באללה נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ

לפנינו תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיטורים בזמן מחלה, התעמרות ועגמת נפש, לשון הרע ותשלום דמי נסיעות.

בסיכומיו הבהיר התובע כי אינו עומד על טענותיו בעניין לשון הרע ופיטורים בזמן מחלה.

רקע

הנתבעת היא חברה המפעילה רשת מרכולים ברחבי הארץ.

התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 7.8.2018 בתפקיד סגן מנהל סניף חולון (לאחר מכן בת ים) (להלן: "הסניף"), וזאת עד לפיטוריו ביום 6.2.2022.

לאחר כשנה מתחילת עבודתו של התובע, מונה לסניף מנהל חדש, מר מרדכי רחמים (להלן: "מנהל הסניף").

תמצית טענות התובע בכתב התביעה

לאחר תקופה שבה עבדו התובע ומנהל הסניף יחדיו, ומסיבה שאינה ברורה, מנהל הסניף החל להתנכל לתובע באופן קיצוני. כך למשל, מנהל הסניף קילל את התובע מאחורי גבו ובפני עובדים אחרים; איים בפיטוריו; ירק בפניו; תלש מן הקיר את כל התמונות שבהן הופיע התובע וזרק אותן לפח האשפה באומרו לסובבים כי התובע הוא "זבל"; שינה את הסיסמאות למשרדו של התובע, לתוכנת המכירות ולתוכנת המשימות; הסיר את התובע מקבוצות הוואטסאפ של העובדים בסניף; איים על עובדים לצאת מקבוצת הוואטסאפ של המעדנייה לאחר שהוחזר אליה התובע; זימן עובדים למשרדו לאחר שראה שהם אומרים לתובע "שלום" וביקש מהם שלא לעשות זאת; פנה לעובדים והורה להם שלא לקבל את מרותו של התובע.

בעקבות זאת, עובדי הסניף חדלו מלפנות לתובע, פרט לבודדים שעשו זאת בסתר ומבלי שמנהל הסניף ידע. מנהל הסניף אף נהג בתוקפנות כלפי עובדים, כולל תקיפת עובדת, כאשר התובע הוא שמנע את המשך התקיפה.