איתי ישורון נ׳ יואל גבע ואח׳

לפני תביעה לתשלומים שנקבעו בהסכם ולתשלום פיצויים בגין עגמת נפש, וזאת על רקע תקופת עבודתו הממושכת של התובע בתפקידי ניהול בכירים בקבוצת "יואל גבע".

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. הנתבע 1, מר יואל גבע [להלן: "גבע"] החל את דרכו כמורה למתמטיקה וזכה למוניטין בשל שיטות ההוראה שפיתח. בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת הוא הקים את "בית הספר לבגרות של יואל גבע" באמצעות חברה שייסד היא הנתבעת 2 [להלן: "החברה"].

   בראשית ימיה ניהלה החברה בית ספר ללימודי מתמטיקה לבגרות, ובהמשך הרחיבה את פעילותה לתחום ההכנה לבחינה הפסיכומטרית ולתחומי הוראה נוספים. מאז הקמתה גבע שימש כבעל המניות וכדירקטור יחיד בחברה. אחיו שמעון גבע, כיהן עד שנת 2013 כמנכ"ל החברה.

2. הנתבעות 3-4 הן חברות נוספות שהוקמו על ידי גבע ומצויות בשליטתו המלאה. הנתבעת 3 הוקמה בשנת 2013 ועוסקת בניהול מיזם MYGEVA ובהוצאה לאור של ספרי הכנה לבגרות, הנתבעת 4 הוקמה בשנת 1998 ומשמשת כמעסיקה של חלק מעובדי הקבוצה. שלוש החברות פועלות בניהול משותף [להלן : "הקבוצה" או "קבוצת גבע"].

3. התובע, מר איתי ישורון [להלן: "איתי"] בעל השכלה בתחום המשפטים והסמכה כעו"ד, שימש במשך למעלה משני עשורים בתפקידים בכירים בקבוצה.

4. ההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 1996, ערב כניסתה של החברה לתחום קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית. עובר להתקשרות בין הצדדים שימש איתי בתפקידי הדרכה שונים בבית ספר להכנה לפסיכומטרי של מכון "קידום" וההתקשרות עימו נעשתה על מנת שיסייע בהקמת בית הספר ללימודי פסיכומטרי של החברה ויעמוד בראשו. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשאלה מי יזם את ההתקשרות ואת הכניסה של החברה לתחום קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית, כמו גם בדבר התרומה של כל אחד מהצדדים לפיתוח שיטות ההוראה והניהול שהובילו להצלחת בית הספר להכנה למבחינה הפסיכומטרית ואולם אין חולק כי במשך שנים רבות בית הספר להכנה לפסיכומטרי הצליח מאוד, ופרנס היטב את כל הנוגעים בדבר.

   לאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים (1996-2019) נהנה גבע מפירות השקעתו הכספית במיזם הפסיכומטרי וזכה לשכר, לתנאים ולדווידנדים נאים מהחברה בסך עשרות מליוני שקלים. גם איתי, אשר אמנם לא השקיע במיזם משאבים חומריים, אך תרם לחברה את כשרונו ואת מיטב שנותיו, נהנה אף הוא משכר ומבונוסים גבוהים אף הם ב כולל של מליוני ₪. במשך תקופה מסויימת איתי אף החזיק מניות של הנתבעת 3 אלא שהוא השיבן לגבע במסגרת ההסכמות ביניהם.

5. על רקע האמור נבהיר כי בשנת 2011 מונה איתי לתפקיד סמנכ"ל החברה, בכפיפות לשמעון גבע, ובשנת 2013 הוא החליף את שמעון גבע בתפקיד מנכ"ל החברה.

6. אין חולק כי בתקופת העסקתו הארוכה של איתי התפתחו בינו לבין גבע יחסי אמון משמעותיים. גבע נתן באיתי אמון מלא בכל הנוגע לניהול החברה. במשך שנים הוא נהנה מהרווחים שהניבה פעילות החברה, התעניין באופן שטחי במייזמים אליהם נכנסה בניצוחו של איתי, שחרר עצמו מחובותיו כדירקטור, ולא ביצע כל פיקוח על הנעשה בחברה. כפי שעולה מתכתובות מייל שהוחלפו בין הצדדים במהלך השנים ביקש איתי לעגן את מעמדו בקבוצה בדרך של קבלת אחוזים בבעלות, ולמשך תקופה מסויימת הוא אף החזיק כאמור ב 10% מהבעלות במניות הנתבעת 3 אלא שבסופו של דבר בהתאם להסכמות הצדדים איתי השיב את המניות בנתבעת 3 ואף ויתר על בעלות ביתר החברות ותחת זאת במרץ 2013 נחתם בין הצדדים הסכם, ששאלת תוקפו ופרשנותו עומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים להליך דנן.

   ההסכם נחתם ביום 3/3/16 וקבע, בין היתר, כי במקרה בו יוחלט על סיום העסקתו של איתי, מכל סיבה, הוא יהיה זכאי ל 12 חודשי הסתגלות וכן לחלק מרווחי הקבוצה למשך 10 שנים שלאחר סיום העסקתו.