אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 35042-12-12,

סע"ש 35042-12-12,

תאריך פרסום : 09/05/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
35042-12-12
03/05/2016
בפני שופט:
משה טוינה

- נגד -
התובעת:
נור-צמנט בע"מ
עו"ד משה קיירה
הנתבע:
חנוך טמפלהוף
פסק דין

 

 

1.פסק דין זה עניינו בתביעה שהגישה נור צמנט בע"מ (להלן: "התובעת"), נגד מר חנוך טמפלהוף (להלן: "הנתבע"), שהיה מנכ"ל התובעת מיום יוסדה בסוף דצמבר 2010 ועד ליולי 2012. בקצירת האומר טענה התובעת בתביעה שלפנינו להפרת אמון מצד הנתבע המתבטאת במשיכת כספים מחשבונה לטובתו האישית ולטובתם של שותפיו כמפורט בהמשך, בסכום כולל של 724,057 ₪. בהתאם מבקשת התובעת בתביעתה את השבתו של הסכום האמור לקופתה.

 

הצדדים והמסגרת העובדתית:

 

2.תחילתה של המסכת מושא פסק דין זה, ברצונו של מר אבוט יהודי אזרח ותושב טורקיה להשקיע בישראל בענף המלט, ממניעים שעליהם סיפר בעדותו:

 

"אני הכרתי את מר רפאל סאדי מזמן, לפני 10 שנים, ומר רפאל הוא יהודי תורכי כמוני והוא גם היה מעורב בעסקי מלט בישראל, כשהחלטנו לעשות את ההשקעה בישראל, יצרנו קשר אתו והחלטנו לעשות את ההשקעה. הרעיון היה שהוא יהיה 10% ואנחנו נהיה 90%. אתם לא מבינים כי אתם בישראל, כל היהודים שלא נמצאים בישראל חושבים שנעשה עליה, אז רצינו שיהיה לנו משהו כאן. החלטנו לעשות את זה" עמ' 31 לפרוטוקול מיום 5.11.2013 שורה 31 עד עמ' 32 שורה 2.

 

3.מר רפאל סאדי אליו מתייחס מר אבוט בעדות המצוטטת לעיל, הוא אזרח ותושב ישראל המצוי בפשיטת רגל. באמצעות מר רפאל סאדי נוצר הקשר בן מר אבוט, המשקיע מטורקיה, לנתבע. קשר שבמרכזו התובעת כמפורט להלן.

 

4.על פי תצהירו, הנתבע הוא מהנדס אלקטרוניקה המחזיק בתואר שני במנהל עסקים ובעל השכלה משפטית, אשר מילא בעברו תפקידי ניהול שונים.

 

5.השקעתו של מר אבוט בענף המלט בישראל נעשתה באמצעות התובעת, חברה פרטית הרשומה בישראל, שנוסדה ביום 29.12.2010 על ידי הגב' ויקט סאדי בתו של מר רפאל סאדי והנתבע. בהליכי רישום החברה וכיועץ משפטי של החברה עד ליוני 2012 שימש עוה"ד כוכבי, שגם לו הכרות קודמת עם מר רפאל סאדי והנתבע. לתפקיד מנכ"ל החברה מונה הנתבע.

 

6.בתחילת דרכה פעלה התובעת באמצעות כספים שהעביר אליה מר אבוט באמצעות חברה זרה בשם Worldwide Holdings. באוגוסט 2011 נרשמה באנגליה שותפות רשומה ששמה World Cement Holding LLP (להלן: WCH) וסמוך אח"כ, בסוף אוגוסט 2011, עודכן הרכב בעלי המניות בתובעת (באמצעות מניות שהעביר הנתבע ל - WCHׂ), כך שמתוך 200 מניות רגילות בערך נקוב של 1 ₪ כל אחת שהנפיקה התובעת; מחזיקה WCH ב- 180 מניות רגילות; מר סאדי אהרון (בנו של מר רפאל סאדי) ב- 15 רגילות; והנתבע ב-5 מניות רגילות. במהלך התקופה המתוארת העביר מר אבוט לתובעת סכום בסדר גודל של יותר משני מיליון דולר.

 

7.כמצוין לעיל בתקופה מושא התביעה – סוף דצמבר 2010 ועד כולל חודש יולי 2012 – כיהן הנתבע בתפקיד מנכ"ל התובעת. במהלך כהונתו אישר הנתבע הוצאת כספים מחשבון התובעת כמפורט בכתב התביעה - לטובתו ולטובתם של מר רפאל סאדי, והגב' ויקט סאדי (בתו של רפאל סאדי) במישרין ובעקיפין כנטען בתביעה, בסכום כולל של כ – 720,000 ₪.

 

8.במאי 2012 פתחה WCH בהליכים משפטים שמטרתם לקבל לידה את השליטה בתובעת; ובפרט את השליטה בחשבון הבנק ובהנהלת החשבונות שעד לאותה עת היו בידי הנתבע. ביולי 2012 החלה התובעת, שאז היא בשליטת WCH, בהליך לפיטורי הנתבע. לקראת סוף יולי 2012, מסיים הנתבע את עבודתו כמנכ"ל הנתבעת ובין הצדדים מתנהלים מאז התדיינויות במספר ערכאות. לענייננו די לציין שניים מאותם הליכים - תביעה שהגיש הנתבע לבית הדין לעבודה בתל אביב לפיצויי פיטורים שכר ולזכויות נוספות מכוח עבודתו בתובעת ובעקבות סיום העסקתו; והתביעה מושא פסק הדין שלפנינו.

 

9.סמוך לאחר שקיבלה WCH את השליטה לידיה הפסיקה התובעת את פעילותה ומפעל שהיה בשלבי הקמה באשדוד נסגר. בדצמבר 2012 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה.

 

כתב התביעה ותשובת הנתבע:

 

10.כתב התביעה מפרט סכומי כסף שהעביר הנתבע מחשבון הבנק של התובעת לידיו ולצדדים שלישיים כמפורט להלן –

 

א.סכום של 50,000 ₪ שמשך הנתבע לעצמו מחשבון התובעת.

ב.תשלום "שכר" לגב' ויקט סאדי בסכום כולל של 218,284 ₪.

ג.העברת כספים לגב' ויקט סאדי בנוסף לתשלום ה"שכר" בסכום כולל של 249,823 ₪ .

ד.דמי שכירות עבור נכס ברח' רזיאל 9 ביפו שהושכר על ידי הגב' ויקט סאדי בסכום כולל של 47,793 ₪.

ה.ציוד שנרכש על ידי התובעת עבור הגב' ויקט סאדי – מחשב נייד וטלפון נייד – בעלות כוללת של 7,912 ₪.

ו.חובות של מר רפאל סאדי ששולמו על ידי התובעת לחברת "שמואל אפרנס חברה לשירותי מטען" בסכום של 109,930 ₪.

ח.חובות אישיים של מר רפאל סאדי, ארנונה לעיריית בת-ים, חשבונות חשמל, מים ועוד בסכום כולל של 40,315 ₪.

 

11.בתמצית, טוענת התובעת כי התשלומים המפורטים לעיל בוצעו באישור ובחתימת התובע והם ביטוי להתנהלות בעייתית שלא לומר לקנוניה במסגרתה רוקן הנתבע את התובעת מנכסיה – כספים שהעביר המשקיע הזר למיזם המלט שלקידומו ולהוצאתו לפועל הוקמה התובעת. במעשיו אלה טוענת התובעת, הפר הנתבע את חובת האמונים שהוא חב כלפיה מכוח יחסי עובד מעסיק שביניהם.

 

12.בהקשר זה טענה התובעת כי הגב' ויקט סאדי מעולם לא הועסקה על ידי התובעת ומכאן שלא הייתה זכאית לשכר שכביכול שולם לה, לתשלום דמי שכירות על הנכס שהשכירה ביפו ולרכישת מחשב וטלפון נייד על חשבון התובעת. לגרסתה, מר רפאל סעדי לא היה זכאי לשכר/תמורה מעבר לשכר ששולם לו בפועל בתלושי השכר; ומשכך לא היה מקום לעשות שימוש בכספי הנתבעת לכיסוי חובותיו האישיים של מר רפאל סאדי ולהעביר לידיו כספים באמצעות בתו בסדר גודל של כרבע מיליון ₪. לשיטתה, פשוט שאין הנתבע יכול לעשות דין לעצמו ולהחזיק בחשבונו האישי כספים השייכים לה.

 

על רקע זה ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בהשבת הכספים שהוציא שלא כדין מקופתה בסכום הכולל של 724,057 ₪ .

 

13.להשלמת התמונה נוסיף כי במקביל להגשת התביעה נגד הנתבע הגישה התובעת תביעה נגד הגב' ויקט סאדי להשבת הכספים ששילמה לה ואשר כאמור לשיטת התובעת, שולמו לה שלא כדין. תביעה זו מתבררת בבית דין זה בפני הרכב זה בהליך אחר שמספרו 4868-12-12 בשני ההליכים התובעת הודיעה כי כל סכום שייגבה מאחד מהחייבים ינוכה מסכום החוב הכללי.

 

14.לטענת הנתבע דין התביעה להידחות ולעניין זה טען הנתבע כי :

 

א.יש לדחות את התביעה, משאין התביעה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בהקשר זה טען הנתבע כי התביעה מגוללת חילוקי דעות בין בעלי מניות ככאלה להבדיל מעילות הנובעות מיחסי עובד- מעסיק שבין התובעת לנתבע.

 

ב.דין התביעה להידחות מהטעם שהתביעה מתייחסת לתקופה שלפני אוגוסט 2011, מועד בו הפכה WCHלבעלת מניות. לגישת הנתבע, התובעת מנועה מלהעלות טענות המתייחסות לתקופה בה החזיקה הגב' סאדי והוא עצמו במניות התובעת ובטרם הייתה WCH בעלת מניות.

 

ג.התשלומים השונים לגב' סאדי ועבור מר רפאל סאדי נעשו בדין ובסמכות ומעוגנים בחוזי העסקה שבין התובעת ובין הגב' ויקט סאדי ומר רפאל סאדי שהובאו לידיעת WCH. לטענת הנתבע התשלומים דווחו בזמן אמת למר אבוט.

 

ד.בהתחשב בחובות התובעת כלפיו לפיצויי פיטורים ולשכר הוא רשאי לעכב בידיו מכספי התובעת סכום של 50,000 ₪.

 

ההליך והעדויות:

 

15.במסגרת התביעה הביאה התובעת לעדות את מר אבוט ושנים מהעובדים שהועסקו על ידה במפעל באשדוד; מנהלת המשרד הגב' בנישו ועובד חצר מר דניאל צרפתי. בנוסף הביאה התובעת לעדות את הגב' זכות, נציגת חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, שסיפרה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הועסקה הגב' ויקט סאדי כעובדת חברת כרטיסי אשראי. לבקשת התובעת העיד מר יהודה מרוז שנכח בישיבת ההוכחות שהתקיימה באפריל 2014. מהעדות נמצא כי מר מרוז הוא מכר של הנתבע הקשור לסיפור המעשה משהתברר כי המחאות בסכומים לא מבוטלים הוצאו מחשבון התובעת לפקודתו. לגרסתו של מר מרוז המחאות הם תשלומי שכ"ט לעו"ד כוכבי על שירותים משפטים שנתן עוה"ד כוכבי לתובעת. יצוין כי לא הוצגו חשבוניות של עוה"ד כוכבי התומכות בגרסה זו .

 

16.מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו והוגשו תצהיריהם של עו"ד כוכבי ומר רפאל סאדי. מר רפאל סאדי נחקר במסגרת התביעה המתנהלת נגד הגב' ויקט סאדי וחקירתו הנגדית באותו הליך צורפה כראיה בהליך זה. עו"ד כוכבי לא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע לשמיעת עדותו ובהודעה מיום 18.6.14 הודיעה התובעת כי היא מוותרת על חקירתו מבלי שהיא מודה בתוכן העובדות עליהן הצהיר העד. כן ביקש הנתבע להעיד את נציג התובעת עוה"ד קירה ובהתאם העיד האחרון בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15.7.14.

 

17.בפועל הצדדים להליך זה נכחו ונטלו חלק פעיל בתביעת התובעת נגד הגב' סאדי ויקט ושניהם מסתמכים בסיכומיהם על העדויות שנשמעו באותו הליך.

 

דיון והכרעה:

 

18.על רקע טענות הצדדים את פרק הדיון וההכרעה של פסק דין זה נפתח בשאלת הסמכות העניינית; משם נפנה לבחינת טענת הנתבע לפיה התובעת מנועה מלבוא בתביעה ביחס לתקופה שלפני אוגוסט 2011, ולבסוף נידון בתביעה לגופה, בטענות התובעת לפיהן היא זכאית לפיצויי/השבת הכספים שהוציא הנתבע מקופתה, לטענתה שלא כדין.

עם זאת ובטרם ניגש לשאלת הסמכות העניינית נוסיף כאן, הערה לסדר. בעדויותיהם ובטיעוניהם הפליגו הצדדים מעבר לסוגיות הצריכות הכרעה – כך לדוגמא טענה התובעת כי התובע נטל לעצמו שכר שלא כדין; והנתבע להתנהלות פסולה בניהול החברה לאחר שהופסקה העסקתו כמנכ"ל. במודע ובמכוון אין בדעתנו להידרש לטענות אלה החורגות מצרכינו בפסק דין זה.

 

19.את הדיון בשאלת הסמכות העניינית נפתח בציון העובדה ולפיה בין התובעת לנתבע התקיימו יחסים משפטיים במישורים שונים. במישור האחד היה הנתבע בעל מניות של התובעת. במישור אחר כיהן הנתבע כדירקטור בתובעת. לכל אורך התקופה מושא התביעה שבפנינו שימש הנתבע כמנכ"ל התובעת.

 

20.סעיף 46 לחוק החברות תשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי בעלי תפקיד החברה המנויים בסעיף ובכלל זה מנכ"ל החברה, הם "נושאי משרה" בחברה. מכאן שבכובעו כמנכ"ל התובעת חלות על הנתבע חובות של נושא משרה על פי פרק שלישי לסימן ו לחוק האמור. חובות אלו כוללות את חובת הזהירות וחובת האמונים - החובה לנהוג בתום לב ולטובת החברה בהפעלת סמכויותיו כמנכ"ל. סעיף 256 לחוק החברות מתייחס למציאות של הפרת חובת האמונים מצד נושא משרה וקובע בסעיפים קטנים א ו-ב כדלקמן:

 

"א.על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה בשינויים המחויבים.

ב.בלי לגרוע מכלל האמור בסעיף (א) רואים נושא משרה שהפר את חובת האמונים כלפי החברה כמי שהפר את התקשרותו עם החברה"

 

21.ההתקשרות בין התובעת לנתבע שבמסגרתה מילא את משרת המנכ"ל היא מכוח ובמסגרת יחסי עובד מעסיק שבין התובעת לנתבע. כך לדוגמא מחזיק הנתבע בחוזה העסקה עם התובעת; ולאורך תקופת הקשר שילמה התובעת לנתבע שכר עבודה על עבודתו כמנכ"ל. מכוח היותו עובד פתחה התובעת בהליך פיטורים ביולי 2012 בשלב בו ביקשה להביא לסיום העסקתו. על בסיס יחסי עובד מעסיק תובע הנתבע בהליך המתנהל בבית הדין בתל אביב פיצויי פיטורים וזכויות נוספות על תקופת העסקתו כמנכ"ל בתובעת וסיומה. מכאן שהפרת חובת האמונים המיוחסת לנתבע נתפסת על פי הוראת סעיף 256 (ב) לחוק החברות - כהפרת חוזה העבודה שבין הצדדים.

 

22.סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט 1967(להלן: "חוק בית הדין לעבודה") מעניק לבית הדין לעבודה את הסמכות הייחודית לדון בתובענות בין צדדים ליחסי עבודה שעילתם ביחסי עבודה, למעט תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין. בפשט הדברים עילה ביחסי עבודה היא סכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסובה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד ומעסיק או מהחקיקה בתחום העבודה.

 

23.בפסק דין שניתן בבר"ע 2407/14, מורן רחום נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן: "פרשת מורן רחום") נדרש בית המשפט העליון לשאלת גבולות הסמכות של בית הדין לעבודה. השאלה התעוררה על רקע תביעה שהוגשה לבית משפט השלום על ידי המעסיקה נגד עובדת לשעבר המבוססת על עילות של גזל ותרמית. באותו מקרה טענה העובדת (המערערת שם) כי את הדיון בתביעה יש להעביר לבית הדין לעבודה בנימוק כי טענות המשיבה (המעסיקה, שם) הן טענות שבין צדדים ליחסי עבודה הנובעות מיחסי עובד מעסיק שבין הצדדים; ולפיכך יש לבררן בבית הדין לעבודה. בפסק הדין שניתן מפי השופטת ברק- ארז התקבלה העמדה האומרת כי תביעת המשיבה המעסיקה לגזל ותרמית, היא תביעה שבין צדדים ליחסי עבודה שעילתה ביחסי עבודה. עם זאת נדחה הערעור לאור החריג בחוק בית הדין לעבודה המוציא מתחום סמכותו של בית הדין לעבודה תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין.

 

24.לאור האמור ובחזרה לענייננו. לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענה שהרי:

 

מתקיים בענייננו תנאי זהות הצדדים הקבוע בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה ולפיו מסורה לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענה בין מי שהיו צדדים ליחסי עבודה.

 

כן מתקיים תנאי העילה, שכן הסכסוך בין הצדדים נובע מהיחסים החוזיים בין הנתבע העובד, לבין המעסיקה התובעת. יחסים שבמסגרתם שימש הנתבע כמנכ"ל התובעת ומכוחם הוא חב כלפיה בחובת אמונים שהפרתה, כאמור בסעיף 256 לחוק החברות, כהפרת חוזה ההתקשרות שבין הצדדים - במקרה שלפנינו - הפרת חוזה העסקה שביניהם.

 

בשונה מפרשת מורן רחום, לא מתקיים במקרה זה היסוד השלילי בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, המוציא מגדרי סמכותו של בית הדין תובענות בין מי שהיו צדדים ליחסי עבודה שעילתן ביחסי עבודה המושתתות על עילה נזיקית. זאת בשום שבענייננו עילת התביעה מבוססת על הפרת חובת האמונים, להבדיל מעילה על פי פקודת הנזיקין. במאמר מוסגר נוסיף כאן שהטעמים עליהם עומדת השופטת ברק-ארז בפרשת מורן נחום המצדיק את החרגת התביעות המבוססת על עילה מפקודת הנזיקין מגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה, אינם מתקיימים בעת שעסקינן בתובענה המבוססת על הפרת חובת אמונים. בהקשר זה די לומר כי חובת אמונים היא רק ביטוי מיוחד לחובות האמון והנאמנות שבין צדדים ליחסי עבודה הנגזרת מאותם יחסים. מכאן שמדובר בתובענה שהיא בתחום עיסוקו של משפט העבודה, להבדיל מתביעות נזיקיות.

 

25.לטעמנו אין בסיס לטענת הנתבע האומרת כי התובעת מנועה מלהעלות כנגדו טענות המתייחסות לתקופת שלפני אוגוסט 2011, מועד רישומה של WCH כבעלת מניות בתובעת. כאן אין בדעתנו להאריך ונסתפק בנימוק הבא: עסקינן בתביעה של החברה, התובעת נגד המנכ"ל, הנתבע על הפרת חובותיו כלפיה. זאת להבדיל מתביעה של בעל מניות אחד (WCHׂ) כנגד משנהו (הנתבע). חובת האמון שבין הנתבע לתובעת הן חובות עצמאיות העומדות בתוקפן לאורך כל תקופת הקשר שבין הצדדים ושאינן מותנות בזהות בעלי המניות שיכולה להשתנות מעת לעת. מכאן שרשאית התובעת המעסיקה לתבוע מהנתבע העובד פיצוי על הפרת חובותיו כלפיה ביחס לכל תקופת הקשר שביניהם ובכלל זה ביחס לתקופה שלפני אוגוסט 2011.

 

26.על רקע האמור לעיל נפנה לעיקר התביעה הטענה להפרת חובת הנתבע כלפי התובעת המוצאת ביטוי בהוצאת הכספים המפורטת בכתב התביעה. בהקשר זה מתעוררות שתי סוגיות. סוגיה אחת היא סוגיה עובדתית טהורה - האם הכספים שנטען כי הוצאו מחשבון התובעת הוצאו בפועל באמצעות/מעורבות הנתבע. הסוגיה השנייה היא סוגיה מעורבת של עובדה ומשפט, בהנחה שהכספים אכן הוצאו כנטען בתביעה, האם בהוצאתם הפר הנתבע את חובותיו כלפי התובעת. לבחינת שתי סוגיות אלו ניגש מיד.

 

27.להבנתנו אין מחלוקת של ממש סביב טענת התובעת על הוצאת הכספים מחשבונה, כמפורט בכתב התביעה. ולעניין זה נפרט בקצרה:

 

א.בחקירתו הודה התובע כי הוא מחזיק ב- 50,000 ₪; מכספי התובעת.

 

ב.בחקירתו אישר הנתבע תשלום שכר לגב' ויקט סאדי, ובהקשר זה נשאל והשיב:

 

"ש.אני שואל אותך, שולמו לויקט סאדי ב- 2011-2012 משכורות נעגל, 218,284?

ת.מה ששולם לה שולם לה כדין, אני לא מתייחס למספר" עמ' 63 לפרוטוקול שורה 32 עד עמ' 64 שורה 1.

 

נוסיף כי הסכום הכולל של השכר ששולם לגב' ויקט סאדי מבוסס על רישומי הנהלת החשבונות של התובעת אשר הנתבע לא עשה כל ניסיון במאמץ לסתור אותם עובדה שעולה מעדותו בפנינו כדלקמן:

 

"ש.לגב' ויקט סאדי נמנעה ממך הגישה?

ת.לא .

ש.יכולת לבדוק אתה

ת. אין לה את המסמכים.

ש. אין לה את המסמכים שלה?

ת.לא יודע. לא בדקתי איתה" עמ' 64 לפרוטוקול ש' 7-12.

 

ג.מכאן שיש לקבל את גרסת התובעת ולפיה אישר הנתבע הוצאה בסכום כולל של 218,284 ₪, כשכר ששולם לגב' ויקט סאדי.

 

ד.הנתבע הודה בתשלומים לגב' ויקט סאדי מעבר לתשלומי השכר בסכום הנקוב בתביעה; וגם כאן נביא את תשובת הנתבע לפיה:

 

ש.גב' סאדי אישרה שהיא קיבלה 250,000 ₪ שלא מגיעים לה , אתה גם מאשר את זה, נכון?

ת. שהועברו על פי הנחיית רפאל סאדי" עמ' 58 לפרוטוקול ש' 17-18.

 

ה.הנתבע אישר כי התובעת, תחת ניהולו, שילמה את דמי השכירות על הנכס ביפו שהושכר על ידי הגב' ויקט סאדי.

 

ו.הנתבע אישר רכישת מחשב נייד וטלפון נייד לגב' סאדי מכספי התובעת.

 

ז.הנתבע הודה כי נעשה שימוש בכספי החברה לתשלום חובות של מר רפאל סאדי לחברת שמואל פרנס (חברת לעמילות מכס). בהקשר זה נשאל הנתבע והשיב:

 

"ש.זה נכון שהועברו לשמואל פרנס מחשבון נורצמנט לחשבון הפרנס 95,000 ₪ ועוד כ- 16,000 ₪, נכון?

ת.נכון, לא בהוראה שלי בהוראה של אהרון סאדי כנראה.

ש.למה עבר הכסף הזה לפרנס

ת.מכוח החוב של החברה כלפי רפאל סאדי" עמ' 50 לפרוטוקול ש' 20-24 .

 

יצוין כי מיד בהמשך עדותו מאשר הנתבע כי לצורך העברת הסכום בסך 95,000 ₪ היה צורך בשתי חתימות דהיינו אחת שלו.

 

ח.אומנם הנתבע לא היה מוכן לאשר את תשלום ההוצאות האישיות של מר רפאל סאדי מחשבון התובעת בסכום כולל של 40,318 ₪ ועם זאת לא הכחיש את הדברים; ושוב נפנה לעדות הנתבע שנשאל והשיב:

 

"ש.הצגתי לך גם את כרטסת הנהלת החשבונות שמציגה תשלומים בסך 40,315 בגין הוצאות שונות של רפי כגון חברת חשמל לדירה שלו בבת ים ארנונה לחברה שלו בבת ים דמי חבק לליכוד תרופות הדברים האלה לטענתך שולמו לו כדין?

ת.אני לא עברתי על הנהלת החשבונות אין לי גישה לספרי הנהלת החשבונות לא יודע לענות לך על הדברים האלה" עמ' 64 לפרוטוקול שורות 24-27.

 

למען הסר ספק נציין כי לטעמנו הנהלת החשבונות מציגה תמונה מדויקת את השימוש בכספי החברה לכיסוי הוצאותיו האישיות של מר רפאל סאדי. די לומר בהקשר זה כי הנתבע בחקירתו הודה בתשלום הוצאות אישיות של מר סאדי- חוב לביטוח לאומי – והייתה בידו האפשרות להזים את טענות התובעת לאור קשריו עם מר סאדי אשר היה עד מטעמו.

 

ט.תפקידו של הנתבע כמנכ"ל ומידת מודעותו להוצאות הכספים כפי שעולה מעדותו, עובדת היותו מורשה חתימה וחתימתו בפועל על המחאות והעברות הכספים במרבית ההעברות – כל אלה הן ההוכחה לכך שהוצאת הכספים מושא התביעה היו בידיעתו ויצאו לפועל במעורבותו האישית.

 

28.משמצאנו כי הנתבע אכן הוציא את הכספים כמתואר בכתב התביעה מחשבון התובעת, נפנה להלן לבחון האם בהוצאת הכספים כמתואר לעיל הפר הנתבע את של חובת האמונים שהוא חב לתובעת; ולצורך בחינת שאלה זו נייחד מספר מילים על חובת האמונים של נושא משרה.

 

29.חובת האמונים של נושא משרה דורשת מנושא משרה לפעול בתום לב ובהגינות במילוי תפקידו כשלנגד עיניו עומד אינטרס החברה, להבדיל מאינטרס זר. חובת האמונים באה להתמודד עם "בעיית הנציג", החשש המעוגן בניסיון החיים המלמד כי ישנם מקרים בהם עמדת הכוח של בעל השליטה ברכושו של אחר מנוצלת לרעה, לטובתו האישית של בעל השליטה. בהתאם חובת האמונים קובעת אמת מידה של התנהגות המחייבת את נושא המשרה; ולפיה נושא המשרה נדרש להעמיד בראש מעייניו בפעולותיו השונות במסגרת תפקידו את אינטרס החברה. חובת האמונים מבוססת על תפיסה לפיה ביחסים שבין נושא המשרה לבין החברה קיים אינטרס אחד, ואחד בלבד, הראוי להגנה והוא האינטרס של החברה. כמצוין לעיל; הפרת חובת האמונים כמוה כהפרת חוזה ההתקשרות שבין נושא המשרה לבין חברה המקימה לחברה הנפגעת זכות לתרופות שמכיר הדין לנפגע מהפרת חוזה. על רקע דברים אלה ניגש לבחון אם התנהלותו של הנתבע בהוצאת הכספים המפורטת לעיל עומדת ברף שמציבה חובת האמונים בפניו בהיותו מנכ"ל התובעת.

 

30.במציאות שבה הוכח כי הסכומים המפורטים בכתב התביעה הוצאו מקופת התובעת בידיעה ובמרבית המקרים במעורבות ישירה של הנתבע חובת האמונים מחייבת את הנתבע לספק הסבר להוצאת הכספים המתיישב עם חובתו לפעול בתום לב ובהגינות במילוי תפקידו כשלנגד עיניו אינטרס החברה ובענייננו, טובת התובעת. בהקשר לכך טען הנתבע כי:

 

ביחס להוצאות השכר של הגב' ויקט סאדי, הכספים שהועברו לגב' ויקט סאדי מעבר לתשלומי השכר וכיסוי חובו של מר רפאל סאדי לחברת עמילי המכס שמואל אלפרנס - הסביר הנתבע כי - התובעת קיבלה שירותים מהגב' ויקט סאדי ומר רפאל סאדי תמורתם התחייבה לשלם לשניים שכר המעוגן בהסכמי העסקה מחייבים שבין התובעת לבין כל אחד מהשניים. הסכמי העסקה אלה נערכו ונחתמו כדין עוד בשלב שהחברה התובעת הייתה בחזקתו ובחזקת הגב' ויקט סאדי שהיו בעלי המניות היחידים. השכר שהתחייבה התובעת לשלם לגב' ויקט סאדי שולם לה במישרין. השכר שהתחייבה התובעת לשלם למר רפאל סאדי שולם בחלקו בעקיפין, לבקשת האחרון באמצעות העברות לגב' ויקט סאדי ותשלום חובו לחברת עמילי המכס שמואל פרנס. WCH הייתה מודעת להסכמי ההעסקה אלה והתשלומים שבוצעו מכוחם בוצעו בידיעתו ובאישורו של מר אבוט, בזמן אמת.

 

לטענת הנתבע - המחשב הנייד והטלפון הנייד נרכשו לטובת הגב' סאדי במסגרת העסקתה כעובדת התובעת.

 

לגרסת הנתבע -דמי שכירות הנכס ביפו שהושכר על ידי הגב' ויקט סאדי שולמו על ידי התובעת מאחר והנכס שימש כמשרד לתובעת; ומכאן שהיה עליה לשאת בהוצאות השכירות של הנכס המדובר. הנתבע הוסיף, כי את ההחלטה על השכרת הנכס לשימושה כמשרד קיבלה התובעת בישיבת דירקטוריון.

 

בשל העובדה שבין מר רפאל סאדי ומר אבוט התקיים קשר ישיר ומאחר שבמסגרת תפקידו כמנכ"ל לא היה על הנתבע להיות מעורב בכל תשלום ותשלום ואין בידיו מידע ואחריות על תשלום ההוצאות האישיות של מר רפאל סאדי על ידי התובעת. הוצאות ששולמו בידיעה ובאישור של מר אבוט.

 

הנתבע טען כי הוא רשאי לעכב כספים של התובעת להבטחת זכויותיו כעובד התובעת.

 

31.נקדים אחרית לראשית בהבאת המסקנה אליה הגענו ולפיה בטענות והסברי הנתבע לכספים שהוצאו מקופת התובעת, אין ממש. בטרם נפנה לפירוט הנימוקים נציין כי אין אנו מקבלים את הטענה לפיה התובעת בניהולו של הנתבע התנהלה בשקיפות, תוך יידוע המשקיע הזר על השימוש בכספים שהעמידה לרשותה החברה לטובת קידום האינטרסים העסקיים של התובעת. בהקשר זה צירף הנתבע דוחות שהועבר למר אבוט ובהם פירוט השימוש בכספי התובעת. מר אבוט נדרש בעדותו לסוגיה זו והשיב:

 

"ש.החברה דיווחה לך מה היא עושה עם הכסף? נור צמנט דיווחה לך מה עושה עם הכסף?

ת.כן ולא. הכוונה של הכסף הייתה להשקיע בהתקנת המבניים וכששאלנו מה קורה, מה קורה, הם לא שלחו לנו שום תשובה. הם לחו תגובה "הוצאות כלליות" וכן "מקדמות לספקים קבלני משנה" וחשבנו שזה בסדר. אבל כששאלנו מי הוא קבלן המשנה לא קיבלנו תשובה, לא חוזה, לא קיבלנו כלום. רק "מקדמות לקבלני משנה" ו"הוצאות כלליות". עכשיו אנחנו מבינים מיהו קבלן משנה. וכשרצינו לעצור להתקדם עם ההעברות הוא אמר לנו שאם לא נשלח את השיק החברה תפשוט רגל, אז הם הכריחו אותנו לשלם את הכסף. אנחנו לא רצינו שהחברה תפשוט רגל רצינו לעשות עסקים" עמ' 26 ש' 28 עד עמ' 27 ש' 2.

 

עדות זו מקובלת עלינו והיא זוכה לחיזוק משהתבקש מר אבוט להתייחס לאחד מאותם דיווחים כביכול וענה:

 

"ש.את דוחות האקסל האלה אתה מכיר?

ת.אני קבלתי דוחות דומים ואם אנחנו מסתכלים בדוחות האלה מה כתוב, הוצאות כלליות, הוצאות כלליות, תשלומי ישראכארד, עמלות בנק, הוצאות כלליות. מידי פעם דרשנו הבהרה לאן הכספים הועברו וקיבלנו את הדוחות האלה" עמ' 27 לפרוטוקול ש' 16-18 .

 

32.כאמור לעייל הסברי הנתבע לעיקר הוצאות הכספים – תשלומי השכר לגב' ויקט סאדי, הסכומים שהועברו לגב' סאדי מעבר לשכר, ותשלום חובו של מר רפאל סאדי לחברת עמילי המכס- מבוססים לגרסתו על חוזי העסקה מחייבים שנערכו ונחתמו בשלב שלפני כניסתה של WCH כבעלת מניות בתובעת והם שכר תמורת עבודתם. הסבר זה תלוש מהמציאות העובדתית שעולה מהמסמכים מהעדויות ששמענו כמפורט להלן.

 

33.פעילותה של התובעת מומנה מהיום הראשון להקמתה מכספים שהעביר מר אבוט שבסופו של יום הגיעו לסך המצטבר של למעלה משני מיליון דולר. על רקע זה מקובלת אלינו עדותו של מר אבוט כי יסוד התובעת על ידי הנתבע והגב' ויקט סאדי היה מטעמי נוחות בלבד תוך כוונה שאכן התממשה להעביר את המניות לגוף שבשליטתו.

 

34.אין קשר בין הסכומים שהועברו בפועל לגב' ויקט סאדי לחוזה העסקה החתום שהוצג ולפיו כביכול הועסקה הגב' סאדי כעובדת התובעת. כך על פי חוזה העסקה בין הגב' ויקט סאדי לתובעת שצורף לתצהיר הנתבע, הייתה הראשונה זכאית לשכר של 6000 ₪ ברוטו לחודש. בהתאם בתקופת העסקה כוללת מינואר 2011 ועד ליולי 2012 אמורה הייתה הגב' סאדי לקבל לידה סכום של 114,000 ₪ בלבד, בעוד שבפועל קיבלה שכר בסכום של 218,284 ₪.

 

35.זאת ועוד. לאורך תקופה מושא התביעה הגב' ויקט סאדי הועסקה בחברת כרטיסי אשראי לישראל בגבעתיים במשרה מלאה. עוד נמצא כי לגב' ויקט סאדי לא הייתה עמדת עבודה במפעל באשדוד, ועל פי עדותה של הגב' בנישו מזכירת המפעל - לא הייתה בקשרי עבודה עם העובדים האחרים שהעסיק המפעל. אין כל ראיה או מסמך המעיד על עבודה שביצעה הגב' ויקט סאדי לטובת התובעת. כן מקובלת עלינו עדותו של מר אבוט שהוא עצמו לא היה בקשרי עבודה עם הגב' ויקט לאורך התקופה מושא התביעה. להבנתנו הטענה כי היה צורך בהעסקתה של הגב' ויקט סאדי לצרכי תרגום ולשמירת הקשר עם המשקיע הטורקי היא לא פחות ממופרכת שהרי מר רפאל סאדי שולט בשפה הטורקית ולא היה קושי לנהל את ההתקשרות בין הנתבע למר אבוט באנגלית כפי שאכן נעשה. מכאן שהוכח לטעמנו להבדיל מההיבט הרישומי הגב' ויקט לא עבדה ולא התבקשת לבצע עבודה לטובת התובעת ולא היה צורך בעבודתה כאמור.

 

36.יוצא מכאן כי לא ניתן לקבל את הסברי הנתבע לפיהם תשלומי השכר לגב' ויקט סאדי נעשו לטובת החברה ומכוח הסכם העסקה מחייב ותמורת עבודה שבוצעה עבור התובעת.

 

37.אמרנו ונזכיר שוב כאן כי לטענת הנתבע הכספים שהעבירה התובעת לגב' ויקט סאדי מעבר לשכר בסדר גודל של 250,000 ₪ ותשלום נוסף בסדר גודל של 100,000 ₪ ששלמה התובעת לכיסוי חובו של מר רפאל סאדי לחברת עמילי המכס שמואל פרנס- הם שכר שאמורה התובעת לשלם למר רפאל סאדי. כאן המקום לציין את העובדות הבאות.

 

38.חוזה העסקה החתום שבין התובעת למר רפאל סאדי מסוף דצמבר 2010, מעניק לאחרון שכר של 6000 ₪ נטו לחודש, שאכן שולם. בהתאם לא ניתן לבסס על חוזה זה את הסכומים שהעבירה התובעת למר רפאל סאדי בסכום הנושק ל- 250,000 ₪ שהועברו אליו באמצעות הגב' ויקט סאדי ותשלום נוסף בסדר גודל של 100,000 ₪ שישלמה התובעת עבורו לחברת שמואל פרנס.

 

39.ער לקושי זה טוען הנתבע לחוזה נוסף ממרץ 2011 במסגרתו התחייב מר אבוט לשלם למר סאדי שכר של 10,000$ לחודש - מחציתו שכר ומחציתו מקדמות על חשבון רווחים עתידיים. על כך נעיר כי עצם הטענה כי היית נחוצה הסכמתו של מר אבוט לתשלום השכר למר רפאל סאדי במרץ 2011 לפני ש- WCH הוקמה וקיבלה לידה 90% מהון המניות המונפק של התובעת, היא הנותנת שאין בסיס לטענת הנתבע כי באותו השלב היה מר אבוט "זר" לתובעת ובהתאם לא היה צורך בידיעתו ואישורו ולהתקשרויות מהותיות שבין התובעת וצדדים שלישיים כמו גם להוצאת כספים מחשבון התובעת. על ההסכם הנוסף ממרץ 2011 חתום הנתבע בשם החברה, ושכך מצופה היה מהנתבע כמי שהוא מנכ"ל התובעת המחויב להעמיד לנגד עיניו את האינטרס של החברה לתת הסבר לנסיבות ולצורך בעדכון שכרו של מר סאדי מסכום של 6,000 ₪ לשכר של 5000$ לחודש וסכום זהה נוסף על חשבון רווחים (המשולם למר סאדי כמקדמה עוד לפני שיש רווחים כלשהם). הסבר כזה אין והתירוץ היחיד שבפי הנתבע לחוזה ולתשלומים מכוח הוא , כי החוזה הוא סיכום שבין מר רפאל סאדי לבין מר אבוט והתשלומים הם בידיעתו. על כך נשיב כי, ראשית חובת האמונים שחב הנתבע לחברה התובעת מחייבת אותו לוודא כי אכן קיימת הסכמה שכזו וכי הסכמה זו משרתת את אינטרס החברה. שנית לגוף הדברים דעתנו היא כי הסכמה שכזו לא הייתה ובהקשר זה מקובלת עלינו עדותו של מר אבוט לפייה מעולם לא נתן הסכמתו להסדר השכר הנטען. עדות שלטעמנו נתמכת בעובדה שבניגוד לדברי הנתבע לשקיפות, עשו הוא ושותפיו, ממשפחת סאדי, כל מאמץ להסתיר ולמנוע את חשיפת השימוש בכספי התובעת. בנקודה זו נפנה לעדותו של מר אבוט:

 

"...אנחנו ביקשנו את החשבונות מרואה החשבון ולא קיבלנו, הינו צריכים ללכת לבית המשפט כדי לקבל צו כדי לקבל את החשבונות הוא ביטל את הדיון שלוש פעמים אז הגשנו בקשה עם ייפוי כוח אפוסטיל הוא אמר שהאופסטיל מזויף, היינו צרכים להגיע לכאן שלושה אנשים מכל העולם כדי לאשר את החתימה שלנו, זאת שקיפות?..." עמ' 27 לפרוטוקול ש' 23-27.

 

40.משנדחתה הטענה העובדתית לפיה היה מר סאדי זכאי לשכר מעבר לשכר המצוין בחוזה העסקה החתום המסקנה המתחייבת מכך היא כי הכספים שהוצאו מקופת התובעת והועברו לידיו, הוצאו שלא לטובת התובעת כלפיה חייב הנתבע בחובת אמונים.

 

41.לאור המסקנות לעיל ביחס לזכאותם של הגב' ויקט סאדי ושל מר רפאל סאדי לשכר – לא ניתן ליישב בין חובת הנתבע לפעול במסגרת היותו נושא משרה המחויב לפעול למימוש טובת החברה - עם כיסוי ההוצאות האישיות של מר רפאל סאדי בסכום כולל של כ- 40,000 ₪ מתוך קופתה של התובעת; ועם רכישת המחשב הנייד וטלפון נייד עבור הגב' ויקט סאדי בעלות כוללת של 7,912 ₪.

 

42.בשעה שלתובעת מפעל ומשרד באשדוד ומשטרם החל שלב של מכירת מלט ללקוחות אין בידנו לאמץ את הסברי הנתבע כי תשלום דמי שכירות על הנכס ברח' רזיאל ביפו שהושכר בידי הגב' ויקט משקף אינטרס עסקי של התובעת.

 

43. לטעמנו הדברים פשוטים, נושא משרה איננו יכול לעשות שימוש בכוחו להעדיף אינטרס אישי שלו ותוך שימוש בכוחו כנושא משרה להעביר כספי חברה לחזקתו לעכבם בטענה לזכויות שחבה לו החברה והם עצמם במחלוקת. עצם השימוש בסמכות של נושא המשרה להעביר כספי חברה לשליטתו היא על פניו העדפת אינטרס אישי של נושא המשרה על פני אינטרס החברה.

 

44.משנמצא כי התשלומים מתוך חשבון התובעת כמפורט בכתב התביעה נעשו בידיעה ובהשתתפות פעילה של הנתבע, נעשו תוך העדפת אינטרס זר ולא להבדיל לטובת החברה – המסקנה המתבקשת היא כי בכל אחת מההוצאות המפורטות הפר הנתבע את חוזה ההתקשרות בינו לתובעת באופן המקנה לתובעת את הזכות לדרוש את השבת הכספים שהוצאו מחשבונה שלא כדין. לאור האמור התביעה מתקבלת באופן שנקבע כי על הנתבע להשיב לתובעת את הכספים שהוצאו מחשבונה בסכום כולל של 724,057 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

 

45.משהתקבלה התביעה ישלם הנתבע הוצאות התובעת בסך 30,000 ₪. ככל שלא ישולמו ההוצאות בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין יתווספו לסכום שנפסק הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

 

46.הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.

 

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ו, (03 מאי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

Picture 1

 

Picture 1

 

Picture 1

נציגת עובדים-

גב' פסה מרקוביץ

 

משה טוינה, שופט

 

נציג מעסיקים

מר יאיר כפיר


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ