ימאטה טקה נ' בר ניהול מגדלי יוקרה בע"מ

1.לפנינו תביעתה של גב' טקה ימאטה (להלן - התובעת) נגד חברת בר ניהול מגדלי יוקרה בע"מ (להלן - הנתבעת), בגין פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פדיון ימי חופשה, הפרשי דמי הבראה והפרשי תשלומים לקרן פנסיה.

2.על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפני, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2.1התובעת הועסקה אצל הנתבעת כעובדת ניקיון בחדרי מדרגות בבניינים רבי קומות, שישה ימים בשבוע החל מיום 21.1.07, ועד להתפטרותה בחודש יוני 2014. הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר בהתפטרות נוכח הרעת תנאים מוחשית, וכן בשאלה האם ניתנה על ידי התובעת הודעה מוקדמת או שהסתלקה מעבודתה.

2.2מיום 21.1.07 ועד ליום 26.6.11 הועסקה בימים א' - ה' בין השעות 08:00 – 15:00, וביום ו' בין השעות 08:00 - 13:30. מיום 26.6.11 ועד ליום 6.12.13 הועסקה בימים א' - ה' בין השעות 08:00 – 16:00 וביום ו' בין השעות 08:00 – 13:00. החל מיום 8.12.13 הועסקה התובעת בימים א' - ה' בין השעות 08:00 – 13:00 וביום ו' בין השעות 08:00 – 11:00.

3.טענות התובעת –

3.1בתחילת העסקתה החתימה הנתבעת את התובעת על הסכם עבודה בעברית, על אף שאיננה יודעת קרוא וכתוב, מבלי שהוסבר לה האמור בו ומבלי שנמסר לה העתק ממנו לבחינה, בניגוד לחוק הודעה לעובד, תשס"ב - 2002.

3.2ביום 8.12.13, בניגוד להסכמתה ומבלי שנערך לה שימוע כדין, הופחתו שעות עבודתה בימים א' - ה' ל - 5 שעות, וביום ו' ל - 3 שעות. על פי דוח הנוכחות צומצמו שעות עבודתה כבר ביום 5.12.13 ל - 6 שעות עבודה, מ - 09:00 - 15:00. התובעת הביעה מחאתה על תנאי עבודתה פעמים רבות ודרשה שישולמו לה מלוא שכרה וזכויותיה על פי דין. משלא הועילו פניותיה בעל פה, פנתה גם בכתב ביום 21.1.14 באמצעות ב"כ. הנתבעת השיבה לתובעת רק ביום 23.3.14 ודחתה את טענותיה. לפיכך, הודיעה התובעת ביום 1.6.14 על התפטרותה בדין מפוטרת נוכח הרעת תנאים מוחשית, ועבודתה הסתיימה בפועל, לאחר נטילת חופשה ביום 30.6.14.

מדובר בהרעת תנאים מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים, על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). על כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 31,906 ₪ (4,300 * 7.42 שנים).

3.3במסגרת הסיכומים, במענה לטענת הנתבעת - כי ביום 8.12.13 נמסר לתובעת מכתב במסגרתו הוצע לה חלף הפחתת השעות, לנקות בבניין אחר תחת הבניין שבוטל - טענה התובעת כי הפחתת שעות העבודה הוצגה בפניה כעובדה. עוד טענה, על אף שהדברים לא נכתבו בתצהיר, כי במהלך דצמבר 2013 ביקש ממנה מר סמואל לחתום על מסמך העוסק בצמצום המשרה, נוכח סיום התקשרות עם אחד הבניינים. התובעת הבהירה כי היא אינה קוראת עברית, ביקשה לקחת את המסמך לבני משפחתה, וכן הלינה על תנאי עבודתה המשפילים (פרוטוקול ע' 15 ש' 2 - 7) וביקשה קומקום חם, בעוד שמר סמואל צחק בפניה, נטל את המסמך והלך.

3.4הואיל ושעות עבודתה צומצמו החל מיום 5.12.13, היא זכאית להשלמת שכר בסך 10,614 ₪, לפי חישוב כדלקמן: סך 1,769 ₪ (ההפרש בין ממוצע השכר ברוטו לחודש בשנת 2013 לבין ממוצע השכר ברוטו לשנת 2014) במכפלת 6 חודשי עבודה [(15,097/6 - 51,425/12)*6].

3.5משך כל תקופת העבודה, נוכו משכרה של התובעת בניגוד לדין, תשלומים בגין שעות מנוחה לכאורה, ושולם לה שכר עבור 39 שעות עבודה לכל היותר. למרות שהועסקה במשרה מלאה 43 שעות שבועיות בתוספת 2 שעות שבועיות להפסקת אוכל. לתובעת לא סופקו תנאי עבודה סבירים כגון שירותים זמינים ומקום ראוי להפסקת אוכל, כך שברי כי לא יכולה הייתה לנצל את זמן המנוחה שניתן לה לכאורה, להפסקה בפועל. לפיכך, זכאית להפרשי שכר בגין שעות העבודה שנוכו משכרה שלא כדין בסך 35,682 ₪ (4 שעות שבועיות * 52 שבועות בשנה * 7.42 שנות עבודה * 23.12 ₪ לשעה) בתוספת ריבית והצמדה מיום התביעה ועד התשלום בפועל.

בסיכומיה נוספה הטענה, כי על פי הסבר שניתן לה במועד תחילת עבודתה על ידי עובד אחר ממוצא אתיופי, משך ההפסקה היה 20 דק' ובהן ישבה על מדרגות הבניין לאכול כריך שהביאה מביתה. השירותים הקרובים היו במרחק 10 דק' הליכה במרכז המסחרי, והתובעת נאלצה להשתמש בחדר האשפה.

3.6הנתבעת הגדילה לעשות עת עיכבה את העברת כספי התגמולים אשר נוכו משכרה לקרן הפנסיה, עד שביום 1.2.14 נשלחה לתובעת הודעה המתריעה על כך מטעם "הפניקס". לאחר קבלת המכתב העבירה הנתבעת לקרן הפנסיה את התשלומים עד חודש 05/14, ללא סך של 163 ₪ עבור חודש 06/14. כמו כן, ההפרשות לקרן הפנסיה בוצעו על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה 2011 ולא בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 (להלן - צו ההרחבה בענף הניקיון). על כן, זכאית התובעת להפרשי תגמולי פנסיה בסך 7,835 ₪ (6% * שכר היסוד בין השנים 2007 - 2014 בסך 269,434 בקיזוז הסכום שהועבר לקרן הפנסיה בפועל בסך 8,494, ובתוספת 163 ₪ עבור 06/14) בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית והלנה.

3.7כפי העולה מדוחות הנוכחות, התובעת לא נהנתה מחופשה רצופה של 7 ימים בהתאם לחוק, למעט בשנת 2013, בה יצאה לחופשה רצופה בת 9 ימים. בהתאם לתלוש שכרה האחרון, נותרו לה 12.33 ימי חופשה לניצול. בנוסף, נטען בסיכומים כי ימי שישי בהם יצאה לחופשה חושבו כימי חופשה מלאים, על אף שעבדה בהם 5 שעות בלבד לכל היותר. לפיכך, היא זכאית לפדיון ימי החופשה בשלוש השנים האחרונות לעבודתה ומחצית שנת 2014, בסך 5,385 ₪ [(9+19+19+14) * 172 ₪ ליום בניכוי הפרש בסך 5,107 ₪ ששולמו לה].

3.8כמו כן, זכאית התובעת לדמי הבראה שלא שולמו לה בגין השנתיים האחרונות בסך 697 ₪ [בגין שנת 2013 שולמו לה 2,479 ₪ במקום 2,618 (374*7); בגין שנת 2014 שולמו לה 765 ₪ במקום 1,323 ₪ (378*3.5)].