אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 32107-07-14

סע"ש 32107-07-14

תאריך פרסום : 25/02/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
32107-07-14
21/02/2016
בפני השופטת:
נטע רות

- נגד -
התובעת/הנתבעת שכנגד:
נצבא החזקות 1995 בע"מ
עו"ד אורי ברימר
נתבעת/התובעת שכנגד :
ימית אביטן סרור
עו"ד תומר הדס
עו"ד מעיין ויס-לוי
פסק דין
 

 

1.לפנינו תביעה שהגישה המעסיקה (להלן- "נצבא") כנגד העובדת (להלן - "העובדת") להשבה של סכומים שונים שקיבלה העובדת מצד ג' כפי שיוסבר בהמשך.

 

כמו כן, מונחת בפנינו תביעה שכנגד שהגישה העובדת נגד נצבא לתשלום סכומים שקוזזו משכרה וכן לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי בגין הלנת שכר וכן להשבת סכומים שהיא נדרשה לשלם למעסיק למרות שלא היה זכאי לכך וכן דמי הודעה מוקדמת.

 

2.תמצית העובדות כעולה מחומר הראיות, המושתת בעיקרו על עדות העובדת אשר ביה"ד לא מצא מקום לפקפק בנכונותה ומשעדות זו, שנשמעה בפנינו היום, לא נסתרה מתוכה בחקירה הנגדית, הינה כדלקמן:

 

3.נצבא הינה חברה ציבורית העובדת בפיתוח רכישה, ניהול והשכרה של נדל"ן.

 

4.העובדת הינה עורכת דין במקצועה המתמחה בתחום הנדל"ן והיא החלה את עבודתה בנצבא ביום 1.6.07 במחלקה המשפטית של נצבא, בהתאם לחוזה עבודה שצורף כנספח א' לתצהיר העובדת.

 

5.אין חולק על כך שהעובדת היתה עובדת טובה ומסורה וכי לנצבא לא היו תלונות ביחס לאיכות עבודתה ולעמידתה בכל המשימות שהוטלו עליה.

 

6.בשלהי שנת 2009, רכשה נצבא את השליטה בחברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (להלן: "התחנה"), כאשר העובדת היא שטיפלה בהיבטים שונים של ענייני התחנה החל מחודש יולי 2011 ועד לחודש יוני 2012. תקופה שבמהלכה ניתן צו הקפאה כנגד התחנה.

 

7.צו ההקפאה ניתן ביום 12.1.12 והוא עמד בתוקפו עד לחודש מאי 2015. החל ממועד מתן הצו נוהלה התחנה על ידי נאמנים אשר מונו ע"י ביהמ"ש (להלן – "הנאמנים"). עם מינוי הנאמנים הפסיקה העובדת לטפל בענייני התחנה והמשיכה בעבודתה המשפטית הרגילה בחברת נצבא.

 

8.בחודש מאי 2012 החליט מנכ"ל נצבא, מר פריאל אטיאס, על הפסקת ההתקשרות עם משרד עו"ד סלומון לפשיץ אשר נתן עד אותו מועד שירותים משפטיים חודשיים לקניונים בקבוצת נצבא.

בעקבות כך, התבקשה העובדת על ידי מר אטיאס מנכ"ל נצב"א לטפל גם בעריכת הסכמים מסחריים ובלווי משפטי שוטף של נכסים אלה וזאת, בנוסף לכל המטלות האחרות שהיו באחריותה (להלן – "אטיאס").

 

9.לגרסת העובדת, אשר כאמור לא מצאנו כאמור לפקפק בנכונותה, הובטח לה כי בתמורה למטלות הנוספות שהוטלו עליה החל מחודש מאי 2012, היא תזוכה בגמול נוסף בגין העבודה הנוספת שהוטלה עליה.

 

10.גרסת העובדת ביחס להגדלת היקף המטלות, כאמור, נתמכה במסמך מזמן אמת שצורף לתצהירה כנספח ג'.

11.בחודש אוגוסט 2012 פנתה אל העובדת טלפונית עו"ד טלי פרי ממשרד הנאמנים וביקשה מן העובדת לשמש כעובדת של הנאמנים, שלא במסגרת עבודתה בנצבא.

העובדת השיבה בתגובה כי הסדר שכזה מצריך את אישור הממונה עליה מר אטיאס, כאשר בעקבות דבריה אלה נאמר לעובדת על ידי עו"ד פרי כי הפרטים בעניין העסקתה בשירות הנאמנים וכעובדת של הנאמנים – סוכמו.

 

12.מהראיות עולה כי ביום 29.8.12, נפגשה העובדת עם עו"ד פרי במשרדה, כאשר במסגרת פגישה זו הובהר לעובדת ע"י עו"ד פרי כי על פי ההסדר שגובש עם מר אטיאס תועסק העובדת ישירות על ידי הנאמנים בתמורה לשכר של 10,000 ₪ ברוטו אשר ישולם במישרין על ידי התחנה. הסדר זה אף הועלה על הכתב (ראה נספח ד' לתצהיר העובדת) ביום 30.8.12, כאשר העתק מן ההסכם נשלח בדואר אלקטרוני גם ליועץ המשפטי של נצבא, עו"ד דב פישלר, עם העתק לעובדת ואל רואה החשבון ממשרד הנאמנים, מר אריאל בנימין. מפאת חשיבות הדברים נצטט להלן את ההסכם:

"דב [פישלר] שלום, בהמשך לפגישה שהתקיימה אתמול ביני לבין ימית [העובדת], הריני להביא לידיעתך כי סוכם בינינו כי ימית תעבוד עבור הנאמנים שליש משרה (60 שעות) תמורת שכר חודשי של 10,000 ₪ שישולם לה ע"י התחנה המרכזית החל מחודש ספטמבר 2012...".

 

13.ממכלול הראיות, לרבות העדות של עו"ד פרי אשר העידה בפנינו היום, עולה כי מדובר בהסכם שלפיו התקיימו יחסי עובד ומעביד בין העובדת לבין הנאמנים וזאת, ללא כל קשר ליחסי העבודה שבין העובדת לבין נצבא, כאשר הרושם המתקבל ממכלול הראיות כי הסכם זה היה ידוע לגורמים המוסמכים בנצבא ובכלל אלה היועץ המשפטי וכן מר אטיאס.

 

14.במאמר מוסגר ייאמר כי ככל שמשתמע מעדותו של מר אטיאס כי פרטי ההסדר נעשו שלא בידיעתה של נצבא או שלא בידיעתו, הרי שמתקשים אנו לקבל גרסה זו, הן לאור עדות העובדת ועו"ד פרי, הן לאור העובדה שההסכם מוען ליועץ המשפטי של נצבא והן בשים לב לכך שגם מר אטיאס בעצמו, בחקירתו הנגדית, לא התכחש לעובדה שהנאמנים סירבו להתקשר בהסכם למתן שירותים משפטיים עם נצבא וזאת מאחר ונצבא היתה נושה משמעותי של התחנה ובעל עניין ובשל חשש לניגוד עניינים.

 

15.בהמשך לדברים הללו, החל מחודש ספטמבר 2012 המשיכה למעשה העובדת לעבוד הן עבור נצבא והן עבור הנאמנים במקביל, כאשר נצבא לא הראתה כי היקף העבודה של העובדת אצלה והיקף המטלות היא ביצעה החל מספטמבר 2012 פחת או ירד בשל עבודתה במקביל עבור הנאמנים.

 

16.בתחילת חודש ינואר 2013 גילתה העובדת להפתעתה כי שכר עבודתה בנצבא עבור חודש דצמבר הולן ומשהיא פנתה בעניין זה לחשבת השכר היא גילתה לדבריה ולתדהמתה כי הטעם לכך נעוץ בכך שמר יעקב מימון - שהינו "בעל השליטה" האמיתי בנצבא – "כועס" על ההסדר שנערך בינה לבין הנאמנים ללא ידיעתו, ומשכך הורה על עיכוב התשלום של שכר העבודה.

נציין כי מר מימון לא זומן להעיד מטעם נצבא על מנת לסתור גרסה זו.

 

17.ממכלול הראיות עולה עוד, כי לאחר הדברים הללו פנתה העובדת מספר פעמים למר אטיאס בדרישה לקבל את שכרה מנצבא ואף קיימה פגישות משותפות עם מר אטיאס ועם עו"ד פישלר אשר במהלכן נטען בפניה לראשונה כי נצבא סבורה כי היא זכאית לקבל את השכר אשר שולם לה ע"י הנאמנים בגין עבודתה עבורם ושאם לא תעשה כן "תהיינה לכך השלכות".

העובדת אף ציינה כי מר אטיאס ומר פישלר אמרו לה : "חבל על כל מה שבנית... יש השלכות לכך שלא תסכימי...", זה הצהרות דומות המרמזות כי אם היא לא תסכים לשלם לנצבא את השכר שקיבלה מהנאמנים יבולע לה (ראה סעיף 22 לתצהיר העובדת).

 

18.לגרסת העובדת, שהינה כאמור מקובלת עלינו, היא הבהירה לנצבא כי ככל שהיא תמשיך לעמוד על דרישתה לקבל את השכר ששולם לה ע"י הנאמנים, הרי שהיא (העובדת) תפסיק לאלתר את עבודתה עבור הנאמנים ואילו מר אטיאס ומר פישלר הפצירו בה שלא להפסיק את עבודתה עבור הנאמנים מאחר ותקופת ההקפאה אמורה ממילא להסתיים בעוד כחודשיים, וכן הבהירו לה כי לצורך הפשרה ניתן להסכים לפי שעה להעביר לנצבא את השכר המשולם ע"י הנאמנים עד תום ההקפאה, כאשר לאחר תום ההקפאה יועלה שכר בנצבא באופן שיפצה אותה בגין מלוא ההחזרים ויגרום לכך שהיא לא תצא בחסרון כיס.

 

19.העובדת הסבירה כי מאחר ובאותה תקופה היא היתה תלויה בנצבא לפרנסתה, כי היא חששה מהדברים שנאמרו לה ע"י מר אטיאס ומר פישלר, וחששה למקום העבודה, הרי שבלית ברירה ובהסתמך על ההבטחות כי מדובר בהסדר זמני בלבד וכי יינתן לה פיצוי בעתיד, היא הסכימה להצעה, כאשר במהלך החודשים ינואר עד פברואר 2013 היא אכן העבירה את שכר העבודה שקיבלה מהנאמנים לנצבא.

נציין כי שכר זה לא הועבר ישירות מהנאמנים לנצבא, אלא על פי הוראת נצבא הועבר לעו"ד פישלר ועו"ד פישלר התחשבן עם נצבא.

 

20.עולה עוד כי תקופת ההקפאה לא הגיעה לסיומה ביום 28.2.13, כאשר העובדת המשיכה לעבוד בעבור הנאמנים בחודשים מרץ עד מאי 2013 ובהתאם לכך להעביר לעו"ד פישלר את השכר שקיבלה מהתחנה בגין עבודתה בשירות הנאמנים (ראה נספח ו' לתצהיר העובדת).

 

21.בנסיבות אלה, פנתה העובדת למר אטיאס מספר פעמים בדרישה להסדיר את תשלום שכרה המולן בהתאם להבטחה, אך ללא הועיל.

 

22.בהמשך לכך, ולאחר שהעובדת הבהירה כי היא איננה מוכנה להמשיך בהסדר, הרי בחודש יולי 2013 היא חדלה להעביר לעו"ד פישלר את שכר העבודה אשר שולם לה על ידי הנאמנים ובמקביל והחל מחודש אוגוסט 2013, החלה נצבא להפחית ולקזז משכרה סך של 900 ₪ מידי חודש ללא התראה וחרף התנגדות העובדת.

ובהמשך הלינה נצבא אף את שכרה של העובדת בעבור חודש ינואר 2014 ללא התראה וללא שימוע.

 

23.בתחילת חודש פברואר 2014 פנה אל העובדת מנכ"ל חברת האם של נצבא מר עדי דנה והודיע לה כי נצבא החליטה לא לשלם את שכרה בגין עבודתה בחודש ינואר 2014 וכי הוא פועל ביחד עם היועצת המשפטית בקבוצת נצבא על מנת לנסות להסדיר את תשלום שכרה של העובדת.

 

24.העובדת אף מתארת בתצהירה פגישות שונות שהתקיימו עם עו"ד לנדנר וכן עם מר אטיאס ואנשים מטעמו במטרה להסדיר את זכויותיה אך ללא הועיל. העובדת אף ציינה כי באחת הפגישות ביום 6.2.14, ציין בפניה מר אטיאס כי הוא מרגיש אחריות אישית כלפיה בשל "הבלגן" שנוצר ואף הציע לשלם לה מכיסו באופן אישי חלק מסכום החוב, בכפוף לכך שתשמור את העניין בסוד.

 

25.במהלך כל אותה תקופה המשיכה העובדת לעבוד הן בעבור נצבא והן בעבור הנאמנים בלא שקיבלה תמורה בגין עבודתה עבור הנאמנים, כאשר הניסיונות להגיע להסדר עם נצבא או עם מר אטיאס לא צלחו.

 

26.ביום 12.2.14 הודיע מר אטיאס לעובדת כי אין כוונה לשלם לה את חוב השכר לרבות שכר חודש ינואר וכי לטענת נצבא אף שולם לה שכר ביתר. בנסיבות אלה, ביום 13.2.14 הודיעה העובדת על התפטרותה מעבודתה בנצבא בדין מפוטרת בהתאם למכתב מיום 13.2.14 (ראה נספח ח' לתצהיר העובדת).

 

27.העובדת הדגישה כי התפטרות זו באה לאחר שמר אטיאס הבהיר לה כי נצבא אינה מתכוונת לשלם לה שכר עבודה עבור עבודה בתקופה המוקדמת ומשכך היא לא עבדה בתקופה זו בפועל, אך העבירה לנצבא רשימה מפורטת של כל הנושאים לטיפולה.

 

28.עוד ציינה העובדת, כי רק לאחר דרישות והפצרות רבות בסוף חודש מרץ 2014 שילמה נצבא את שכר עבודתה בגין חודש ינואר 2014 אך מנגד קיזזה מיתרת הזכויות שלה סך השווה בערכו לחודש ימים בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

 

29.תביעתה של נצבא נגד העובדת היתה למעשה להשיב את כל הסכומים שקיבלה העובדת מן הנאמנים בניכוי הסכומים שהעובדת השיבה בסך של 84,825 ₪.

העובדת מנגד עתרה להשבת הסכומים שקוזזו, להשבת השכר שהועבר לנצבא שאותו היתה זכאית לקבל מהנאמנים וכן לתשלום הלנת שכר לחודשים ינואר ובפברואר 2014, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש.

 

30.מהראיות עולה כאמור כי בין העובדת לבין הנאמנים נערך הסכם עבודה שעל פיו העובדת היתה עובדת של הנאמנים והיתה זכאית בגין עבודתה עבורם לתשלום שכר. בניגוד לטענתה של נצבא, עולה מן הראיות כי הסכם זה לא נערך מאחורי גבה של נצבא אלא בידיעתה המלאה ובהסכמתה וכנראה שמטעמים מסוימים נצבא חזרה בה מן ההסכמה בשלב מאוחר יותר וביקשה לבטל את הסכמתה לאפשר לתובעת לעבוד במקביל לעבודתה בנצבא גם אצל מעסיק אחר, אלא אם התמורה שתקבל העובדת מן המעסיק האחר (הנאמנים) תועבר לנצבא.

 

31.בנסיבות אלה, שעה שמדובר בעובדת המועסקת בנצבא מזה כ- 7 שנים, כאשר נצבא היא המעסיקה העיקרית והקבועה, ואילו העבודה בשירות הנאמנים היתה שולית יחסית וזמנית, אך טבעי הוא כי העובדת לא היתה בעמדת מיקוח שאפשרה לה לעמוד על אכיפת ההסדר שעליו הסכימה נצבא מלכתחילה שלפיו נתנה העובדת שירותים לנאמנים בתמורה לשכר של 10,000 ₪.

 

32.אין לקבל את טענתה של נצבא לפיה העבודה של העובדת עבור הנאמנים נעשתה על חשבונה באופן שהצדיק את הדרישה לקבלת השכר ששולם לתובעת מהנאמנים, חלף תשלומו לעובדת. בעניין זה לא הוכח כי היקף העבודה של העובדת הן מבחינת שעות העבודה והן מבחינת התפוקות והנושאים שבהם טיפלה ירד או פחת בשל עבודתה עבור הנאמנים. מעבר לכך, נראה כי לנצבא היה אינטרס בעבודתה של העובדת עברו הנאמנים הן מן הטעם שבדרך זו היא יכולה היתה לפטור עצמה, לפחות לתקופה מוגבלת, מקיום ההבטחות לעובדת להעלות את שכרה והן מהטעם שנצבא היתה בעלת אינטרס כלכלי ונושה של התחנה.

 

33.לשון אחרת, עולה איפוא כי בין נצבא העובדת והנאמנים היה הסכם משולש שלפיו העובדת תשמש כעובדת של הנאמנים בלבד בתמורה לשכר של 10,000 ₪ וזאת במהלך תקופת ההקפאה, שהינה מעצם טבעה תקופה זמנית, ובשים לב לכך שלנצבא עצמה היה אינטרס כלכלי בהסכם זה. זאת שעה שבשלב מאוחר יותר נצבא היא שביקשה להתכחש להסכם ולנסות לשנות את תנאיו באופן שהיא "לחצה את העובדת אל הקיר" "להסכים" להעביר בדרכים עקלקלות את השכר שהרוויחה בתמורה לעבודתה אצל הנאמנים לנצבא.

 

34.בנסיבות אלה, יש לדחות איפוא את התביעה במלואה ויש לקבל את התביעה שכנגד של העובדת להשבת כל הסכומים שהועברו לנצבא המתייחסים לעבודת העובדת עבור הנאמנים או הסכומים שקוזזו משכר העובדת בנצבא בגין עבודתה עבור הנאמנים.

 

35.בנסיבות הללו, יש לקבל אף את התביעה של העובדת לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, היות ונצבא לא היתה רשאית לגרוע משכרה או לעכב תשלום שכרה בשל הסכומים שקיבלה מהנאמנים להם היתה זכאית במלואם, ללא קשר לעבודתה בנצבא.

 

36.כמו כן, בנסיבות הללו, יש קושי לקבל את הטענה כי עומדת לנצבא טענה של טעות כנה או של חילוקי דיעות של ממש משעולה כי נצבא למעשה ביקשה להפר את ההסכם עם העובדת. זאת מעבר לעובדה כי גם אם היו לנצבא טענות מוצדקות היא לא היתה רשאית לקזז משכרה של העובדת אלא היה עליה להגיש תביעה עצמאית.

 

37.אשר לתביעה לתשלום פיצויי בגין עוגמת נפש – הרי שלא מצאנו לנכון לקבלה שכן על פי הפסיקה פיצוי מסוג זה יפסק רק במקרים חריגים ונדירים והמקרה שלפנינו איננו בא בגדרם.

 

38.סוף דבר –

התביעה שהגישה נצבא נדחית במלואה.

אשר לתביעה שכנגד, הרי שעל נצבא לשלם לעובדת תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא לה פסק דין את הסכומים הבאים:

א.28,200 ₪ בגין השבת הסכומים אשר העובדת העבירה לנצבא.

ב.5,400 ₪ בגין השבת הסכומים שנוכו משכר העובדת שלא כדין.

ג.107,803 ₪ בגין פיצויי הפיטורים.

ד. 15,185 ₪ בגין פיצוי הלנת שכר ועבור החודשים ינואר ופברואר 2014.

ה. 15,170 ₪ בגין קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת.

 

על הסכומים אלה (למעט החיוב בפיצויי הלנה), יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העבודה 13.2.14 ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן לשלם לעובדת את סכום פיצויי הפיטורים באמצעות שחרור כספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל והשלמת הסכום עד לסכום שנפסק.

כמו כן, לביצוע פסק הדין תעביר נצבא לעובדת את כל המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הכספים הצבורים בקופות הגמל וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

 

39.בנוסף תשלם נצבא לתובעת סך של 15,000 ₪ כהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

 

ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ו, (21 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

תמונה 4

 

 

תמונה 3

 

תמונה 2

 

 

נציג ציבור (עובדים)

מר דוד נס

 

נטע רות , שופטת

 

נציג ציבור (מעסיקים)

מר מרדכי מנוביץ

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ