סלומון נ' זידן יעקב הנדסת חשמל בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

 1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לרכבו בתאונה שארעה ביום

18.10.12 ברחוב ביאליק בחדרה.

2.התובע הוא הבעלים של רכב מסוג הונדה, מ.ר. 24-781-17 (להלן: "ההונדה"). נתבעת 1 היא בעלת רכב מסוג סקודה מ.ר. 33-905-67 (להלן: "הסקודה") ונתבע 2 הינו עובד שלה, אשר נהג בסקודה בשעת התאונה.

3.במהלך הדיון בבית המשפט, כפי העולה גם מכתב ההגנה שהוגש מטעמם, אישרו הנתבעים כי אין הם כופרים באחריותו של נתבע 2 לגרימת התאונה, ואולם לטענתם מדובר ב"תאונה קלה ביותר" אשר בה, כתוצאה מאי שמירת מרחק, פגעה הסקודה בהונדה מאחור כשזו עצרה לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכי רגל לחצותו.

4.לטענת הנתבעים, מיד לאחר התאונה, הציעה נתבעת 1, באמצעות מנהלה, לבדוק את הרכב ולתקנו במידת הצורך על חשבונו במוסך מטעמו ואולם התובע סרב להצעה זו.

התובע, מצידו, טוען כי לאחר בדיקת ההונדה על ידי שמאי אשר העריך את גובה הנזק בסכום של 5,579 ₪, הוא פנה אל נציג נתבעת 2 אשר הסכים לשלם לו את מחצית הסכום בלבד ואמר לו שאם היה בא אליו, הוא היה מתקן לו את הנזק.

5.הנתבעים טוענים כי הנזק נשוא התביעה אינו קשור לתאונה, ו/או מוגזם או מופרז ואף אינו מוכח כנדרש על פי דין.

6.לאחר שעיינתי בתצלומי הנזק (ת/1) ובחוות דעת השמאי אשר בדק את הרכב 10 ימים לאחר התאונה (ב- 28.10.12) וקבע כי חלקה האחורי של ההונדה נפגע באופן שחייב את החלפת מכסה תא המטען (בחלק משומש כזה) וכי המגן האחורי, הפנס וחלקים נוספים ניזוקו גם הם, אני סבורה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. טענת הנתבעים לפיה חלוף הזמן בין התאונה לנזק, יש בו כדי לנתק קשר סיבתי זה, אין לה לטעמי על מה שתסמוך.

6.באשר לגובה הנזק - התובע דורש פיצויי בגין נזקיו בסך כולל של 7,686 ₪ על פי תחשיב של 5,579 ₪ בגין התיקון, 787 ₪ בגין שכ"ט שמאי, 240 ₪ בגין ירידת ערך ו- 1080 ₪ בגין עגמת נפש ואגרת בית משפט.

7.נציג נתבעת 1, הטוענת כאמור כי מדובר בתביעה מוגזמת, ציין בעדותו בבית המשפט כי "במוסך שלו אמרו לו שזה יעלה 2,000 ₪" וכי ההונדה הינה רכב ישן משנת ייצור 1997, בעברו 4 בעלים קודמים וערכו נאמד בלא יותר מ- 12,000 ₪, כך שסכום התביעה מהווה כ- 65% משוויו (אלא, שלא על פי סכום התביעה מחושב אחוז הנזק אשר נקבע על ידי השמאי ככזה המהווה 46.49% מערך הרכב).

8.לתמיכת הטענה בדבר עלות תיקון הנזק שנגרם לרכבו, צרף התובע (לאחר הדיון) קבלה מטעם המוסך בו תוקן הרכב, המלמדת על כך שהוא אכן שילם סכום של 5,579 ₪ בפועל בגין התיקון. בנוסף לכך, הוכיח התובע כי שילם לשמאי שכר טרחה בעד חוות דעתו, בסך של 787 ₪ וכי ירידת ערך הרכב הוערכה על ידי השמאי בסכום של 240 ₪.

9.נקודת המוצא לדיון היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הנתבע רשאי לצפות כי במסגרת חובת הקטנת הנזק שנגרם לתובע ייעשה מאמץ לאתר חלפים משומשים שבאמצעותם יתוקן הרכב ובמקרה זה, כך עולה ממסמכי המוסך, אכן הוחלף מכסה תא המטען באחר, משומש.

10.בהעדר חוות דעת נגדית של שמאי מטעם הנתבעים, מסקנתי היא שהתובע עמד גם בנטל הוכחת הנזקים שנגרמו לו ולכן הנני מחליטה לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בעלות התיקון בסך 5579 ₪ (כולל מע"מ), בירידת הערך בסך 240 ₪ ובשכר טרחת השמאי בסך 787 ₪ כולל מע"מ. לא מצאתי בסיס והצדקה לפסוק לתובע את הפיצוי אותו הוא תובע בגין עוגמת נפש.

סוף דבר –

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 6,606 ₪ בצירוף 400 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 7,006 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: