פלוני נ' שחר מנופים בע"מ

הרקע הצריך לעניין

1. התובע הועסק בנתבעת מיום 1.10.10 עד 31.3.23.

2. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בעבודות מנוף עבור לקוחות פרטיים ועסקיים (החברה).

3. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה. בהקשר זה יש לציין שמלכתחילה התובע טען לתחולת צו ההרחבה בענף הבנייה. אלא שבמסגרת הדיון המקדמי מיום 25.2.24 (ש' 18-23 לפרוטוקול), הסכימו הצדדים שכתב התביעה יתוקן כך שבמקום ענף הבנייה יירשם ענף ההובלה. זאת, מבלי לשנות את סכומי התביעה.

4. כמו כן, החברה טענה כבר במסגרת כתב ההגנה שהיא חברה בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל (סעיף 17 להגנה) וכבר נפסק כי "על מנת שמעסיק בענף ההובלה יוכל להסתמך על הוראות הסדר השכר הכולל שבהסכם הענפי, עליו להיות חבר בהתאחדות או להיות צד להסכם קיבוצי אחר שקיבל את אישורו של השר" (ע"ע (ארצי) 19460-04-11 ואדים מזור - פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרוייקטים בע"מ (3.11.16)).

    

   תמצית טענות הצדדים

5. לטענת התובע, על אף שנאלץ להתפטר לאחר 12 שנות העסקה מפאת מחלה, לא שולמו לו פיצויי פיטורים; כן הוא טען ששכרו פוצל לרכיבים מהם לא הופרשו לו זכויות; הוא לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות על אף שעבד שעות מרובות, מ-05:30 עד 16:30 בימים א'-ה' ולעיתים גם בימי שישי ובשעות רבות יותר; הוא קיבל דמי הבראה וחופשה בחסר; לא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודתו.

6. הנתבעת (החברה) טענה מנגד שהיא ביצעה גמר חשבון עם התובע והייתה צריכה להעביר לו סכום נוסף משלים טרם הגשת התביעה; התובע קיבל 10 שעות נוספות גלובלי; עבודת התובע בוצעה באתרים שונים בארץ אליהם הוא הגיע ברכב החברה ישירות מביתו ויש להפחית זמן נסיעה משעות העבודה; רכב החברה הוצמד לתובע אך לא גולם בשכרו לבקשת התובע; התובע נטל חופשות רבות מעבר למכסה בחוק; התובע ידע את זכויותיו וקיבל הסכם עבודה, אך הסכם העבודה לא אותר על ידי החברה מאחר שחלפו שנים רבות מתחילת העסקתו.

   דיון והכרעה

   הודעה על תנאי עבודה

7. כאמור, התובע טען שהוא לא קיבל הודעה על תנאי עבודתו והחברה טענה מנגד שהיא מסרה לתובע הסכם עבודה אך מאחר שחלפו שנים רבות (כ-12.5 שנים) היא לא הצליחה לאתר אותו.

8. כאשר נציג החברה, מר שחר אליהו (מר שחר), נחקר בנושא הוא העיד שהוא לא זוכר אם נחתם חוזה עם התובע ושהגורם שהיה יכול לשפוך אור בנושא היא מזכירת החברה, אך זו לא זומנה לעדות. התובע לא נחקר בנושא.

9. לאור מועד תחילת עבודתו של התובע והחובה ליתן ההודעה בתוך 30 יום מתחילת ההעסקה, הרי שעילת התביעה התיישנה.

10. לפיכך, תביעת התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

    שכר התובע

11. לטענת התובע תלושי השכר שלו הונפקו בצורה לאקונית, מבלי להראות את מספר ימי העבודה, השעות הרגילות והנוספות. בנוסף, שכרו פוצל לשכר יסוד, פרמיה ובונוס במטרה לצמצם את בסיס השכר לזכויות. שלושת הרכיבים הללו מהווים יחדיו את בסיס השכר.

12. החברה טענה מנגד שתלוש השכר שיקף נאמנה את ימי ושעות העבודה, לרבות תשלום גלובאלי עבור 10 שעות נוספות שהיה ידוע לתובע ובונוס ששולם מעת לעת המותנה ברווחיות כתמריץ.

13. אשר לדעתנו - ראשית, בניגוד לטענת החברה שהבונוס היה מתונה ברווחיות, מר שחר העיד בחקירתו הנגדית שהבונוס שולם עבור הגעת התובע לעבודה - "שהוא היה בא מידי פעם ביום שישי לעבוד. לא היה כל הזמן קבוע, פעם בחודש, או שהייתה עוד איזו עבודה מסוימת שהוא גמר מוקדם. אז היינו נותנים. אבל רוב הזמן אם אתה מסתכל בשעות ובאיתורן, רוב הזמן הוא ישב, הוא לא עבד".

14. לבד מהעובדה שעדותו של מר שחר ביחס לבונוס אינה עולה בקנה אחד עם טענות החברה, עיון בתלושי השכר מעלה שהבונוס שולם באופן עקבי מדי חודש בחודשו משך שנים ובאותו סכום (1,000 ₪ נטו וכ-1,470 ₪ ברוטו). עובדה זו לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם טענות החברה לתשלום מותנה ברווחיות, היא גם אינה עולה בקנה אחד עם עדות מר שחר לפיו הבונוס שולם בתמורה לעבודת התובע בימי שישי, שכן הבונוס שולם קבוע גם אם התובע לא עבד בשישי.

15. כך, מחודש 8/16 (המועד ממנו נערכו החישובים לתביעה עקב התיישנות) התובע קיבל מדי חודש בחודשו ובאופן קבוע שכר יסוד בסך 8,000 ₪ נטו (כ-9,542 ₪ ברוטו) ובונוס בסך 1,000 ₪ נטו (כ-1,493 ברוטו).

16. בחודש 12/17 שכר הבסיס עלה ל-9,000 ₪ נטו (כ-10,932 ₪ ברוטו). הבונוס נשאר זהה. סך הכול, שכר התובע עמד על כ-12,402 ₪ ברוטו.

17. עיון בתלושי השכר מעלה שגם הפרמיה שולמה מדי חודש בחודשו באופן קבוע כרכיב פיקטיבי ששימש למעשה חלק משכר הבסיס.

18. כך, מחודש 2/18 שכר הבסיס של התובע ירד לסך של 6,906 ₪ נטו (כ-8,000 ₪ ברוטו) ובנוסף לבונוס (בסך כ-1,000 ₪ נטו / 1,470 ₪ ברוטו) והוא החל לקבל פרמיה בסך 2,094 ₪ נטו (כ-3,079 ברוטו). הפרמיה שולמה באופן עקבי משנת 2018 עד 7/19 בסך קבוע של 2,094 ₪ נטו (כ-3,080 ₪ ברוטו). אולם, על אף השינויים הדרמטיים ברכיבי השכר סך התשלומים לתובע לא השתנה הרבה ועמד על כ-12,550 ₪.

19. מחודש 8/19 הפרמיה עלתה ל-3,094 ₪ נטו (כ-4,550 ₪ ברוטו). סכום זה לצד בונוס בסך 1,000 ₪ נטו (כ-1,470 ₪ ברוטו) ושכר בסיס של 6,906 ₪ נטו (כ-7,950 ₪ ברוטו) הסתכם לסך של כ-13,971 ₪ ברוטו.

20. מחודש 12/19 השכר חזר ועלה ל-9,000 ₪ נטו שכר בסיס (כ-11,032 ₪ ברוטו) ו-2,000 ₪ נטו פרמיה (כ-2,941 ₪ ברוטו). שוב, על אף השינוי הדרמטי ברכיבים, סך התשלומים נותר על סכום דומה של כ-13,974 ₪ ברוטו.

21. בחודש 9/20 שכר הבסיס שוב ירד, הפעם ל-8,000 ₪ נטו (כ-9534 ₪ ברוטו) והפרמיה עלתה ל-4,000 ₪ (מ-2,000 ₪ לפני כן), כ-5,882 ₪ ברוטו. סך הכול קיבל התובע כ-15,607 ₪ ברוטו.

22. ובחודש 3/22 הפרמיה עלתה ל-4,500 ₪ נטו (כ-7,703 ₪ ברוטו). סך הכול קיבל התובע כ-16,364 ₪ ברוטו.

23. תלוש 1/23 מציין 21 ימי מחלה בתעריף של 543.48 ₪ נטו ליום ובסה"כ 14,317.41 ₪ ברוטו. זאת למרות שבנתוני העזר מצוין ניצול של 27 ימי מחלה.

24. תלוש 2/23 מציין תשלום מחלה בסך 12,500 ₪ נטו ובסה"כ 15,915.96 ₪ ברוטו. לא מצוין עבור כמה ימים ניתן התשלום, אך בנתוני העזר מצוין ניצול של 24 ימי מחלה, מה שמוביל לבסיס שכר יומי שונה לתשלום ביחס לתלוש 1/23.

25. בהינתן האמור לעיל - התשלומים העקביים של בונוסים ופרמיות; השינויים הבלתי מובנים בשכר שכללו ירידת שכר בסיס תוך העלאת רכיבים אחרים ושמירה על התשלום הכולל; ירידת שכר בסיס בשנים האחרונות והעלאה גבוהה של רכיבים אחרים תוך העלאת סך המשכרת דה-פקטו; ובהינתן שהחברה לא הציגה ראיה לתנאי העבודה המוסכמים של התובע, אנו מקבלים את הטענה שהבונוס והפרמיה היוו חלק משכר התובע. יצוין שגם לפי טופס 161 שצירפה החברה לכתב התביעה, שכר התובע לפיצויי פיטורים (13,310 ₪) גבוה בהרבה משכר הבסיס המופיע בתלושי השכר.

26. יחד עם זאת, התובע הודה שחלק מהתשלום לשעות הנוספות שהוא ביצע שולם תחת רכיב הפרמיה (עמ' 3, ש' 21-26 לפרוטוקול). החברה, כאמור, טענה שהסיכום שלה עם התובע היה תשלום גלובלי עבור 10 שעות נוספות. בהינתן הודאת התובע וטענת החברה אנו מקבלים את טענת החברה וקובעים שהפרמיה שיקפה תשלום של 10 שעות נוספות. מעבר ל-10 שעות שסוכמו - אנו בדעה שהפרמיה שולמה כרכיב שכר.

27. לא נעלם מעינינו שהחברה משלמת מיסים להתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל (נספח ג' להגנה) ושלפי ההסכם הקיבוצי בענף ניתן לשלם שעות נוספות בדרך של פרמיה. אולם, כאמור, על פי טענת החברה עצמה, הסיכום עם התובע היה לתשלום 10 שעות נוספות בלבד. כמו כן, תשלומי הפרמיה, כפי שצוין לעיל, לא רק ששולמו באופן קבוע ובמנותק מהיקף העבודה, מהנתונים עלה שהפרמיה עלתה או ירדה עם הירידה או העלייה בשכר הבסיס או תשלום הבונוס (שגם הוא, לפי קביעותינו לעיל, היווה חלק משכר הבסיס), עובדה המלמדת על כך שהפרמיה שולמה כרכיב פיקטיבי שנועד לבוא במקום שכר הבסיס.

28. לפיכך, נקבע בזאת ששכר הבסיס של התובע כלל גם את תשלומי הבונוס והפרמיה שהוא קיבל לבד מתשלום ששיקף תמורה עבור 10 שעות נוספות תחת רכיב הפרמיה.

    שעות נוספות

29. גרסת התובע ביחס לשעות הנוספות שהוא עבד לא נסתרה. התובע לא נשאל בחקירתו דבר על גרסתו ביחס להיקף השעות הנוספות שהוא ביצע פרט לשאלה מדוע הוא הגיש את תביעתו לאחר 12 שנות עבודה.

30. אשר לגרסת החברה, טענותיה בנושא זה הסתמכו כולן דוחות האיתוראן והטכוגרף. אלא שבמקום לצרף את הדוחות, החברה צירפה "פילוח" ידני מדגמי שהיא ערכה לטענתה, בהסתמך על דוחות 2016-2017. בשום שלב החברה לא מצאה לנכון לצרף כראיה את הדוחות שהיו בידה. מר שחר נחקר בנושא זה והוא אישר שהדוחות קיימים בידי החברה אך החברה לא צירפה אותם לחומר הראיות (ר' עמ' 12 ו-15 לפרוטוקול).

31. מחדל החברה שלא הגישה ראיות משמעותיות אלה שעל פי טענתה נמצאו בידה והיה בהן כדי להוכיח את טענותיה, פועל לחובתה ותומך למעשה בגרסה של התובע להיקף שעות עבודתו. מאחר והחברה לא הגישה את הדוחות על בסיסן היא הכינה את דוח שעות עבודת התובע, לא ניתן לקבל את דוח השעות כראיה וודאי לא לייחס לו משקל כלשהו.

32. יחד עם זאת, מתצהיר התובע עולה שהחברה שלחה לו במסגרת גילוי המסמכים דוחות איתוראן חלקיים ל-44 חודשים (5/16-12/19). על סמך דוחות אלו התובע הכין באמצעות מומחה מטעמו תחשיב מפורט לזכאותו לשעות נוספות בתקופה בה קיימים דוחות ותחשיב על דרך האומדנה לזכאותו לכלל תקופת העבודה.

33. הדוחות עליהן הסתמך המומחה מטעם התובע לא צורפו לתצהירו אולם, שעה שהנתונים מתוך הדוחות פורטו בדקדוק על ידי מומחה מטעמו לא ניתן להתעלם מהם. תחשיב התובע, כאמור, משקף בדרך האומדנה את תקופת העבודה כולה. אף שהדוחות מצביעים על ביצוע שעות נוספות (עובדה שהחברה עצמה הכירה בה בסעיף 13 לתצהירו של מר שחר), ישנו פער משמעותי בין הנתונים בדוחות לבין גרסת התובע שהתבססה על החזקה לעבודה של 60 שעות נוספות בחודש. כמו כן, התקופה לגביה הוצגו לתובע דוחות היא משמעותית (44 מתוך 82 חודשים) ואנו סבורים שיש בה כדי להעיד ולהקים גרסה פוזיטיבית ביחס לכל תקופת העבודה.

34. לאחר עיון בנתונים אנו מקבלים את התחשיב בכפוף להפחתת הזכאות על סמך האמור לעיל ועל דרך האומדנה (בהינתן שחלק מהתשלום החודשי משקף תשלום עבור 10 שעות נוספות) כדלקמן - על פי התחשיב התובע ביצע 1,004 שעות. מתוך כמות שעות זו הפחתנו 10 שעות בכל חודש (פרט לחודשים בהם לא בוצעו 10 שעות, שאז הופחתו השעות שבוצעו לפי התחשיב). לאחר ההפחתה נמצא שהתובע ביצע 579 שעות. מדובר בהפחתה של כ-57.4%. התובע היה זכאי לפי תחשיבו לסך של 169,284 ₪. לאחר הפחתה של 57.4% יוצא שהתובע זכאי לסך של 72,115 ₪.

35. לא נעלמה מעינינו טענת החברה בתצהירה שהתחשיב לא מדויק והטעות עליה הצביעה החברה מתלוש מאי או יוני 2016, אלא שהחודשים המדוברים בלאו הכי נמצאים בתקופת ההתיישנות. הטעות לא השפיעה על מסקנותינו מהתחשיב. לא מצאנו טעויות נוספות רלוונטיות ומשמעותיות בתחשיב וגם החברה לא הצליחה להצביע על טעויות נוספות פרט לטעות זו, שכאמור איננה רלוונטית.

36. לפיכך, על החברה לשלם לתובע סך 72,115 ₪ בגין אי תשלום שעות נוספות.

    פיצוי בגין תלושים פגומים

37. לאור דיונינו לעיל ומתוך עיון בתלושי השכר, ישנם פרטים רבים שהחברה לא פירטה בתלושי השכר בניגוד לדין. אין פירוט של ימי ושעות עבודה בפועל. אין פירוט של התשלום הגלובלי המוסכם ל-10 שעות עבודה נוספות מדי חודש. היעדר הפירוט יצר קושי של ממש לברר את זכויות התובע ולנהל אתה הליך.

38. בהינתן כמות התלושים בהם מדובר אנו מקבלים את התביעה בגין רכיב זה במלואה שהינה נמוכה בהרבה מהסכום המקסימלי שניתן לפסוק לפי החוק (5,000 ₪ לכל תלוש פגום).

39. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין תלושים פגומים.

    פיצויי פיטורים

40. אין מחלוקת שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים. טענת מר שחר בתצהירו שהחברה לא שילמה לתובע את סכום פיצויי הפיטורים שהיא עצמה חישבה שמגיע לתובע כיוון שהוא לא היה מוכן להגיע אתה להסכמות, אינה מזכה את החברה מהמחדל של אי תשלום פיצויי הפיטורים במועד.

41. בהמשך לדיונינו לעיל, החברה לא הפרישה פיצויי פיטורים ממלוא המשכורת. התובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי החוק בניכוי הסכומים שהופרשו וסכום בסך 20,000 ₪ שהתובע הודה ששולם לו. בהקשר זה יצוין שהחברה לא הביאה ראיות לכך שהיא שילמה לתובע סכום גבוה יותר (ר' בהקשר זה סיכומי החברה בעמ' 19, ש' 44 לפרוטוקול).

42. התובע העמיד את שכרו האחרון על סך 15,916 ₪ שהוא השכר שקיבל בתלושי השכר האחרונים שלו כשהוא היה במחלה. בהינתן שהזכאות לימי מחלה נגזרת משכר הבסיס, נתון זה מקובל עלינו והוא מתיישב עם סכומי הברוטו שקיבל התובע לפני כן (למרות שבתלושים האחרונים סכומי הברוטו גבוהים אף יותר).

43. עבור 12.5 שנים התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 198,950 ₪. מדוחות קרן פנסיה כלל שצירף התובע לתצהירו עולה שסך הכול הופרש לו לרכיב הפיצויים סך של 69,502.17 ₪. כאמור, התובע הודה שהוא קיבל 20,000 ₪ (ר' סיכומי התובע). מכאן שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 109,478 ₪.

44. לפיכך, על החברה לשלם לתובע סך של 109,448 ₪ פיצויי פיטורים.

     

    פנסיה

45. לאור מסקנתנו בדבר הפרשי השכר, התובע זכאי להפרשים פנסיונים. טענת החברה שהתובע אינו זכאי להפרשים מעבר לשכר הממוצע לא עלתה אלא בתצהירה. אלא שבנידון חל צו ההרחבה בענף ההובלה שאינו מגביל את השכר המבוטח לשכר הממוצע (ע"ע (ארצי) 15986-10-15 שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ - סרגיי איוונוב (31.7.17).

46. על פי התחשיב שהציג התובע הוא זכאי לתשלום בסך 40,035 ₪. לא הוצג תחשיב חלופי ותחשיב התובע לא נסתר אולם הוא נערך על בסיס צו ההרחבה בענף הבנייה ושיעור הפרשה של 7.1% בעוד שזכאות התובע היא להפרשות מעסיק בשיעור 6%. בהתאם לכך יש לשערך גם את תחשיב התובע.

47. לפיכך, התובע זכאי להפרשים פנסיונים בסך 33,832 ₪.

    הבראה

48. החברה לא שילמה לתובע רכיב הבראה בתלושים. התובע אמנם הודה שהחברה מימנה לו "פעמים בודדות בלבד" נופש במקום דמי הבראה (סעיף 11 לתצהיר), אך בהיעדר ראיה לסכום התשלום, הודאתו המסויגת של התובע והיעדר ראיה לסיכום שנערך עם העובד בעניין, אנו סבורים שהתובע זכאי לתשלום דמי הבראה (ר' והשווה לסע"ש (אזורי ת"א) 64961-04-21 יצחק פנחס - בא קל לי בע"מ, עמ' 26 פס' 118 (17.1.24)).

49. תחשיב התובע נערך לפי צו ההרחבה בענף הבנייה שתחולתו נדחתה. התובע זכאי ל-48.6 ימי הבראה לפי 378 ₪ ליום.

50. לפיכך, התובע זכאי לדמי הבראה בסך 18,371 ₪.

    חופשה

51. התובע טען שהוא כמעט ולא ניצל את ימי החופשה שלו והרישום בתלושים הוא כוזב. בהתאם לכך הוא תבע את מלוא ימי החופשה המגיעים לו לפי חוק. החברה הסתמכה מנגד על הרישום בתלושי השכר ודוח השעות שהיא ערכה על סמך דוחות האיתוראן.

52. אשר לדעתנו, לאחר עיון בראיות וטענות הצדדים, אנו סבורים שהתובע זכאי לתשלום מלוא ימי החופשה שהוא היה זכאי להם לפי החוק. טענת החברה, כאמור, לא נתמכה בדוחות הנוכחות. השוואת הרישום בתלושי השכר מול הרישום שערך התובע בהתאם לדוחות האיתוראן שהוא קיבל מהחברה מראה שאין תאימות ביניהם. החברה לא הציגה פנקס חופשות ולא הראתה שהרישום בתלושי השכר הוא אמין.

53. תחשיב התובע נערך אמנם לשנת העבודה האחרונה ו-3 השנים שקדמו לה, אך לא על פי הזכאות לצבירה השנתית כדין. כך למשל, התובע חישב 24 ימי חופשה במקום 23 לשבוע עבודה של 5 ימים.

54. סך הכול התובע זכאי ל-61 ימי חופשה. תעריף יום חופשה לפדיון הוא לפי השכר האחרון. התובע העמיד שכר זה על סך 15,383 ₪. סכום זה אמנם נמוך מהסכום ששולם בתלוש האחרון (15,916 ₪) אך הוא משקף בקירוב את הסכום בניכוי 10 שעות נוספות ששוקללו בשכר. לפי שבוע עבודה של 5 ימים ו-22 ימי עבודה לחודש מדובר בסכום של כ-700 ₪ ליום.

55. לפיכך, התובע זכאי לסך של 42,700 ₪ פדיון ימי חופשה.

    עגמת נפש

56. התובע טען שהוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש בגין הפרת זכויותיו לאורך השנים.

57. בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, פיצוי בגין עגמת נפש ניתן במקרים מסוימים שהוכרו בפסיקה כגון פיטורים שלא כדין. אין מקום לפסוק עגמת נפש בכל מקרה שבו מופרות זכויותיו הסוציאליות של העובד.

58. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.

     

    הלנת שכר ופיצויי פיטורים

59. אשר להלנת השכר, איננו סבורים שיש מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה לאור המחלוקת ביחס לרכיבי השכר של התובע.

60. אשר להלנת פיצויי פיטורים, דעתנו היא שהתובע אכן זכאי לפיצויי הלנה כיוון שזכאותו של התובע לא הייתה שנויה במחלוקת של ממש והחברה אף הנפיקה לתובע תלוש גמר חשבון בו היא ציינה את זכאותו לתשלום זה בסך 83,798 ₪. כמו כן, כאמור לעיל, טענת מר שחר בתצהירו שהחברה לא שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים שהיא עצמה סברה שמגיעים לו אינה יכולה לפטור אותה מאחריות. על החברה היה לשלם את הסכום שמגיע לשיטתה לתובע.

61. מיום 10.4.23 (היום העשירי לאחר החודש לגביו היה צריך להתקבל התשלום) הלנת הפיצויים לפי חוק שהתובע היה זכאי לה לפי הסכום שלא היה שנוי במחלוקת (83,798 ₪) ועד מועד הגשת התביעה (10.8.23) הוא 67,951 ₪.

62. בהינתן שתוספת ההלנה חושבה עד מועד הגשת התביעה אף שהחברה לא הפקידה את הסכום בפועל והסכומים המקובלים בפסיקה, אנו מעמידים את סכום הלנת הפיצויים על סך של 20,000 ₪.

    סוף דבר

63. על החברה לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    1. 72,115 ₪ בגין אי תשלום שעות נוספות. סכום זה יישא ריבית שקלית מיום 1.12.19 (אמצע התקופה ממועד ההתיישנות ועד סיום ההעסקה).

    2. 5,000 ₪ בגין תלושים פגומים. סכום זה יישא ריבית מיום 10.8.23 (יום הגשת התביעה).

    3. 109,448 ₪ פיצויי פיטורים. סכום זה לא יישא ריבית לאור הקביעה בדבר הלנת פיצויי פיטורים.

    4. 33,832 ₪ הפרשים פנסיונים. סכום זה יישא ריבית שקלית מיום 1.12.19 (אמצע התקופה ממועד ההתיישנות ועד סיום ההעסקה).

    5. 18,371 ₪ דמי הבראה סכום זה יישא ריבית שקלית מיום 1.12.19 (אמצע התקופה ממועד ההתיישנות ועד סיום ההעסקה).

    6. 42,700 ₪ פדיון ימי חופשה. סכום זה יישא ריבית שקלית מיום 10.8.23 (יום הגשת התביעה).

    7. 20,000 ₪ בגין הלנת פיצויי פיטורים. סכום זה יישא ריבית שיקלית מיום מתן פסק הדין.

64. החברה תישא בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

     

    ניתן היום, א' סיוון תשפ"ו, (17 מאי 2026), בהעדר הצדדים.

    ברכה שלזינגר, נ.צ. עובדים		יפית מזרחי-לוי, שופטת		יוסף לוי, נ.צ. מעסיקים