פרידמן נ' חברת גילון הספקה (1946) בע"מ

בפניי תביעותיהם ההדדיות של הצדדים, במסגרתן עלי להכריע האם התובע זכאי לתשלומים שונים הנובעים מעבודתו אצל הנתבעת וכתוצאה מסיומם, והאם הנתבעת זכאית לקבלת פיצוי מהתובע בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בגין הפרת התחייבותו לכאורה להגבלת עיסוק.

מטעמי נוחיות, התובע והנתבע שכנגד ייקרא להלן "התובע" והנתבעת והתובעת שכנגד – "הנתבעת".

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבעת היא חברה המייצגת חברות זרות בישראל ומוכרת ללקוחותיה בישראל ציוד לתעשייה והתובע הועסק אצלה במכירות ובשיווק של לקוחות החברה בארץ ובחו"ל במשך כ- 18 שנה החל משנת 1993 ועד לינואר 2012, בהתאם להסכם עבודה שנכרת בין הצדדים עוד ביום 12.08.93 (נספח א' לכתב התביעה).

2. לטענת התובע, לאור מסירותו ותרומתו לנתבעת, הוצע לו בשלב מסוים להצטרף כשותף, ואולם הדבר לא יצא אל הפועל ולנוכח העובדה שהרגיש כי הגיע למיצוי, הוסכם בין הצדדים ביום 01.01.201 על סיום עבודתו תוך קבלת פיצויי פיטורים בגובה ממוצע המשכורות שהרוויח ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו, כולל רכיב העמלות. הנתבעת העלתה את הסיכום על הכתב וציינה בו, כי פיצויי הפיטורים משולמים לו חרף העובדה שהתפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, וכי ההפרש בין הסכומים שנצברו לטובתו בקופת התגמולים לבין גובה מלוא סכום פיצויי הפיטורים, ישולם לו בתום 12 חודשים ממועד הפסקת עבודתו, בכפוף לכך שיקיים את התנאי של אי תחרות בתקופה זו, ובכפוף לכך שיבצע חפיפה מסודרת של תפקידו (נספח ב' לכתב התביעה). כשבוע לאחר מכן, ביום 09.01.2012, הודיעה הנתבעת לתובע כי בהתאם לסיכום ביניהם, תשולם לו גם עמלה עבור הזמנות שתבוצענה עד ליום 31.01.2012 וזאת בגין תשלומי עמלה שיתקבלו בנתבעת עד ליום 31.07.12 (נספח ג' לכתב התביעה) (מטעמי נוחיות, ייקראו שני מסמכים אלה להלן - "הסכם הפרישה").

3. ביום 22.04.12 שלחה הנתבעת מכתב לתובע (נספח ו' לכתב התביעה) ובו הודיעה לו כי נודע לה ממספר לקוחות בארץ, כי הוא פנה אליהם והודיע להם שהוא מייצג באופן בלעדי את חברת אומגה. הנתבעת טענה כי מדובר בהפרת התחייבותו שלא להתחרות בה ועל כן היא מבטלת את הסכמתה לשלם לו את הפרש פיצויי הפיטורים, כאמור במכתבה אליו מיום 01.01.12. עוד טענה כי היא שוקלת לבטל את זכאותו לתשלום העמלות, שנזכר במכתבה הנ"ל.

4. התובע השיב למכתב זה ביום 03.05.12 (נספח ז' לכתב התביעה) וטען כי לא הפר את תנאי הסכם ההעסקה עמו משנת 1993 וכי הנתבעת היא זו שהפרה את התחייבותה כלפיו. הצדדים החליפו ביניהם תכתובות נוספות בעניין (נספחים ח' ו-ט' לכתב התביעה), ובסופו של דבר הגיש התובע את כתב התביעה דנן.

5. לטענת התובע, הנתבעת נהגה עמו בחוסר תום לב והפרה את הסכם הפרישה עמו, שכן לא פנה אל לקוחותיה ולא שידל אותם, וממילא אין בסיס משפטי להגביל את עיסוקו למשך 12 חודשים באופן גורף, תוך פגיעה בחופש העיסוק שלו. התובע הטעים כי פנו אליו שני ספקים של הנתבעת בחו"ל, וזאת לאור ניסיונו וכישוריו. עוד טען, כי העמלות שהנתבעת היתה אמורה לשלם לו, מהוות חלק אינטגרלי משכר עבודתו ולנתבעת אין הזכות לשלול זאת ממנו.

6. התובע הוסיף כי הוא זכאי, בנוסף להפרשים בגין פיצויי פיטורים והפרשים בגין יתרת העמלות, גם להחזר ריבית הלוואות גישור שנטל בשל העובדה שיתרת תשלום פיצויי הפיטורים לא שולמה לו.

7. התובע טען עוד, כי חויב לעבוד שעות נוספות ללא כל תמורה כספית, ומבלי שהנתבעת גילמה או עדכנה את רכיבי שכרו בגין שעות אלה והוסיף, כי ערך את חישוביו בעניין זה על דרך של אומדנה, משום שהנתבעת לא הנהיגה שעון נוכחות ואין בידו דרך לדעת כמה שעות נוספות ביצע בדיוק.