גרינולד נ' מכון התקנים הישראלי מתי

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק כעובד קבוע במכון התקנים הישראלי בע"מ (להלן גם: "הנתבע" או "המכון"), במשך עשרות שנים החל משנת 1976, ולמיטב ידיעתנו הוא עדיין מועסק שם בעת מתן פסק דין זה.

בפנייתו הראשונה לביה"ד, השיג התובע על כך שהמכון פרסם מכרז לתפקיד "מנהל אגף הבניין" (להלן גם: "מכרז המנהל" או "המכרז הראשון") ביום 25.8.14, והשתתפותו של העובד נמנעה בו, בגלל "תנאי סף," שדרשו "תואר ראשון בהנדסה".

בהחלטה מפורטת שנתן האב"ד ביום 1.1.15 נקבע כי יש טעם בטיעוני התובע. נקבע עוד כי הנושא מעורר שאלות חוקתיות של "חופש העיסוק"; וביה"ד מנע את קיום המכרז, הראשון לפחות באופן זמני, אלא אם תותר השתתפות התובע בו.

בינתיים החליט המכון לפתוח את שורות מכרז המנהל, ולהתיר לתובע להשתתף בו. לפיכך קוים מכרז חדש ביום 14.6.16 (להלן גם: "המכרז החדש"), שבו התובע השתתף ולא נבחר.

 הסעדים שהתובע מבקש לעצמו, בתביעתו המתוקנת, הם כדלקמן:

1."סעד כספי" שיפצה את העובד על משך הזמן שבו התובע שימש כממלא מקום או במינוי בפועל של מנהל אגף הבניין, טרם פרסום המכרז החדש. לפי התובע, הוא מונה ביום 19.4.10 כמנהל בפועל של אגף הבנייה, ובתפקיד זה שימש עד 6.7.16, או בסמוך לכך, עת הועבר בהסכמתו לתפקיד עוזר ליו"ר המכון.

מדובר לפי התובע במספר שנים שבהם שימש כממלא מקום בפועל בתפקיד מנהל אגף הבניין, בעוד שכרו נותר כפי שהיה קודם לכניסתו לתפקיד מנהל האגף.

2.פיצוי בגין "נזק בלתי ממוני", שנגרם לתובע לדבריו בגין "פגיעה בשמו הטוב", ובמוניטין המקצוע שלו במכון.

3.מינויו של התובע למשרת מנהל אגף הבניין, באופן קבוע, לאור העובדה כי מי שזכה במכרז החדש (מר דני שניידר) התפטר מתפקידו בחלוף חודשים אחדים.

התובע החל את עבודתו במכון ב- 1976 כטכנאי ראשי, ולאחר מכן (בשנת 1995) עבר לשמש כעוזר מנהלי בהנהלת אגף הבניין. ב- 2010, הוחלט, ללא מכרז, שהוא ימלא בפועל את תפקיד מנהל אגף הבניין. חלפו השנים, והוא המשיך לשמש במינוי בפועל באותו התפקיד, עד שנת 2016 או בסמוך לכך.

בשנת 2016 (6.7.16), הגיעו הצדדים להסדר (להלן גם: "ההסדר המוסכם"), בהתייחס לאופי תפקידו של התובע מאותו המועד ואילך. התובע ויתר על סעדיו ההצהרתיים בהליך זה (בהודעה לביה"ד מיום 28.8.16), והמשיך את תביעתו בכל הנוגע ל"סעד הכספי".