ב' נ' אילנות כ.ג. שרותי יעוץ בע"מ

פתח דבר

1. מעסיקה פונה לממונה על חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: הממונה) בבקשה לקבלת היתר לפיטוריה של עובדת בהריון, בטענה לאי שביעות רצון מתמשך מתפקודה. לאחר ברור הבקשה באה הממונה לכלל מסקנה, כי נמצא קשר בין הרצון לפטר את העובדת לבין הריונה ולפיכך לא מתירה את פיטורי העובדת ההרה. האם בנסיבות אלה חובה על המעסיקה להמשיך להעסיק את העובדת בתפקיד שמלאה טרם הפניה לממונה? האם תקום למעסיקה מכוח הפררוגטיבה הנתונה לה לנהל את עסקה כרצונה שיקול דעת בעניין זה? אם לא השיבה המעסיקה את העובדת לתפקידה המקורי האם תמצא מפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה)?

אלה הן חלק מהשאלות בהן עוסקת התביעה שבפנינו בה טוענת התובעת, כי לאחר היוודע לנתבעת דבר הריונה ובפרט לאחר שסירבה הממונה להתיר את פיטוריה, הרעה הנתבעת את תנאי עבודתה תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לפיכך היא זכאית לפיצוי לא ממוני מכוחו כמו גם לסעדים כספיים נוספים. הנתבעת מצדה כופרת מכל וכל בטענות התובעת ועותרת, בתביעה שכנגד, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, על פי הנטען, במעשיה ובמחדליה של התובעת.

2. קיימנו ישיבה אחת להוכחות. התובעת העידה לעצמה. לנתבעת העידו מייסד הנתבעת רו"ח חגי גולדברג; מנהלת הנתבעת כיום וסגנית המנהל בתקופה הרלבנטית, הגב' נחמה לוי, שהיא גם בתו של רו"ח גולדברג; שתי עובדות לשעבר של הנתבעת, גב' דפנה אביטל גן-אל וגב' אירית כחלון ומנהל אחת מלקוחות הנתבעת, מר דן כהן. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

תשתית עובדתית

3. התשתית העובדתית הצריכה לעניין, כפי שהתבררה בפנינו ושמרביתה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, היא זו שתפורט מטה.

4. הנתבעת, אילנות כ.ג. שירותי יעוץ בע"מ, היא חברה העוסקת במתן שירותי ניהול חשבונות וחשבות שכר ובכלל זה עריכת דוחות, דוגמת אלה שלמס ערך מוסף, רשות המס והביטוח הלאומי. הנתבעת הוקמה באמצע שנות ה – 80 של המאה הקודמת על ידי מר גולדברג שהוא רואה חשבון בהשכלתו. בעת ברור התביעה בבית הדין העביר מר גולדברג את ניהול הנתבעת לביתו גב' נחמה לוי. בתקופה הרלבנטית לענייננו נוהלה הנתבעת על ידי רו"ח מאיר עוזרי ואילו גב' לוי שימשה כסגניתו. הנתבעת מעסיקה כ – 10 עובדים (ככל הנראה בעיקר עובדות) (נספח 22 לתצהיר לוי) ונותנת שירותים למגוון ארגונים וחברות ובהם לא מעט מוסדות ללא כוונת רווח (סעיפים 24 ו – 25 לתצהיר התובעת). עובדי הנתבעת משמשים כמנהלי תיקים וכאנשי קשר ללקוחותיה.

5. התובעת, גב' ש'ב', ילידת 2/1989, החלה עבודתה בנתבעת כמנהלת חשבונות בראשית חודש 2/2012 . בתחילה התקשרו הצדדים בחוזה עבודה (נספח 1 לתצהיר לוי) לתקופה בת 3 חודשים במסגרתו נקבע, בין היתר, כי בסיס שכרה של התובעת יהיה שעתי וכי יעמוד על 28 ₪ ברוטו לשעה. כן הוסכם כי היקף משרתה של התובעת יהיה מלא, שעות העבודה יהיו בין 08:00 ל – 16:00 וכי במקרה של היעדרות מפאת מחלה תשלם הנתבעת דמי מחלה בהתאם לחוק דמי מחלה, התשל"ו – 1976 (להלן: חוק דמי מחלה).

6. יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו גם בחלוף 3 החודשים האמורים ועתה שונו תנאי העבודה במובן זה שההתקשרות בין הצדדים הייתה לתקופה בלתי קצובה, בסיס השכר היה לחודשי והועמד על 5,250 ₪ ברוטו לחודש. בהודעה בדבר פרוט תנאי העבודה שנמסרה לתובעת בחודש 5/2012 נכתב, בין היתר, כי דמי מחלה ישולמו על פי הקבוע בחוק דמי מחלה (נספח 2 לתצהיר לוי).

7. הרושם המתקבל מן המסכת הראייתית שנפרשה בפנינו הוא שמרקם יחסי העבודה בין הצדדים בשנת 2012 היה תקין. למצער, אין כל תיעוד בכתב למצב דברים אחר במהלך שנה זו. בתוך כך, החל מ – 1.12.2012 מתקבלת התובעת להתמחות ביעוץ מס בנתבעת תחת פיקוחו ואימונו של רו"ח מאיר עוזרי (נספח 12 לכתב התביעה שכנגד) שהוא גם הממונה הישיר על עבודת התובעת.

שנת 2013

8. בתחילת שנת 2013 באה הנתבעת לכדי מסקנה כי עובדיה או חלקם, מנצלים לרעה הטבה שניתנה להם, בדמות תשלום עבור ימי מחלה העולה על זה הקבוע בחוק דמי מחלה (עמ' 16, שורה 21). כלומר תשלום דמי מחלה כבר מיום ההיעדרות הראשון. על פי עדותה של הגב' לוי בפנינו, למסקנה האמורה באה החברה לנוכח מעקב צמוד ורצוף שהיא עורכת אחר ימי היעדרות עובדיה בשל מחלתם. בתוך כך טבלת ממוצעים שהיא עורכת בעניין זה ושעל-פיה ימי מחלה העולים על 6 בשנה מהווים "חריגה" (עמ' 18, שורות 14-26). או אז החליט מר גולדברג "שאני יותר לא רוצה ללכת לפנים משורת הדין בנושא של דמי מחלה" (עמ' 16, שורה 22).

אשר על כן נשלחה לכל עובדי הנתבעת, ביום 23.1.2013, הודעת דואר אלקטרוני מאת גב' לוי (נספח 3 לתצהיר לוי) לה צורפה אסופת "נהלים שונים" העוסקת בפרטי פרטים בכל פן אפשרי של העבודה אצל הנתבעת, לרבות ההנחיה כי "כאשר אוכלים תוך כדי העבודה ואין השפעה משמעותית על העבודה, יש לקלוט שעות על הלקוח עליו עובדים בזמן האכילה" (סעיף ה.1). כמו כן חלה חובה לדווח על "התנהלות לא יעילה בתוך המשרד" (סעיף ט'). להבנתנו הכוונה היא גם להתנהלות של עמיתים לעבודה.

נוסיף ונסביר שאין מחלוקת בין הצדדים שעובדי הנתבעת נדרשו למלא באופן יומי דין וחשבון ממוחשב המפרט את עבודתם. דהיינו לטובת איזה לקוח עבדו בכל שעה משעות העבודה; סוג העבודה שביצעו עבור אותו לקוח, דוגמת הנהלת חשבונות או 'משכורות'. לחילופין, 'עבודת משרד' עבור הנתבעת עצמה שכללה תיוק, ישיבות צוות, פגישות אישיות עם הממונה, 'עבודות משרד כלליות' וכדומה. תכנת המחשב כללה אפשרות להוספת הערה מבהירה לסוג העבודה.

שימת לבם של העובדים הופנתה בעיקר ל"סעיף ו' בנהלים שתוקן" הוא זה העוסק בימי היעדרות ובכלל זה בימי מחלה. נביא את עיקרי הדברים:

"1. חופשה, מחלה, מחלת ילד, מילואים ובדיקות הריון – יש להביא אישורים מתאימים.

2. ימי בדיקות כלליות אינם נחשבים כימי מחלה חלקי או מלא, אלא על חשבון העובד...

4. אין אפשרות לקחת יותר ימי חופשה או מחלה מעבר לצבירה. עובד שנעדר מעבר לצבירת ימי החופשה או המחלה – ינוכו ימים אלו מהשכר....