סע"ש 30887-01-14

 בפנינו תביעה לתשלום פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 (להלן – החוק או חוק איסור לשון הרע) וכן לתשלום הפרשי פיצוי פיטורים. נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את סיכומי הצדדים בפנינו הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה במובן זה שיש לזכות את התובעת בהפרשי פיצוי פיטורים, על בסיס ההנחה שהתפטרותה של התובעת באה בגדר סעיף 11 א' לחוק פיצוי פיטורים וכן כי יש לפסוק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק איסור לשון הרע שהינו נמוך מן הסכום הנתבע. להלן נפרט את טעמינו ותחילה את תמצית העובדות.

1. התובעת הועסקה כמוכרת בנתבעת החל מיום 13.11.11 ועד ליום 2.9.13. מועד שבו התפטרה מעבודתה בנסיבות שבהן לא היה לשיטתה מקום לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה בנתבעת.

    

2. הנתבעת מפעילה רשת של חנויות בגדים בשם "זארה". במהלך עבודתה בנתבעת הועסקה התובעת בחנות בסניף עזריאלי (להלן – החנות). יחסי הצדדים עלו על שרטון סמוך למועד שבו מנהלת החנות הוחלפה במנהלת חדשה בשם דגנית (להלן – דגנית). לגרסת התובעת, מאז כניסתה לתפקיד נהגה דגנית להתעמר בה, לנהוג בה בזלזול ולייצר סביבת עבודה שאיננה נינוחה בסניף. "האירוע המכונן" אשר בסופו של דבר הוביל גם להפסקת עבודתה של התובעת ואשר במהלכו כינתה דגנית את התובעת, לטענתה, "גנבת" התרחש ביום 1.8.13.

   בשל חשיבות הדברים נפרט את גרסת התובעת בנוגע לאשר התרחש במועד זה וסמוך לאחריו ועד למועד סיום יחסי העבודה. לאחר מכן, נביא את גרסתה של דגנית. בהמשך נסביר מדוע יש להעדיף לטעמנו את גרסתה של התובעת על פני גרסתה של דגנית ושל הנתבעת.

    

3. במסגרת תצהירה, העידה התובעת כי ביום 1.8.13, סמוך לסיום המשמרת היא ביקשה למדוד בגדים מהחנות על מנת לרכשם, כפי שנהגה לעשות במהלך כל התקופה שבה הועסקה בנתבעת. זאת בדומה לאשר עשו לדבריה עובדים אחרים בנתבעת. התובעת הוסיפה והסבירה כי היא ביקשה מאחת מאחראיות המשמרת להסיר את הזמזם שהוצמד לבגד, כפי שהיה מקובל לעשות בעת המדידה ואילו אחראית המשמרת מצידה הסכימה לכך והתכוונה לעשות כן. עוד העידה התובעת כי כאשר החלה להתבצע הסרת הזמזם התערבה בעניין דגנית, נטלה לידיה את הבגד המדובר והטיחה בה (בתובעת) כי מדובר במעשה הנוגד את הנהלים הגובל בגניבה. התובעת ציינה כי הדברים נאמרו על ידי דגנית בצעקות רמות. התובעת הדגישה כי אירוע זה (להלן-התקרית) התרחש בנוכחות ארבעה עובדים נוספים שנכחו במחסן. עוד היא הוסיפה כי לאחר הדברים הללו, היא (התובעת) נטלה את חפציה ופנתה לעבר הקופה על מנת לשלם עבור הבגד אלא שדגנית לא הניחה לה, הלכה אחריה לאורך הדרך, מהמחסן ועד לקופה וחזרה ואמרה לה כי מדובר בגניבה. עוד אמרה לה דגנית לדבריה – "בקול רם ועם סימני ידיים" כי עליה לעמוד בתור כמו יתר הלקוחות בחנות. זאת, חרף הנוהג המקובל שבו עובדי החנות משלמים בקופה נפרדת. התובעת העידה כי במהלך התקרית היא פנתה לדגנית ושאלה אותה באופן מפורש האם היא מאשימה אותה בגניבה ואילו דגנית השיבה לשאלה זו לדבריה "כן ואני אף רוצה אחרי הקניה לבדוק לך את התיק ביציאה". לדברי התובעת, זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שבה ביקש מי מטעם הנתבעת לבדוק את התיק שלה מאז תחילת עבודתה בחנות. עוד הדגישה התובעת כי השיחה בינה לבין דגנית "נוהלה בטון גבוה כאשר דגנית 'דואגת' כי כלל הנוכחים בחנות ישמעו את רוח השיחה." כן ציינה כי לאחר שהיא (התובעת) סיימה את רכישת הבגדים המתינה לה דגנית ביציאה מהחנות וביקשה לבדוק את התיק שלה ושוב צעקה עליה כי בפעם הבאה שהיא (דגנית) תדבר אליה עליה לעמוד ולהקשיב לה. לדברי התובעת, מאז אותו אירוע החלה דגנית לנהוג בה כאילו הייתה גנבת: לדבריה דגנית הייתה פונה אליה לעתים בבקשה לבדוק את חפציה לפני עזיבת החנות, לעתים מתוך כוונה להשפיל אותה בפני העובדים האחרים והייתה קוראת בפני העובדים האחרים "מיכל! תיק!"; דגנית נהגה לבדוק אך ורק את התיק של התובעת ולא בדקה תיקים של עובדים אחרים, כפי שעלה משיחות שערכה התובעת אם עובדים אחרים. התובעת הוסיפה והעידה כי במשמרת הבאה שלאחר התקרית היא נשאלה על ידי עובדות נוספות האם היא באמת לקחה משהו מן החנות וזאת, לאור ההתנהלות של דגנית כלפיה וכי היא התבקשה על ידי חברותיה לעבודה לשכנע שלא נטלה דבר מן החנות. לאור ובעקבות התקרית התובעת כתבה מכתב להנהלת הנתבעת שאותו צירפה לתצהירה.

    

4. במכתב זה, הנושא תאריך 1.8.13, אשר כותרתו "התנהגות מנהלת הסניף עזריאלי" ואשר הופנה לסמנכ"לית הנתבעת כתבה התובעת כך:

    

   "כידוע לך הנני עובדת בחברה זארה מזה כשנתיים וחצי... אני שמחה להיות חלק מהרשת ומגיעה בכיף לעבודה ומאוד עוזרת בקידום מכירות של הסניף בעזריאלי. אף הוצע לי מספר פעמים להיות אחמ"שית.

   לאחרונה, הוחלפה מנהלת הסניף, דגנית סולמון ולצערי יחסה האנושי לעובדים אינו יאה, בלשון המעטה, רבים העובדים אשר ביקשו להפסיק את עבודתם בסניף נבעו מיחסה.

   השיא היה כאשר, היום, ה-1 לאוגוסט החלה להתנכל לי אישית וניסתה מספר פעמים להתנגח בי, תוך כדי השפלה ואי שמירה נאותה על יחס אנושי שהתבטא, בין היתר, בהרמת קול וסמני ידיים.

   לאור האמור לעיל, מבקשת לקיים עימך שיחה בעניין אחרת אאלץ להודיע על התפטרותי כדין מפוטר, וכל המשתמע מכך.