סע"ש 23896-12-14

1. לפנינו ערעור על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) מיום 27.10.14 (להלן- הממונה או הממונה על עבודת נשים), אשר קיבלה את בקשת הנתבעת 2 (להלן – המעסיקה) ליתן היתר לפיטורי המערערת.

2.התובענה הוגשה במאוחד, הן כנגד הממונה על חוק עבודת נשים, והן כנגד המעסיקה, שביקשה את פיטוריה.

עם זאת, הצדדים ביקשו, כי הדיון יפוצל, באופן שתחילה יינתן פסק הדין בערעור על החלטת הממונה, וככל שהערעור יתקבל, יידונו הסעדים הכספיים כנגד המעסיקה. עוד ביקשו הצדדים, כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר הקיים בתיק, מבלי שיובאו ראיות נוספות.

בהחלטה מיום 20.10.15 נעתר בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לבקשות, וניתן להם תוקף של החלטה.

תמצית העובדות הצריכות לענייננו

3.המערערת הועסקה על ידי הנתבעת 2, חברה מפעל לעיבוד שבבי, מיום 3.3.13 ועד ליום 27.10.14, תחילה בתפקיד מנהלת לקוחות ובשלב מאוחר יותר עבדה במחלקת התפ"י (תכנון פיקוח וייצור, להלן- תפ"י).

4.בחודש ספטמבר 2013 ילדה המערערת, ושבה לעבודתה מחופשת הלידה ביום 9.3.14.

5.ביום 23.7.14 זימנה המעסיקה את המערערת לשימוע לפני פיטורים.

השימוע נקבע ליום 27.7.14.

במועד השימוע, הודיע המערערת לנתבעת 2 באופן רשמי על היותה בהריון (פרוטוקול השימוע צורף כנספח ח' לכתב התביעה).