בלאיש נ' מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ

1.מר אלי בלאיש (להלן- התובע) הגיש תביעה נגד מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ (להלן- הנתבעת), אצלה הועסק מיום 12.6.12 ועד ליום 20.7.16 (49 חודשים) כמכונאי, בעבודתו נדרש לעבור בין אתריה השונים של הנתבעת. בתביעה, עתר התובע לפצותו בסך של 364,464 ₪ אשר כללו, פיצויי פיטורים (44,917 ₪), חלף הודעה מוקדמת (11,000 ₪), הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות (224,567 ₪), פיצוי בגין אי עריכת שימוע (55,000 ₪), שכר עבודה בגין יומיים של עבודה בהם הושעה (880 ₪), הפרשי הפרשות לפנסיה (3,100 ₪) ופיצוי בגין מתכונת העסקה שלא כדין (25,000 ₪).

2.בתצהירו ובסיכומיו הפחית התובע את תביעתו בגין שעות נוספות והעמידה על סך של 146,561 ₪, כמו כן ובשל העובדה כי הנתבעת שחררה עבורו את כספי הפיצויים שהיו צבורים לזכותו ויתר על תביעתו לפיצויי פיטורים. על כן, הופחתה תביעתו של התובע והועמדה על סך של 241,541 ₪.

ראיות ועדויות הצדדים

3.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן מסמכים נלווים, לרבות תמלול שיחות שהתקיימו בינו לבין מנכ"ל הנתבעת, מר אבי יוחנן להלן- מר יוחנן), וכן דיסק ההקלטות. הנתבעת הגיש תצהירי עדות ראשית של מר ירון פרנקל, מנהל משאבי אנוש בנתבעת; מר שמעון שמעיה, סגן מנהל הנתבעת באזור בדרום והגב' טל ברקוביץ', יועצת ארגונית בנתבעת וביום 1.7.18, נשמעו העדים בפני.

דיון והכרעה

נסיבות סיום העסקתו של התובע

4.לטענת התובע, העסקתו בוצעה במסגרת של שישה ימים בשבוע ואף יותר, תוך שהוא מבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר (סעיף 5 לתצהירו). ביום 17.7.16, נדרש התובע על ידי מנהלו הישיר, מר שמעיה, לבצע החלפת בוכנה במשנע מכונות הנמצא בגובה של 4.5 מטר לערך. לאור העובדה כי לתובע עבר של תאונות עבודה, הודיע התובע כי אין בדעתו לבצע העבודה, עד אשר הנתבעת תספק לו רתמת בטיחות או במת הרמה, שכן לטענת התובע, יש משום סכנה בטיחותית לבצע העבודה (סעיפים 6-7 לתצהירו). בשיחת טלפון התקיימה בין התובע ובין מר יוחנן, (תמלול צורף כנספח ה' לתצהירו של התובע) הציע מר יוחנן הצעות חלופיות לבצע את העבודה, אולם נוכח סכנת ההחלקה הטמונה בעבודה ובהיעדר כלים מתאימים, עמד התובע על סירובו לבצע את העבודה. לטענת התובע, בשל זאת הושעה מעבודתו, עת הודיע לו מר יוחנן כי בשל סירובו - עליו להשאיר את הרכב במקום העבודה ולאחר יומיים, יקראו לו חזרה לעבודה. עוד טען התובע כי לקראת סיום העסקתו, ביקש הוא ממנהליו כי באופן זמני, לא יעבוד עוד ביום שישי, נוכח אילוצים משפחתיים (סעיף 11 לתצהירו), בשים לב לכך כי התובע לא התנה המשך העסקתו בכך. ביום 19 או 20 בחודש יולי 2016, התקיימה שיחה טלפונית בין התובע ובין מר יוחנן, בה הודיע מר יוחנן לתובע אודות פיטוריו, נוכח סירובו לעבוד בימי שישי (העתק מתמלול השיחה צורף כנספח ו' לתצהירו של התובע). ביום 20.7.16, שלחה הנתבעת אל התובע מכתב פיטורים (נספח ז' לתצהירו של התובע). מיד עם קבלת המכתב, יצר התובע קשר עם מר יוחנן והודיע כי מעולם לא התפטר וכי הוא זה אשר פיטר אותו. כמו כן ביקש התובע לחזור לעבודה כבר למחרת, אולם מר יוחנן סירב לבקשתו. בנוסף, הודה מר יוחנן כי לא ביצע שימוע לתובע והנתבעת לא טרחה לזמנו לשימוע, הגם כי מר יוחנן אמר בשיחת הטלפון כי יפעל לזמנו (העתק מתמלול השיחה צורף כנספח ח' לתצהיר). עוד טען התובע כי בניגוד לנטען במסגרת מכתב פיטוריו, הוא לא התנה את המשך העסקתו בהעמדת עוזר, שכן כבר כשנתיים לערך טרם סיום עבודתו בנתבעת, נענתה הנתבעת לבקשתו ומינתה לו עוזר. בנסיבות אלה, טען התובע כי פוטר ועל כן, עתר כאמור בין היתר לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

5.הנתבעת אינה חולקת על תקופת העסקתו של התובע אלא שלטענתה, התובע הציב תנאים להמשך העסקתו, בדמות היעדרות בימי שישי והעמדת עוזר ומשעה שהנתבעת לא נעתרה לבקשתו, התפטר מן העבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש ממנו על פי דין (סעיף 18 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת טוענת כי התובע ביצע עבירות משמעת חוזרות ונשנות (סעיף 13 בתצהירו של מר ירון פרנקל וכן סעיף 24 בסיכומי הנתבעת), כאשר האחרונה התרחשה בחודש מרץ 2016, אז תקף התובע את הממונה עליו. בשל התנהלותו האמורה, קיימה הנתבעת שיחות עם התובע במטרה לתקן דרכיו (נספח 1 בכתב ההגנה וכן נספח 3 בתצהירי עדי הנתבעת). בנוסף, הנתבעת ניסתה לתמרץ את התובע ונעתרה לבקשותיו לשיפור שכרו ואף אישרה בקשתו למתן הלוואה. אלא שחרף זאת, העמיד התובע בחודש יולי 2016בפני הממונה עליו, מר שמעיה, דרישות חדשות בנוגע לתנאי העסקתו כאמור: מינוי עוזר צמוד ושינוי היקף עבודתו כך שלא יעבוד בימי שישי. לאור העובדה כי שכרו של התובע הועלה מספר חודשים לפני כן וכן לאור אירוע התקיפה מחודש מרץ 2016, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מסרבת לבקשתו.

6.עוד לטענת הנתבעת, ביום 17.7.16, זמן קצר לאחר שנמסרה לתובע ההודעה בדבר דחיית בקשתו על ידי הנתבעת, התבקש התובע על ידי מנהלו, לפרק בוכנה במשנע המכונות, אולם התובע סירב לבצע את העבודה. בניגוד לטענת התובע, התובע לא התבקש לבצע עבודה שאינה בטיחותית, בשים לב לכך כי החברה מקפידה על ביצוע עבודה לפי תקני הוראות הבטיחות הנוהגים בענף. למרות שהוסבר לתובע כי ניתן לבצע את העבודה, ללא סכנה, סירב התובע לבקשת הממונה עליו, מר שמעיה, לבצע את העבודה. בשל האמור ולאור העבר ההתנהגותי של התובע, שוחח מר יוחנן עם התובע וניסה לשכנעו לבצע את העבודה, אולם התובע עמד על סירובו. בשל סירובו, הודע לתובע כי הוא מושעה ליומיים. ביום 19.7.18 התקשר מר שמעיה אל התובע, כדי לשוב לעבודה, אולם וכטענת הנתבעת, הודיע התובע כי הוא מסרב לשוב לעבודה, אם לא יענו לדרישותיו בנוגע לשיפור העבודה. בשל האמור ועל מנת לברר עמו הדברים, יצר מר יוחנן קשר עם התובע, כאשר במסגרת השיחה עמד התובע על דרישותיו, אשר למעשה מהווה סירוב לשוב לעבודה. הודעה על התפטרות יצאה ביום למחרת, 20.7.16. יום לאחר קבלת המכתב, יצר התובע קשר עם מר יוחנן והלין על נוסח המכתב לפיו התפטר לכאורה מן העבודה, כאשר לטענת הנתבעת, תמלולי השיחה מראים אחרת (בין היתר סעיפים 15, 19 בסיכומי הנתבעת). בנוסף, הוזמן התובע לשימוע, אך הוא סירב להגיע. בנסיבות סירובו של התובע לשוב לעבודה אם הנתבעת לא תיעתר לדרישותיו וכן לאור עברו ההתנהגותי, מדובר בעובד שהתפטר מן העבודה. חרף זאת ולפנים משורת הדין, שחררה הנתבעת לתובע כבר בחודש נובמבר 2016 את קופת הפיצויים. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה לאור העובדה כי מכתב שחרור הקופה נשלח אל התובע רק באותו חודש, בעקבות סירובו לחתום על טופס 161א'.