). בחוברת נקבע בין היתר, כי שכרו החודשי של העובד לא יפחת מסך 5,000 ₪, השכר התעריפי בגין הדרגה הראשונה בטבלאות השכר של ההסכמים הקיבוציים עבור שעות העבודה הרגילות בכל חודש בחודשו (סעיף 3 א לנספח ב2).

     

  8. במסגרת ישיבת ההוכחות, נשמעו עדותו של התובע ועדותו של מרדכי (מוטי) לוזון, מנכ"ל הנתבעת (להלן גם: "מוטי"). כן הוגשו המסמכים הבאים: נספח לתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובע- טופס "תשלומים וניכוים משכר עבודה לשנת 2014"; נ/1- בקשה לאינטר ויזה בין התאריכים 14.5.15- 20.6.15 ; נ/2 - מכתב ב"כ התובע לנתבעת מיום 11.10.15, בבקשה להסדיר לתובע אינטר ויזה ובצירוף העתק כרטיס טיסה; נ/3- רשימת טלפונים של מחלקות עיריית נשר; נ/4 - תלושי שכר ודוחות נוכחות של התובע לחודשים יוני 2014 - ספטמבר 2015 וכן, "דוח תקשורת" לחודש ספטמבר 2015 בו פירוט ימי העבודה, שעות העבודה כולל שעות נוספות, שכר עבודה וניכויים של התובע לחודש זה.

     

    עיקרי טענות הצדדים

  9. אלו הן טענותיו העיקריות של התובע:

    • התובע פוטר שלא כדין. התובע פוטר ביום 15.10.16 מידית, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין. לכן, זכאי התובע לזכויות הבאות:

      • פיצויי פיטורים בסך 8,666 (ע"פ החישוב הבא: שכרו האחרון של התובע 6,500  x 16 חודשים / 12= 8666). 

      • פיצוי חלף הודעה מוקדמת- התובע פוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ולכן הוא זכאי לסך 6,500 ₪ בגין חודש הודעה מוקדמת.

      • פיצויי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע בסך 2000 .

         

    • התובע לא קיבל הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתו בהתאם לחוק הודעה לעובד ומשכך הוא זכאי לפיצוי בסך 2,000 ₪.

       

    • התובע לא קיבל את שכרו לחודש ספטמבר 2015 ועל הנתבעת לשלם לו עבור 22 ימי עבודה, 162 שעות רגילות (בסך 5,670 ₪) וכן תמורה עבור 49 שעות נוספות (בסך 2,143 ₪). בסך הכל זכאי התובע לשכר בסך 7,813 ₪.

       

    • הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- התובע עבד לטענתו כל יום 4 שעות נוספות, משך כל תקופת העסקתו. הוא קיבל עבור שעות אלו שכר שעתי "רגיל" בסך 35 ₪ בעוד שתשלום עבור שעה נוספת הינו בסך 43.75 ₪. לפיכך יש לשלם לו סך 11,550 ₪ הפרשי שכר, בהתאם לחישוב הבא:

      1. שעות נוספות ליום x 35 ₪ = 140 ₪ (השכר שקיבל עבור שעות נוספות ליום עבודה).

        1. x 43.75 ₪= 175 ₪ (השכר שהיה אמור לקבל בעבור השעות הנוספות).

          35 ₪ (ההפרש בין השכר ששולם לו למה שהגיע לו) ליום x 22 ימי עבודה בחודש= 770 ₪ x 15 חודשי העסקה= 11,550 ₪.

           

    • פדיון חופשה שנתית- התובע הועסק בנתבעת 16 חודשים ולכן זכאי לפדיון 16 ימי חופשה בסך 4,480 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ע"פ החישוב הבא: 8 שעות x 35 ₪ לשעה x 16 ימי חופשה.

       

    • התביעה כללה גם רכיבים של פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ודמי הבראה אולם התובע הודיע כי אינו עומד על רכיבים אלו (ראו: ישיבת הוכחות מיום 31.5.18, עמוד 3 שורות 15 ו- 22). כן כללה התביעה רכיב של דמי חגים, לגביו הסכימו הצדדים כי התובע זכאי לסך 1,562 ₪ (עמוד 4 שורה 31). לפיכך הדיון ברכיבים אלו התייתר.

       

  10. הנתבעת מכחישה את זכאות התובע לזכויות הנתבעות, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

    • התובע לא פוטר אלא נטש את עבודתו מבלי שנתן הודעה מראש, ולכן אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והודעה מוקדמת.

      התובע החל עבודתו בחברה ביום 8.6.14 ועבד עד ליום 25.9.15, לאחריו הפסיק להתייצב לעבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. התובע שב מחופשה בת 40 ימים בארץ מולדתו, וכעבור כחודש ביקש לנסוע באופן מידי שוב, ללא שנימק מדוע. הנתבעת סירבה לבקשה בשל סמיכות הזמנים לחופשה הקודמת, אי נימוק מצד התובע מדוע עליו לנסוע וחוסר היכולת למצוא לו מחליף בהתראה קצרה. על אף הסירוב, התובע עשה דין לעצמו ונטש את מקום העבודה. התובע יצא מהארץ ביום 28.9.15, לאחר שהזמין כרטיס טיסה ביום 20.9.15, הרבה קודם שפנה לנתבעת, לפי טענתו. בגרסתו של התובע התגלו סתירות רבות.

       

    • הנתבעת הודיעה ביום 8.10.15 למשרד הפנים על נטישת התובע וביום 13.10.15 התובע עבר לעבוד בחברת "דקל עובדים זרים בע"מ" שפנתה לנתבעת וביקשה לקלוט את התובע לעבודה. התובע ידע שהוא עובר לעבוד בחברת "דקל" עוד טרם יצא את ישראל.

       

    • לתובע שולם שכר מלא עבור עבודתו ומלוא הזכויות הסוציאליות אשר מגיעות לו בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים בענף. שכרו של התובע היה שכר מינימום, ולא כנטען על ידו. לשכרו התווספו תוספות נלוות בהתאם לעבודתו בפועל, כמפורט בתלושי השכר. במשך כל תקופת עבודתו התובע אישר בחתימת ידו את דיווח שעות העבודה וקיבל העתק מכרטיסי הנוכחות יחד עם תלושי השכר. התובע מעולם לא הלין על חוסר בתשלום. התביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות לא בוססה. אין די בטענות כלליות כדי להעביר את הנטל לנתבעת. חישובי התובע מופרכים ומבוססים על שכר קובע שגוי.

       

    • חלק ממשכורתו של התובע לחודש ספטמבר 2015, נוכתה עקב אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, לאחר שהתובע עזב את העבודה ללא התראה. וכן נוכו משכרו ההוצאות שנגרמו לנתבעת עקב עזיבתו המידית של התובע, לרבות תשלומי חשמל, ארנונה ומים.

       

    • הנתבעת זכאית לקזז מזכויות התובע סך 556 ₪ לכל חודש שהתובע הועסק על ידה ובסך הכול 8,896 ₪, בהתאם לחישוב הבא: 447 ₪+ 89 ₪+ 20 ₪ x 16 חודשים. הנתבעת זכאית לנכות משכרו של התובע סכומים שונים בגין מגורים, הוצאות כלליות, חשמל, מים, ביטוח רפואי ועוד, ולא עשתה כן.

      דיון והכרעה

      תקופת ההעסקה והיקפה 

  11. התובע טען כי הועסק בנתבעת מיום 25.5.14 ועד ליום 28.9.15, בימים א'- ה' משעה 7:00 ועד השעה 19:00 ובימי שישי משעה 7:00 עד השעה 13:00.

    הנתבעת טענה כי התובע הועסק על ידה מיום 8.6.14 ועד ליום 25.9.15, החל מהשעה 6:30 או 7:00 ועד לשעה 17:00 לערך.

     

  12. לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, שוכנענו כי התובע הועסק בנתבעת מיום 8.6.14 ועד ליום 25.9.15.

     

  13. הלכה פסוקה היא, כי תלושי השכר מהווים, ככלל, ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת.

    ראו: ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) -נגרית שירן בע"מ (18.3.13).

     

  14. הנתבעת הציגה תלושי שכר ודוחות נוכחות מפורטים ביחס לכל חודשי העבודה של התובע (נ/4). חתימתו של התובע מופיעה על גבי דוחות הנוכחות והתובע אישר בעדותו כי החתימה אכן שלו (עמוד 4 שורה 33- עמוד 5 שורה 1). התובע לא העלה כל טענה אודות נכונות תלושי השכר ודוחות הנוכחות בכתב התביעה ובתצהירו, ואף אישר בעדותו כי הפרטים האישיים שלו הם אלו המופיעים על גבי התלושים ובכל חודש קיבל את סכום הכסף שהופיע בתלוש. התובע אף אישר שהעסקתו החלה ביום 8.6.14 כמצוין בכל תלושי השכר תחת הכותרת "Start Date" ראו (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "ש.תאשר שכל חודש קיבלת דוח נוכחות ותלוש שכר? מציגה בפניך תלושי שכר ודוחות נוכחות.

    ת.כן.

    ש.תאשר שכל הפרטים המופיעים על גבי התלושים הם הפרטים שלך, כולל חשבון בבנק הדואר?

    ת.כן.

    ש.וכולל מועד תחילת העסקה 8.6.14?

    ת.כן.

    ש.תאשר שקיבלת כל חודש את הכסף שכתוב בתלוש לחשבון הבנק שלך?

    ת.כן". (עמוד 4 שורות 21- 28).

     

    בישיבת ההוכחות טען ב"כ התובע, במסגרת שאלה שהפנה למוטי כי "מה שמופיע בתלושים הוא רחוק מהאמת" (עמוד 10 שורות 25- 28). עם זאת, הטענה הועלתה לראשונה בדיון, מפי ב"כ התובע, ולא מפי התובע קודם לכן. הטענה לא נתמכה בראיות כלשהן.

     

  15. אשר למועד סיום העסקת התובע: עיון בדוח הנוכחות לחודש ספטמבר 2015 מגלה כי יום ההתייצבות האחרון של התובע בנתבעת היה 25.9.15 (נ/4, דוח נוכחות לחודש ספטמבר 2015). אף מהודעת הנתבעת למשרד הפנים עולה כי התובע סיים כבר העסקתו בנתבעת ביום 26.9.15 (ראו: נספח א לכתב הגנה).

     

  16. לפיכך, התובע עבד מיום 8.6.14 עד ליום 25.9.15, משך 15.5 חודשים.

     

  17. בהתאם לדוחות הנוכחות, התובע עבד 6 ימים בשבוע, משעה 6:30 בבוקר לערך ועד לשעה 17:00 לרוב. לעתים עבד עד 17:30 או 18:00. בימי שישי עבד עד השעה 13:00. התובע אף אישר נתונים אלו בעדותו לפנינו:

    "ש. תאשר שבאתר הבניה שעבדת כל העובדים מגיעים בסביבות 6.30, 7.00 ומסיימים בסביבות 17:00- 18:00 אחה"צ ויש 2 הפסקות קפה והפסקת אוכל אחת בשעה 12:00 בצהריים.

    ת. כן. זה היה כך." (עמוד 7 שורות 23- 25).

     

  18. הנתונים בדוחות הנוכחות אף תואמים את נתוני תלושי השכר בנוגע לשעות העבודה (השוו לדוגמה תלושי שכר ודוחות נוכחות לחודשים: יוני 2014 ; ספטמבר 2014; נובמבר 2014 ; ינואר 2015 ; אפריל 2014).

     

  19. לפיכך התובע הועסק 6 ימים בשבוע, בהתאם לשעות המתועדות בדוחות הנוכחות, לרוב בשעות 6:30 - 17:00, ולעתים עד 17:30 או 18:00.

     

    שכרו של התובע

  20. התובע טען ששכרו השעתי היה 35 ₪. הנתבעת טענה כי שכרו השעתי של התובע היה שכר המינימום של ענף הבניין ובנוסף שולמו לו תוספות נלוות בהתאם לעבודתו בפועל, כפי שעולה מתלושי השכר.

     

  21. מתלושי השכר של התובע, שכאמור לא נסתרו, עולה כי שכרו השעתי של התובע עמד על סך 27.47 ₪ בכל חודשי עבודתו (ראו: נ/4, תלושי שכר, תחת הכותרת "תשלומים"- התעריף השעתי 100%, 27.47 ₪ לשעה).

     

  22. אף עיון בהסכם העבודה מגלה, כי נקבע בו ששכרו של התובע יהיה השכר המינימאלי של ענף הבניין. בהסכם לא נקבע שהתובע ישתכר 35 ₪ לשעה. ראו הדברים שנקבעו בחוברת זכויות (נספח ב2 לתצהיר הנתבעת):

    "במהלך שנת ההעסקה הראשונה, ובמקרה של הארכת הסכם העסקה זה כנקבע בסעיף 2(ז)לעיל, ישלם המעביד לעובד שכר בסיס בסך שלא יפחת מ- 5000 (חמשת אלפים שקלים חדשים ישראלים), בעד כל חודש עבודה, המהווה את השכר התעריפי בגין הדרגה הראשונה בטבלאות השכר של ההסכמים הקיבוציים עבור שעות העבודה הרגילות בכל חודש בחודשו" (סעיף 3 א לנספח ב2 לתצהיר הנתבעת).

     

  23. בעדות התובע לפנינו, הוא אישר שלא נאמר לו שישתכר סך של 35 ₪ לשעה וסכום זה הוא נגזרת של חישוב שערך בעצמו:

    "ש.כתוב בתצהיר שקיבלת 35  לשעה.

    ת.כן.

    ש.תראה לבית הדין במסמך כלשהו איפה כתוב שקיבלת 35  לשעה.

    ת.אני חישבתי לפי השעות שעבדתי. לפי שעות עבודה.

    ש.זה החישוב שלך? לא אף אחד אמר לך את זה?

    ת.כן" (עמוד 7 שורות 17- 22).

     

  24. לאור האמור, שכרו השעתי של התובע עמד על סך 27.47  לשעה.

     

    נסיבות סיום העסקתו של התובע

  25. אין חולק, כי התובע נסע לארצו ללא היתר מן הנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה האם ביום 15.10.15 התובע התייצב לעבודה בנתבעת ופוטר לאלתר על ידי מוטי, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע, שמא התפטר על ידי נטישת מקום העבודה כאשר עשה דין לעצמו ונסע לחופשת מולדת על אף סירובה של הנתבעת לאשר את החופשה.

     

  26. במחלוקת הנוגעת בשאלת נסיבות סיום עבודתו של עובד, הלכה היא כי נטל ההוכחה הוא על הטוען:

    "הקובע לשאלה האם העובד התפטר או פוטר, הוא מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיים (דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה פד"ע א 18; דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ פד"ע ב 41) נטל ההוכחה לעניין זה הוא על הטוען".

    דב"ע (ארצי) נד/129-3 משה ענבר נ' איתן הראל ואח', (24.7.95).

     

  27. בהקשר זה על בית הדין ליתן את הדעת ל"מכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין לקבוע מקטע דברים אלא מהתמונה כולה".

    ראו: דב"ע (ארצי) ל/3-18 בנצילוביץ - אתא בע"מ פד"ע ב' 41 (1970).

     

  28. בענייננו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי פוטר מעבודתו, מן הנימוקים הבאים:

    • חוסר בהירות בנוגע לסיבה לשמה נסע התובע למולדובה:

      התובע הצהיר, כי נאלץ לנסוע למולדובה בשל "אירוע משפחתי דחוף", בזו הלשון:

      "ביום 28/9/2015, ביקשתי ממר מוטי, מנהלי, לצאת לאינטר ויזה, לארץ מולדתי בגין אירוע משפחתי דחוף ובלתי צפוי. מר מוטי סירב בתוקף לבקשתי.

      ביום 30/9/2016 נאלצתי לנסוע למולדובה כאמור לעיל, בגין אירוע משפחתי דחוף וחזרתי לארץ ביום 14/10/2015.

      ביום 15/10/2010 התייצבתי בעבודתי ומר מוטי פיטר אותי לאלתר". (תצהיר התובע, סעיפים 11- 14).

       

      בעדותו של התובע לפנינו, אמר לראשונה כי נאלץ לנסוע למולדובה מאחר שבנו היה בבית החולים. התובע אף העיד כי הוא יכול להציג אסמכתאות לכך:

      "ש.אמרת לבוריס או ללב למה אתה רוצה לנסוע?

      ת.כן. כמה פעמים אפילו.

      ש.למה?

      ת.היו לי בעיות במשפחה. הייתי צריך לחזור הביתה.

      ש.איזה בעיות היו לך?

      ת.עם הילד. הילד היה בבית החולים. הייתי חייב להגיע לשם.

      ש.למה לא כתבת את כל מה שאמרת עכשיו לא בתצהיר ולא בכתב התביעה שלך?

      ת.אני אמרתי לעורך הדין שלי וגם לבוריס. כולם ידעו, וגם דיברתי עם ארתור באתר הבנייה, הוא גם ידע.

      ש.אמרת שהילד היה בבית חולים, יש לך מסמכים שמראים את זה?

      ת.אני יכול להביא, לבקש" (עמוד 5 שורות 20- 30).

       

      יחד עם זאת, התובע לא הציג אסמכתאות לטענתו בדבר אשפוז של בנו במועדים הרלוונטיים. תמוהה אף העובדה שהתובע בחר לפרט כי בנו היה בבית החולים לראשונה במהלך ישיבת ההוכחות ולא קודם לכן, בתצהירו או בכתב התביעה. לא זו אף זו, אף במכתב מיום 11.10.15 שנכתב ע"י ב"כ התובע לנתבעת טרם שב התובע לארץ לא נזכרה הטענה כי הנסיעה הייתה בשל מצבו הרפואי של בנו של התובע (נ/2).

       

      עד הנתבעת, מוטי, העיד בהקשר זה שכלל לא נאמר לו שהתובע מבקש לצאת לחופשה בשל מחלה של בנו, וכלשונו:

      "ש.זה נכון שהוא פנה אליך וביקש ממך לנסוע למולדובה בעקבות אירוע של הבן שלו?

      ת.לא.

      ש.האם פנה אליך באמצעות לב?

      ת.פנו אליי , אמרו לי שהוא רוצה לנסוע שוב, לא ציינו מה הייתה מטרת היציאה. היות והיה חודש לפני כן אני פשוט לא אישרתי לו.

      ש.אמרת שהיה חודש לפני כן ולכן לא אישרת.

      ת.אמת.

      ש.אבל לרגע לא חשבת שבמצב כזה שעובד שלך חודש לפני כן היה ומדבר אתך באמצעות מנהל העבודה שלך ומבקש ממך ומתחנן אליך ואומר לך שיש אירוע משפחתי והבן שלי בבית חולים, תסביר לנו בבקשה או תשים את עצמך באותה סיטואציה מה הייתה תגובתך?

      ת.בכל אותם פעמים כאשר פנו אלי עם מקרים משפחתיים אני אישרתי באותו רגע, ולא משנה מה היה. במקרה הזה, לא אמרו לי שיש לו בן חולה, ולא אמרו לי דבר. אמרו לי שהוא מבקש לצאת שוב. מניסיון העבר, אני עובד עם מולדובנים מעל עשרים שנה, ואני מכיר שבאמת יש כאלו שקורה מקרה טרגי שמישהו נפטר, אבל האחרים פשוט רוצים לצאת שוב, ואומרים שיש בעיה אבל זה לא מקרה חירום. אף אחד לא אמר לי שיש לו ילד חולה, ולא הראה שום דבר. הוא למעשה רכש את הכרטיס שבוע לפני שדיבר עם בוריס" (עמוד 10 שורה 29- עמוד 11 שורה 11).

       

    • פער זמנים ניכר בין מועד רכישת כרטיס הטיסה למועד בו ביקש התובע לצאת לחופשה מעורר תהיות בנוגע לדחיפות הנסיעה:

      התובע רכש את כרטיס הטיסה ביום 20.9.15 והמתין 8 ימים עד שביקש אישור לצאת לחופשה. כך העיד התובע כי:

      "ש. אני מראה לך את כרטיס הטיסה שלך, שצורף לגילוי המסמכים שלך, תאשר שהזמנת אותו ביום 20.9?

      ת. כן, כן, יש לי אותו בבית" (עמוד 6 שורות 12- 14).

       

      ובתצהירו העיד שפנה רק ביום 28.9.15 בבקשה לחופשה:

      "ביום 28/9/2015, ביקשתי ממר מוטי, מנהלי, לצאת לאינטר ויזה, לארץ מולדתי ..." (סעיף 11 לתצהיר תובע).

       

      פער הזמנים מעורר תמיהות ביחס לדחיפות הנסיעה. יתרה מכך, אם אכן בנו של התובע היה חולה ונדרשה נוכחותו בארצו, תוך שביקש לשמור על מקום עבודתו, סביר היה כי התובע היה פועל קודם לכן לבקש ולהשיג את האישור המיוחל.

       

      זו אף זו, במכתבו של ב"כ התובע לנתבעת מיום 11.10.15 (נ/2)נכתב כי התובע פנה למנהלו, "באותו רגע בו נודע לו על כך שעליו לטוס באופן בהול", בעוד שמן הראיות עולה שהתובע רכש את כרטיס הטיסה ורק בחלוף שמונה ימים פנה לבקש אישור לחופשה.

       

    • קיימת סתירה בין מועד הטיסה לשיטת התובע, למול מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה:

      התובע טס למולדובה בטיסה מיום 28.9.15 בשעה 01:15 (נ/2, כרטיס טיסה), זאת, בעוד שלטענת התובע במועד זה הוא ביקש ממוטי אישור ליציאה לחופשה וטס רק ביום 30.9.16 (סעיפים 11 - 12 לתצהיר תובע). בחקירתו הנגדית נשאל התובע על כך, ולא ידע ליתן הסבר המניח את הדעת:

      "ש.תאשר שעל פי כרטיס הטיסה, המראת ביום 28.9.15 בשעה 01:15 בלילה?

      ת.כן.

      ש.וחזרת ביום 13.10.15 בשעה 23:20?

      ת.כן.

      ש.אני מראה לך את סעיף 11 לתצהירךכתוב שם שביום 28.9.15 פנית למוטי וביקשת לצאת מהארץ נכון?

      ת.כן.

      ש.תסביר איך זה יכול להיות? לפני שניה אמרת שהמראת באחת בלילה ב 28.9.15. איך יכול להיות שפנית למוטי באותו יום וביקשת לצאת באותו יום?

      ת.אני התקשרתי , דיברתי אתו בטלפון. הכוונה שדיברתי עם לב.

      ש.אז מה שכתוב כאן לא נכון? לא דיברת עם מוטי אלא עם לב?

      ת.אני לא מדבר עברית ולב דיבר אתו. אני דיברתי באמצעות לב ולב מסר לי שמוטי לא מרשה לי לקבל אינטר ויזה.

      ש.אמרת ללב או למי שזה לא יהיה שאתה כבר בחו"ל?

      ת.לא" (עמוד 6 שורה 24- עמוד 7 שורה 5).

       

    • חוסר הלימה בין מועד הפיטורים הנטען למועד ההודעה של חברת "דקל" שביקשה להעסיק את התובע:

      התובע חזר לארץ ביום 13.10.15 בשעה 23:20 בלילה (עמוד 6 לעדות התובע, שורות 24- 27). בו ביום, בשעה 10:53, עוד קודם לחזרתו של התובע, נשלח פקס מחברת דקל המבקש להעסיק את התובע , שזו לשונו:

      "העובד הבא פנה לתאגידנו במטרה להיקלט, אבקש את אישורכם למעבר". 

      (נספח א לתצהיר הנתבעת, מועד משלוח הפקס צוין בתחתית העמוד).

       

      התובע לא ידע להסביר כיצד חברת דקל ידעה כבר במועד זה , הקודם למועד בו לכאורה פוטר (15.10.15) שאינו עובד עוד בנתבעת:

      "ש.הראיתי לך מקודם מכתב של חברת דקל שיצא ב13.10.15. המכתב נשלח בשעה 10.30 בבוקר. איך אתה מסביר את זה שהמכתב הזה נשלח כשאתה היית עוד בחו"ל? איך הם ידעו שאתה כבר לא עובד אצל מלגם?

      ת.זה לא נכון. אני חזרתי ואחר כך התקשרתי.

      ש.מאיפה היה להם את הפרטים שלך? כתוב פה שם ומס' דרכון. 

      ת.אני לא יודע. אני התקשרתי אליהם רק כשחזרתי מחו"ל"

      (עמוד 7 שורות 26- 32).

       

  29. לאור כל האמור, מתקבלת טענת הנתבעת לפיה התובע התפטר כאשר בחר לנסוע ללא היתר למולדובה. התובע לא פוטר ביום 15.10.15, שכן במועד זה כבר לא הועסק על ידי הנתבעת.

     

  30. מאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח כי פוטר מעבודתו, הוא אינו זכאי לתשלום פיצוי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי חלף הודעה מוקדמת. התביעה בנוגע לרכיבים אלו נדחית.

     

    פיצוי בגין הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה

  31. התובע מבקש פיצוי בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה בנתבעת.

     

  32. לטענת הנתבעת, חתם התובע על חוזה העסקה המפרט, בשפתו, את כל התנאים להם הוא זכאי. התובע אף חתם על "זכותון", חוברת המפרטת את זכויותיו וחובותיו. הנתבעת צירפה את הסכם העסקה וחוברת הזכויות לתצהירו של מוטי (נספחים ב1, ב2). חתימת התובע מופיעה על גבי העמוד הראשון מצד שמאל לחוברת הזכויות ובעמוד האחרון להסכם העסקה.

     

  33. בניגוד לתצהירו של התובע (סעיף 17), בעדותו לפנינו אישר כי קיבל חוזה עבודה וחוברת זכויות. ראו:

    "ש.תאשר בבקשה שכשהגעת לארץ ב6/14 קיבלת חוזה עבודה וזכותון.

    ת.כן" (עמוד 7 שורות 15- 16).

     

  34. בנסיבות העניין, בהן התובע אישר שנמסרו לו חוזה עבודה מפורט וחוברת זכויות והוא אף חתם עליהם, אין יסוד לתביעה ברכיב זה והיא נדחית.

     

    תמורה בגין עבודה בשעות נוספות

  35. התובע טוען כי שולם לו שכר בחסר, ולא שולמה לו תמורה מלאה בגין עבודתו בשעות נוספות. לטענתו עבד כל יום 4 שעות נוספות, ושולם לו עבור שעות אלו שכר שעתי "רגיל" בסך 35 ₪ בעוד שתשלום עבור שעה נוספת הינו בסך 43.75 ₪.

     

  36. הנתבעת הכחישה את הטענה, ולעמדתה שילמה לתובע את מלוא זכויותיו, כמפורט בתלושי השכר ודוחות הנוכחות.

     

  37. עיון בדוחות הנוכחות למול תלושי השכר של התובע מגלה, כי קיימת הלימה בין השניים ומדי חודש שולמה לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות. כך לדוגמה בחודש יוני 2014 התובע עבד 179.5 שעות סה"כ. מתוכם שולם לתובע 27.47 ₪ לשעה עבור 135 שעות "רגילות"; 34.33 ₪ עבור 33.50 שעות, בתעריף 125% ; 41.20 ₪ עבור 11 שעות בתעריף 150% (נ/4).

     

  38. התובע אישר בעדותו את הנתונים העולים מדוחות הנוכחות (עמוד 4 שורות 21- 28) ולא העלה כל טענה נגד נכונות של דוחות הנוכחות ותלושי השכר בכתב התביעה ובתצהירו.

  39. טענת התובע, לפיה בכל יום הועסק 4 שעות נוספות ללא תמורה מלאה, נטענה בעלמא ומבלי שנתמכה בראיות. לא הוצג רישום נוכחות שכתב התובע בעצמו המלמד על שעות עבודה שונות, ולא הובאו עדים שעבדו עם התובע ויכולים להעיד על שעות עבודה שונות מאלה שתועדו בדוחות הנתבעת.

     

  40. לאור כל האמור, נדחית טענת התובע בדבר תשלום שעות נוספות בחסר. התביעה בהקשר זה נדחית.

     

    פדיון חופשה 

  41. לטענת התובע הוא זכאי לתשלום עבור 16 ימי חופשה בסך 4,480 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. זאת ע"פ החישוב הבא: 8 שעות x 35 ₪ לשעה x 16 ימי חופשה.

    הנתבעת הכחישה וטענה כי שילמה לתובע את כל זכויותיו הסוציאליות בהתאם לתלושי השכר ודוחות הנוכחות. יחד עם זאת, היא לא הפנתה לפנקס חופשה או לתלושי שכר ספציפיים מהם ניתן ללמוד על תשלום פדיון חופשה, ובתלוש השכר לחודש אוגוסט 2015, חודש אחד לפני שהתובע סיים עבודתו, נרשם כי נצברו לזכותו 8.55 ימי חופשה.

     

  42. עיון בתלושי השכר של התובע מראה, כי התובע שהה בחופשות ושולמו לו דמי חופשה בגינן. בהתאם לתלושי השכר שולמו לתובע דמי חופשה עבור 6 ימי חופשה בכל תקופת העסקתו, בחודשים ספטמבר 2014, אוקטובר 2014 ואפריל 2015.

     

  43. מאחר שהתובע עבד 6 ימים בשבוע, הוא היה זכאי בגין השנה הראשונה והשנייה ל- 12 ימי חופשה לשנה (ראו גם: סעיף 6.ד. 2.א לנספח ב 1 לתצהיר מוטי).

    התובע עבד כ- 15.5 חודשים, ולפיכך נצברו לזכותו 15.5 ימי חופשה. משניצל 6 ימי חופשה וקיבל תמורה עבורם, נותרו לזכותו 9.5 ימי חופשה x 220 ₪ ליום ( 8 שעות עבודה ביום x27.47 ₪)= 2,090 ₪.

     

  44. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך 2,090 ₪.

     

    דמי חגים 

  45. לאור הסכמת הצדדים בישיבת ההוכחות מיום 31.5.18 (עמוד 4 שורה 31), הנתבעת תשלם לתובע דמי חגים בסך 1,562 ₪.

     

    שכר עבודה לחודש ספטמבר 2015 וטענת הקיזוז

  46. התובע טען כי לא קיבל את שכרו לחודש ספטמבר 2015 ועל הנתבעת לשלם לו שכר בסך 7,813 ₪. הנתבעת אישרה כי ניכתה חלק משכרו של התובע לחודש זה, 4,645 ₪, בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. כן ניכתה הנתבעת משכרו של התובע הוצאות שנגרמו לה עקב עזיבתו המידית בגין מגוריו של התובע בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2015, לרבות תשלומי חשמל , ארנונה ומים (סעיף 17 לתצהירו של מוטי וסעיף 18 לכתב הגנה), בסך 1,030 ₪.

     

  47. מתלוש השכר לחודש זה עולה כי לאחר ניכויי חובה התובע היה זכאי לסך 5,784 ₪ ובפועל לא שולם לו השכר כלל.

     

  48. לאור קביעתנו כי התובע התפטר, ללא מתן הודעה מוקדמת, רשאית הייתה הנתבעת לקזז ממשכורתו האחרונה פיצוי חלף הודעה מוקדמת להתפטרות.

    בהתאם לתקופת העסקתו של התובע והיותו עובד שעתי, היה עליו ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת בת 15 ימים. משלא עשה כן, הנתבעת הייתה זכאית רשאית לנכות פיצוי חלף הודעה מוקדמת להתפטרות בסך 3,300 ₪ (15 ימים x 220 ₪ שכר עבודה ליום).

     

  49. בהתאם לדין ולהסכם עם התובע, הייתה הנתבעת רשאית לנכות משכרו הוצאות בגין מגורים והוצאות נילוות (ד2 לתצהיר מוטי, סעיף 9). עם זאת, הטענה בדבר הוצאות שנגרמו לנתבעת ואשר נוכו בחודש העבודה אחרון נטענה בכלליות ולא כומתה. לא הוצגו אסמכתאות או תחשיבים בדבר הנזק הנטען. בתצהירו של מוטי נטען כי מדובר בנזקים הקשורים למגורים ושכר דירה:

    "בחודש 09/2015 שולמה לתובע משכורת מלאה בגין עבודתו בחודש זה. חלק ממשכורת זו, נוכתה עקב היעדר מתן הודעה המוקדמת לנוכח העובדה כי התובע עזב באופן מידי וללא התראה. כמו כן, ניכינו את ההוצאות שנגרמו לנו בשל העובדה כי התובע עזב ללא הודעה מוקדמת, נוכו הוצאות מגוריו של התובע הן בחודש ספטמבר והן של חודש אוקטובר, לרבות תשלומים בגין שכר דירה והוצ' נלוות: חשמל, ארנונה, מים" (סעיף 17 לתצהירו של מוטי).

     

    ואילו בעדותו לפנינו העיד מוטי, כי הנזק שנגרם לנתבעת קשור בחוסר של עובד באתר. מוטי לא ידע לפרט אילו נזקים נגרמו ואיזה תפקיד ביצע התובע באתר:

    "ש.מה הנזקים שנגרמו לך כתוצאה מנסיעת התובע ל-14 ימים?

    ת.זה לא ל-14 ימים. ברגע שהעובד סיים לעבוד, הוא נגרע לחלוטין וזה גרם לי לנזק. הנזק הוא שלמעשה באותו אתר היה חסר לי עובד. והיות ואני מוציא את כל העובדים לאינטר ויזה במדורג, מישהו היה צריך לוותר על החופשה בגללו.

    ש.מה תפקידו של התובע היה בחברה?

    ת.אינני יודע.

    ש.אז איך אתה טוען שנגרם לך נזק?

    ת.אני מנכ"ל הנתבעת בזמן הרלבנטי. בזמן הרלבנטי היו בתאגיד קרוב ל-300 עובדים. אני לא יכול לדעת את מקצועו של כל עובד" (עמוד 11 שורה 26- עמוד 12 שורה 2)

     

  50. לאור האמור, לא הוכח בראיות מספיקות כי הנתבעת הייתה רשאית לנכות משכרו של התובע סכומי כסף נוספים, מעבר לפיצוי חלף הודעה מוקדמת. עם זאת, בנסיבות העניין, בהן התובע נטש את מקום העבודה ללא היתר וללא מתן הודעה מוקדמת, ורק מפאת היעדר תחשיב מסודר אודות הוצאות המגורים וההוצאות הנלוות נדחית טענת הקיזוז בחלקה, אין מקום לפסוק פיצויי הלנה לתובע.

     

  51. התובע זכאי לשכר עבודה בסך 2,484 ₪.

     

    קיזוז 

  52. הנתבעת טענה כי היא זכאית לנכות משכרו של התובע סכומים שונים בגין מגורים, הוצאות כלליות, חשמל, מים, ביטוח רפואי ועוד, ולא עשתה כן בתקופת העסקתו. משכך, מבקשת הנתבעת לקזז כעת סך 556 ₪ לכל חודש שהתובע הועסק על ידה ובסך הכול 8,896 ₪ (סעיף 15 לתצהירו של מוטי).

     

  53. הנתבעת לא הציגה אסמכתאות המפרטות את גובה ההוצאות שהוציאה לטענתה, לרבות בגין מגורים, חשמל ומים.

     

  54. בנסיבות אלו, טענת הקיזוז לא הוכחה והיא נדחית.

     

    סיכום

  55. התביעה נדחית ברובה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • פדיון חופשה בסך 2,090 ₪.

    • דמי חגים בסך 1,562 ₪.

    • שכר עבודה לחודש ספטמבר 2015 בסך 2,484 ₪.

       

  56. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 31.7.16, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

  57. לאור העובדה כי נדחתה מרבית התביעה, אך לא כולה, ולא בלי היסוס, אין צו להוצאות.

     

     

    ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ט, (01 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    תמונה 4

     

     

    תמונה 3

     

     

    Picture 1

     

    גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים

     

    חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד

     

    מר משה רוזנבלום,

    נציג ציבור מעסיקים

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ