סע"ש 3750-06-14

1.התובעת היא אישה ממוצא אתיופי, אם יחידנית לארבעה ילדים. התובעת הועסקה כמטפלת בתשושי נפש בבית אבות "נווה אורנים" המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "בית האבות") החל מיום 7.5.07 עד ליום 9.1.2014.

לטענת התובעת היא ביצעה את תפקידה בנאמנות, מקצועיות ומסירות וכל זאת לשביעות רצונה של המנהלת הישירה שלה - האחות האחראית במחלקה, גב' ורוניקה קוטיק אבגור (להלן: "גב' ורוניקה"). בשנתיים האחרונות להעסקתה החלה מנהלת הנתבעת גב' רמית צור (להלן: "גב' צור") בעידודה של האחות הראשית גב' גילה טנגי (להלן: "גב' טנגי") לנקוט אמצעים משמעתיים כלפי התובעת ולהטיל עליה עונשים שונים. כך למשל בוצע קיצוץ משמעותי במשמרות בהן שובצה התובעת בחודשים מאי ויוני 2011. התובעת לא שובצה למשמרות לילה, דבר שהוביל להפחתת שכרה בסך של כ-2,000 ₪ לחודש.

לטענת התובעת גב' צור נקטה כלפיה צעדים משפילים ומעשי התנכלות, ביניהם מקרה בו שלחה את התובעת בחזרה לביתה לאחר שהגיעה בהסעה לעבודה, ומקרה אחר בו הושעתה התובעת למשך 8 ימים ללא תשלום שכר.

בעקבות אירוע שיתואר בהמשך, החליטה גב' צור לצמצם את שעות העבודה של התובעת במהלך חודשים 10-12.2013. צמצום השעות נעשה לפרק זמן שלא הוגדר מראש. בעקבות הפגיעה המשמעותית בשכר ומאחר שהתובעת היא המפרנסת היחידה של משפחתה, לא נותר לה אלא לחפש מקום עבודה נוסף.

משכך, החלה התובעת לעבוד כמטפלת בילדים סיעודיים במשמרות לילה בלבד, תוך שהבהירה לנתבעת שעבודתה אצלה לא תיפגע. על אף זאת, פנתה אליה גב' צור ודרשה ממנה להפסיק את עבודתה הנוספת ולחזור לעבודה בבית אבות במשרה מלאה במשמרות בוקר וערב. גב' צור אף כתבה לתובעת כי אם היא לא תעשה כן, עליה להודיע על התפטרותה. עוד באותו יום נשלח לתובעת מכתב מגב' צור עם זימון לשימוע בו נאמר כי התובעת מוּרדת מסידור העבודה עד סוף השבוע. התובעת אף "נענשה בפומבי" כאשר לא קיבלה חלוק חדש כמו יותר העובדים.

ביום 9.1.2014 התקיימה שיחת שימוע. ביום 15.1.2014 קיבלה התובעת הודעת פיטורים, תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. במכתב נאמר כי הוחלט על פיטוריה לאחר "התנהגות מכוונת במטרה לגרום לעמותה לסיים את העסקתך".

התובעת ביקשה בתביעתה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת לפיטורים, הפרשי הפרשות פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר סכומים שנוכו משכרה של התובעת בגין "מסי ועד".

כן נטען כי התובעת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין, בבושת פנים ובאופן שכלל לא תאם מסירותה לעבודה ולנתבעת. על כך ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי וכן בגין פיצוי על הפסד השתכרות פגיעה בקידום מקצועי, נזקים בריאותיים, נזק לא ממוני, עגמת נפש, כאב וסבל.

2.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת הועסקה כמטפלת בבית האבות מיום 2.5.07 עד ליום 15.1.2014. העסקת התובעת הסתיימה בנסיבות חמורות של פגיעה בקשישים ובחסרי ישע, עבירות משמעת והתנהגות מכוונת במטרה להביא לסיום העבודה. בשלהי שנת 2012, בעקבות אירוע משמעתי חמור, נדרשה התובעת לשוחח עם הממונה עליה - גב' טנגי. בשיחה סירבה התובעת להשיב לדברים, וכל שענתה היה כי ככל שגב' טנגי מעוניינת בכך, באפשרותה לפטר אותה. דברים ברוח זו אמרה התובעת לגב' צור. התובעת זומנה אז לשימוע אך הנתבעת החליטה לפנים משורת הדין להשאיר אותה בעבודה.

ביום 15.10.13 התרחש אירוע משמעתי נוסף הקשור לתובעת. לגרסת הנתבעת במשמרת ערב שבאותו יום נפגע הטיפול בדייר הנתבעת, מר י.ז. ז"ל, בשל הסכסוך בין התובעת לבין מטפלת בשם פרח. התובעת סירבה לעזור לפרח ולאחר בירור עלה כי התנהגותה הרשלנית של התובעת נבעה מיריבות אישית עם המטפלת וזאת על חשבון הדייר. לפיכך הועברה התובעת לעבוד במשמרת בוקר בלבד בימים בהם נמצאת אחות אחראית מחלקה או אחות ראשית, וזאת לתקופה מוגבלת. אולם, חרף העובדה שמדובר באמצעי פיקוח, התובעת בחרה להפר את הסכם העבודה באופן חמור ולהתחיל לעבוד במקום עבודה נוסף מבלי ליידע על כך את הממונים עליה, ומבלי לקבל אישור.

בפני התובעת הוצבה האפשרות להמשיך בעבודתה ככל שתוותר על העבודה הנוספת, שהיא אסורה על פי הוראות משרד הבריאות. לתובעת נשלח מכתב לפיו יש באפשרותה לבחור את המשך התנהלותה. לגרסת הנתבעת מדובר בהתפטרות לכל דבר ועניין, שכן עולה מהדברים כי התובעת עשתה כל שביכולתה להביא לפיטוריה. כמו-כן מדובר בהפרת משמעת חמורה, המנוגדת להסכם עבודה, שכן התנהלות התובעת נועדה אך ורק להביא לפיטוריה. לכן, לאחר שימוע שגם בו הוסבר לתובעת כי באפשרותה לוותר על עבודתה הנוספת היא פוטרה תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.